קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז–2007
[הצעת חוק פ/2797/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ינמקו שניים.
היו"ר אחמד טיבי:
ינמקו שניים: חברת הכנסת עמירה דותן – חמש דקות, וחבר הכנסת יצחק לוי – חמש דקות. חבר הכנסת ריבלין התנתק מהנימוק וחילק את המנמקים. בבקשה, גברתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא, אני לא התנתקתי. אני כבר נימקתי. עכשיו ינמקו אחרים.
עמירה דותן (קדימה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, לא כל יום אני זוכה לעמוד כאן ולהציע הצעת חוק כל כך מרגשת, כל כך מיוחדת וכל כך שונה. אני כאן שותפה לחברי חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת הרב יצחק לוי, חברת הכנסת קולט אביטל ואחרים, ואני מוכרחה לומר לכם שאני באמת מתרגשת, כי לא כל יום מבקשים חנינה, מבקשים מהכנסת לעזור לנו לפתור את בעיית החנינה הזאת.
כדי להבין במה דברים אמורים אני רוצה להחזיר את כולנו שנתיים לאחור, ולראות שוב את המראות שהיו אז, מראות של נתק, מראות של מאבק על הבית, מראות של מאבק על אמונה, על "אני מאמין", על חד-משמעיות. מול המאבק הזה יצאו הצבא והמשטרה, שעשו הכול כדי לעשות את ההתנתקות הזאת ברגישות, אבל גם בנחישות. חלק מהמחיר שילמו בני-נוער ואנשים אחרים הוא שבעצם הוגשו נגדם כתבי אישום, חלקם נשפטו וחלקם עדיין לא.
אני אישית נדרשתי לנושא הזה דרך ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, שבה אני מטפלת במפונים, כאשר עלה נושא הגיוס לצה"ל. התברר לי אז שהרבה מאוד מועמדים לשירות ביטחון ומועמדות לשירות ביטחון אינם יכולים להתגייס משום שיש נגדם רישום פלילי. הרישום הפלילי הזה של אז, של לפני שנתיים, של ימי ההתנתקות. ושאלתי את עצמי, ממה נפשנו? בתוך שנתיים עשתה מערכת החינוך, עשתה מערכת הרווחה, עשו המשפחות, כל שבידן כדי להחזיר את הילדים האלה לחיים רגילים ונורמליים. בני-הנוער עומדים להתגייס לצבא, חלקם גם עברו את כל מה שצריך לעבור כדי להגיע ליחידות קרביות, ליחידות שבהן הם יממשו את הפוטנציאל שלהם. והנה אנחנו אומרים להם שבגלל אותו רישום פלילי הם אינם יכולים להתגייס לצבא.
סיפור מהמם אחר ששמענו בוועדה הוא, שאותם כתבי אישום שנרשמו לפני שנתיים לא באו לידי דיון בבתי-המשפט משום שנעדרו – או לא היו – שופט או שופטת נוער לשפוט את בני-הנוער.
אני חושבת שבאמת הגיע הזמן להפסיק את ההתייחסות הקשה כל כך, ולחבק את האנשים האלה, ודאי את האנשים שרוצים לעשות יותר ממה שהם עושים.
מאחר שכפי שאמרתי, נפל בחלקי הכבוד לחלוק את הפודיום הזה עם חבר הכנסת הרב לוי, וידידנו רובי ריבלין ויתר על מקומו, אני מוכרחה רק לומר פה את הרישא של דברי ההסבר, שהם כולם מהפה שלו ומהלב שלו: יש ימים שבהם ייקוב הדין את ההר, ויש ימים של לפנים משורת הדין.
