הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת דב חנין
מוחמד ברכה
חנא סוייד
עפו אגבאריה
פ/1228/18
הצעת חוק מרשם הפרות מעבידים, התשס"ט–2009
הגדרות
1.
בחוק זה –
"גוף ציבורי" – כמשמעותו בחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו–19761;
"קנס מינהלי" – כמשמעותו בחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו–19852 ;
"הממונה לפי חוק חופש המידע" – מי שמונה לפי סעיף 3 לחוק חופש המידע, התשנ"ח–19983;
"המשרד" – משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה;
"מעסיק" – לרבות מעביד, קבלן כוח אדם, מעסיק בפועל, וכן מי שאצלו עובדים עובדיו של קבלן שירותים.
"מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–19964 ;
"קבלן שירותים" – קבלן המבצע עבודה או הנותן שירותים לפי הזמנה או על-פי חוזה קבלנות, כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות, התשל"ד–19735;
"השר" – שר התעשיה המסחר והתעסוקה.
ניהול המרשם
2.
(א) המשרד ינהל מרשם ובו פרטי רישום לעניין כל מעסיק שניתנה לגביו הרשעה, פסק דין או הוטל עליו קנס מינהלי, כאמור בסעיף 3 (בחוק זה – המרשם).
(ב) פרטי הרישום יימסרו למשרד מאת מי שנקבע לכך ובדרך שנקבעה לכך בתקנות.
(ג) המרשם יעודכן בתדירות שיקבע השר;
(ד) אין באמור בחוק זה כדי לגרוע מסמכות המשרד לנהל רישומים אחרים הדרושים לו לצרכיו.
פרטי רישום
3.
(א) ואלה פרטי הרישום:
(1) הרשעות וגזרי דין של מעסיקים, בבית משפט או בבית דין לעבודה, וכן עבירות קנס ששולמו וקנסות מינהליים שחלף המועד לבקש בקשה לביטולם ובקשה כאמור לא הוגשה, או שהוגשה ונדחתה, או חלף המועד לבקש להישפט בגינם ובקשה כאמור לא הוגשה, והכל אם ניתנו בשל הפרת הוראות לפי חוק מן החוקים המפורטים בתוספת;
(2) פסקי דין בהליכים אזרחיים שבהם חויב המעסיק לשלם לעובד סכום כלשהו בשל הפרת הוראה לפי חוק מן החוקים המפורטים בתוספת, או בקשר להפרה כאמור.
(ב) הרישום לא יכיל פרטים מזהים של אדם, אלא אם כן התקבלה לכך הסכמתו המפורשת, למעט פרטי המעסיק שאליו מתייחס פרט הרישום.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), השר רשאי, לאחר התייעצות עם שר המשפטים, לקבוע הוראות לפי חוקים מהחוקים שבתוספת, אשר הפרתם בנסיבות שייקבעו לא תיחשב פרט רישום.
פרסום מידע מהמרשם
4.
(א) על אף האמור בכל דין, המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור באמצעות פרסום באתר האינטרנט של המשרד כאמור בסעיף זה.
(ב) באתר המשרד יפורסמו תמציות פרטי הרישום, לרבות פרטי המעסיק וכתובתו הרשומה, נסיבות ההפרה שהובילה להחלטה כאמור בסעיף 3(א)(1) או (2), וכן קישור לפרטי רישום אחרים של אותו מעסיק, אם קיימים, בדרך שיקבע הממונה על חופש המידע במשרד או מי שהשר מינה לענין זה.
סמכות שלא לרשום פרט רישום או לקצר את תקופת הרישום
5.
(א) לבית דין לעבודה ולבית משפט שבפניו נשמע הליך שהחלטה בו טעונה רישום במרשם הסמכות להורות על אי-רישום פרט רישום במרשם לפי סעיפים (3)(א)(1) או (2), או על קיצור תקופת הרישום לפי סעיף 7, מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
(ב) לשר סמכות להורות על אי-רישום פרט רישום של הרשעות בעבירות קנס של התקיים לגביה הליך שיפוטי או של קנסות מינהליים במרשם, או על קיצור תקופת הרישום לפי סעיף 7, מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
(ג) השר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, הוראות לפי חוקים שבתוספת, שתקופת הרישום של פרטי הרישום בקשר אליהם תהיה קצרה מזו הקבועה לפי סעיף 7, ובלבד שלא תפחת מחצי שנה.
התקשרויות גוף ציבורי
6.
גוף ציבורי רשאי להביא במסגרת שיקוליו, בבואו להתקשר עם מעסיק, את עובדת רישומו של המעסיק במרשם לפי חוק זה.
מחיקת פרט רישום
7.
