הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברת הכנסת ליה שמטוב
פ/172/18
הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים, התשס"ט–2009
מטרה
1.
מטרתו של חוק זה להבטיח שמירה על השטחים הפתוחים ולחייב הכרה בחשיבותם ובצורך להגן עליהם, לוודא כי השימוש בהם ייעשה באופן יעיל וחסכוני אשר יצמצם את הפגיעה בהם, ולהבטיח כי שיקולי שמירתם ייכללו בכל הליך קבלת החלטות של הממשלה או של כל רשות ומוסד בה, והכל לשם מימוש הזכות לסביבה נאותה, למניעה ולצמצום של מפגעים סביבתיים לשיפור איכות החיים והסביבה ולשמירה על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
הגדרות
2.
בחוק זה –
"חוק התכנון והבניה" - חוק התכנון והבניה, התשכ"ה–19651;
"שטח פתוח" – שטח קרקע שאינו מיועד, לפי תכנית בת תוקף, לבניה לצורכי מגורים, תעשיה, תעסוקה ומסחר או לבינוי צפוף מכל סוג, לרבות –
(1) קרקע חקלאית שהוכרזה על פי התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה;
(2) שמורת טבע וגן לאומי שהוכרזו לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-19982.
"תכנית", "תכנית מתאר ארצית" – כמשמעותן בחוק התכנון והבניה.
שימור שטחים פתוחים
3.
(א) הממשלה תשקוד על שמירת השטחים הפתוחים וערכיהם ותקבע מדיניות ואמות מידה לשימוש יעיל וחסכוני במשאבי הקרקע לצרכי פיתוח, בדרך שתבטיח שמירה מיטבית על השטחים הפתוחים ועל ערכיהם.
(ב) שמירת השטחים הפתוחים וערכיהם תהווה שיקול בכל החלטה ובכל פעולה של הממשלה, של כל רשות מרשויותיה של המדינה ושל כל מוסד ממוסדותיה, לרבות רשויות מקומיות.
שמירת דינים
4.
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.
תקנות
5.
שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
דברי הסבר
מוגשת בזה הצעת חוק למדיניות לאומית לשמירה על השטחים הפתוחים.
החוק המוצע הינו הצהרתי במהותו. הוא מבטא הכרה בחשיבות הלאומית של שטחים פתוחים ומנחה את הרשות המבצעת לפעול בדרך שתבטיח יעילות מרבית וחיסכון בשימוש במשאבי הקרקע ושמירה מירבית על השטחים הפתוחים וערכיהם.
בשטחים הפתוחים מתקיימים ערכים בעלי חשיבות לאומית רבה שיש לשמור עליהם מכל משמר ערכי טבע ונוף, מורשת פיסית, היסטורית, ותרבותית של הארץ ויושביה ושמירת דמותה של הארץ עתודות הקרקע לחקלאות, לשימושי נופש ותיירות, היאספות מי הגשמים אל מי התהום. שטחים פתוחים הם ה"ריאות הירוקות" בין השטחים הבנויים, המבטיחים איכות חיים בארץ צפופה שאוכלוסייתה גדולה וגדלה.
בשל היחס בין האוכלוסייה הגדלה ובין מימדיה של המדינה, צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מן הגבוהות בעולם. מסיבות אקלימיות ובטחוניות מרוכזת אוכלוסיית המדינה על פחות ממחצית שטחה. תרבות הפיתוח שהתפתחה בישראל נוהגת בזבוז במשאבי הקרקע. צרכי הפיתוח והצמיחה הכלכלית וחשיבותם של השטחים הפתוחים מחייבים נקיטת מדיניות פיתוח שתבטיח שימוש יעיל וחסכוני במשאבי הקרקע המתכלים ושמירה על השטחים הפתוחים וערכיהם (פיתוח בר קיימא – sustainable development).
מטרת החוק היא אימוץ מדיניות לאומית שתבטיח את השמירה המרבית על השטחים הפתוחים בדור זה ובדורות הבאים.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חבר הכנסת רוני מילוא וקבוצת חברי הכנסת (פ/3271). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאור וקבוצת חברי הכנסת (פ/1402); הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת שלום שמחון (פ/1289), והיא הוסרה מסדר יומה ביום ט"ז בכסלו התשס"ה (29 בנובמבר 2004). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ודב חנין (פ/250/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ז' בניסן התשס"ט – 1.4.09