הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת אופיר פינס-פז
דב חנין
ניצן הורוביץ
איתן כבל
אילן גילאון
אחמד טיבי
פ/1281/18
הצעת חוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009
פרק א': מטרות
מטרת החוק
1.
חוק זה מטרתו להגן על הקרקע, לשמרה ולשקמה כמשאב ציבורי, להגן על משאבי המים ועל בריאות הציבור, למנוע ולצמצם זיהום של קרקע, בין היתר באמצעות קביעת הוראות לגבי מניעת זיהום קרקע, ביצוע בדיקות, שיקום וסילוק של קרקע שזוהמה, והכול לשם מימוש הזכות לסביבה נאותה, למניעה ולצמצום של מפגעים סביבתיים, לשיפור איכות החיים והסביבה ולשמירה על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
פרק ב': הגדרות
הגדרות
2.
בחוק זה –
"אירוע פגיעה במים" – כהגדרתו בסעיף 18א לחוק המים, התשי"ט–19591;
"אתר הפסולת הרעילה" – מפעל לנטרול וטיפול בפסולת תעשייתית ופסולת חומרים מסוכנים שהוכר על ידי השר לענין חוק זה;
"אתר טיפול בקרקע" – מקום בעל תשתית מתאימה לטיפול בקרקע מזוהמת על מנת לאפשר שימוש בה או מחזורה;
"אתר לסילוק פסולת" – מקום המשמש לפינוי ולסילוק של פסולת המורשה לפי כל דין;
"גורם אחראי" – כהגדרתו בסעיף 16;
"גורם מזהם" – מי שגרם או הרשה לאחר לגרום, במעשה או במחדל או בדרך אחרת, ביודעין או ברשלנות להימצאותו של חומר בקרקע, וכתוצאה מכך נוצר חשש לגרימת נזק משמעותי או להתקיימות אירוע פגיעה במים;
"המשרד" – המשרד להגנת הסביבה;
"הקרן" – הקרן לשיקום קרקעות מזוהמות כמשמעותה בסעיף 35;
"זיהום קרקע" – נוכחות בקרקע של חומר מזהם, לרבות נוכחות כאמור המהווה חריגה מערכי הסף, או שחרור של חומר מזהם לקרקע;
"חוק המים" – חוק המים, התשי"ט-19592;
"חוק המקרקעין" – חוק המקרקעין, התשכ"ט–19693;
"חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז–19774;
"חוק התכנון והבניה" – חוק התכנון והבניה, התשכ"ה–19655;
"חוק סדר הדין הפלילי" – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–19826;
"חומר מזהם" – כל אחד מאלה:
(1) חומר מסוכן כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–19937, בכל מצב צבירה;
(2) דלק – כהגדרתו בחוק הבלו על דלק, התשי"ח–19588;
(3) שמן מזוקק מנפט גולמי או שיוצר באופן סינטטי, שנועד לשמש לצורך סיכה, בידוד וכיוצא באלה;
(4) נפט – כהגדרתו בחוק הנפט, התשי"ב–19529;
(5) תמלחת – שהיא אחד מאלה:
(א) שפכים שמקורם בתהליך ריענון מחליף יונים בכמות העולה על שלוש טונות כלורידים לשנה או שתי טונות נתרן לשנה;
(ב) שפכים המכילים מלחים שמקורם בתהליך ייצור בתעשיית מזון או בורסקאות, הדורשים הוספת כלורידים או נתרן, בכמות העולה על שש טונות כלורידים לשנה או ארבע טונות נתרן לשנה, לכל סוג תמלחת;
(6) חומר נפץ – כהגדרתו בחוק חמרי נפץ, התשי"ד–195410, וכן תוצרי פירוקו של חומר נפץ כאמור;
(7) כל חומר שהממונה הורה כי הוא חומר מזהם לפי חוק זה;
"מגיש תכנית מתאר" – מי שרשאי להגיש תכנית על פי סעיף 61א לחוק התכנון והבניה;
"מוסד תכנון" – כמשמעותו בחוק התכנון והבניה;
"מחזיק" – מי שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו או בידי אדם המחזיק מטעמו, בין אם השליטה נעשית מכוח זכות במקרקעין ובין אם בדרך אחרת, או מי שמשתמש במקרקעין בפועל, ואין נפקא מינה אם ההחזקה כאמור הינה כדין אם לאו;
"ממונה" – מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לענין חוק זה;
"מפקח" – מי שמונה לתפקיד מפקח לפי הוראות חוק זה;
"מרשם הקרקעות המזוהמות" – כמשמעותו בסעיף 29;
