הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת זבולון אורלב פ/1023/18 הצעת חוק העונשין (תיקון – נישואין וגירושין פרטיים), התשס"ט–2009 הוספת סעיף 182א 1. בחוק העונשין, התשל"ז–19971, אחרי סעיף 182, יבוא: "נישואין וגירושין פרטיים 182א. (א) לעניין סעיף זה, "הרשות הרושמת" – כמשמעותה בפקודת הנישואין והגירושין (רישום)2; ולגבי יהודים, בנישואין – רב רושם נישואין על פי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-19803, ובגירושין – בית דין רבני כמשמעותו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-19534 ובחוק הדיינים, התשט"ו-19555. (ב) איש הנושא אישה, ואישה הנישאת לאיש, שלא בפני הרשות הרושמת או שלא בהרשאתה, דינם - מאסר שנתיים. (ג) בני זוג נשואים המסדרים את גירושיהם זה מזה שלא בפני הרשות הרושמת או שלא בהרשאתה, דינם – מאסר שנתיים. (ד) המסדר נישואין או גירושין בלא שהורשה לכך על ידי הרשות הרושמת, דינו – מאסר ששה חדשים.". דברי הסבר מטרתה של הצעת חוק זו לשרש תופעה פסולה של נישואין פרטיים וגירושין פרטיים, אף אם אלו נערכו על ידי רבנים מוכרים וידועים, כל עוד לא הורשו לעורכן על ידי הרשויות הממונות לכך מטעם המדינה. כך, למשל, פורסם באמצעי התקשורת, כי יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין ז"ל, קידש את ארוסתו על ידי שליח, בלא שהם נרשמו לנישואין בהתאם לחוקי המדינה, ובקשה לאישור נישואין אלו הוגשה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים.הבעיה היא, שלא קיימת סנקציה פלילית, לא נגד בני הזוג שנישאו בדרך זו ולא נגד הרב או האדם שהסדיר את הנישואין באורח פרטי. הרבנות הראשית לישראל ובתי הדין הרבניים מתנגדים בתוקף לעריכת נישואין פרטיים, ועוגנה בקובץ תקנות הרבנות הראשית לישראל משנת התש"י, הידוע כ"חרם דירושלים". (ראה "תקנות קבועות, לגדרי אישות בישראל", ספר הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה לייסודה, הוצאת היכל שלמה, תשס"ב, עמ' 136) מגמתן הבולטת של התקנות הללו היתה לבסס את הפיקוח וההשגחה על עריכת נישואין באמצעות רב המוסמך למלא תפקיד זה על ידי הרבנות הראשית. הסמכות לסדר קידושין ונישואין, מסורה כיום לרב, אשר ניתנה לו כשירות לכהן כרב רושם נישואין, על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל, על פי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980. בשנת תשנ"ח פרסמה הרבנות הראשית לישראל את "הוראות נוהל רישום נישואין", הקובעות בצורה ברורה מי רשאי לערוך נישואין בישראל, את שלבי הליך הנישואין ואת חובותיו של עורך הנישואין, והסנקציות שבצידן. על פי הוראות אלו, הליך הנישואין כולל שלושה שלבים. א. הרשמה לנישואין; ב. עריכת החופה והקידושין; ג. הנפקת תעודת הנישואין והפצתה. בתי המשפט הכירו בכך, כי יש לראות בהסדרים שהונהגו על-פי התקנות משנת התש"י, לענין הכניסה לברית הנישואין, משום הסדרים שיש להם הגושפנקה והחותם של המשפט העברי (בג"צ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שר הדתות פ"ד מג(2), 661, 680). עוד נאמר (שם), כי לא זו בלבד אלא מכוח הוראת סעיף 2 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, הפכו ההסדרים האמורים להיות, באשר לעריכת נישואין בין יהודים בישראל, חלק ממשפט המדינה, ומכאן שהם משקפים גם את מדיניותו של המחוקק החילוני בשטח זה. בהתאם לגישה זו, סרבו בתי המשפט האזרחיים לפסוק מזונות לאשה שנישאה לבעלה ב"נישואין פרטיים". (ראה: ע"א 32/81 משה צונן נ' סלביה שטל פ"ד לז(2), 766, דברי