קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס"ט–2008 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/410).] (קריאה ראשונה) היו"ר עתניאל שנלר: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס"ט–2008, קריאה ראשונה. אני מזמין את שר המשפטים, השר דניאל פרידמן, להציג את הצעת החוק. אדוני השר, בבקשה. שר המשפטים דניאל פרידמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זו היא פרי המלצות הוועדה המייעצת לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור. הוועדה דנה בנושא בעקבות פנייתי, שבה ביקשתי מהוועדה לבחון את ההסדרים הנוגעים לקביעת מותבים של שלושה שופטים בבית-המשפט המחוזי במסגרת המאמץ לייעול ההליכים בבתי-המשפט. בעיקרו של דבר, העיקרון שנקבע כיום הוא שהרכב של שלושה שופטים ידון בעבירות פליליות שעונשן הוא עשר שנים ומעלה. הדיון בפני הרכב של שלושה שופטים מכביד מאוד על בית-המשפט המחוזי ויוצר עומס כמעט, הייתי אומר, בלתי נסבל, בשעה שמתברר שעבירות רבות שעונשן הכתוב בחוק הוא עשר שנים ומעלה הן במקרים רבים עבירות שהעונש שנפסק בגינן נמוך בהרבה. על כן, כדי ליעל את הדיון, נראה לי שיש עבירות רבות שניתן להעבירן להרכב של דן יחיד. בעבר כבר הועברו כמה עבירות כאלה, וההצעה הזאת מבקשת להוסיף עליהן שורה של עבירות שהעברתן תקל ותשפר בלי ספק את הדיון בבית-המשפט. כאמור, רובן המכריע של העבירות המנויות כאן הן עבירות שהוועדה בראשות השופטת נאור ניאותה להמליץ עליהן שיועברו לדיון בפני דן יחיד. לאחר שיקול ולאחר דיון החלטתי להוסיף עבירה אחת שהוועדה לא היתה מוכנה - או לפחות רוב חברי הוועדה לא היו מוכנים - לכלול במסגרת העבירות שיועברו לדיון בדן יחיד, ואילו אני סברתי, לאחר התייעצות עם אנשים נוספים בתחום, שניתן להעביר גם אותה לדיון בפני דן יחיד. מדובר בעבירה לפי סעיף 351(ג), העוסקת במעשה מגונה בבן משפחה או במעשה מגונה בידי אחראי על חסר ישע. כאמור, הוספת סעיף זה לא נכללה בהמלצות ועדת-נאור, ומכל מקום העניין ייבחן בוועדת החוקה. אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הנוכחית, שנועדה לייעל את הדיונים בבתי-המשפט המחוזיים. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לשר המשפטים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. אחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ; אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. מנחם בן-ששון (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפנים בישראל היה מקובל שכשמישהו נעשה לו עוול בפרוצדורה או במשפט הוא היה יכול לעכב את התפילה של הציבור. בתשובות המהר"ם יש לנו עדויות על כך שהיו קהילות ששבת אחרי שבת לא קראו בתורה משום שנעשתה עוולה ולא היה אפשר להתקדם. זו היתה המסורת. בקהילות ישראל במזרח המסורת הזאת נקראה לא בשם "עיכוב תפילה" אלא בשם "הצעקה אל הציבור". חברים, אני באתי לצעוק לא על החוק של אדוני אלא על העוול במשפט. לפי דעתי, אין להעלות שום נושא להצבעה עד שנתקן את העוול. אסביר למה אני מתכוון. ערב היציאה לפגרה העלינו בכנסת הצעת חוק שנקראת יחסי ממון בין בני-זוג. חוק זה נועד להעמיד את בן-הזוג החלש בעמדה סבירה יותר בעת הדיון על היפרדות המשפחה. זאת הצעת חוק שאושרה בקריאה