"נזק" – פגיעה בבריאותם או בשלמותם של אורגניזמים חיים, וכן כל התערבות במערכת אקולוגית שהם מהווים חלק ממנה;
"נזק משמעותי" – נזק אשר נקבע על ידי השר כי הוא משמעותי;
"סקר קרקע" או "סקר" – כמשמעותו בסעיף 14;
"ערכי סף" – ערכים מירביים לכמות או ריכוז של חומר בקרקע שיקבעו לפי חוק זה, אשר חריגה מהם הופכת את הקרקע לקרקע מזוהמת;
"פנקסי המקרקעין" – כמשמעותם בחוק המקרקעין;
"פעולות הערכה" – פעולה ונקיטת אמצעים לפי חוק או הנחיות, לרבות סקר קרקע ותסקיר השפעה על הסביבה כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, אשר נועדו להערכת ההתפשטות של חומר מזהם בקרקע, במים ובסביבה, ולהערכת הסיכון הטמון לאדם ולסביבה כתוצאה מחשיפתם אליו;
"פעולות שיקום" – פעולה או נקיטת צעדים לפי חוק אשר מטרתם:
(1) מניעה, צמצום, שיקום או הקלה של הנזק שנגרם לקרקע מזוהמת כתוצאה מהזיהום;
(2) השבת הקרקע למצב בו לא תוגדר כמזוהמת לפי חוק זה;
(3) מעקב ובקרה של מצב הקרקע לאחר שבוצעו פעולות כאמור בפסקאות (1) ו-(2);
"קרקע" – לרבות כל העומק שמתחת לשטח הקרקע וחלל הרום שסמוך מעל פניו, ולרבות מקורות המים שבה;
"קרקע החשודה כמזוהמת" – כל אחת מאלה:
(1) קרקע, אשר התקיימה בה בעבר או מתקיימת בה בהווה פעילות הכוללת ייצור, ייבוא, אריזה, ניפוק, עיסוק, שימוש בתהליכי ייצור, אחסנה, אחזקה, זיקוק, עיבוד, הובלה, שיווק, הפצה או שימוש בחומר מזהם או מתן שירותים לפעילויות כאמור או הכנה וצבירה של חומר מזהם, או שהיה בה מתקן העלול לגרום לזיהום ביולוגי;
(2) קרקע שיש יסוד סביר להניח כי בשל סמיכותה לקרקע כאמור בפסקה (1), מצוי בה חומר מזהם;
(3) קרקע שעל יסוד עובדות אחרות הידועות לגביה יש יסוד סביר להניח שמצוי בה חומר מזהם.
"קרקע מזוהמת" – קרקע שמצוי בה חומר מזהם, ומתקיים אחד מאלה:
(1) ריכוזו או כמותו של החומר המזהם עולה על ערכי הסף;
(2) הימצאותו של החומר המזהם בקרקע גורמת או עלולה לגרום לכך שהקרקע תהיה מסוכנת לבריאות הציבור או לסביבה;
(3) הימצאותו של החומר המזהם בקרקע גורמת או עלולה לגרום לפגיעה משמעותית בבריאותם או בשלמותם של אורגניזמים חיים, או במערכת אקולוגית שהם מהווים חלק ממנה;
(4) הימצאותו של החומר המזהם בקרקע גורמת או עלולה לגרום אירוע פגיעה במים;
(5) הימצאותו של החומר המזהם בקרקע גורמת או עלולה לגרום לכך שהקרקע לא תהיה מתאימה למטרה שלשמה היא משמשת או שהיא נועדה לשמש;
"רישום" – כהגדרתו בחוק המקרקעין;
"שחרור לקרקע" – פעולה המביאה לנוכחות של חומר מזהם בקרקע, לרבות שפיכה, דליפה, שאיבה, פליטה, הטלה, הזרקה והשלכת מיכלים פתוחים או סגורים המכילים חומר מזהם;
"השר" – השר להגנת הסביבה.
פרק ג': איסור זיהום קרקע, מניעה ודיווח
סימן א': הוראות כלליות
איסור זיהום קרקע
3.
(א) לא יגרום אדם ולא ירשה לאחר, במעשה או במחדל, להימצאותו של חומר מזהם בקרקע, במישרין או בעקיפין, מייד או בחלוף זמן, אלא אם כן הותר הדבר לפי הוראות כל דין.
(ב) לא יסלק אדם לקרקע חומר מוצק, נוזל או גז אלא בהתאם להוראות כל דין.
סמכויות השר והממונה
4.
(א) השר רשאי –
(1) להורות, לגבי חומר, כי הוא חומר מזהם לפי הוראות חוק זה, אף אם אינו נכלל בהגדרת "חומר מזהם" אם הוא עלול לסכן את בריאות הציבור או הסביבה, וכן להורות כי חומר מזהם כהגדרתו בחוק זה, אינו מחייב קיום הוראות החוק לגביו, כולן או חלקן;
(2) לעדכן את ערכי הסף.
(ב) הממונה רשאי לתת הנחיות ולפרסם המלצות ונהלים בכל הנוגע ליישום הוראות חוק זה.
(ג) הוראות לפי חוק המים, לטיפול במקור מים מזוהם העלול לזהם את הקרקע, או המצוי בקרקע מזוהמת, יינתנו בהתייעצות עם הממונה.
