קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח-2008
[רשומות (הצעות חוק (חוב' כ/252).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמנון כהן:
אנו עוברים להצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ח-2008, של חבר הכנסת ראובן ריבלין וקבוצת חברי הכנסת. ינמק – חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, בשמם של חברי הכנסת מרוב סיעות הבית אנחנו מביאים בפניכם היום, אנוכי וחברי – הרב לוי, הרב יצחק לוי, חברתי היקרה, חברת הכנסת עמירה דותן, שידיה רב לה בניסיון להיטיב עם אותם אומללים אשר גורשו מביתם בגוש-קטיף, חברי צבי הנדל, אשר מ-120 חברי הכנסת הוא היה היחיד ששילם בעצמו עם משפחתו את מחיר הדמוקרטיה, שכולנו התווכחנו וגם הכרענו בה.
אני מביא בפניכם, עם חברי, את ההצעה למתן חנינה ממלכתית לאותם אלו ששילמו את המחיר לקיום הדמוקרטיה.
זהבה גלאון (מרצ):
הם שילמו את המחיר?
ראובן ריבלין (הליכוד):
הם שילמו את המחיר. אנחנו התווכחנו, אנחנו הכרענו, הם שילמו את המחיר. ביתם נפל על ראשם.
את ההצעה הזו אנו מביאים לכם היום לא כדי להעדיף ציבור אחד על פני ציבור אחר, ולא כדי להניף מחדש את דגל המאבק של אותם ימים, שבעיני רבים מאתנו היו ימים שחורים, וודאי שלא כדי להחליש את מערכת התביעה ואכיפת החוק במדינת ישראל. את ההצעה הזו, חברת הכנסת גלאון, אנו מביאים בשם הצורך שלנו כאומה לחיות יחד, בשם החובה שלנו להמשיך ולקיים כאן חברה אחת, בשם האחריות שלנו כעם וכממלכה לאחות את הקרעים בתוכנו למען עתידנו, עתיד מדינתנו ועתיד הדורות הבאים.
חברי הכנסת, יש ימים של ייקוב הדין את ההר ויש ימים של לפנים משורת הדין. היו ימים שבהם נאלצה הדמוקרטיה הישראלית לקבל הכרעות קשות מנשוא, הכרעות שקרעו את העם, הכרעות שמי ששילם בעדן, משלם את המחיר הכבד שלהן, הוא ציבור המתיישבים, ציבור ערכי ואידיאליסטי, ציבור שהקים את ביתו באופן חוקי למהדרין, בגיבוי כל ממשלות ישראל, נכון – בהתנגדות חלק מהאנשים בחלק מהמפלגות בישראל – וביתו הוחרב על ראשו.
באותם ימים, ימי חורבן גדול בחבל-עזה ובצפון השומרון, שטפו קולות מחאה וזעקה בארץ, ואפשר היה לחוש באוויר גם סכנה ממשית של מלחמת אחים, חלילה. קראתי אז, אף שהתנגדתי למהלך מכול וכול, לכבד את החלטות הדמוקרטיה ולא לחצות את גבולות החוק. יותר מכך, למחרת ההחלטה ירדתי דרומה לגוש-קטיף ולמתיישבים היקרים כדי לומר להם: רבותי, הדמוקרטיה הכריעה, בל נשבור את כללי המשחק, שמא, חלילה, נאבד כולנו.
היום הכול מבינים שהציבור הזה, למרות שברו, למרות כאבו, לא נגרר למעשים קיצוניים. הוא חזה במו-עיניו איך מדינת ישראל מחריבה את ביתו. הוא התקומם, הוא מחה, הוא בכה, הוא לא שבר את כללי המשחק ולא נגרר למלחמת אחים. נכון, היו הפגנות סוערות. נכון, היו גם חסימות כבישים, והיתה התנגדות עזה לפינוי, אפילו תוך סטייה מגבולות החוק, אבל לא היו אלה התפרעויות ולא פרובוקציות לשמן. זו היתה מחאה בגדר הנסבל, מחאה שהיא מובנת בהתחשב בכך שמדובר בציבור שמחריבים את ביתו מכוח החלטה דמוקרטית שהיא כל כך שנויה במחלוקת.
