הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת דב חנין
מוחמד ברכה
חנא סוייד
עפו אגבאריה
פ/727/18
הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית במקומות רגישים), התשס"ט–2009
תיקון סעיף 265
1.
בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-19651 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 265(33) במקום "לרבות הדרכים ליידוע הציבור ולשמיעתו או להגשת התנגדויות, בהתחשב, בין השאר בהוראות סעיף 149 לעניין פרסום ומסירה של הודעות ובסוג המיתקן, במיקומו, בגודלו או ברמת הקרינה הנוצרת במהלך הפעלתו" יבוא "בכפוף להוראות סעיף 266ה".
הוספת סעיף 266ה
2.
אחרי סעיף 266ד לחוק העיקרי יבוא:
"מתקני תקשורת מסוימים – הוראות מיוחדות
266ה.
(א) לא יחליט מוסד תכנון בבקשה להקמת מתקן תקשורת אף אם הוא תואם תכנית בת תוקף, אלא לאחר שקוימו הוראות סעיף 149 .
(ב) מוסד התכנון רשאי לדרוש ממגיש בקשה להקמת מתקן תקשורת באזור מגורים, להמציא לו חלופות למיקומו המבוקש של מתקן השידור.
(ג) מוסד התכנון רשאי לדחות בקשה להקמת מתקן תקשורת בסמוך למקומות בהם שוהה ציבור רב לרבות בתי-ספר, גני ילדים, בתי חולים ומעונות לקשישים, ובטווח המרוחק פחות ממאתיים מטרים ממקומות אלה, אף אם הדבר תואם תכנית בת תוקף.
(ד) הוראות סעיפים 152 ו-153 יחולו על החלטת מוסד תכנון בבקשה לפי סעיף זה, בשינויים המחויבים.
(ה) בסעיף זה-
"אזור מגורים" – אזור המיועד או המשמש למגורים לפי לתכנית;
"בקשה להקמת מתקן תקשורת" – בקשה להיתר לפי חוק זה או בקשה להיתר לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-20062;
"מוסד תכנון" – לרבות מהנדס מוסד תכנון או מתכנן מחוז;
"מיתקן תקשורת"– מתקן שידר לתקשורת בשיטה התאית, כהגדרתו בסעיף 202ב, מתקן גישה אלחוטי ומתקן עגינה, כהגדרתם בסעיף 266ג.
תיקון חוק הקרינה הבלתי מייננת
3.
בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-20063, בסעיף 7(ב)(2) במקום הסיפא החל במילים "בתוך 21 ימים" יבוא "לאחר קיום הליך לפי סעיף 266ה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-19654".
דברי הסבר
הצורך בשיתוף ויידוע הציבור במסגרת ההליך התכנוני ובכלל, מהווה עקרון יסוד במערכת המשפטית תכנונית בישראל. עקרון זה קיבל את ביטויו גם בפסיקת בית המשפט העליון. ואולם, הקמת מתקני שידור לתקשורת סלולרית נעשית כיום בפועל ללא שיתוף ציבור ותוך הגבלת שיקול דעתה של הרשות המקומית. כיום מותרת הקמת מתקני שידור בכל ייעודי הקרקע, כולל אזורי מגורים, בלא שיתוף הציבור שהוא ייעוד מיוחד העשוי להשפיע על סביבתו. הליך היתרי בניה למתקני שידור מתפרש כיום כהליך שמחייב את הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה להסכים ולהתיר הקמת המתקנים בכל מקום, לרבות ליד בתי-ספר וגני ילדים, ובכך למעשה הועדות המקומיות הפכו בענין זה ל"חותמת גומי", ללא שיקול דעת ממשי לגבי הקמת מתקני שידור בסמוך למקומות רגישים.
מוצע לקבוע כי הקמת מתקני שידור באזורי מגורים תיעשה תוך יידוע ושיתוף הציבור וכי ניתן יהיה לדרוש מהחברה הסלולרית להמציא חלופות נוספות למיקום המתקן באזור המגורים. מוצע לקבוע כי בסמוך למקומות רגישים בהם שוהה ציבור רב, כגון בתי-ספר, בתי-חולים ומעונות קשישים, ניתן יהיה לסרב להקמת מתקן שידור מפאת הקרבה האמורה. יודגש כי בכל הנוגע ליידוע הציבור ושיתופו, בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006 חויב שר הפנים להתקין תקנות בנושא וזאת עד ליום 1.1.2007. למרות החובה הקבועה בחוק, עד לרגע זה לא הותקנו תקנות כאמור ובכך לא קוימו הוראות החוק וגרמו לפגיעה ברצון המחוקק וברצון הציבור.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור (פ/2675/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ז' בניסן התשס"ט – 1.4.09