כמי שמאוד מאמינה בחוק ובמדינה של חוק, אני מאמינה שבמקרה הזה, חלק מהחוק הוא לעזור לנו לתת לאנשים האלה חנינה. אני מבקשת את עזרתכם. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת יצחק לוי, חמש דקות. בבקשה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני, קודם כול, רוצה להעריך את עבודתה הרבה של חברת הכנסת עמירה דותן, עם הרבה מאוד מחברי הכנסת שעושים כדי לסייע לאותם אנשים שגורשו מביתם ולצערנו הרב עדיין לא מצאו מנוח לנפשם. שנתיים לאחר הטראומה הנוראה ביותר, לדעתי, שעברה מדינת ישראל, ועדיין המצב מאוד-מאוד קשה. נוספו על כך אותם כתבי אישום שאנחנו מדברים עליהם. תיכף אומר מלה על כתבי האישום, אבל לפני כן אני גם רוצה, מעל הדוכן, להודות לשרה רוחמה אברהם-בלילא על העזרה שלה. תודה רבה.
אני גם רוצה לצרף תודות לחבר הכנסת גבאי, שבעצם היה הראשון שהציע חוק בכיוון הזה, והיום גם הוא יובא להצבעה. אני גם מודה לו.
מורי ורבותי, מדינת ישראל לא היתה יכולה לחלום שההתנתקות תעבור כפי שהיא עברה. אני זוכר את השיחות עם קציני הצבא ועם אנשי המשטרה לפני ההתנתקות, כאשר דובר על הרוגים, ועל התנגדות הרבה יותר קשה, וביקשו מאתנו לבוא ולהרגיע את הציבור, ועשינו את זה – עשינו את זה בנאמנות. אני זוכר שיחה בביתי עם קצין בכיר במשטרה, שהעריך שיהיו לפחות 15 הרוגים, ואמר לי: אמור לי מי עומד להתאבד, וגם אמר לי: בוא, תעזור לי להכיר את האנשים. איש הדרום, איש משטרה מהדרום. הבטחתי לו שאנחנו נסייע ככל שנוכל, כדי להבטיח שלא יהיו מתאבדים ולא יהיו הרוגים. נתנגד כמה שנוכל, אבל נסייע כדי שלא תהיה אלימות.
אבל יש הפגנות ויש מפגינים, וזה מטבע הדברים, ואנשים הפגינו ועמדו על בתיהם ככל שהיו יכולים, והמשטרה בהחלט נהגה ביד תקיפה, בגלל המדיניות שהיתה אז, לדכא כל התנגדות כדי שהיא לא תתפשט. ואדוני היושב-ראש, כאשר יש הפגנות אחרות, של אנשים שיושבים על הכביש, של אנשים שמפגינים, מגישים חמישה כתבי אישום, עשרה כתבי אישום. כאן, בכל אירוע, הגישו כתב אישום לכולם. עדיין יש לנו יותר מ-300 בחורים עם כתבי אישום פתוחים, מלבד המשפטים שכבר היו.
על כן אנחנו מציעים את החוק הזה, אולי גם כחלק מפיוס – פיוס הציבור. אולי נכון לגרום קצת נחת לאנשים האלה, להסיר מהם דאגה. אני מאוד מאוד מבקש לראות את החוק הזה בעין טובה, לא להביט בנושא ב"ייקוב הדין את ההר" ולאפשר להעביר אותו בקריאה טרומית היום. תודה רבה, רבותי.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת ביילין מבקש להסיר. חכה, יוסי. יש תשובה. בבקשה. תשובת הממשלה, בדמותה של השרה רוחמה אברהם-בלילא.
קריאה:
מה עם שר המשפטים?
היו"ר אחמד טיבי:
היא בשמו של שר המשפטים, אדוני.
קריאה:
היא גם תוכל לתת חנינה בשמו?
היו"ר אחמד טיבי:
רוחמה מסוגלת לעשות הכול. בבקשה, גברתי.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
חברי הכנסת, לפני הדיון לגופו של החוק, אני מבקשת להבהיר כי הליך החקיקה הממשלתית הוא הליך סדור, שנועד לווסת את הצעות החקיקה הממשלתיות, וחשיבותו רבה לעבודת הממשלה והכנסת. עם זאת, אסור לכנסת ולממשלה לטמון את ראשן בחול אל מול רצון הציבור. אנו עדיין מחלימים מפצעי ההינתקות, ואט-אט אנחנו מאחים את הפצעים מתוך הבנה כי המהלך האמיץ נעשה למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל.
