הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2197647 הכנסת העשרים וחמש יוזמת: חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ______________________________________________ פ/981/25 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – פקודת מעצר), התשפ"ג–2022 דברי הסבר מטרתה של הצעת חוק זאת היא לקצר את משכה של פקודת-מעצר שיכול להורות עליה קצין שיפוט או שוטר צבאי מ-48 ל-24 שעות. כך כתב כבוד השופט יצחק זמיר בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון (פ"ד נג(5) 241): "החירות האישית היא, מכוח סעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות חוקתית. יתירה מזאת. החירות האישית היא זכות חוקתית מן המדרגה הראשונה, והיא גם, מבחינה מעשית, תנאי למימוש זכויות יסוד אחרות. הפגיעה בחירות האישית, כמו פגיעת אבן במים, יוצרת מעגל מתרחב של פגיעה בזכויות יסוד נוספות: לא רק בחופש התנועה, אלא גם בחופש הביטוי, בצנעת הפרט, בזכות הקנין ובזכויות נוספות. כפי שנאמר בסעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין". רק בן-חורין יכול לממש באופן מלא וראוי את זכויות היסוד שלו. והחירות האישית, יותר מכל זכות אחרת, היא העושה את האדם בן-חורין. משום כך שלילת החירות האישית היא פגיעה קשה במיוחד. אכן, שלילת החירות האישית, בדרך של מאסר, היא העונש הכבד ביותר שמדינה מתוקנת מטילה על עבריינים. מעצר בידי רשות מינהלית, כגון שוטר, הוא הצורה הקשה ביותר של פגיעה בחירות האישית. מעצר כזה, להבדיל ממאסר, אינו מוטל על ידי בית המשפט, לאחר הליך שיפוטי, כעונש על ביצוע עבירה. הוא מוטל על ידי רשות מינהלית, על אדם שהוא עדיין בחזקת חף מפשע, על יסוד חשד בלבד. מבחינה עקרונית, רמת ההגנה על זכות יסוד צריכה לעמוד ביחס ישר לדרגת החשיבות של הזכות ולעוצמת הפגיעה בזכות. בהתאם לכך, יכול להיות הבדל, לדוגמה, בין רמת ההגנה על החירות האישית לבין רמת ההגנה על זכות הקנין, כשם שיכול להיות הבדל ברמת ההגנה בין מקרה של שלילה מוחלטת של החירות לבין מקרה של פגיעה מוגבלת בחירות. המסקנה היא, שהחירות האישית, בהיותה זכות חוקתית בעלת חשיבות מיוחדת, ראויה להגנה מיוחדת מפני פגיעה בדרך של מעצר בידי רשות מינהלית. כזאת היא הפגיעה הנגרמת לחייל הנעצר בידי שוטר צבאי, מכוח סעיף 237א לחוק השיפוט הצבאי. בגרמניה חוק המשמעת הצבאית משנת 1972 מחייב (בסעיף 17) לשחרר חייל שנעצר בגין עבירת משמעת לא יאוחר מאשר בסוף היום שלאחר יום מעצרו, אלא אם שופט הוציא נגדו צו מעצר, ובמעצר בגין עבירה פלילית אין הבדל בתקופת המעצר בין חייל לבין מי שאינו חייל. ואילו המלומד פרופ' עמנואל גרוס כתב במאמרו "היבטים חוקתיים של דיני המעצר בצבא", שפורסם במשפט וממשל ה(ג) 437, בעמ' 459: "מדינת ישראל היא מדינה קטנה מבחינה גיאוגרפית ולפיכך אין, וגם לא יכולה להיות, כל בעיה לוגיסטית, הנובעת כביכול מאופי השירות הצבאי, שבגינה אי אפשר להביא את החייל מוקדם יותר בפני שופט. יתרה מזאת: אין להלום גם כל נימוק אחר, כגון הנימוק התולה את עצמו בעומס המוטל כביכול על מערכת השפיטה הצבאית, אשר אינה ערוכה כיום לטפל במספר הצפוי של בקשות המעצר. לדעתי, אין להרשות הארכת משך מעצר של חייל או אזרח בלא צו שיפוטי רק משום שהמערכת המשפטית אינה ערוכה לטפל בכך כיאות". הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת נעמי בלומנטל (פ/3193). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וקבוצת חברי הכנסת (פ/2031/24). הצעת החוק זהה לפ/2031/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בטבת התשפ"ג (26.12.2022) תיקון סעיף 234 1. בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 234(א), בכל מקום, במקום "ארבעים ושמונה" יבוא "עשרים וארבע" ובמקום "מארבעים ושמונה" יבוא "מעשרים וארבע". בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 234(א), בכל מקום, במקום "ארבעים ושמונה" יבוא "עשרים וארבע" ובמקום "מארבעים ושמונה" יבוא "מעשרים וארבע". תיקון סעיף 237א 2. בסעיף 237א לחוק העיקרי – בסעיף 237א לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "48" יבוא "24"; (2) בסעיף קטן (ב), המילים "ולא יאוחר מתום עשרים וארבע שעות מעת שנעצר" – יימחקו.