דיווח על זיהום קרקע
5.
אדם שיש בידיו מידע על זיהום קרקע או חשש לזיהום כאמור – ידווח על כך לממונה, באופן, במועד ובהתאם להוראות שיקבע השר.
הפסקת עבודה עם גילוי קרקע מזוהמת
6.
(א) עשה אדם עבודות בקרקע, ובמהלכן נתגלו חומרים מזוהמים בקרקע, או שהורגש ריח חזק או מתמשך המצביע על קיום חומר מזהם בקרקע, או זיהום קרקע הנראה לעין, יפסיק כל עבודה בקרקע באופן מיידי ויודיע על כך לממונה.
(ב) הממונה יודיע בכתב, בכל ההקדם ולכל המאוחר בתוך ארבעה ימי עבודה, למי שהודיע לו על גילוי נסיבות כאמור בסעיף קטן (א) וכן לבעל הקרקע ולמחזיק בה על התנאים לחידוש העבודה או יורה על הפסקתה עד למועד שיקבע, או עד לביצוע פעולות שיקבע.
פעולות למניעת זיהום קרקע ולהפסקתו
7.
(א) נודע למי מהמנויים להלן על זיהום קרקע, יפעל ללא דיחוי להפסקתו:
(1) הגורם המזהם;
(2) המחזיק בקרקע;
(3) בעל הקרקע;
(4) בעל ענין אחר בקרקע שידע או היה עליו לדעת, בשל זיקתו לקרקע, אודות זיהום הקרקע.
(ב) מילא מי מן המנויים בפסקאות (1) עד (4) בסעיף קטן (א) את חובתו לפי הסעיף הקטן האמור, יהיו מי שמנויים בפסקאות שלאחריו פטורים ממילוי חובה זו.
(ג) הממונה רשאי להורות למנויים בסעיף קטן (א), לפי סדר העדיפויות הנקוב בו, על פעולות שעליהם לנקוט לשם מניעת זיהום קרקע או הפסקתו, וכן רשאי הוא לקבוע הנחיות למניעה או להפסקה של זיהום קרקע דרך כלל, לסוגים של זיהומי קרקע או לסוגי נסיבות מסוימים של זיהום קרקע.
(ד) מי שחייב בנקיטת פעולות כאמור בסעיף קטן (א) יפעל לפי הוראות הממונה או הנחיות שניתנו על ידיו, ובהיעדר הוראות או הנחיות כאמור יפעל על פי עקרון הטכנולוגיה הזמינה המיטבית ועקרון הזהירות המונעת.
סימן ב': עיסוק בחומר מזהם
רישיונות לעסקים
8.
כל רישיון או היתר זמני הנדרש לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–196811, להקמתו של עסק ולניהולו, יראוהו כאילו הוא מותנה בקיום הוראות חוק זה.
אמצעים למניעת זיהום קרקע
9.
(א) לא יעסוק אדם בחומר מזהם בקרקע אלא לאחר שערך פעולות הערכה בהן נמצא כי הקרקע אינה מזוהמת; נמצא כי הקרקע חשודה כמזוהמת או מזוהמת – יחולו הוראות פרק ד'.
(ב) העוסק בחומר מזהם יערוך תכנית למניעת זיהום הקרקע, לרבות התקנת אמצעים ונקיטת פעולות שנועדו למנוע ולצמצם את זיהום הקרקע, בקרה ומעקב אחר הפעילויות המתבצעות בקרקע, צעדים למניעה ולטיפול בתקלות ובכל ענין אחר שעליו יורה הממונה.
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר האמצעים למניעת זיהום קרקע ולצמצומו, כאמור בסעיף קטן (א), אותם יהיה חייב למלא כל העוסק בחומר מזהם; הוראות כאמור, יכול שיקבעו דרך כלל או לעוסק מסויים, ורשאי השר לקבוע הוראות שונות לסוגים שונים של עוסקים כאמור.
(ד) מילא המחזיק בקרקע העוסק בחומר מזהם אחר הוראות פרק זה, והקרקע אינה מזוהמת או חשודה כמזוהמת, תשתתף הקרן במימון פעולות הערכה ושיקום לפי הענין, אם הדבר יידרש כתוצאה מתאונות או תקלות; תחילתו של סעיף זה בתוך 10 שנים מיום פרסומו של החוק.
בדיקה תקופתית בקרקע ובמתקנים
10.
(א) העוסק בחומר מזהם באופן שחומר מזהם מצוי, משונע או מאוחסן, כולו או מקצתו בקרקע, יגיש לממונה תכנית לביצוע בדיקת אטימות תקופתית למיכל, לצנרת ולכל תשתית תת קרקעית או על קרקעית אחרת, ולבחינת דליפה של חומרים מזהמים לקרקע (להלן – בדיקת אטימות תקופתית) בתוך שלושה חודשים מתחילת העיסוק, ויבצע את בדיקת האטימות התקופתית בהתאם לאישור הממונה.