בעבר, ממשלות ישראל ראו לנכון להקנות בחוק חנינה כללית לעבירות כנגד המדינה – לראשונה עם הקמת המדינה ובפעם השנייה לאחר מלחמת ששת הימים. וכתמיד, העיתוי הינו בעל חשיבות גדולה. לכן ניאותה הממשלה לאשר את הגשת הצעת החוק בהליך מזורז, שכן החוק נוגע לצעירים הקרבים לגיל גיוס, ובשל הרישום הפלילי נפגעים הסיכוי והרצון שלהם להגיע ליחידות המובחרות של צה"ל.
ידוע כי לאורך השנים הציבו תושבי ההתנחלויות את מיטב בניהם ובנותיהם להגנת המדינה. פעילותם של המתנחלים בעת יישום תוכנית ההתנתקות היוותה קריאת תיגר על חוסנה של החברה בישראל, אך זו נעשתה מתוך האמונה העמוקה בשליחותם ולא מתוך הרצון לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. למרות זאת, חברי חברי הכנסת, אל לנו להעלות על נס פעילויות אלה, שכן אלימות על כל גווניה לא ראויה ואסור שתתקבל כצעד מחאתי לגיטימי במדינת ישראל.
אני רואה צורך להביא בפניכם, חברי חברי הכנסת, את הודעתם המשותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים בסוגיה: מדיניות שר המשפטים ומחלקת החנינות היא להקל עם קטינים שעברו עבירה חד-פעמית שאיננה חמורה ואיננה מאפיינת את אורח חייהם הנורמטיבי. ההקלה משתקפת בהמלצה לקיצור תקופת ההתיישנות בעבירה או למחיקתה, והכול לפי הנסיבות.
יש להניח שבמסגרת זאת יוכלו רבים מהקצינים שהועמדו לדין בגין מעורבות באירועי המחאה בתקופת ההתנתקות לזכות בחנינה.
בימים אלה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו קרבים לשנת ה-60 לקום המדינה, ונכונו לנו אתגרים רבים בשנים שיבואו. כצעד נוסף בסדרה של צעדים לאיחוי הקרעים באריג החברה הישראלית, רואה הממשלה לנכון לתמוך בהצעת חוק זו, אשר תעניק חנינה לאלה אשר ביצעו פשעים אך לא סיכנו חיים בצורה ממשית במהלך יישום תוכנית ההינתקות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
את הפשע היחיד הממשלה עשתה.
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
ממשלת ישראל תמשיך לפעול בדבקות לגישור על הפערים המצויים בחברה ולהעצמת החוסן החברתי בישראל. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לכבוד השרה. חבר הכנסת יוסי ביילין מבקש להסיר. בבקשה.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מוכרח לומר שאני מתבייש לשמוע את התשובה של הממשלה בהצעת החוק הזאת. אני שומע את ההבדלים בניואנסים בין תשובת השרה לבין התשובה של שר המשפטים, כפי שהקריאה אותה. כי מה אומרת השרה ומה אומר שר המשפטים? השרה מדברת על כך שהיה אירוע – – –
מיכאל איתן (הליכוד):
איפה שר המשפטים?
יוסף ביילין (מרצ):
אני לא יודע. עדיף שלא יהיה כאן.
השרה מדברת על מקרה פוליטי, שבו אומרים שהיה דבר כלשהו, המתנחלים הם אנשים בסדר והם עשו דברים חשובים, והם רצו לעשות למען המדינה ולא נגד המדינה כאשר הם הפגינו, ולכן בואו ניתן להם חנינה. שר המשפטים מדבר על קריטריון משפטי. הוא אומר שיש נטייה למערכת לפטור מעונש קטינים שהפעילות שלהם נגד החוק היתה מוגבלת, או מין דבר כזה. אבל הוא בעצם מסתתר מאחורי הסינר של השרה, משום שהבעייתיות הגדולה ביותר של החוק הזה היא שכאן מדובר על חנינה לא על-פי קריטריון משפטי, חוקי, אלא על-פי קריטריון פוליטי.
