קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/387).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עתניאל שנלר:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לתהליך חקיקה – הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים, השר פרידמן, להציג את החוק. בתום דברי השר נעבור לדיון. בבקשה, השר.
שר המשפטים דניאל פרידמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) מסדיר היבטים שונים של הדיון בתביעות בשל נזקים שנגרמו באזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה מיום פרוץ העימות בין ישראל לרשות הפלסטינית. אני רוצה לומר מעבר לטקסט שכתוב, באורח כללי, שנזקים שנגרמו במהלך מלחמה – ולמעשה התנהלה מלחמה – צריכים להיות מוסדרים באופן עקרוני ביחסים בין הממשלות, במקרה הזה ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית, ולאחר מכן להסדיר את נושא הנזקים משני הצדדים. מכל מקום, אצלנו העניין מוסדר באמצעות תביעות נזיקין כנגד מדינת ישראל. הצורך בחוק נובע מן השינויים שחלו במצב העובדתי והמשפטי בשטח מאז תום יישום תוכנית ההתנתקות ברצועת-עזה וכן מהחלטת בית-המשפט העליון בבג"ץ "עדאלה" נגד שר הביטחון. ההחלטה קבעה כי הוראת סעיף 5ג לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) היא בלתי חוקתית בהיותה בלתי מידתית. החלטה זו, כמו גם השינויים שחלו ברצועת-עזה בעקבות ההתנתקות, הצריכה הסדרה מחדש של סוגיית תביעות הנזיקין שהוגשו בשל העימות.
החוק המוצע משנה את הגדרת המונח "פעולה מלחמתית" הקבועה כיום בחוק הנזיקים ומחיל את הסייג לאחריות לתביעות של אויב ופעיל ארגון מחבלים הקבועה בסעיף 5ב גם על תושבי רצועת-עזה מאז תום יישום תוכנית ההתנתקות. כמו כן קובע החוק המוצע כמה הוראות בעלות אופי דיוני ביחס לתובענות שהוגשו בשל פעולה מלחמתית כאמור, ובכלל זה הוראה בעניין הליך מקדמי, בעניין קביעת סמכות שיפוט והוראה בעניין תחולה.
עוד מוסיף החוק וקובע הוראה לעניין קביעת סכום הפיצויים במקרה שבו קבע בית-המשפט, בתביעה שהוגשה על-ידי מי שאיננו אזרח ישראל או תושב ישראל, כי יש להטיל אחריות בגובה הפיצויים שהיו נפסקים באזור שבו נגרם הנזק ולא בהתאם לכללי המידה בישראל. כמו כן מוצע לקבוע שהיועץ המשפטי יהיה רשאי לקבוע כי טענה מסוימת תידון לאלתר ולפני כל טענה אחרת, כל עוד לא תם שלב קדם-המשפט בתובענה. זאת, משום שייתכן שכתוצאה מהליכי קדם-משפט יהיו בידי המדינה ראיות שלא היו לה לפני כן, שיבססו את הטענה שהמעשה הוא פעולה מלחמתית. כמו כן, מוצע להבהיר כי אם מצא בית-המשפט שהמעשה שבשלו נתבעה המדינה הוא פעולה מלחמתית, הוא ידחה את התביעה.
יש לציין כי לפי סעיף 5ב1 המוצע, במקרה שבו תוטל אחריות על המדינה, כאשר הנפגע איננו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ייקבע סכום הפיצוי המגיע לנפגע בהתאם למקום מושבו של התובע, זאת אומרת של הנפגע, ולא בהתאם לקריטריונים המקובלים בישראל.
לפי סעיף 5ב2 המוצע, בתובענות שעניינן נזקים שנגרמו על-ידי צבא ההגנה לישראל, לרבות תביעות לפי החריג הקבוע בתוספת הראשונה, ידונו בתי-המשפט המוסמכים, אלה שבירושלים, מטעמי יעילות ושמירה על אחידות בפסיקה.
