הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2197100 הכנסת העשרים וחמש יוזמים: חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי יוסף טייב ______________________________________________ פ/1037/25 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – מתן תעודה במקצועות הבריאות לבעלי הכשרה מקצועית) (הוראת שעה), התשפ"ג–2022 דברי הסבר במשך עשרות שנים נמנעו אוכלוסיות שונות מלהיכנס אל שערי האקדמיה וממילא אל שערי התעסוקה, מטעמים תרבותיים ואחרים. מטרתה של הצעת חוק זו היא להתמודד עם אתגר לאומי וחברתי, ולעודד אוכלוסיות אלו להשתלב בעולם התעסוקה; תפיסה העולה בקנה אחד עם המדיניות הממשלתית, להנגשת עולם התעסוקה לאוכלוסיות מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן – החוק) מסדיר את העיסוק בשמונה מקצועות בריאות שונים, ואלו הם: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת, תזונה, קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית וכירופרקטיקה. הוראות החוק מסדירות מתן תעודה במקצועות הבריאות. סעיף 58(ה1) לחוק נחקק כהוראת שעה במטרה לסייע לעולים חדשים להשתלב בשוק התעסוקה, ולקבל תעודה במקצוע בריאות, גם אם אין בידם תואר ראשון אלא לימודי תעודה בלבד. על פי אותו סעיף רשאי המנהל הכללי של משרד הבריאות להעניק תעודה במקצוע הבריאות, למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום לימודיו מחוץ לישראל במקצוע בריאות, שהכיר בה המנהל, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8 (דהיינו הוא בגיר, אזרח ישראל, עומד בתנאי הכשירות לעניין השכלה, הכשרה מעשית ועמידה בבחינות, לא חולה במחלה מסוכנת, ולא הורשע בישראל או מחוצה לה בעבירות מסוימות, ולעניין תעודת קלינאי תקשורת ותעודת קרימינולוג קליני – הוא בעל ידע בסיסי בשפה העברית). כמו כן נדרש, בין היתר, כי תעודת סיום הלימודים מוכרת על ידי הרשויות המוסמכות במדינה שבה ניתנה, על פי הדין החל באותה מדינה, לשם קבלת הרישיון או התעודה הנדרשים כדי לעסוק במקצוע הבריאות במדינה שבה ניתנה, ואם באותה מדינה לא נדרשים רישיון או תעודה לשם עיסוק במקצוע הבריאות – התעודה מוכרת על ידי הרשויות המוסמכות במדינה שבה ניתנה, על פי הדין החל באותה מדינה, ומאפשרת לעסוק כדין במקצוע הבריאות במדינה זו. מוצע לקבוע הוראה דומה גם לגבי תושבי ותושבות ישראל, אשר תחול, בין היתר גם על מי שלמדו במוסדות מוכש''ר, אשר מוכרים על ידי רשויות המדינה ומוסמכים להעניק תעודות הכשרה מקצועית בלבד, תוך מטרה לשלבם בעבודה בקהילה ובמוסדות לימוד של החינוך המיוחד. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי (פ/193/24). הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת (פ/1639/24). הצעת החוק זהה לפ/193/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ב' בטבת התשפ"ג (26.12.2022) תיקון סעיף 58 1. בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 58, אחרי סעיף קטן (ה1) יבוא: בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 58, אחרי סעיף קטן (ה1) יבוא: בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 58, אחרי סעיף קטן (ה1) יבוא: בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח–2008 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 58, אחרי סעיף קטן (ה1) יבוא: "(ה2) (1) המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום לימודי הכשרה מקצועית בישראל במקצוע בריאות (בסעיף קטן זה – תעודת הכשרה מקצועית) שהמנהל הכיר בה בהתאם להוראות פסקה (2) כשוות ערך לתואר אקדמי במקצוע הבריאות, ושהתקיימו בו הוראות פסקה (3) לעניין עיסוק במקצוע הבריאות, אם המנהל הורה כי עליו לעמוד בתנאי זה, ובלבד שמתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי לעניין תואר אקדמי ראשון במקצוע הבריאות; (1) המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום לימודי הכשרה מקצועית בישראל במקצוע בריאות (בסעיף קטן זה – תעודת הכשרה מקצועית) שהמנהל הכיר בה בהתאם להוראות פסקה (2) כשוות ערך לתואר אקדמי במקצוע הבריאות, ושהתקיימו בו הוראות פסקה (3) לעניין עיסוק במקצוע הבריאות, אם המנהל הורה כי עליו לעמוד בתנאי זה, ובלבד שמתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי לעניין תואר אקדמי ראשון במקצוע הבריאות; (1) המנהל רשאי להעניק תעודה במקצוע בריאות למי שיש בידו תעודה המעידה על סיום לימודי הכשרה מקצועית בישראל במקצוע בריאות (בסעיף קטן זה – תעודת הכשרה מקצועית) שהמנהל הכיר בה בהתאם להוראות פסקה (2) כשוות ערך לתואר אקדמי במקצוע הבריאות, ושהתקיימו בו הוראות פסקה (3) לעניין עיסוק במקצוע הבריאות, אם המנהל הורה כי עליו לעמוד בתנאי זה, ובלבד שמתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי לעניין תואר אקדמי ראשון במקצוע הבריאות; (2) המנהל רשאי להכיר בתעודת הכשרה מקצועית בהתקיים הוראות אלה: (2) המנהל רשאי להכיר בתעודת הכשרה מקצועית בהתקיים הוראות אלה: (2) המנהל רשאי להכיר בתעודת הכשרה מקצועית בהתקיים הוראות אלה: (א) תעודת ההכשרה המקצועית ניתנה על ידי מוסד להכשרה מקצועית בישראל, שבמועד מתן התעודה היה מוכר כמוסד להכשרה מקצועית במקצוע הבריאות. (א) תעודת ההכשרה המקצועית ניתנה על ידי מוסד להכשרה מקצועית בישראל, שבמועד מתן התעודה היה מוכר כמוסד להכשרה מקצועית במקצוע הבריאות. (ב) (1) המנהל הכיר במוסד שבו ניתנה תעודת ההכשרה המקצועית, בתעודת ההכשרה המקצועית שניתנה על ידי המוסד ובמכלול לימודיו של המבקש לתעודת ההכשרה המקצועית; בהחלטה זו ישקול המנהל, בין השאר, את רמת המוסד, את רמת הלימודים, את תכנית הלימודים, ואת היקף הלימודים לתעודה, בהשוואה לרמת הלימודים, לתכנית הלימודים, ולהיקף הלימודים לתואר אקדמי ראשון כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה "תואר אקדמי" באותו מקצוע בריאות, הנהוגים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל; בהחלטה כאמור רשאי המנהל להתייעץ עם הוועדה המייעצת. (2) לא ידחה המנהל בקשה להכיר במוסד מסוים להכשרה מקצועית לראשונה, אלא לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת; (3) המנהל רשאי להורות, במקרים חריגים, כי המבקש לא יקבל תעודה לפי סעיף קטן זה, אלא לאחר שעסק במקצוע הבריאות בהיקף ניכר, בישראל, במשך 6 חודשים לפחות, במקום שבו האחראי או הממונה הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות בתום התקופה האמורה, להנחת דעתו של המנהל; לשם כך, רשאי המנהל להעניק תעודה זמנית במקצוע הבריאות שתוקפה יוגבל לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים (בפסקה זו – תעודה זמנית), למבקש שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי מתקיימים בו כל התנאים בסעיף קטן זה, למעט פסקה זו; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות מסוימות שקבע או עבודה במקומות בעלי מאפיינים מסוימים בלבד, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה. (3) המנהל רשאי להורות, במקרים חריגים, כי המבקש לא יקבל תעודה לפי סעיף קטן זה, אלא לאחר שעסק במקצוע הבריאות בהיקף ניכר, בישראל, במשך 6 חודשים לפחות, במקום שבו האחראי או הממונה הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות בתום התקופה האמורה, להנחת דעתו של המנהל; לשם כך, רשאי המנהל להעניק תעודה זמנית במקצוע הבריאות שתוקפה יוגבל לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים (בפסקה זו – תעודה זמנית), למבקש שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי מתקיימים בו כל התנאים בסעיף קטן זה, למעט פסקה זו; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות מסוימות שקבע או עבודה במקומות בעלי מאפיינים מסוימים בלבד, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה. (3) המנהל רשאי להורות, במקרים חריגים, כי המבקש לא יקבל תעודה לפי סעיף קטן זה, אלא לאחר שעסק במקצוע הבריאות בהיקף ניכר, בישראל, במשך 6 חודשים לפחות, במקום שבו האחראי או הממונה הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות בתום התקופה האמורה, להנחת דעתו של המנהל; לשם כך, רשאי המנהל להעניק תעודה זמנית במקצוע הבריאות שתוקפה יוגבל לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים (בפסקה זו – תעודה זמנית), למבקש שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי מתקיימים בו כל התנאים בסעיף קטן זה, למעט פסקה זו; המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש, לדעתו, כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות מסוימות שקבע או עבודה במקומות בעלי מאפיינים מסוימים בלבד, בהתחשב, בין השאר, בהשכלתו ובניסיונו המקצועי של המבקש; מי שניתנה לו תעודה זמנית יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, כל עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בה. (4) סעיף קטן זה יעמוד בתוקפו במשך חמש שנים; השר, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תוקפו של סעיף קטן זה, לשתי תקופות של שלוש שנים כל אחת, לכל היותר. (4) סעיף קטן זה יעמוד בתוקפו במשך חמש שנים; השר, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תוקפו של סעיף קטן זה, לשתי תקופות של שלוש שנים כל אחת, לכל היותר. (4) סעיף קטן זה יעמוד בתוקפו במשך חמש שנים; השר, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי להאריך, בצו, את תוקפו של סעיף קטן זה, לשתי תקופות של שלוש שנים כל אחת, לכל היותר.