עכשיו תראו מה הבעייתיות: מצד אחד מדובר באנשים שעברו עבירות על החוק. כנגד מי? הם עברו עבירות כנגד נציגי החוק, נציגי מערכת הביטחון, שהם צה"ל והמשטרה. ברגע שאנחנו ככנסת, לא נותנים יד למהלך משפטי ספציפי – יכול להיות שיש מקרה מסוים שבו ראוי להקל, אני לא מציע דווקא להחמיר, אבל אני אומר, כלפי האנשים האלה, מה הם בעצם אומרים? הם אומרים: דמנו הותר. הממסד נותן את הלגיטימציה לכך שאנשים שעוברים עבירה מול שוטר או מול איש צבא – כיוון שזה אידיאולוגי, והם לא רצו לפעול נגד המדינה אלא לטובתה של המדינה לפי ראייתם שלהם – אנחנו מעניקים להם חנינה סיטונית.
אני אומר לכם, כמי שהמדינה הזאת חשובה לו ויקרה לו ומבין שנציגי החוק זה המשטרה והצבא – הוא אומר למשטרה ולצבא: תראו, יש לכם בעיה אמיתית. אנחנו מעניקים חנינה למי שפוגעים בכם.
אפי איתם (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – – חנינה לאדם שהיה שפוט לחמישה מאסרי עולם.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני, אל תוריד את זה מהזמן שלי, כי יש כאן בעיה מסוימת. נכון, אני מציע לכם, אל תשוו את שני הדברים. אין שום שוויון. מה שכאן עושים עם זה – ודאי שלא, משום שאם זה חילופי שבויים, אם זה שחרור אסירים – – –
קריאה:
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
אל תשוו בכלל נושא של פדיון שבויים לנושא הזה. אלו שני דברים שונים.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
זה חוק המתנות, לא חוק פדיון שבויים.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
גם את 250 האלה לא אני משחרר. יש כאן ממשלה שעושה את הדברים האלה ואל תבוא אלי בטענות.
אתה יודע יותר טוב מאחרים, כיוון שדיברנו על זה לא מעט גם בינינו וגם בפומבי, שלא העניין של עקירת המתנחלים הוא שחשוב לי. מה שחשוב לי זה לשמור את המדינה הזאת כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחיר הוא שאנחנו צריכים את הטעות של ההתנחלויות לתקן. לבי על האנשים האלה. אני הייתי בין הראשונים, ואתה יודע את זה כמוני, שהיה מוכן לסייע להם בפיצויים ובהגדלתם. אני הולך אליהם עד היום, לפגוש אותם ולסייע להם, כי כבני-אדם הם חשובים לי. אבל יש הבדל בין זה לבין מדיניות של ממלכה, שאומרת: פגעתם בשוטרים ובחיילים, זה בסדר גמור.
אני אומר לכם גם לגבי העתיד לבוא, אתם היום רואים את המתנחלים, את ההפגנות בעזה, וזה כרגע העניין היחיד. אבל יש גם עתיד למדינה הזאת. יש עוד דברים ויהיו עוד הפגנות, ולא כולן של מתנחלים. יהיו הפגנות של אנשים שהרסו את הבתים שלהם בלוד וברמלה. יהיו הפגנות של סטודנטים. מה אתם בעצם אומרים? אתם כאן יוצרים תקדים. אתם אומרים: אוקיי, אם ההפגנה הזאת אמיתית, היא באה מלבכם, מתוך דבר שבאמת חשוב לכם ולא סתם כפורעים, אנחנו נקל אתכם. אתם אומרים לאנשים האלה מראש, נותנים את הלגיטימציה לפעול כפי שהם יפעלו, כי הם יודעים – – –
השרה רוחמה אברהם-בלילא:
– – –
יוסף ביילין (מרצ):
מאה אחוז. אני אומר שיש כאן לגיטימציה לעתיד לבוא, לאנשים שפועלים מתוך אמונה, לפעול מתוך ידיעה שבסוף הבית הזה יבוא ויחון אותם. אני אומר לכם שזה מצטרף לשורת חוקים שהעברנו ביום הזה, שהעולם מסתכל בזה ואומר: לא יכול להיות. לא יכול להיות שזו כנסת ישראל. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. יעלה חבר הכנסת ריבלין. זכותו לנמק ולהשיב.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, לא באנו, מציעי חוק זה, לבקש על נפשם ולחון אנשים שפשעו. לא באנו לעשות חשבון, שכן את האירועים ותוצאות ההחלטה שנתקבלה כאן, בכנסת, כאשר אני הייתי יושב-ראש הישיבה הזאת, תשפוט ההיסטוריה. באנו לומר שהיחידים ששילמו את המחיר שהיה התוצאה של אותה החלטה והכרעה, שהיתה קשה להם – וחלקם יושבים כאן אתנו – אותם נבחרים אשר נבחרו על-ידי אותו ציבור, אשר נשלח על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן ליישב את הארץ.