בסעיף 5 מוצע לבטל את סעיף 5ג לחוק הקיים, אחרי שבית-המשפט העליון הכריז עליו כבלתי מידתי, וכעת החוק הזה נועד להסדיר את מצב התביעות ואת חסינות המדינה, את היקף החסינות ואת הנהלים הדיוניים בעקבות העימות שנגרם בינינו לבין הפלסטינים. תודה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לשר המשפטים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. ראשונה – חברת הכנסת זהבה גלאון. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד פעם שר המשפטים מגיע למליאת הכנסת ומבקש לעקוף החלטה של בג"ץ. אני רואה בהצעת החוק הזאת עוד שלב ועוד ניסיון לפגוע בבג"ץ ולבזות אותו, תוך מתן אפשרות לרוב העריץ בכנסת – אם החוק הזה יתקבל, זה אומר החלטה של הרוב העריץ בכנסת לצמצם את סמכויות בג"ץ.
אני רוצה להזכיר במה מדובר, חברי חברי הכנסת. בג"ץ פסל את החוק המדובר בקביעה שהוא בלתי חוקתי. תשעה שופטים פסלו פה-אחד את החוק הזה, בגלל שמדובר בחוק לא דמוקרטי, שפטר את המדינה מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מירי שנורה בניגוד לפקודות הצה"ליות. בג"ץ קבע שבכל המקרים שהיה ירי מסיבות ביטחוניות מוצדקות – לי יש השגות גם על זה, אבל זה מה שבג"ץ קבע – ובהתאם לפקודות, גם אם נפגעו חפים מפשע, האנשים האלה לא יהיו זכאים לפיצויים. אבל בג"ץ דיבר על פעילויות לא מוצדקות, שבהן אנשים נפגעו בשוגג.
אני רוצה לספר לכם שהיתה אלי פנייה של משפחה מעזה, שהבת שלהם בת השמונה ישבה על אדן החלון ונפגעה מכדור תועה – אני מניחה שזה לא היה בכוונה – ונותרה עיוורת ומשותקת למחצה. זה היה ירי לא מוצדק, והיא נפגעה בשוגג. האם היא לא יכולה לתבוע? מה מבקשת הצעת החוק הזאת לעשות היום? היא מבקשת לחסוך בכספי המדינה וכך לפגוע בזכויות יסוד של אנשים שנפגעו על לא עוול בכפם. המדינה, באמצעות שר המשפטים, שמבקש לכופף את בג"ץ פעם אחר פעם, מבקשת להתנער מאחריות לרשלנות וחוסמת כל אפשרות להגיש תביעות נזיקין.
חברי חברי הכנסת, אם ההצעה הזאת תתקבל, זאת תהיה הצעה שמפלה בין דם לדם, כי ההצעה הזאת נותנת חסינות למעשים של המדינה שנעשו שלא כדין על-ידי כוחות הביטחון. גם אם הכנסת תגייס את הרוב הקואליציוני - וראינו רק לפני דקה איך הכנסת גייסה רוב קואליציוני - כדי לחוקק את החוק הזה מחדש, זה לא יהפוך את החוק הזה לדמוקרטי. חברי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק שראוי היה לגנוז אותה. לא יכול להיות שכנסת ישראל תיתן חסינות למעשים של המדינה, למעשים שנעשו שלא כדין. החוק הזה, אם הוא יתקבל שוב, יבזה ויכתים את ספר החוקים. אל תיתנו לזה יד. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק האכזריות וההתאכזרות. הצעת החוק הזאת היא הצעה של חוסר מידתיות, היא הצעה שבאה ואומרת: גם אם מדינת ישראל פגעה במי שפגעה בטעות, לפי הערכת מדינת ישראל, היא עדיין לא נושאת באחריות. אבסורד כזה עוד לא נשמע.