שנייה ברוב גדול. נדחו כל ההסתייגויות. לפני שהצבענו בקריאה השלישית, מצאו חברי הכנסת תרגיל והודיעו שלפי סעיף 36 לתקנון הכנסת הם רואים בהצבעה נושא שבו יובע אי-אמון. התייעצתי עם היועצת המשפטית לכנסת, היא הביעה את עמדתה, שמדובר בנושא שבו הביעה הממשלה עמדה – בניגוד לטענתו של חבר הכנסת רותם, שעלתה במליאה, שלא – ולפיכך אפשר לפעול לפי סעיף 36 לתקנון. הצבעה על הצעת אי-אמון תתקיים בישיבת הכנסת הרגילה הראשונה בשבוע שלאחר מכן. לפי סעיף (ה)(1) באותו סעיף בתקנון, הצבעה על כך תדחה דיון בכל סעיף אחר. רבותי, אנחנו עבריינים, משום שכל הדבר שאירע היה במושב האחרון; היתה דחיית הצבעה בתרגיל המבריק – לקריאה שלישית בישיבה של היום, ועכשיו היינו צריכים לקבוע את הנושא לקריאה שלישית. ביררתי במזכירות הכנסת ביום הראשון, אמרו לי: ישיבה טקסית; ביררתי במזכירות, אמרו: קובעים את סדר-היום. אבל היום ברור היה שההצעה צריכה לעלות ואין כבר ענין של אי-אמון, משום שהממשלה לא זוכה לאמון. סעיף 139 לתקנון, אדוני היושב-ראש, קובע במפורש: קריאה שלישית תתקיים מייד וללא דיון נוסף כתום ההצבעה על כל סעיפי החוק בקריאה שנייה. יש רק שני חריגים: בסעיף 130 לתקנון, כשהיו הסתייגויות שהתקבלו – וזה לא קרה; ובסעיף 36 שהוא זה שלפנינו, שכולל הסדר מפורש. אין אופציות, אין ועדת הסכמות לפי תפיסתי בעניין הזה. זהו מקרה נדיר, חריג, אחד בדורו, בגלל התחכמות של אנשים שרצו למקש הצעת חוק שהכנסת רצתה להעביר אותה ברוב, ועכשיו מנסים שוב לאכוף את דעתם בדעת מיעוט, בטכניקה שאם היא לא סחיטה, איך אני אקרא לה? אחרי זה ייעלבו, אבל במקרה הזה מעורבים גם אלה וגם אלה וגם אלה. לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אין להצביע על שום הצעת חוק כל עוד לא מתוקנת העוולה הזאת; ולא במקרה זו עוולה שקשורה בנשים. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת בן-ששון. יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד רותם. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, הממשלה שלך באותה ישיבה היתה יכולה להעלות את הנושא להצבעה. אלא שהממשלה שלך, שאתה חבר בכיר בה, הממשלה שאתה רצית לשמור על קיומה, היתה זקוקה לאנשי ש"ס ולכן הסכימה לדחות. היום את אותו תרגיל עושים גם הממשלה שלך וגם אנשי הליכוד, כי כולכם חושבים שבקדנציה הבאה תצטרכו אותם. אל תלין. ולגופו של חוק – אדוני השר, יש גבול למה שאפשר לעשות לזכויותיו של האזרח ולזכויותיו של הנאשם במשפט הפלילי בשם היעילות. לו חשבתי שהסחבת בבתי-המשפט ואובדן האמון של הציבור בבתי-המשפט נובעים מכך שצריך במשפטים פליליים הרכב של שלושה שופטים, הייתי מצביע בעד החוק הזה. אבל אני קורא בעיתון שנשיאת בית-המשפט העליון, בניגוד לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מסרבת לאפשר כינוס של הוועדה למינוי שופטים לבתי-משפט שלום ולבתי-משפט מחוזיים, דהיינו מה שקורה זה שכשצריך למלא את התקן של השופטים, אתם מונעים את זה. אחר כך אתם באים אל הבית הזה ואומרים: בואו תפגעו בזכויותיהם של נאשמים בשם היעילות? האם לא יעיל יותר למנות את השופטים שחסרים בבתי-המשפט, כדי שהמערכת תתפקד? האם גינוני המשחק ורדיפת הכבוד לא יותר חמורים? יתירה מכך, אדוני השר, למה לא ממנים שופטים בממשלת מעבר? האם גם מינוי שופטים הפך דבר פוליטי – כמו שראינו את מפלגת העבודה, שמה שחשוב להם זה עוד חבר בוועדה למינוי שופטים? עד לאן אתם תורידו את המערכת הזאת? החוק הזה, בנסיבות הקיימות, איננו ראוי. צריך להצביע נגדו וכך אני ממליץ לחברי לעשות. