הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת דב חנין
איתן כבל
משה גפני
שלמה מולה
דוד אזולאי
מירי רגב
פ/1543/18
הצעת חוק המים (תיקון – סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשס"ט–2009
הוספת סעיף 114ב
1.
בחוק המים, התשי"ט–19591 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 114א יבוא:
"סייגים להפסקת שירות בשל חוב
114ב.
על אף האמור בסעיף 114א –
(1) ספק מים לא יהיה רשאי להפסיק את אספקת המים לרשות מקומית, אלא לאחר שמוצו כל ההליכים האפשריים לגביית התשלומים המגיעים לו בשל אספקת מים;
(2) הפסקת אספקת מים לרשות המקומית, לא תחול על כל אלה:
(א) בתי חולים ומרפאות;
(ב) תחנות כיבוי אש;
(ג) בתי ספר וגני ילדים;
(ד) מוסד לקשישים;
(3) הופסק שירות אספקת מים לרשות מקומית, יחזיר ספק המים את האספקה כאמור למשך מספר שעות מידי יום.
הוספת סעיפים 115א ו-115ב
2.
אחרי סעיף 115 לחוק העיקרי יבוא:
"גביית דמי מים
115א.
ספק מים ינקוט באמצעים הדרושים לגביית התשלומים המגיעים לו בעבור השירותים שהוא מספק ובכלל זה הוצאות שהוציא לפי חוק זה; ואולם ספק מים לא יפסיק ולא יצמצם את אספקת שירותי המים לצרכן שלא שילם את התשלומים שנדרשו ממנו כדין, אלא על פי כללים שקבע השר בהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
החלת הוראות פקודת המסים (גביה)
115ב.
(א) הוראות פקודת המסים (גביה)2 (להלן – הפקודה), יחולו על תשלומים והוצאות לפי חוק זה כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ייתן פקיד הגביה כתב הרשאה המתיר עיקול כאמור בפקודה, אלא לאחר שהובטח תשלום שכר עובדי הרשות המקומית."
כללים ראשונים
3.
כללים ראשונים לפי סעיף 115א לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שלושה חודשים מיום פרסומו של חוק זה.
דברי הסבר
מים הינם זכות יסוד של הפרט, ולא ניתן לשלול מאדם אספקת מים סדירה אם אינו יכול לשלם עבורם מחמת מחסור כיס ועוני. היותם של מים מצרך בסיסי נובעת מן החשיבות שיש להם לקיום האדם, לעובדה שלא ניתן לקיים חיים בכבוד בלעדיהם, ובשל חיוניותם לבריאות הציבור ואיכות חייו, זכות אשר הוכרה זה מכבר במשפט הבינלאומי.
לפי המצב כיום, חוק המים מאפשר לספק המים לנתק את אספקת המים לרשות מקומית בשל חוב כספי. אולם, במקרים רבים הניתוק הופך לעונש קולקטיבי, שכן גם אם רוב התושבים שילמו עבור תשלומי המים והחוב נוצר בשל היעדר תשלום של מיעוט התושבים, עדיין יתבצע הניתוק לכלל התושבים באותה רשות מקומית.
מטרת התיקון היא, ראשית, להפוך את הניתוק הקולקטיבי לאמצעי אחרון בידי ספק המים; שנית, לוודא שהניתוק לא יכלול צרכנים שמחסור במים עלול לסכן את חייהם, או להכביד על אוכלוסיות רגישות; ושלישית, לקבוע כי הניתוק יהיה מידתי ויאפשר קיום בסיסי בכבוד – זאת על ידי חידוש אספקת המים לרשות מקומית למשך מספר שעות בכל יום.
על מנת שלא תנוטרל יכולת ספק המים לגבות חובות המגיעים לה על פי דין, מוצע להסמיך את הספק לגבות את החובות כאמור על פי פקודת המיסים (גביה). בכך הצעת החוק מרחיבה את אמצעי גביית החובות של רשות המים ומחליפה את הסמכות לניתוק הקולקטיבי בו נקטו הספקים עד היום.
עם זאת, הרחבת אמצעי גביית החובות על ידי החלת פקודת המיסים (גביה) מותנית בהבטחת תשלום שכרם של עובדי הרשות המקומית. זאת בשל ניסיון העבר שהראה כי העובדים הם בין הראשונים להיפגע בגין הצטברות חובות כספיים של הרשות המקומית לנושים שונים. על כן, הוגבלה הסמכות להוציא כתב עיקול על נכסי הרשות במידה ולא שולמו משכורות עובדיה.
התיקון לחוק ייצור הכרה, כי גם אם ניתוק מים הוא אמצעי גביית חובות כשר, הרי שהוא עומד בניגוד לזכות הבסיסית למים, ולכן הוא לעולם אינו מוחלט.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/3310/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ו' באב התשס"ט – 27.7.09