אבל מעבר לפן ההומני ומעבר ליצר ההתאכזרות הטמון בעצם החשיבה על כיבוש וכיבושים, עצם החשיבה על הפלסטינים – אני חושב שיש פה גם ניסיון לטשטש את הגבולות בין הרשויות בתוך מדינת ישראל. הממשלה לקחה לעצמה, כממשלה של רוב מזדמן – הפעם היא רוב, היא לא תהיה בהכרח רוב מחר – או כל ממשלה אחרת, לקחה לעצמה את התפקיד של הרשות השופטת, שהיתה אמורה לבחון סוגיות כגון אלה על-פי אמות מידה של משפט וצדק; משפט וצדק של מדינת ישראל – אגב, אף אחד לא מדבר פה אפילו על החוק הבין-לאומי, שדווקא הוא אשר צריך להיות הבסיס לכל התדיינות משפטית בין העם החי תחת כיבוש לבין המדינה הכובשת.
אבל תראו את הצעת החוק ואת דברי ההסבר: מדברים על פעולה מלחמתית. פעולה מלחמתית, שבעצם יזומה על-ידי מדינת ישראל, ממשלת ישראל. מדברים על פעולה מלחמתית בשטח אויב. ממשלת ישראל היא שקובעת מה זו ישות אויב או מדינת אויב. היא קובעת לעצמה. מדינת ישראל היא גם שקובעת באיזה נשק משוכלל, או נשק "חכם", להשתמש על מנת לפגוע במי שהיא רוצה לפגוע. ובכל זאת, היא קובעת את הפעולה המלחמתית, היא קובעת אזור אויב או מדינת אויב או ישות עוינת, היא קובעת את הנשק – ואחר כך היא קובעת שהיא לא נושאת באחריות. דבר כזה, פשוט לייחס את המלה "אבסורד" לדבר הזה, אני חושב שזה לעשות עוול למלה "אבסורד".
ממשלת ישראל, בעצם עמידתה מאחורי חוק כזה והגשתו, שר המשפטים, שהיה אמור להיות אמון על המערכת המשפטית ועל ערכי הצדק, שמגיש הצעת חוק כזאת – היא ממשלה והוא שר משפטים כושלים, חסרי חוש מינימלי של אנושיות, של צדק. שר המשפטים ממלא את התפקיד של השטן, שבא כדי להצדיק פגיעה בילדים ובחפים מפשע.
בדיון קודם על הצעת חוק דומה נתתי את הדוגמה של אותה ילדה ששוכבת כאן בבית-חולים "אלי"ן" בירושלים, ילדה בת חמש או שש עכשיו, מרצועת-עזה. היא משותקת מצוואר עד כף רגל. היא נפגעה בפעולה מלחמתית שממשלת ישראל יזמה ועשתה. היא נפגעה בישות אויב שממשלת ישראל הגדירה. היא נפגעה בנשק ישראלי שצבא ישראל הוא אשר החליט עליו, ואתם אומרים שאתם לא אחראים?
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתם תהיו אחראים ותשלמו על הדם הזה, על הילדים האלה ועל הטעויות האלה, לעולמי עד.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני, אם הוא יהיה כאן. הרשימה נסגרה לדיון בנושא הזה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק רעה. זו הצעת חוק רעה מבחינה מוסרית, זו הצעת חוק רעה מבחינה משפטית וזו הצעת חוק רעה מבחינה פוליטית.
נתחיל במוסר. אדם שנפגע בטעות – אין מחלוקת על הטעות, אין מחלוקת על כך שהוא לא קשור לשום פעולה עוינת, אין מחלוקת על הנזק שנגרם לו. אבל כן, לפי החוק הזה, לא רק שיש מחלוקת, אלא אין זכות בכלל לתבוע ולהיפרע ממישהו על הנזק שנגרם לו. לכן אני חושב שברמה המוסרית הצעת החוק הזאת היא פסולה.
הצעת החוק הזאת היא בעייתית מבחינה משפטית. היא לוקחת את ההגדרה "פעולה מלחמתית" ומותחת אותה ומנפחת אותה, כך שתכיל בתוכה דברים שאינם פעולה מלחמתית. הרי גם בלי ההצעה הזאת, כאשר מעשה גורם לפגיעה במסגרת פעולה מלחמתית - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
בית-המשפט יקבע אם זו פעולה מלחמתית.
