הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פינס-פז
פ/144/18
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (אמרת נאשם מחוץ לבית המשפט), התשס"ט–2009
החלפת סעיף 12
1.
בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–19711, במקום סעיף 12 יבוא:
"אמרת נאשם מחוץ לבית המשפט
12.
(א) אמרה של נאשם מחוץ לבית המשפט תתקבל כראיה נגדו במשפט פלילי.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תתקבל האמרה כראיה אם ניתנה לאחר שנקטו כלפי נותנה באחד האמצעים הפסולים האלה: יחס בלתי אנושי, אלימות של ממש, עינויים גופניים, עינויים נפשיים, השפלה קשה, או איום באחד מאלה.
(ג) אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לפסול ראיות עצמאיות אחרות לאשמתו של הנאשם, שנתגלו כתוצאה מאמרה.
(ד) לא יורשע נאשם על פי אמרה שנתקבלה לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן יש בחומר הראיות ראיה חיצונית נוספת שהיא בגדר ראית סיוע, אשר יש בה, בנסיבות הענין, לדעת בית המשפט, להסיר ספק סביר בדבר אמינותה של האמרה בכל הנוגע לביצוע העבירה בידי הנאשם; ואולם, נוכח בית המשפט כי אין בפניו ראית סיוע, רשאי הוא להרשיע את הנאשם אם מצא כי יש בחומר הראיות ראיה חיצונית אחרת שהיא בגדר דבר לחיזוק ואשר די בה, לאור משקל האמרה, כדי להסיר ספק כאמור.
(ה) לענין ראיה נוספת כאמור בסעיף קטן (ד), רשאי בית המשפט להביא בחשבון גם את אי קיומן של הוראות שבדין או הוראות מחייבות אחרות בעת חקירת הנאשם.
(ו) טען נאשם שאמרתו הושגה באמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב) –
(1) על התביעה להוכיח שהאמרה לא הושגה באמצעי כאמור;
(2) רשאי הנאשם לבקש לדחות את ההחלטה בענין קבילות האמרה לשלב הכרעה הדין; בקש הנאשם כאמור – תתקבל האמרה על תנאי."
דברי הסבר
סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971 (להלן – פקודת הראיות), קובע:
"הודייה
12.
(א)
עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודייה ובית המשפט ראה שההודייה היתה חפשית ומרצון.
(ב)
בית המשפט רשאי לקבל כראיה, להוכחת הנסיבות שבהן ניתנה הודיית נאשם, גם תצהיר בכתב של מקבל ההודייה, שבו הוא מפרט את נסיבות גביית ההודייה ומצהיר כי ההודייה היתה חפשית ומרצון, והוא אם נתקיים אחד מאלה:
(1)
הנאשם מיוצג וסניגורו ויתר על חקירת מקבל ההודיה;
(2)
ההודייה היתה על עבירה שהיא עוון או חטא והנאשם, במענה לשאלת בית המשפט ולאחר שבית המשפט הסביר לו את זכותו לחקור את נותן התצהיר, אישר שקרא את ההודייה או שהיא הוקראה לו, אינו כופר בכך שההודיה היתה חפשית ומרצון וויתר על חקירת מקבל ההודייה."
סעיף 15 לאמנה נגד עינויים, קובע:
"מדינה חברה תבטיח כי הצהרה אשר הוכח כי נעשתה בלחץ עינויים לא תועלה כראיה בהליכים כלשהם, בלתי אם נגד אדם המואשם בגרימת עינויים, בחזקת ראיה. כי ההצהרה נעשתה."
מוצע כי כל הודיה שהושגה בעינויים, או באמצעים פסולים חמורים כדוגמתם, המפורטים בסעיף 12(ב) החדש (להלן– הודיה שהושגה בעינויים), לא תהיה קבילה כראיה. זאת, ללא כל קשר למהימנותה.
כלל פסילה זה, חיוני הן ליישום חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והן ליישום האמנה נגד עינויים.
מוצע כי ראיות עצמאיות לאשמתו של נאשם, שנתגלו כתוצאה מהודיה שהושגה ממנו בעינויים, לא תיפסלנה, או שההודיה עצמה תהיה, כאמור, פסולה כראיה (סעיף 12(ג) החדש).
כך למשל, אם ציין נאשם בהודיה שהושגה ממנו בעינויים, היכן מצוי אקדח שבו, לפי דבריו, בוצעה העבירה, הרי עצם מציאת האקדח באותו מקום, לא תהווה ראיה קבילה, ואולם אם נמצאו על האקדח טביעות אצבעותיו של הנאשם, שהן בגדר ראיה עצמאית לאשמתו, הן יהיו ראיה קבילה נגדו.
על פי הדין הנוהג כיום, הודיה בחקירה יכולה להיות בסיס להרשעה, בתנאי שקיים "דבר מה נוסף" התומך באמינותה. דרישה זו, שמקורה בפסיקת בתי המשפט, באה למנוע הסתמכות על הודיית שוא שניתנה כתוצאה מנקיטת אמצעים פסולים, או ממניעים אישיים של הנאשם.
סעיף 12(ד) החדש, מעגן בחוק החרות את הדרישה לתוספת ראיתית לשם הרשעת נאשם על סמך הודייתו בחקירה. עניין משקלה ודרגתה של תוספת זו – אם תידרש ראייה חיצונית שהיא בגדר ראית "סיוע" או שניתן יהיה להסתפק בראיה חיצונית שהיא בגדר "דבר לחיזוק" – יהא מסור על פי המוצע, לבית המשפט, על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. הכרעה זו מסורה לבית המשפט גם כיום, על פי פסיקת בית המשפט העליון. וכך נאמר בע"פ 4769/92 ניג'ם נ' מדינת ישראל:
"אין משמעות הדבר כי המשקל הראוי ל"דבר מה" זה הוא תמיד כמשקלה של נוצה. בין משקל ההודיה ומשקלו של ה"דבר מה" קיימת זיקת גומלין, וככל שקטן המשקל העצמי של ההודיה כן גדל המשקל הנדרש ל"דבר מה", ויש שדרגתו המתחייבת אף תגיע לכדי ראיית סיוע".
מוצע כי בית המשפט יכריע בענין התוספת הראיתית הדרושה לשם הרשעת נאשם על סמך הודיה שמסר מחוץ לכתלי בית המשפט, לא מתוך דרישה טכנית-פורמלית, הקבועה בחוק, אלא על פי מכלול הראיות והנסיבות בכל מקרה. בכלל זה גם אי קיום הוראות שבין או הוראות מחייבות אחרות בעת החקירה (סעיף 12(ה) החדש).
הצעות חוק דומות הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברי הכנסת מיכאל איתן (פ/2144/16) וזהבה גלאון (פ/2398/16).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז (פ2540/16).
הצעת חוק דומה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/218/17).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז (פ/1841/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ז' בניסן התשס"ט – 1.4.09