(ב) תוצאות בדיקת אטימות תקופתית, המצביעה על חשש לזיהום קרקע, יימסרו על ידי העוסק לממונה תוך שלושים ימים מביצועה.
(ג) בדיקה לפי סעיף זה אינה גורעת מחובה לבצע בדיקות בקרקע לפי כל דין.
חובת ניטור, דיגום ודיווח
11.
(א) השר רשאי לקבוע הוראות לענין חובות של מי שעוסק בחומר מזהם, לבצע פעולות ניטור ודיגום של הקרקע, אופן ביצוען ומועדיהן.
(ב) מי שהוטלה עליו חובת ביצוע פעולות ניטור או דיגום, כאמור בסעיף קטן (א), ידווח לממונה מעת לעת ולפי דרישתו על ממצאי הפעולות האמורות, והכל באופן ובמועד עליהם יורה הממונה.
(ג) הממונה רשאי להורות על דרכים לאיסוף, לעיבוד, לתיעוד ולהערכה של הנתונים המתקבלים מפעולות הניטור והדיגום כאמור בסעיף זה.
פרק ד': נקיטת צעדים לטיפול בקרקע מזוהמת
סימן א': ביצוע סקר קרקע
איזון פעולות הערכה
12.
(א) בלי לפגוע בהוראה אחרת בחוק זה, רשאי מגיש תכנית מתאר וכן מי שסבור כי הוא עלול להימצא כגורם אחראי אם קרקע תוגדר כקרקע חשודה כמזוהמת, להודיע לממונה על כוונתו להגיש לו תכנית לביצוע פעולות הערכה בקרקע; הממונה יודיע לפונה האם הוא מאשר הגשת תכנית כאמור.
(ב) אישר הממונה הגשה של תכנית הערכה – תוגש ההצעה לתכנית הערכה לאישור הממונה; על הכנתה, אישוריה וביצועה של תכנית הערכה יחולו הוראות סעיף 17(ב) עד (ה), בשינויים המחוייבים.
(ג) הממונה יפרסם הוראות באשר לתכנית ביצוע פעולות הערכה והגשת דוח הערכה, ובכלל זה הוראות באשר למבנה הדוח והפרטים שיש לכלול בו וכן הוראות באשר לקביעת לוח זמנים לביצוע התכנית.
(ד) השר יקבע מערך של תמריצים כלכליים אשר יינתנו על פי שיקול דעתו למי שפעל בהתאם להוראות סעיף קטן (א).
הוראות לביצוע פעולות הערכה ראשוניות
13.
(א) נודע לממונה, בכל דרך שהיא, על קיומה של קרקע החשודה כמזוהמת, יורה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות לבירור החשד בתוך פרק הזמן שיקבע.
(ב) השר יקבע הוראות לענין ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, לרבות בעניינים אלה:
(1) היקף הבדיקות ואופן ביצוען;
(2) לוח הזמנים לביצוע הבדיקות;
(3) דיווח על ממצאי הבדיקות ועיבודם;
(4) כל ענין אחר הנראה לו דרוש בכל הנוגע לבדיקות כאמור.
(ג) הורה הממונה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, יודיע לכל מי שעשוי לדעתו להיות גורם אחראי, לפי סעיף 16, על חובתו לבצע את אותן פעולות הערכה ראשוניות.
חובת ביצוע סקר קרקע
14.
(א) גורם מזהם שהוא מחזיק או בעל קרקע יבצע סקר קרקע, בהתאם להוראות חוק זה, וידווח על כך לממונה, בכל אחד מהמקרים הבאים:
(1) מקום בו נמדדו חומרים נדיפים בקרקע או במבנה, גם אם אינם מלווים בריח או שהורגש ריח חזק ומתמשך המצביע על קיום חומר מזהם בקרקע;
(2) נמצא בקרקע או במקור מים חומר מזהם, בין בדרך של בדיקה ובין בדרך אחרת, ויש בו כדי להצביע על קיומה של קרקע מזוהמת;
(3) נתגלתה דליפה או שפך של חומר מזהם לקרקע.
(ב) היה הגורם המזהם מי שהקרקע אינה בבעלותו או שאינו מחזיק בה – יחולו עליו הוראות סעיף זה ואולם, מקום בו המחזיק ובעל הקרקע לא אפשר לגורם המזהם למלא את חובותיו כאמור – יחולו חובות אלה על המחזיק ובעל הקרקע.
(ג) התקיים אחד מהמקרים המפורטים בסעיף קטן (א) והגורם המזהם אינו ידוע או אינו קיים עוד – יחולו הוראות סעיף זה על המחזיק ובעל הקרקע.