דב חנין (חד"ש):
אני אומר, אני אומר: כאשר יש פגיעה במסגרת של פעולה מלחמתית, יש הגנה. אבל השאלה היא מהי פעולה מלחמתית. ההגדרה שמכילה גם פעולה לשם מניעה של מעשי איבה או התקוממות היא הגדרה שמרחיבה מאוד את הפעולה המלחמתית - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אבל כל מדינה נורמלית שנלחמת בטרור, לא תחכה שיהרגו אותה.
דב חנין (חד"ש):
כל מדינה נורמלית, חבר הכנסת ריבלין, מבחינה בין פעולה מלחמתית לבין פעולה של שיטור או אכיפה. פעולה של שיטור או אכיפה – עליה חלים דיני הנזיקין הכלליים. פעולה של מניעה היא ללא ספק פעולה של שיטור או אכיפה ולא פעולה של מלחמה. אם ננפח את הגדרות המלחמה, התוצאה תהיה שננתק את עצמנו לחלוטין מהמשפט הבין-לאומי. אנחנו יכולים להמציא לעצמנו הגדרות משלנו. נמציא לעצמנו הגדרות של מה זו מלחמה; נמציא לעצמנו, כמו בחוק הקודם, הגדרות של מהו תומך במעשי איבה של האויב, נמציא לעצמנו הגדרות חדשות - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת חנין, האם מלחמה בטרור היא פעולה מלחמתית?
דב חנין (חד"ש):
אבל לא זה מה שנאמר פה, חבר הכנסת ריבלין. לא, לא זה מה שנאמר פה. פה, מעבר למלחמה בטרור, מרחיבים את הפעולה המלחמתית גם לפעולת מניעה, למשל, של מעשי איבה או של התקוממות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
של טרור.
דב חנין (חד"ש):
גם, אבל גם של מעשי איבה או התקוממות. תסתכל על ההגדרה. וזו ההגדרה שמבקשים מאתנו לאשר היום. ולכן הצעת החוק הזאת היא בעייתית מבחינה משפטית.
הצעת החוק הזאת היא גם רעה מאוד מבחינה פוליטית. המסר שהיא מעבירה הוא מסר של לית דין ולית דיין, של הפקרות, מסר שמועבר גם פנימה וגם החוצה, שחיילי מדינת ישראל יכולים להזיק ולפגוע בחפים מפשע מבלי שמישהו יישא באחריות, מבלי שמישהו ישלם, מבלי שמישהו ייתן מענה או מזור לאלה שנפגעים. הצעת החוק הזאת היא לכן רעה מוסרית, רעה משפטית, רעה פוליטית, מעמיקה את הסכסוך - -
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
- - את השנאה, את האיבה בין העמים. אני מציע לכולנו, חברי הכנסת, לדחות אותה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת צבי הנדל – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה, ואחריו יחתום את הדיון חבר הכנסת גדעון סער.
יוסף ביילין (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש כאן בהצעה הזאת הרבה מן הבנליות של הרוע. עולה שר המשפטים כאילו זה תיקון טכני, ככה, קורא, קצת מבלבל בניירות, יורד מהאולם, לא מסתכל עלינו, איזה תיקון של מה בכך. ואני אומר: בשביל מה? בשביל מה? מילא, אנחנו עשינו כל מיני עוולות מוסריות ב-60 השנים האחרונות. חלק מזה היה באמת בלי ברירה. עשינו דברים קשים לשכנים שלנו, הם עשו דברים קשים לנו. ואנחנו אמרנו: עם שסבל כל כך, אלפיים שנה, לא נורא אם פה ושם יעשה דברים שהם לא בדיוק לפי החוק הבין-לאומי אבל יאפשרו לו את השרידות שלו. הרבה אנשים שיושבים כאן גם היו שרים לשעבר ונתנו את ידם לדברים שאולי באופן פרטי הם לא היו מתלהבים לעשות, כולל אני עצמי. לא פעם ולא פעמיים. אבל תמיד אמרתי לעצמי: זה שווה את זה. זה מין דבר שהוא בעל משמעות, שיכול להציל חיי אדם במישרין או אפילו בעקיפין.