לא אנחנו נשפוט, ואין אנחנו עושים חשבון. ההיסטוריה תשפוט. כאמור, חברים שראו את אשר נעשה ורוצים לומר שיש רגע בחייו של עם שבו הוא צריך לבנות את מידותיו לפנים משורת הדין, שכן לא חרבה יהודה ולא חרבה ישראל אלא כיוון שמיצו את הדין, דין תורה. אמרו: גם כאשר דין תורה מחייב את כולם, יש רגעים שבהם כדי לשמור על שלמות העם צריך לפעול לפנים משורת הדין. לצערנו הרב, לא קמה שעה כזאת לישראל כמו השעה שבה חברים מקדימה, חברים מש"ס, חברים מהליכוד, חברים מהאיחוד הלאומי, חברים מישראל ביתנו, חברים מסיעת הגמלאים, באים ואומרים כולם: הרף, בואו נעביר דף, נשאיר להיסטוריה לשפוט.
באנו היום להציע לתת חנינה – חנינה – על-פי מידות החוק, ולא על-פי מידות הצדק והדין, כי לפי מידות הצדק והדין אנחנו לא מבקשים חנינה; חנינה לכל אלה שבהתנגשות בין אחים – קרה אשר קרה. אני יודע שחבר הכנסת גלזר הגיש הצעה לחון שוטרים אשר הועמדו לדין, ואנחנו נתמוך גם בהצעה זו, שכן יש רגע שבו איננו שופטים זה את זה אלא אומרים: הרף, תשפוט ההיסטוריה – והיסטוריה תשפוט.
אדוני, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
שאלה: האם אדוני מוכן, לשם הסימטריה, לתמוך בהצעה שתחון, למשל – אף שאני מתנגד להצעה שלך – אזרחים שבשנת 2000 עשו בדיוק את אותן עבירות, תיתן להם חנינה ותבטל את הרישום הפלילי שלהם?
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מדבר כרגע על אנשים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני, אותן עבירות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
אין – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני מדבר כרגע על חנינה לאנשים אשר מחו ופעלו כאשר עקרו אותם מבתיהם, הורידו את הגג שמעל ראשם ועקרו אותם מהמקום שבו הם ישבו – מביתם – וגירשו אותם מנחלתם.
רן כהן (מרצ):
– – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם אדוני יגיש הצעה, אני אשקול אותה לגופו של עניין.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, למה שאתם לא תיזמו את ההצעה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
בכל הכבוד – ייתכן שמה שאתה מדבר בו מאוד חשוב לך. רק, בכל הכבוד, אין שום סימטריה בין שני הנושאים.
היו"ר אחמד טיבי:
אני אומר – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
יכולים להיות שני נושאים שונים, וכל אחד חשוב בעיני המגיש, בעיני השומע או בעיני המשתכנע. כאן מדובר בנושא אחר בתכלית.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק.
רן כהן (מרצ):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצבעה.
רן כהן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אפשר – אוקטובר 2000.
היו"ר אחמד טיבי:
אין תשובת הממשלה. היתה תשובה.
הצבעה מס' 27
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 10
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז–2007, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד ביטול הרישום הפלילי – 37, נגד – 10, ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
גדעון סער (הליכוד):
החוץ והביטחון.
היו"ר אחמד טיבי:
ועדת החוץ והביטחון? הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת.
חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ביקשה לתמוך, וזה לא משנה את התוצאה.