(ד) ביצוע סקר קרקע יכלול סדרת פעולות שמטרתן לאתר ולתחם את הקרקע המזוהמת לרבות הצעת תכנית לטיפול בשלבים, הכל כמפורט להלן:
(1) שלב ראשון – זיהוי מקורות זיהום אפשריים בהווה ובעבר, לרבות מיקומם, כמותם וזיהוי החומרים המזהמים בהם נעשה שימוש בהווה ובעבר, על פי בדיקות במסמכים, רישומים, תמונות ותיעוד אחר;
(2) שלב שני – הכנת תכנית לדיגום בקרקע או במים, שמטרתה לזהות קיומם של חומרים מזהמים בקרקע, כמותם וריכוזם וכן בדיקת היקף הזיהום במרחב, לרבות גזי קרקע;
(3) שלב שלישי – ביצוע דיגום לפי התכנית שאושרה על ידי הממונה;
(4) שלב רביעי – הכנת דוח ממצאי הסקר שבוצע, לרבות מסקנות הסקר, אפשרויות השימוש בקרקע עד להשלמת הטיפול בה, ופירוט המשך הפעולות הנדרשות לטיפול בזיהום הקרקע ככל שימצא.
(ה) בוצעו פעולות הערכה לפי דין אחר – יראו אותן כסקר קרקע לענין חוק זה.
צו הערכה
15.
(א) נוכח הממונה כי בקרקע התקיימו תנאים כאמור בסעיף 14(א) או נמצא זיהום קרקע נראה לעין, או קיים מידע המצביע על אפשרות ממשית לקיומו של זיהום בקרקע, בין על יסוד פעולות הערכה ראשוניות שבוצעו לפי סעיף 13 ובין בדרך אחרת, וטרם בוצעו פעולות הערכה כאמור בסעיף 14, רשאי הוא להורות על ביצוע סקר קרקע לכל אחד מהמנויים בסעיף 16, בכפוף לשיקולים הנקובים בו (להלן – צו הערכה).
(ב) צו הערכה יכלול בין היתר:
(1) הוראות לביצוע סקר קרקע, כאמור בסעיף 14(ב);
(2) לוח זמנים במסגרתו יש לבצע את ההוראות;
(3) הוראות באשר לדיווח אותו על הגורם האחראי להעביר למשרד בקשר להתקדמות ביצוע סקר הקרקע;
(4) הוראות אחרות כפי שקבע השר.
(ג) צו לפי סעיף זה יימסר לאדם שכלפיו ניתן בדרך בו נמסר כתב בידיו בהליך אזרחי; הוצא צו לפי סעיף זה ליותר מאדם אחד – יודיע הממונה לכל מי שכלפיו הוצא צו כאמור על זהותם של מקבלי הצווים האחרים ועל חלוקת האחריות ביניהם.
(ד) מי שקיבל צו לפי סעיף זה, רשאי, אף אם אינו מוסמך על פי דין אחר לבצע פעולות כמפורט בצו.
(ה) מי שרשותו או הסכמתו נדרשת לצורך ביצוע צו לפי סעיף זה, ייתן את הסכמתו זו ויאפשר את ביצוע הפעולות המפורטות בצו, בכפוף להוראות פרק זה.
(ו) לא בוצע צו כאמור בסעיף זה בתוך פרק הזמן שנקבע בו, רשאי הממונה לבצע בעצמו או על ידי מי מטעמו את הפעולות הקבועות בצו; עשה כן, יהיה חייב הגורם האחראי לשלם לקרן את כפל ההוצאות שהוצאו לשם ביצוע אותן פעולות; על גביית חוב כאמור יחולו הוראות פקודת המסים (גביה)12.
(ז) מי שהוסמך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ו), יהיו לו סמכויות מפקח כאמור בסעיף 41.
(ח) בוצע צו הערכה בהתאם להוראותיו ולהנחת דעתו של הממונה, יודיע הממונה לגורם האחראי לו נמסר הצו על השלמת ביצוע צו ההערכה; הודעה כאמור תימסר גם לכל מי שעל פי הוראות סעיף קטן (ב) עשוי להימצא כגורם האחראי, ותרשם במרשם הקרקעות המזוהמות.
שיקולים בהטלת אחריות
16.
(א) צו הערכה יוצא לגורמים המפורטים בפסקאות שלהלן לפי סדרן, בכפוף להוראות סעיף זה:
(1) מי שיש לממונה יסוד סביר להניח כי הוא הגורם המזהם;
(2) המחזיק בקרקע בתקופה או בחלק מן התקופה שבמהלכה השתמש בקרקע באופן שהיה עלול לגרום לזיהום הקרקע, כולו או מקצתו;
(3) המחזיק בקרקע ביום שבו נמסר לו הצו;
(4) בעל הקרקע;
(5) בעל ענין אחר בקרקע שידע או היה עליו לדעת, בשל זיקתו לקרקע, אודות זיהום הקרקע.