למה? למה לבוא עם הדבר העלוב הזה, של אנשים שפועלים בניגוד לפקודה ופוגעים במישהו – צריכים גם את הפיצויים לקחת מהאנשים האלה? בשביל מה? הרי אנחנו יודעים מה זה אומר בעולם. הרי זה מוסיף לכל השונאים שלנו, לכל האויבים שלנו, לכל היריבים שלנו, שאומרים שישראל זאת מדינת אפרטהייד וכל מיני דברים כאלה, שאיש מאתנו לא יכול לקבל.
הרי כל דבר כזה הוא נזק כל כך כבד. מיהם האנשים החכמים האלה, שמייצרים את החוקים האלה, שהם גם מנוגדים לבית-המשפט העליון שלנו ועוקפים אותו? והדברים האלה מופיעים הרי בעולם – בעולם הערבי, בעולם בכלל – ומציירים אותנו בצורה כל כך מושחרת.
אני אומר: אם יש במי שמביא את החוקים לכאן פטריוטיות ישראלית כלשהי, הוא צריך להבחין בין עיקר וטפל. מילא שהמצאנו את האישורים להתנחלויות, לגדר, לכל מיני דברים אחרים; אלה דברים גדולים. מישהו יכול להגיד שאידיאולוגית זה נורא חשוב. זה חשוב אידיאולוגית? כיהודים? כישראלים? כאנשים בעלי מוסר? בושה וחרפה. בושה לשר המשפטים של ישראל, שמוכן להביא חוק כזה אל הכנסת. כתם בספר החוקים שלנו. אני מקווה שברגע האחרון לא יימצא הרוב כדי להעביר חוק אווילי ומיותר שכזה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת ביילין. יעלה ויבוא חבר הכנסת גדעון סער, אשר יחתום את הדיון, ומייד אחר כך אנחנו נצביע. בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, שאל בסיפה של דבריו חבר הכנסת ביילין, מי האנשים האלה שמביאים את הצעות החוק הללו. אני רוצה לגלות לשר המשפטים לשעבר יוסי ביילין שהאנשים אשר תמכו בחקיקת החוק הזה, ותמכו בחקיקת חוק הרבה יותר רדיקלי, הם אנשי משרד המשפטים, הם אנשי פרקליטות המדינה, הם אנשי הפרקליטות, המנהלים יום-יום בבתי-המשפט את התיקים הללו. כל שרי המשפטים תמכו בכך. שר המשפטים בקדנציה הקודמת הביא את הצעת החוק, והיא לא נולדה בדרג הפוליטי. היא נולדה בדרג המקצועי.
אתה השתלחת בשר המשפטים - - -
יוסף ביילין (מרצ):
אני התנגדתי לזה כשר המשפטים.
גדעון סער (הליכוד):
אתה היחיד אולי. אתה היחיד. אני יכול לתת לך סקירה מימיו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, זיכרונו לברכה, מה היתה עמדתו בעניין הזה. בתמצית, פעולה מלחמתית – וזה גם לענות לחבר הכנסת חנין – בעבר זה היה רק טנקים ומטוסים. אבל היום, כאשר יוצאים למבצע צבאי בלילה במחנה פליטים, בעיר פלסטינית, ויכולים להיפגע אנשים – רבותי, על זה אתם רוצים לחייב את מדינת ישראל בנזיקין? אתם מאמינים שארצות-הברית היתה מוכנה? בית-משפט בארצות-הברית של אמריקה היה מוכן לשמוע תביעת נזיקין עירקית? אתם רוצים לשים את מדינת ישראל, שחשופה לטרור ומשלמת את הנזקים של הטרור הפלסטיני, כמדינה יחידה בעולם שהיא "כספומט" של הטרור שמופעל נגדה וכנגד אזרחיה?
