הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת: דב חנין מוחמד ברכה חנא סוייד עפו אגבאריה פ/371/18 הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – הסדר לרישום הרשעה בבית דין צבאי), התשס"ט–2009 תיקון סעיף 2 1. בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–19811 (להלן – החוק העיקרי), בסוף סעיף 2, בפסקה (1) יבוא "אלא אם החליט בית המשפט או בית הדין לפי סמכות הקבועה בחוק, שהחלטותיו אלו לא יהוו פריט רישום." תיקון סעיף 13 2. בסעיף 13 לחוק העיקרי, אחרי פסקה (5) יבוא: "(6) מידע על פסק דין של בית דין צבאי, שבית הדין החליט להגביל מסירת מידע לגביו, בהתאם להוראות סעיף 401א(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955." תיקון חוק השיפוט הצבאי 3. בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–19552, אחרי סעיף 401 יבוא: "רישום במרשם הפלילי 401א. הורשע חייל בביצוע עבירה, רשאי בית הדין מטעמים מיוחדים שירשמו לקבוע בגזר דינו כל אחד מאלה: (1) כי פסק הדין לא יהווה פריט רישום כמשמעותו בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981 (בסעיף זה – חוק המרשם הפלילי); (2) כי מסירת מידע אודות פסק הדין תוגבל בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק המרשם הפלילי; לעניין סעיף זה, "טעמים מיוחדים" – לרבות התחשבות בנסיבות העבירה, בטיבה ובתוצאותיה וכן באופיו של החייל, בעברו, בגילו, בתנאי ביתו, בבריאותו הגופנית, במצבו השכלי, באופי שירותו בצבא ובמשכו של שירות זה.". דברי הסבר בתי הדין הצבאיים ממלאים תפקיד כפול של ערכאה פלילית ושל ערכאה משמעתית. עניין זה בא לידי ביטוי בכך שבצד הדיון בעבירות פליליות רגילות, הם דנים בעבירות לפי חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 (להלן – חש"ץ), שהן בעלות אופי משמעתי כ"התנהגות שאינה הולמת", "אי קיום הוראות המחייבות בצבא", "התרשלות במילוי תפקיד" וכדומה. בשל כך קבע שר המשפטים בתקנות שהתקין לפי סמכותו הקבועה בסעיף 25 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981 (להלן – חוק המרשם הפלילי) כי הרשעה בחלק ניכר מן העבירות שבחש"ץ לא תהווה פריט רישום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק המרשם הפלילי (ראו: תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (פרטי רישום שלא ירשמו או שלא יימסר מידע עליהם ועבירות שהרשעה בהן לא תפסיק את מירוץ ההתיישנות או המחיקה (תיקון) התשנ"ח–1998). משמעות הדבר היא שהרשעה בעבירות אלו נרשמת בגליון ההתנהגות הצבאי של החייל, אך לא במרשם הפלילי המנוהל על ידי משטרת ישראל. רישום בגליון ההתנהגות הצבאי משפיע רק בצבא פנימה. רישום פלילי במרשם המנוהל על ידי משטרת ישראל מלווה את החייל שנים רבות לאחר שחרורו מן השירות, ומשפיע על יכולתו לקבל רשיונות שונים מהמדינה ולעבוד בעבודות שונות בשירות המדינה ובשוק הפרטי, ובכך פוגע לא רק בכבודו ובשמו הטוב, אלא גם בחופש העיסוק שלו. גם המנגנונים המאפשרים מחיקה מוקדמת של ההרשעה בהחלטת נשיא המדינה אינם מהווים פתרון הולם, כיוון שהמעסיקים בשוק הפרטי אינם מתקשים כלל לעקוף את הוראות החוק בעניין זה. במצב החוקי דהיום השליטה בשאלה האם הרשעה בעבירה מסוימת תרשם במרשם הפלילי או לא נמצאת באופן בלעדי בידי התביעה ולא בידי בית הדין הצבאי. כך לדוגמה במקרה של מפקד שהטריד מינית את פקודתו השאלה האם תרשם הרשעתו במרשם הפלילי תלויה בשאלה האם התביעה בחרה להאשימו בעבירה שהרשעה בה נרשמת במרשם הפלילי כ"מעשה מגונה" או "הטרדה מינית" או בעבירה שאינה נרשמת