(ב) נוכח הממונה, לאחר חקירה ובדיקה סבירות, כי אין באפשרותו להטיל אחריות על הגורם המנוי בפסקה מהפסקאות שבסעיף קטן (א), או כי אין מקום להטיל עליו את מלוא האחריות, יוצא הצו לגורם המנוי בפסקה שלאחריו באותו סעיף קטן, ורשאי הממונה ליתן צו כאמור לכמה גורמים המנויים באותו סעיף קטן, אם מצא כי קיים יותר מגורם אחראי אחד, וכן רשאי הוא לקבוע הוראות שונות, בצו שיוצא לכל אחד מהגורמים כאמור, והכל בהתאם לקבוע בצו.
(ג) בבואו לשקול הטלת אחריות על בעל הקרקע או המחזיק בה, שאינו הגורם המזהם, ישקול הממונה, בין היתר, את השיקולים הבאים:
(1) פעולות שעשה בעל הקרקע או המחזיק כאמור, ביזמתו, באופן סביר למניעת הזיהום;
(2) מיקומה הגיאוגרפי של הקרקע;
(3) הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לבעל הקרקע או למחזיק בה;
(4) גרימת הנזק כתוצאה מפעולת לוחמה או מכוח עליון.
(ד) לענין סעיף קטן (ג), אין די בהודעת בעל הקרקע או המחזיק בה על כך שאחת מן הנסיבות המפורטות באותו סעיף קטן מתקיימות לגביו.
(ה) לא יחליט הממונה על מתן צו לפי סעיף 15 אלא לאחר שעשה מאמץ סביר לפנות לגורמים הבאים על מנת שיטענו בפניו את טענותיהם, במועד ובאופן שיורה ואולם, רשאי הממונה ליתן אותו כאמור אף בלא שעשה כן, אם סבר כי קיימת סכנה מיידית לנזק חמור או לזיהום מים חמור:
(1) מי שהממונה מתכוון ליתן את הצו כלפיו;
(2) בעל הקרקע לגביה בכוונת הממונה ליתן את הצו;
(3) המחזיק בקרקע לגביה בכוונת הממונה להוציא את הצו;
(4) מי שרשותו או הסכמתו נדרשת כאמור בסעיף 15(ה);
(5) כל מי שהשר יקבע כי יש לאפשר לו טעון את טענותיו בפני הממונה.
(ו) לא יחליט הממונה לצמצם או לפטור גורם אחראי מאחריותו אלא אם כן שוכנע כי לא יהיה בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בענין הציבורי בשיקום הקרקע.
תכנית לביצוע סקר קרקע וביצועה
17.
(א) מי שחלה עליו החובה לבצע סקר קרקע לפי הוראות חוק זה –
(1) יגיש לממונה את השלב הראשון והשני של הסקר בתוך חודשיים מיום שחלה עליו החובה, או תוך תקופה אחרת אם אישר זאת הממונה;
(2) יבצע את הסקר בהתאם לתכנית הסקר כפי שאושרה על ידי הממונה ויחל בביצועו תוך חודש ימים מקבלת אישור הממונה על תכנית הסקר, או תוך תקופת זמן אחרת אם אישר זאת הממונה;
(3) יעביר את תוצאות הסקר, לרבות תוצאות ביניים שנדרשו, לידיעת הממונה תוך חודש מקבלתן.
(ב) הממונה רשאי לאשר תכנית לסקר קרקע, לדחותה, או לקבוע תנאים ושלבים לביצועה.
(ג) הממונה רשאי לאשר ביצוע קידוח ניטור לקרקע לצורך בדיקת נוכחות מזהמי קרקע בה.
(ד) הממונה רשאי ליתן הוראות בדבר הכשירות, הנסיון, ההכשרה, ההשכלה והכישורים בהם יעמוד מי שמבצע את סקר הקרקע, כולה או חלקה; נדרש במסגרת סקר קרקע ביצוע דיגום – יבוצע הדיגום ובדיקת הדגימות באמצעות מעבדה שהוכרה לענין זה על ידי הממונה ולפי הנחיותיו.
(ה) הממונה רשאי לאשר את מסקנות סקר הקרקע והמלצות לשיקום הקרקע, לדחותן, לדרוש את תיקונן או השלמתן, או לקבוע תנאים ושלבים לביצוען.
סימן ב': טיפול בקרקע מזוהמת
חובות מזהם קרקע
18.
(א) מי שגרם לזיהום קרקע שהוא בעליה או המחזיק בה, חייב לפעול לאלתר –
(1) להפסיק את הזיהום;
(2) למנוע המשך התפשטות הזיהום, ככל האפשר;
(3) לדווח לממונה על קרקע מזוהמת;
(4) למנוע כניסת אנשים בלתי מורשים לאתר המזוהם על ידי גידור הקרקע המזוהמת;
(5) ליידע את הציבור בדבר קיומה של קרקע מזוהמת על ידי הצבת שלטי אזהרה במקום ובגודל בולטים לעין;
(6) לנקוט בכל האמצעים למניעת זיהום קרקע עתידי.