השופט מ' אלון) עצם עריכתם של נישואין פרטיים, מהווה פגיעה כה קשה בתקנת הציבור, עד שהיא מצדיקה שלילת נפקות מלאה לנישואין אלו כלפי בני הזוג עצמם וכלפי הציבור עצמו (חוץ מלענין איסור והיתר לנישואין, אשר מסור לדין הדתי). למרות כל זאת, יש קושי באכיפת הוראות החוק, עקב העדר סנקציה פלילית. זאת ועוד: קיימת בעיה חריפה של בני זוג, בעיקר אלמנות ואלמנים, הנישאים בנישואין שניים באופן פרטי בפני רב, בלא רישום נישואין מסודר. שורשה של תופעה נעוץ בחשש לאבד זכויות כספיות, כגון קיצבאות שארים, קצבאות אלמנות מלחמה ופעולות איבה, וכדומה, אשר על פי חיקוקים שונים, נפסקת הזכאות, בחלקה או במלואה, כאשר הזכאי לכך נישא מחדש. תופעה זו, מעבר לפגיעה בתקנת הציבור עקב אי רישום הנישואין בכל הרשויות ובכללן במירשם האוכלוסין, פגיעתה קשה באוצר המדינה, עקב תשלומים המתקבלים אצל אנשים אלו שלא כדין. הנוהג הקיים בבתי הדין הרבניים הוא, שכל אימת שמוגשת בקשה לאישור נישואין פרטיים, שולח מנהל בתי הדין מכתב לרב שסידר את הנישואין, בו הוא מבקש הסברים לעריכת הנישואין בדרך זו. כמו כן, הוא מתרה ברב שלא לחזור על מעשה זה. למרבה הצער, קיימים מספר רבנים שמתעלמים במפגיע מן ההתראות, וממשיכים להשיא בני זוג ללא הסדרת רישום הנישואין. לא ניתן לנקוט הליכים משמעתיים נגד אותם רבנים, מאחר ומדובר ברבנים שאינם מקבלים שכר באמצעות גוף ציבורי. מנהל בתי הדין פנה זה מכבר אל היועץ המשפטי לממשלה וביקש לנקוט הליכים פליליים נגד אותם רבנים. היועץ המשפטי השיב, כי בהיעדר הוראת חוק פלילית מפורשת בענין זה, הדבר אינו אפשרי. ראוי לציין כי בשנות החמישים הרשיע בית המשפט העליון בעבירה של "גרימת תקלה לציבור", עורך-דין, אשר ערך במשרדו, באופן פרטי, נישואין כדת משה וישראל לבני זוג (ע"פ 208/53 דוד גנור נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ח(1), 833). אולם, כמסתבר, כיום מסרבת הפרקליטות להעמיד לדין, על סמך תקדים זה, אנשים המסדירים נישואין באופן פרטי. אגב הטיפול בעקירת תופעת הנישואין הפרטיים, מוצע לשרש תופעה נוספת, של גירושין בבתי דין פרטיים. בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ("בית דין לגירושין" בצד בתי הדין הרבניים, הנחיה 6.4500), נמתחה ביקורת נוקבת לענין שתי התופעות: "פשיטא כי בהתרת מעשים של קידושין או גירושין פרטיים, עלולים אנו לסכל לא רק פיקוח בתחום זה, אלא להביא לתקלות רבות וחמורות באחד הענפים החמורים והרגישים ביותר שבמערכת המשפטית. בני זוג שנישאו לפי "דין תורה" מחוץ למערכת המשפטית הרבנית המוסמכת, יבואו כעבור זמן להתדיין בפני בית הדין הרבני המוסמך, ויתברר להם כי מסיבה כלשהי תוקף נישואיהם מוטל בספק, או שעצם קיומו של טקס הנישואין "הפרטי", פגם את זכויותיהם הממוניות או האחרות. הוא הדין גם לגבי "גירושין פרטיים" – בני זוג ימצאו עצמם נשואים זה לזה, על אף שערכו טכס גירושין "פרטי", על כל ההשלכות החמורות הנובעות ממצב דברים זה, ועוד. ... בהתרת טקסי נישואין וגירושין "פרטיים", נימצא איפוא לא רק בתוהו ובוהו משפטי, אלא שלזוגות הנישאים או המתגרשים באורח פרטי עלולים להיגרם נזקים קשים שאין להם תקנה." מוצע לעגן בחוק סנקציות כלפי השותפים במעשה קידושין או גירושין, בני הזוג והרב העורך, שלא במסגרת הרבנות הראשית, כנדרש בחוק. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (פ/2803). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/1098/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ז באייר התשס"ט – 11.5.09