אני חייב להגיד שהצעת החוק שהביאה הממשלה היום היא הצעת חוק מינימליסטית. אדוני השר, אף שהיא הצעת חוק מינימליסטית, אנחנו נתמוך בה. אנחנו נתמוך בה מתוך גישה של אחריות לאומית, מתוך גישה שהמחויבות שלנו היא כלפי חיילי צה"ל, כלפי אזרחי המדינה וכלפי יצירת אקלים משפטי ומציאות משפטית שמתאימים לסוג האיומים ולסוג הסכנות שהמדינה חשופה אליהם היום.
אני רוצה גם לומר שאני מאלה – אני לא יודע כמה אנשים כאלה יש בבית הזה – שקראו את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בנושא הזה של חוק האינתיפאדה של הקדנציה הקודמת. פסק-דין שטחי, פסק-דין שאין בו התייחסות – דבר מדהים: אין בו בכלל התייחסות לדין הזר, חוץ מהערת אגב, נדמה לי של השופט גרוניס, כי יש חקיקה במדינות אנגלו-סקסיות שלא מעלות על הדעת בכלל את קיום הדיון הזה שאנחנו מקיימים כאן עכשיו.
לכן, אני אומר שצריך להעביר את החוק הזה. אנחנו נעביר את החוק הזה. אדוני השר, יכול להיות מאוד שבמהלך הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אנחנו נצטרך להרחיב אותו מעבר לפרמטרים שאתה הבאת, אבל אנחנו, בוודאי, בסיעת הליכוד, נפעל באופן פטריוטי. נפעל בנושא הזה בדיוק באותו אופן שפעלנו כאשר היינו בקואליציה. נצביע באותו אופן גם היום, כאשר אנחנו באופוזיציה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה רבה לחבר הכנסת סער. בטרם נעבור להצבעה, שר הפנים. בבקשה, אדוני השר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
למה שר הפנים? זה לא בעניין משרדו.
היו"ר עתניאל שנלר:
הנוהל הוא ששרים – הרי אדוני יודע. אדוני הרי יודע.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
שר הפנים מאיר שטרית:
על-פי תקנון הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, מותר לכל שר לבקש רשות דיבור בכל רגע של הדיון.
היו"ר עתניאל שנלר:
הוא רשאי גם מעבר לזה. גם אדוני, כיושב-ראש הכנסת לשעבר, וגם שר המשפטים לשעבר, ראוי שנאפשר לו לומר דברים.
שר הפנים מאיר שטרית:
אדוני היושב-ראש, ביקשתי רשות הדיבור בעקבות דבריו של חבר הכנסת יוסי ביילין. הייתי שר המשפטים בין 2001 ל-2003.
גדעון סער (הליכוד):
זה אחרי ששכנענו אותך.
שר הפנים מאיר שטרית:
בגלל חבר הכנסת גדעון סער נהייתי שר המשפטים. בלעדיו לא הייתי, אני מעיד. בתקופה הזאת הכנתי את חוק האינתיפאדה הראשונה. להזכירכם, חוק האינתיפאדה הראשונה – עד לעשיית החוק הזה, היה מצב שבו כל פלסטיני שתבע את המדינה על נזק בתקופת האינתיפאדה – שבה בעצם הם זרקו עלינו בקבוקי תבערה, אבנים, השתוללו, והיו, לצערי, מהומות מאוד חריפות בתקופה ההיא – יכול היה לתבוע את המדינה על נזקים, כאשר חובת ההוכחה היתה מוטלת על המדינה, בניגוד גמור לכל דיני הנזיקין. עד לעשיית החוק המדינה שילמה 430 מיליון שקל פיצויים.