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה לחבר הכנסת רותם. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין דן יחיד אלא הקדוש-ברוך-הוא, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפט". ידוע ששני שופטים שדנים, זה נקרא "בית-דין חצוף" או "בית-משפט חצוף". עד היום היה מצב שכאשר דנים אדם ומרשיעים אדם, אם זו עבירה שעונשה מעל עשר שנים, לא היה ספק שצריך פה שיקול דעת רחב ככל שניתן וצריך שהשופטים יהיו לפחות שלושה. אני מבין שיש בעיה במערכת, אין מספיק שופטים והיום רוצים לייעל. כמו שאמר קודמי, חבר הכנסת דוד רותם, בשם היעילות אנחנו אולי נגרום עוול, ועוול נורא. אנחנו רואים משפטים שחוזרים מפני שאנשים הורשעו, ובסופו של דבר, שיקול הדעת והראיות שהיו מול אותו שופט או אותם שופטים לא היו מספיקים, וההרשעה, בדיעבד, לא היתה נכונה. תארו לכם איך אדם חש כשדנים אותו ליותר מעשר שנות מאסר ושופט יחיד דן אותו. אני אומר לכם שהרבה נאשמים היום זועקים בבתי-הכלא ואינם נענים, כי הם מרגישים שנעשה להם עוול במשפט. לכן, אם יש מקום לדבר בשם זכויות האדם זה המקום, כי אם אנחנו רוצים לגרום פחות עוולות חייבים בתהליך המשפט – חייבים עד כמה שניתן לעמוד על כך ולהשאיר את הסטטוס-קוו הקיים עד לרגע זה ולא להקל מעבר למה שהיה. אני רוצה לומר לחבר הכנסת בן-ששון, כשהוא מדבר על העוול הנורא שנגרם, שהנושא של החוק שלו עלה ברגע זה. אני רוצה להזכירך שגם לנו היתה הצעת החוק. גם לאחר מתן הגט – החוק שאתה נלחם עבורו, יחסי ממון בין בני-זוג, מדובר בבני-זוג שלא התגרשו, ואתה לא רוצה לכרוך את הגירושים בעניין של יחסי הממון ביניהם. מה עם בתי-הדין? יש כמה הצעות של חברי הכנסת, כבר שנתיים באופן זדוני זה שוכב אצלך בוועדה. אצלך זה שוכב - - מנחם בן-ששון (קדימה): כתבתי לכם, עניתי לכם, הסברתי לכם. נסים זאב (ש"ס): - - בתי-הדין זועקים, דיינים זועקים על העוול הנורא שנעשה כלפי אותם זוגות שהחליטו להתגרש ונמצאים בהליך גירושין, והם רוצים שבית-הדין יכריע בסוגיה. מי אנחנו שנקבע להם? לא, לכם אין סמכויות, כאשר 50 שנה זה היה קיים. זה העוול, ואת הדגל הזה אתה צריך לשאת. היו"ר דוד רותם: תודה לחבר הכנסת זאב. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני ממלא-מקום יושבת-ראש הכנסת, גם סגן וגם ממלא-מקום, אני למדתי מההסכם בין העבודה לבין קדימה שיש חשיבות גדולה מאוד לבכירות של הסגנים. אדוני הוא גם הממלא-מקום. כבוד השר, אני אתמוך בחוק ואני חושב שרוב חברי הכנסת צריכים לתמוך בחוק, מאחר שגם הותרת את האפשרות בידי הנאשם לבקש הרכב של שלושה שופטים. בהחלט יש היגיון בחוק. צריך לנסות אותו, אם לא יהיה טוב, נחזור לשיטה הקיימת. אני רק רוצה, בשולי העניין, חברי חבר הכנסת אופיר פינס, למחות כנגד בית-המשפט העליון על החלטתו ודרישתו שוועדה לבחירת שופטים - משום מה לאחרונה אפילו התקשורת אומרת הוועדה למינוי שופטים, כי התרגלו. אני מוחה בפניך כי בהחלט אני רואה בך אדם שמאוד מעורה בציבור והציבור תומך בו. אני תמה מדוע