(ב) גורם מזהם שהוא בעליה של קרקע מזוהמת או המחזיק בה יגיש לממונה תכנית לטיפול בקרקע מזוהמת, במועד שקבע הממונה, בהתחשב, בין היתר, בתוצאות פעולות הערכה, ויטפל בקרקע המזוהמת בהתאם להוראות חוק זה.
חובות מחזיק ובעל קרקע מזוהמת
19.
נתגלתה קרקע מזוהמת, יחולו על הבעל והמחזיק בקרקע הוראות סעיף 25, בהתקיים אחד מאלה:
(1) הגורם המזהם אינו ידוע או אינו קיים עוד;
(2) הגורם המזהם אינו ממלא את חובותיו לפי סעיף 25;
(3) בעל הקרקע והמחזיק בה לא הסכים שהגורם המזהם יבצע את הפעולות הנדרשות למילוי חובותיו לפי סעיף 25.
צו שיקום
20.
(א) נוכח הממונה כי הקרקע מזוהמת, בין על יסוד פעולות הערכה ובין בדרך אחרת – רשאי הוא להורות על ביצוע טיפול בקרקע לכל אחד מהמנויים בסעיף 16, בכפוף לשיקולים הנקובים בו (להלן – צו שיקום).
(ב) צו שיקום יכלול בין היתר:
(1) הוראות לביצוע פעולות שיקום;
(2) לוח זמנים במסגרתו יש לבצע את ההוראות;
(3) הוראות באשר לאופן הדיווח של הגורם האחראי למשרד בקשר להתקדמות פעולות השיקום ולתוצאותיהן;
(4) תכנית פעולה למניעת הישנות זיהום בקרקע;
(5) הוראות אחרות כפי שקבע השר.
(ג) על מסירת צו שיקום וביצועו יחולו הוראות סעיף 15(ג) עד (ז), בשינויים המחוייבים.
(ד) בוצע צו שיקום בהתאם להוראותיו ולהנחת דעתו של הממונה, יודיע הממונה לגורם האחראי לו נמסר הצו על השלמת הליך השיקום וכי הקרקע אינה עוד מזוהמת או חשודה כמזוהמת; הודעה כאמור תימסר גם לכל מי שעל פי הוראות סעיף 16 עשוי להימצא כגורם האחראי, ותרשם במרשם הקרקעות המזוהמות.
טיפול בקרקע מזוהמת
21.
(א) טיפול בקרקע מזוהמת יבוצע על פי תכנית שאישר הממונה.
(ב) מי שחלה עליו החובה לטפל בקרקע מזוהמת לפי חוק זה או שניתן לו צו שיקום – יגיש לממונה הצעה לתכנית טיפול בקרקע מזוהמת, רשאי הוא לכלול בהצעתו תכנית לביצוע פעולות הערכה נוספות, ויבצע את התכנית כפי שאושרה על ידי הממונה.
(ג) הממונה יפרסם הוראות באשר להכנת תכנית לטיפול בקרקע וביצועה, וכן באשר להכנת דוח על ביצוע פעולות טיפול בקרקע ובכלל זה הוראות באשר למבנה הדוח והפרטים שיש לכלול בו, הוראות באשר לקביעת לוח זמנים והתייחסות לדוחות ביניים ולדוח סופי.
(ד) הממונה רשאי לאשר תכנית לטיפול בקרקע מזוהמת, לדחותה, או לקבוע תנאים ושלבים לביצועה.
(ה) הממונה רשאי ליתן הוראות בדבר הכשירות, הנסיון, ההכשרה, ההשכלה והכישורים בהם יעמוד מי שמבצע טיפול בקרקע מזוהמת, כולו או חלקו; נמצא בקרקע מזוהמת חומר מזהם, ולא נקבע לחומר ערך סף כהגדרתו בחוק זה, רשאי הממונה לקבוע את הריכוז המרבי של החומר המזהם המותר בקרקע, לפיו יבוצע הטיפול בקרקע.
(ו) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), רשאי הממונה לדרוש שהטיפול בקרקע מזוהמת יבוצע במקום בו מצויה הקרקע המזוהמת או באתר טיפול בקרקע, אם הדבר יאפשר שימוש בה או מחזורה.
(ז) פעולת טיפול בקרקע המיוחסת לחומר מזהם מסוים תיוחס לו, גם אם היא נדרשת לא רק כתוצאה מקיומו של חומר זה בלבד בקרקע, וגם אם היא נדרשת רק בשל כמויות החומר האמור הנמצאות בקרקע.
(ח) הוכח להנחת דעתו של הממונה כי הקרקע המזוהמת טופלה לפי חוק זה, ייתן אישור על כך בכתב למבצע הטיפול, למחזיק ולבעלים.
אישור פינוי קרקע מזוהמת ושמירת מסמכים
22.