(א) תקופת הרישום של פרט רישום במרשם היא חמש שנים; חלפה תקופת הרישום כאמור, או תקופה שהוחלט עליה לפי הוראות סעיף 5, מיום הוספת פרט רישום למרשם, יימחק הפרט מן המרשם העומד לעיון הציבור לפי סעיף 4, ואולם פרט הרישום יהיה פתוח לפני גוף ציבורי במשך שלוש שנים נוספות ממועד המחיקה.
ביצוע ותקנות
8.
(א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, לרבות לענין מעסיקים או סוגי מעסיקים שחוק זה לא יחול עליהם.
(ב) השר רשאי, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לשנות את התוספת.
תוספת
(סעיף 3)
1.
חוק ארגון הפיקוח על עבודה, התשי"ד–1954.
2.
חוק גיל פרישה, התשס"ד–2004.
3.
חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976.
4.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח–1998.
5.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד–1993.
6.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993.
7.
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז–1997.
8.
חוק הגנת השכר, התשי"ח–1958.
9.
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995.
10.
חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב–2002.
11.
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א–2001.
12.
חוק החניכות, התשי"ג–1953.
13.
חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט–1949.
14.
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957.
15.
חוק חופשה שנתית, התשי"א–1951.
16.
חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998.
17
חוק מידע גנטי, התשס"א–2000.
18.
חוק עבודת נוער, התשי"ג–1953.
19.
חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954.
20.
חוק עובדים זרים, התשנ"א–1991.
21.
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963.
22.
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988.
23.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח–1998.
24.
חוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987.
25.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ז–1996.
26.
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951.
27.
פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל–1970.
28.
פקודת מחלקת העבודה, התש"ג–1943.
29.
פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), התש"ה–1945.
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק היא לנהל רישום מסודר של מעסיקים שהפרו חוק מחוקי המגן במשפט העבודה הישראלי.
החוק אינו קובע סנקציות כלשהן בגין ההיכללות במרשם, אך הוא מסמיך גוף ציבורי, ששוקל התקשרות עם גורם פלוני שהוא מעסיק, לשקול בין יתר שיקוליו את עובדת רישומו של המעסיק במרשם המעסיקים שסרחו.
מוצע לקבוע הגדרה רחבה למונח "מעסיק", ולהחיל את החוק באופן מפורש גם על קבלני שירותים. ההגדרה של "קבלן שירותים" נוּסחה בשים לב לניסוח שכבר נתקבל בחקיקה הישראלית: ר', למשל, סעיף 2(ג) לחוק עובדים זרים, התשנ"א–1991, וסעיף 15ד לחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987.
עוד יש לציין, כי המשרד הממשלתי האמון על ניהול המרשם הוא משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר שהסמכויות של שר העבודה, שלו הוענקו הסמכויות לפי דיני העבודה באופן מסורתי, הועברו לשר התעשיה, המסחר והתעסוקה בהחלטת ממשלה שאושרה במליאת הכנסת בשנת 2003.
נוכח העובדה שהמרשם בנוסח המוצע אינו גורר סנקציות פליליות או השלכות מסוג אחר, מוצע לכלול בו קשת רחבה של פרטים, שאינם מסתכמים ברישומן של עבירות פליליות בלבד, אלא גם פסקי דין במישור האזרחי או החלטות במישור המינהלי, שקשורים, במהותם, להפרות של חוקי המגן או שנובעים מהפרות אלה.
כך, למשל, אין כל סיבה שלא ליתן פומבי להחלטה של בית הדין לעבודה לחייב מעביד לשלם לעובד לשעבר פיצוי פיטורין שלא שולמו לו בשעתו: אף אם ההחלטה אינה בגדר הרשעה בפלילים, יש בה כדי להצביע על הפרה של חוק מחוקי המגן. כ"שסתום בטחון" למקרי-קצה מוצע להקנות לבית הדין לעבודה ולכל ערכאה שיפוטית אחרת (ובכלל זה בית משפט שלום או מחוזי, לפי הענין) סמכות להורות על אי-רישום החלטה נתונה במרשם.
יצוין, כי גם היום קיימות יוזמות פרטיות של ארגונים שעוסקים בקידום זכויות העובדים לפרסם החלטות שיפוטיות שעניינן הפרת חוקי העבודה, בהסתמך על פסקי הדין שנגישים לציבור המשפטנים והעוסקים בתחום. המצב הנוכחי מזכיר את המצב ששרר ערב חקיקתו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, ויש לפעול להסדרתו באמצעות רישום מסודר על-ידי גוף ממשלתי.
הצעת החוק נועדה, איפוא, לשמור על זכויות העובדים להרתיע את המעסיקים אף מהפרות שאינן גוררות סקציות פלילית, מתוך השאיפה שהקלון הציבורי יגביר אף הוא את הציות להוראות חוקי המגן ויקל על אכיפתם.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת יגאל יאסינוב וקבוצת חברי הכנסת (פ/3444).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת יורי שטרן וקבוצת חברי כנסת (פ/1010/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט' בסיוון התשס"ט – 1.6.09