הוועדה - שהיא ועדה לבחירת שופטים ולא למינוי שופטים, אבל האמירה וההגדרה כמינוי שופטים היא כנראה תוצאה של החיים, שעד התקופה הזאת היו ממנים שופטים. כרגע כללי המשחק השתנו במידת-מה והוועדה הפכה להיות ועדה לבחירת שופטים. צריכים כל חברי הוועדה לנהוג בשום שכל ודעת ובאחריות ציבורית מלאה. אבל נדמה לי שהתרסתה של נשיאת בית-המשפט העליון היא התרסה כלפי הכנסת, כלפי הפוליטיקה. והאם הפוליטיקה היא לא נשמת אפה של הדמוקרטיה? נכון שיכולות להיות שיטות טובות מהדמוקרטיה, אבל הן עדיין לא נוצרו ואף אחד לא המציא אותן, וזו השיטה הטובה ביותר. הרי בוועדה לבחירת שופטים יושבים תשעה אנשים, שכל אחד מהם בא ממגזר אחר ונבחר בהקפדה יתירה. שניים בוחרים מהכנסת. שימו לב, הכנסת עד היום, באחריות מלאה, קבעה שאין מיוריזציה, והקואליציה לעולם תאפשר שאחד מחברי הוועדה יהיה מהאופוזיציה. עד היום עיקרון זה לא נפרץ, לתפארת הפוליטיקה בישראל, אף-על-פי שיש הרבה דברים שאנחנו יכולים לבוא ולומר שהם למגינת לבנו מעשים שנעשים בפוליטיקה. אבל בעניין זה הקפדנו, זאת אומרת, יש אחד מימין ואחד משמאל, בין שהימין הוא בקואליציה ובין שהשמאל הוא בקואליציה. דבר שני - יש שני חברי ממשלה. יוצא מכך שמתוך תשעה חברים, ארבעה הם פוליטיקאים. הדבר הזה בהחלט מהווה איזון, כאשר שלושה החברים הם חברי בית-המשפט העליון, שופטי בית-המשפט העליון, ושניים הם חברי לשכת עורכי-הדין. לבוא ולומר שכאשר יש בחירות הוועדה לא יכולה להתכנס – זה התרסה כלפי הכנסת. אני בטוח שיש מועמדים שבדרך כלל הוועדה בוחרת פה-אחד, ואם יש ויכוח הוויכוח הוא לגיטימי, גם בשעה שאנחנו דנים בנושאים שהדיון בהם הוא בין השמשות. לבוא ולומר - ייתכן ששופט בית-המשפט העליון לא צריך לבחור, כי זה תפקיד שהוא בעל אופי שיש לו נגיעה פוליטית כזאת או אחרת מבחינת השקפות עולם; בהחלט אפשר לדון בעניין זה. אבל לבוא ולומר - זאת לא אמירה כלפי הצורך לברור ולבחור שופטים, שכן הזעקה, הצורך בשופטים ברור לכולם. נדמה לי שיש כאן התרסה כלפי הכנסת. לכן, בשוליים וכהערת אגב, כאשר אני מודיע שאצביע בעד החוק, ביקשתי להעיר הערות אלה. תודה ליושב-ראש על שהיה סבלני אלי. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת ריבלין. יעלה ויבוא אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אתה מוותר. אם כן, אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ומייד נעבור להצבעה ולסעיף הבא שעל סדר-היום. חבר הכנסת ריבלין, תמיד תהיה לי סבלנות כלפיך, מורי ורבי הפרלמנטרי. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, באמת בקצרה, אני מודה לך. ראשית, אני חושב שהכיוון שמציע שר המשפטים, משרד המשפטים, הוא כיוון נכון. שמענו אותו גם בדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט עם שופטים, עם נשיאים של בתי-משפט, ויש בהחלט מקום, לנוכח העומס העצום בעניין הזה, לעשות שינוי. עם זה, אדוני השר, אני לא מתחייב שבדיון בוועדת החוקה נקבל את כל רשימת העבירות. צריך לדון בהן. יכול להיות שבאיזה מקום נחשוב שבעבירה כזאת או אחרת בכל זאת צריך להשאיר הרכב רחב יותר, אבל הכיוון הוא נכון, ולכן אתמוך וסיעת העבודה תתמוך. לגבי ההערה של חבר הכנסת ריבלין, עם כל הכבוד לנשיאת בית-המשפט העליון, ומי כמוכם יודע שאני רוחש