הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת צחי הנגבי פ/905/18 חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 11), התש"ע-2010 הוספת סעיף 20א. 1. בחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–20001, אחרי סעיף 20 יבוא: "המחזיק לענין תשלום ארנונה 20א. נכה נפש שזכאי לפי תכנית שיקום למסגרת דיור מהמנויות בפרט ב(1) לתוספת, יראו אותו לעניין חיוב ארנונה כמחזיק בנכס המשמש אותו למגוריו במסגרת הדיור (בסעיף זה – המגורים), וזאת אף אם אדם אחר הוא בעל זכות השכירות או זכות אחרת במגורים, או צד להסכם לפיו נכה הנפש מתגורר במגורים; הוראה זו תחול הן ביחס לשטחים במגורים המשמשים למגורי נכה הנפש, או למגורי נכי נפש אחרים עמו, והן ביחס לשטחים האחרים במגורים המשמשים את נכי הנפש, או המשמשים את מי שנמצא במגורים לשם טיפול בנכי הנפש או לשם מתן שירות להם." דברי הסבר תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג–1993, קובעות לכל נכה, הזכאי לקצבה חודשית מלאה מהמוסד לביטוח לאומי, אשר דרגת כושר השתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים ומעלה הנחה מארנונה שאינה עולה על 80 אחוזים. גם נכי נפש זכאים להנחה בארנונה בהתאם להוראה זו והם מקבלים אותה בבתיהם, אלא שכאשר מופנים נכי הנפש לדיור מוגן, בעלי הנכסים ממאנים להשכיר נכסיהם ישירות לנכי הנפש והדרך היחידה לשכור עבורם נכסים היא באמצעות הגוף המטפל בהם בהתאם לחוק. כתוצאה מכך, מספר רשויות מקומיות, שוללות מנכי הנפש את זכויותיהם לקבל הנחה בארנונה, בטיעון שהם אינם מחזיקי הנכס, תוך שיוך החזקת הנכס לגוף המטפל בקבלת זכויותיהם (הגוף המטפל כמובן אינו זכאי להנחה) – זאת למרות שנכי הנפש הם הנושאים בכל הוצאותיהם, לרבות הוצאות הארנונה בנכסים אליהם הם מופנים לצורך שיקומם. כתוצאה מכך, במספר רשויות מקומיות נוצר מצב אליו המחוקק לא התכוון, ושעומד בניגוד למטרות החוק, לפיו נכי הנפש אינם מקבלים את ההנחה בארנונה אותה נתכוון המחוקק להעניק להם, וזאת דווקא במקום בו זאת משמשת אותם בלבד (ולא את כלל משפחתם), ובמקום בו היא החשובה ביותר לשם הצלחת השיקום. מטרת התיקון לחוק הינה להסדיר את זכויות נכי הנפש באופן שהם יקבלו את ההנחה בארנונה לה הם זכאים, גם ובמיוחד במקום בו הם זכאים לקבל את סל השיקום וזאת בהתאם למטרות ולרוח החוק ולצורך קידום שיקומם. ברור כי הפגיעה בנכי הנפש הנגרמת כתוצאה משלילת ההנחה בארנונה פוגעת בהם באופן קשה כאשר חיובם בתשלום מלוא הארנונה הינו עוול הגורע שלא לצורך מהקצבה הזעומה אותה הם מקבלים במסגרת סל השיקום. כמו כן, מן הראוי לציין כי אין בהוראות התיקון לפגוע ברשויות המקומיות, אשר אך מרוויחות ממעבר נכי הנפש למקום מגורים בהתאם לחוק השיקום, כאשר הנחה בארנונה ששירתה שלא לצורך את כלל משפחתו של נכה הנפש במקום מגוריה, הופכת כעת להנחה בשטח מצומצם יותר, המשרת אך את נכי הנפש עצמם למטרת שיקומם. יש לציין כי רשויות מקומיות רבות ערות לכדאיות הכלכלית שבמתן ההנחה במתחמי הטיפול, בעוד שרק חלק מהרשויות פועלות בניגוד לרוח החוק, תוך ניצול לקונה בחוק אותה מתכוון תיקון זה להסדיר. כאמור לעיל, התיקון לחוק יקדם את עניינם של נכי הנפש ויסדיר את הזכויות שהוענקו להם ממילא בחוק, כמו כן יצור התיקון אחידות באופן פירוש החוק ושוויון בין נכים המתגוררים ברשויות שונות וכל זאת מבלי שיגרור כל הוצאה או עלות נוספת. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' באייר התשס"ט – 4.5.09