תבינו כיצד היה מתנהל ההליך בבית-המשפט. בא אדם ואומר שביום זה וזה, בשעה כזאת וכזאת, עמד במקום זה וזה וירו בו. הוא היה מוכן להביא אתו חמישה עדים שיעידו שזה כך. המדינה היתה צריכה לבוא ולהוכיח מי היה שם באותו יום ואם היה. המדינה, כמובן, לא יכולה ללכת שנתיים, שלוש, ארבע אחורה ולדעת מי היה מי לא היה ואם דבריהם דברי אמת או לא דברי אמת. התוצאה, בדרך כלל, היא בכיס העמוק של המדינה. בתי-המשפט פסקו בקלות לטובתו של הנפגע. בעיקר אם הוא נפגע ונראה באמת נפגע. התוצאה היתה 430 מיליון שקל פיצויים, עד שנעשה החוק.
החוק שינה שני דברים: א.הוא קבע שחובת ההוכחה מוטלת על התובע; ב. הוא קבע גם תקופת התיישנות, כך שאי-אפשר להגיש תביעה לנצח. הדבר הזה סגר את הדלת בפני תביעות כאלה.
באינתיפאדה השנייה, גם אז הכנתי הצעת חוק, אדוני - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש פשעים שלא מתיישנים. פשעים של כובשים לא מתיישנים.
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת ברכה, אתה נאמת ארבע דקות תמימות ברגיעה.
שר הפנים מאיר שטרית:
באינתיפאדה השנייה - - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה ייזכר לדיראון עולם - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת ברכה, אנחנו רוצים להאזין ולבוא להצבעה.
שר הפנים מאיר שטרית:
אני רוצה להזכיר שגם חוק האינתיפאדה השנייה, חבר הכנסת סער, הוגש על-ידי כשר המשפטים – דרך אגב, על דעת הדרג המקצועי, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, כל הצוות המקצועי. אין מדינה בעולם שמשלמת נזקים לצד השני בקונפליקט מזוין. אנחנו היינו היחידים בעולם - - -
זהבה גלאון (מרצ):
הם אמרו שזה בנסיבות לא מוצדקות.
שר הפנים מאיר שטרית:
מה זה נסיבות לא מוצדקות? אני אומר לך: במדינות בעולם, בכל קונפליקט מזוין בעולם – והאינתיפאדה השנייה לכל הדעות היתה קונפליקט מזוין – כל צד נושא בנזקים של עצמו. כך מקובל בכל המלחמות בעולם, בכל מקום. אין שום מקום בעולם שיש תופעה כזאת.
לצערי הרב, ואני לכן מזהיר את חבר הכנסת גדעון סער: בחוק שאושר בכנסת שינו את החוק והוסיפו דבר שהיה מיותר לחלוטין ולא צודק. הוסיפו שגם תאונות דרכים נכללות בזה. זאת היתה טעות. זה באמת לא חל על עניין של אינתיפאדה, זה לא שייך לאינתיפאדה, ואי-אפשר להטיל על תאונות דרכים את הכלל שחל על סכסוך מזוין. לדעתי, כשעשו את התיקון הזה, זה פגם בכל החוק.
גדעון סער (הליכוד):
לא בזה נימק בית-המשפט העליון. אני קראתי את הפסיקה.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הנושא הזה עלה בוועדה ולא עבר. זאת לא היתה הסיבה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
בוועדות - - -
שר הפנים מאיר שטרית:
אז טוב מאוד.
לכן אני מציע, חבר הכנסת סער, להסתפק בפרמטרים ששר המשפטים הפעם מגיש ולהעביר את החוק as is, בלי תיקונים, כדי שמחר לא נצטרך להתמודד עוד פעם עם תיקון או טיפול כלשהו בחוק.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחוק הוא נכון. הוא לא רק נכון, הוא גם צודק, וכך מקובל בכל המדינות בעולם.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני מודה לך. תם הדיון.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד - 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008,
לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר עתניאל שנלר:
בעד – 17, נגד – 8, אין נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה שלישית.