לה כבוד רב, יכול להיות שהיה משהו בטענה לגבי מינוי שופטים לבית-המשפט העליון, אבל אני ממש לא מבין את הטענה הזאת בכל מה שקשור למינוי שופטים בערכאות יותר נמוכות, ואסביר מדוע. בבית-המשפט העליון לצערי התלקח ויכוח פוליטי על ההרכב שלו וכדומה, ואין טעם לטייח את הדבר הזה. אבל לבוא ולומר שאי-אפשר היום למנות שופטים לערכאות יותר נמוכות משום שהממשלה נמצאת בסוף דרכה, כשאנחנו יודעים עד כמה חמור הוא העומס על בתי-המשפט המחוזיים ובתי-משפט שלום, זה נראה לי מרחיק לכת, כי הטענה כאילו אומרת שבעצם נציגי הממשלה בוועדה מעורבים במינויים האלה במובן הפוליטי. זה לא מתקבל על הדעת, ולפיכך אני חושב שחבל שבחודשים הקרובים לא ימונו שופטים. בתי-המשפט קורסים ועמוסים לעייפה, ואני בהחלט חושב שראוי לדון בסוגיה הזאת פעם נוספת. תודה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה. לכאורה הודעתי שנעבור להצבעה, אבל חבר הכנסת טלב אלסאנע ביקש לדבר גם הוא, ולפנים משורת הדין ומתוך הפתיחות של המושב הארוך והמלא והצפוף הזה, בבקשה יעלה בכבוד חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחר כך נעבור בעזרת השם להצבעה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי לדבר ולהתייחס להצעת החוק לפנים משורת הדין. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שם לב שאם מדגישים את החשיבות של הורדת העומס מעל מערכת בתי-המשפט - זה דבר חשוב שמלאכת הצדק תיעשה, ותיעשה במהרה. אבל זה לא צריך להיות על-חשבון עיקרון לא פחות חשוב, והוא עשיית הצדק. לצערי הרב, אנחנו תולים הרבה תקוות ברמת השיפוט במדינה, אבל לא אחת קורה שיש לנו שופטים שלדעתי הבחירה שלהם לא הכי נכונה ויש חשש לעיוות דין, ולכן חשוב מאוד שהסוגיות יידונו בפני הרכב של שלושה שופטים כדי לאזן בין שני השיקולים ולהבטיח שהצדק ייעשה. רק לאחרונה הייתי עד במקרה בבית-משפט לנוער שעצר קטין בן 13 עד תום ההליכים בגלל קטטה בבית-ספר. זה קורה כשאנשים שמגיעים למערכת המשפט אין להם הרגישות הראויה לזכויות האדם, לחירות ולשיקולים נוספים וחושבים שהפתרון של מעצר הוא המיידי, הוא מובן מאליו, ומאשרים כל בקשה שמוגשת על-ידי התביעה. הגישה הזאת צריכה להיגמר. צריך להנחיל למערכת המשפט ולשופטים את הרגישות והחשיבות של זכויות האדם ושל חירותו ומה משמעות הדבר שאדם מרצה שעה אחת מאחורי סורג ובריח, ולא מתוך שיקולים של נוחיות לשלוח נערים לתקופות מעצר או מאסר ולאפשר תקופת שהות מיותרת. לכן, לדעתי לא צריך לשים את סוגיית העומס כאילו אך ורק היא הגורם המנחה, ויש שיקול נוסף שצריך להביא בחשבון בין יתר השיקולים. תודה רבה. היו"ר עתניאל שנלר: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. חברי חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק כפי שהוגשה על-ידי שר המשפטים. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 17 נגד - 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס"ט–2008, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר עתניאל שנלר: בעד - 17, נגד - 2, נמנע אחד. אני קובע בזאת שהצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 56) (דיון לפני דן יחיד או לפני הרכב), התשס"ט–2008, התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.