היום, רבותי חברי הכנסת, שלוש שנים לאחר אותו אירוע טראומטי, כשעלבונן של משפחות המפונים נשפך בחוצות, וועדת המשנה בראשותה של עמירה דותן יודעת עד כמה הוא נשפך בחוצות, ועדיין לא מצאנו דרך איך לשקם אותם - הכול מבינים, מימין ומשמאל, שההפגנות והמחאות לא היו רק על אידיאולוגיה. הם היו מאבק על חיים נורמליים, הם היו מאבק על קורת-גג, על משפחה, על פרנסה בכבוד, על קהילה ועל עתיד.
היום כולם חשים את החובה המוסרית של מדינת ישראל לבוא לקראת המפונים, לרפא את השבר, להחזיר את האמון שלהם בדמוקרטיה, בממלכה ובצה"ל, להשיב אותם לחיקה של החברה הישראלית ולאחות את הקרע.
שלוש שני אחרי, הגיעו הימים של "לפנים משורת הדין". הגיעו הימים שבהם הדמוקרטיה לא רק אוכפת חוק, לא רק מנהלת הליכים וממצה דין. הגיעו הימים שבהם הדמוקרטיה גם מוחלת - יש יאמרו סולחת, יש יאמרו מבינה - אבל היא מוחלת לכל אותם מפגינים ומוחים, רובם נערים ונערות, שבלהט המחאה לא הבחינו בין האסור למותר, וכעת הם מבקשים להשאיר את הכול מאחור ולהמשיך הלאה, לבנות את חייהם ולהמשיך בחוויה הבונה את מדינתנו.
הם חותרים להתגייס ליחידות הטובות ביותר, הם שואפים להשתלב בתעסוקה, באקדמיה ובכל תחום בחברה, לבנות את עתידם בעתידה של מדינת ישראל, אך הדבר נמנע מהם בגלל רישום פלילי על רקע מחאת ההתנתקות שמכתים את עברם.
רבותי, מתוך התפיסה שמדובר בטראומה לאומית שיש לרפא, התאגדנו חברי כנסת מסיעות הבית כדי לתת חנינה ממלכתית לכל אלה שנפתחו נגדם הליכים פליליים בעבירות קלות. הצעת החוק לא תחול על אלה שנקטו אלימות חמורה, שסיכנו חיי אדם או שעסקו בחומרי חבלה, או כאלה שיש להם עבר פלילי קודם.
אני מבין את הטענות - למה תינתן חנינה לאלו ולא לאלו? למה לא תינתן חנינה, למשל, למפגינים נגד גדר ההפרדה? למה לא תינתן חנינה לסטודנטים שחסמו כבישים במאבק על גובה שכר הלימוד?
אבל, רבותי, בל נחטא לאמת. לא נוכל להשוות את ההתנתקות לשום אירוע חברתי אחר בתולדות מדינת ישראל. ההתנתקות היתה אירוע מכונן בתולדות החברה הישראלית. ההתנתקות היתה טראומה לאומית, וההשלכות שלה על היותנו חברה אחת ועל עתידנו כעם הן הרות גורל.
אני קורא לכם, חברי הכנסת, להתאחד סביב היוזמה הממלכתית הזאת ולתמוך בה. אני קורא לכם ברגע זה להניח בצד את החשבון הפוליטי ואת ההבדלים בין ימין לשמאל. אני מבקש שתראו בהצעה זו תרומה גדולה לאיחוי הקרע בחברה הישראלית ולתיקון מעט של העוול הזועק שנעשה למפונים. בשנאת חינם חרבו ציון וירושלים, באהבת חינם ייבנו מחדש. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמנון כהן:
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. נרשם מספר רב של דוברים בנוגע להצעת החוק הזאת. יש שני חוקים, ואנחנו נעשה דיון משולב.