במרשם הפלילי כ"התנהגות שאינה הולמת". החלטתה של התביעה הצבאית כובלת את ידיו של בית הדין הצבאי. כוחה של התביעה בסוגיית הרישום הפלילי מפקיד בידיה את גורלו של הנאשם, ומאפשר לה להפעיל לחץ על הנאשם, שיודה בעבירה שאינה נרשמת במרשם הפלילי אף אם אינו אשם בה, ולא יסתכן בהרשעה בעבירה שנרשמת במרשם הפלילי. יתר על כן, כוח זה מאפשר לתביעה להציב את עצמה בעמדת מיקוח חזקה יותר בעת משא ומתן להסדר טיעון על עונשו של הנאשם. יכולתה של התביעה לסחור ברישום פלילי כרכיב עונשי מנוגדת לרציונל של הרישום הפלילי שבא לתייג אנשים בעלי אופי פלילי או שלילי ולהזהיר מפניהם את החברה. אין מטרתו של הרישום הפלילי עצמו עונשית. זאת ועוד, בית הדין הצבאי נעדר הסמכות הנתונה לבתי המשפט האזרחיים להחליט כי להרשעה יהיו השלכות פחותות ("אי הרשעה", שאין לפסול על בסיסה מעבודה בשירות המדינה או בקבלת רישיון מהמדינה). כלומר, מצבו של הנאשם בפני בית דין צבאי בעבירה שאינה מנוייה בתקנות גרוע יותר משל נאשם הנדון בפני בתי המשפט הרגילים, אף שסמכויות השיפוט שלהם מקבילות. ההסדר הנוהג במערכת בתי המשפט הכלליים של המדינה אינו מתאים למערכת המשפט הצבאית. הסדר זה קושר בין סוגיית ההרשעה או האי הרשעה (כלומר, רישום פלילי או מופחת) לסוגיית הסנקציה. להחלטה על אי הרשעה של אדם שנקבע כי הוא אשם בביצוע עבירה יכולים להתלוות רק צעדים שיקומיים – שירות לתועלת הציבור, התחייבות להימנע מעבירה ופיקוח של קצין מבחן. מי שבית המשפט החליט לגביו על אי הרשעה אינו יכול להידון לעונש של קנס או מאסר. ייחודו של השירות בצבא מחייב יחס עונשי אחר לעבירות שנדונות גם בבתי המשפט הרגילים כגון עבירות של שימוש בסם קל. מעשים אלו שלפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה עשויים להסתיים באזהרה חלף משפט, ואם הם מגיעים לדיון פלילי יסתיימו באי-הרשעה, מחייבים ענישה כאשר עסקינן בחיילים, וזאת מטעמים של שמירת המשמעת והמוכנות של הצבא. יחד עם זאת הפגיעה הקשה וארוכת הטווח בחייל ברישום הרשעה פלילית בגין שימוש בסם קל אינה משרתת במאום את המשמעת הצבאית או את מוכנותו של הצבא, ואינה מוצדקת כלל. הצעת החוק מבקשת להעניק לבית הדין הצבאי סמכות להחליט בנסיבות מיוחדות כי הרשעה בכל עבירה שהיא תירשם במרשם הפלילי ברישום מופחת המקביל ל"אי הרשעה" או שלא יירשם כלל במרשם הפלילי. החלטת בית המשפט לא תהיה קשורה בשאלת העונש שנגזר על החייל. הנסיבות המיוחדות שבהתקיימן מוצדק יהיה שההרשעה לא תירשם באופן מלא הן מסוג השיקולים הקבועים בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט–1969 לעניין מתן צו מבחן, ובסעיף 34יז לחוק העונשין לעניין הגנת "זוטי דברים". עם הזמן ניתן יהיה לשקול האם ההסדר המוצע בהצעה זו מצדיק צמצום במספר העבירות המנויות בתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (פרטי רישום שלא ירשמו או שלא יימסר מידע עליהם ועבירות שהרשעה בהן לא תפסיק את מירוץ ההתיישנות או המחיקה (תיקון), התשנ"ח–1998. ההצעה היא ברוח מאמרו של איתי הרמלין "כבודו של החייל – על הרישום הפלילי בבתי-הדין הצבאיים", הפרקליט מה, חוברת ב, עמ' 365. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חברי הכנסת נעמי חזן ואיתן כבל (פ/3845) וצבי הנדל (פ/3876). הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברי הכנסת אורית נוקד (פ/1781), אורי אריאל (פ/316) ודני יתום (פ/1916). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין (פ/2749/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ז' בניסן התשס"ט – 1.4.09