הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברת הכנסת ליה שמטוב פ/185/18 הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – איסור גביית דמי כניסה), התשס"ט–2009 תיקון סעיף 6 1. בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–19641 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 6(א), בפסקה (10), במקום "בתי שימוש והספקת מים לשתיה" יבוא "בתי שימוש, מלתחות, הספקת מים לשתיה ושירותים בסיסיים אחרים". תיקון סעיף 8 2. בסעיף 8 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), ברישה, אחרי "דמי כניסה" יבוא "או תשלום בעד חניה" ואחרי "לכניסה" יבוא "ולחניה". (2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: "(ג) בסעיף זה, "חניה" – מקום לחניית כלי רכב בסמוך למקום רחצה בים, בנהר או באגם, שהגישה אליו נוחה." הוראות מעבר 3. תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו. דברי הסבר תופעת גביית התשלום בחופי הרחצה הפכה בשנים האחרונות לרחבה ושערורייתית. הדעת אינה סובלת מצב שבו חוף הים – משאב טבע, קניין ציבורי – פתוח רק בפני אוכלוסיות בעלות ממון. חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, מעיד על כך שכבר לפני שנים רבות היתה מדיניות ברורה של שמירה על החופים כפתוחים ונגישים לציבור הרחב, אך המציאות מלמדת כי נותרו בחוק מספר פרצות שהרשויות המקומיות מצליחות לנצל ובזאת לסכל מטרה חשובה זו. הצעת חוק זו נועדה להבטיח את הכניסה החופשית לכלל החופים, תוך מתן אפשרות לגביית תשלום עבור שירותים מיוחדים בלבד, הניתנים בחוף מעבר לשירותים הבסיסיים הייעודיים לרחצה. במקום מתן אפשרות לחקיקת חוקי עזר, אשר יאפשרו גביית דמי כניסה במקרה של מתן שירותים עודפים, הסעיף המוצע קובע כי הכניסה עצמה לחוף לא תהיה כרוכה בתשלום, ובאמצעות חוקי עזר ניתן יהיה לגבות תשלום עבור השירותים הנוספים והמיוחדים בנפרד. שינוי זה מבטיח למבקר בחוף המעוניין בחוויה הבסיסית של רחצה בים ומנוחה על החוף, כי לא יידרש לשלם כלל. מטרה נוספת המושגת בשינוי זה היא הגדרת השירותים שלא ניתן לגבות עליהם תשלום על פי אופיים מבלי לקבוע רשימה סגורה, שכן הניסיון מלמד שהרשויות המקומיות עלולות לנצל את הרשימה הסגורה הקיימת כיום בסעיף 6(א)(10) ולגבות תשלום על שירותים בסיסיים ביותר רק משום שאינם מופיעים בה. הגדרת השירותים כבסיסיים וייעודיים לרחצה, יחד עם פירוט רשימה חלקית, מסייעים בהשגת תכלית הסעיף. דרך מרכזית לעקיפת הוראות החוק כפי שהוא מנוסח כיום היא גביית דמי חניה גבוהים בחופים בהם מגרש החניה הסמוך לחוף הרחצה הוא המקום היחיד בקרבת מקום שניתן לחנות בו, והגעה ברכב פרטי היא האפשרות הסבירה היחידה להגעה לחוף. במקרים אלה גביית דמי החניה כמוה כגביית דמי כניסה. הוספת המילים "דמי חניה" מיד לאחר "דמי הכניסה" מבהירה כי התשלום על החניה עלול להוות תשלום עקיף על הכניסה לחוף, ולכן יש לפקח עליו בדיוק כפי שמפקחים על גביית דמי הכניסה. תיקון סעיף 8 מבקש לוודא כי מבקר שיבחר להגיע לחוף ללא רכב פרטי או שיגיע ברכב פרטי אך יעדיף לוותר על החניה בצמוד לחוף בכדי לחסוך את העלות הכרוכה בכך, גם הוא יוכל להגיע באופן סביר ונוח לחוף הרחצה. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/3588/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ז' בניסן התשס"ט – 1.4.09