(א) לא תפונה קרקע מזוהמת לאתר טיפול בקרקע, לאתר לסילוק פסולת, לאתר הפסולת הרעילה, לשריפה או לכל אתר אחר, אלא אם ניתן אישור פינוי בכתב מאת הממונה (להלן – אישור פינוי), ולא יקבל אדם קרקע מזוהמת כאמור, אלא אם הוצג לו אישור פינוי.
(ב) מי שחלה עליו החובה לטפל בקרקע מזוהמת, ואשר מפנה קרקע כאמור בסעיף קטן (א), יחזיק וישמור לתקופה שלא תפחת מעשר שנים את אישור הפינוי, כאמור באותו סעיף קטן, ומסמכים המעידים על קליטת הקרקע באתר אליו פונתה הקרקע המזוהמת לפי הענין, ויציגן בפני הממונה, או מי מטעמו, להוכחת פינויה של קרקע מזוהמת כנדרש.
נקיטת פעולות שיקום מיידיות
23.
(א) נוכח הממונה, לאחר ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, כי עקב הימצאותו של חומר מזהם בקרקע, קיימת סכנה מיידית לגרימת נזק או זיהום חמור, רשאי הוא להורות לגורמים המנויים בסעיף 16, כולם או חלקם, על פעולות שיקום מיידיות שעליהם לנקוט לצורך מניעת התפשטות הזיהום או גרימת הנזק (להלן – צו לנקיטת פעולות מיידיות).
(ב) על מסירת צו לנקיטת פעולות מיידיות וביצועו יחולו הוראות סעיף 15(ג) עד (ז), בשינויים המחוייבים.
סימן ג': הוראות משותפות לצווי הערכה וצווי שיקום
שיקולים בקביעת הוראות בצווי הערכה ושיקום
24.
בקביעת הוראות בצווי הערכה וצווי שיקום יפעל הממונה על פי עקרון הערכת הסיכונים, ויביא בחשבון, בין היתר, עניינים אלה:
(1) סוג הקרקע, הסכנה לפגיעה במי תהום ובמשאבי טבע אחרים, חומרת הזיהום ומהירות התפשטותו, דחיפות הטיפול, השימוש שנעשה או אמור להיעשות בקרקע המזוהמת ובקרקעות סמוכות העלולות להיות מושפעות מהזיהום והסכנה הנשקפת לבריאות הציבור משימושי הקרקע הקיימים או המתוכננים, והכל תוך שימוש בעקרון הזהירות המונעת ועקרון הטכנולוגיה המיטבית הזמינה;
(2) עמידת הגורם האחראי בדרישות הדיווח ונקיטת פעולות על פי האמור בסעיפים 5 ו-7.
נשיאה בהוצאות הערכה ושיקום
25.
הגורם המזהם, בין אם הקרקע בחזקתו או בבעלותו, בין אם היתה בחזקתו או בבעלותו ובין אם לאו, ישא בהוצאות ביצוע סקר קרקע ובהוצאות טיפול בקרקע לפי חוק זה, לפי שיעור תרומתו ומידת אחריותו לזיהום הקרקע; לענין זה, חייב הגורם המזהם לשאת בהוצאות כאמור, אף אם זיהום הקרקע על ידו לא נגרם בעבירה ואולם, במקרה בו הגורם המזהם אינו ידוע או אינו קיים עוד – ישא המחזיק ובעל הקרקע בהוצאות כאמור.
פיצוי על נזקים בעת ביצוע צו
26.
מי שנתן את רשותו או הסכמתו לביצוע פעולות כאמור בסעיף 15(ה), יהיה זכאי לדרוש ממבצע הפעולות פיצוי על נזק שנגרם לו במהלך ביצוען, וזאת לפי הסדר שיקבע על ידי השר, ובלבד שאינו הגורם המזהם.
ערר על מתן צו
27.
(א) נמסר צו הערכה או צו שיקום, רשאי מי שנמסר לו צו כאמור להגיש למנהל הכללי של המשרד בתוך 30 יום מיום קבלת הצו ערר על הצו כאמור.
(ב) השר יקבע את דרך הגשת הערר וסדרי הדין בו.
פיקוח על ביצוע תכניות וצווים
28.
השר יקבע את הפיקוח שיפעיל המשרד על ביצוע תכניות וצווים לפי פרק זה, וכן את הפעולות שרשאי הממונה לנקוט כנגד מי שלא עמד בתנאים שנקבעו בתנאים או בצו.
פרק ה': מרשם הקרקעות המזוהמות, רישום ועסקאות במקרקעין
מרשם הקרקעות המזוהמות
29.
(א) יוקם מרשם קרקעות מזוהמות במשרד ובו ירשום המשרד כל מידע לפי חוק זה ובכלל זה צווים שהוצאו לפיו, הודעות שניתנו לצדדים שלדעת הממונה יכולים להיחשב כגורמים אחראיים, הוראות שניתנו למגישי תכנית, הודעות על ביצוע צו שיקום וכיוצא בזה.
(ב) המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור והמסמכים שיכללו בו יהיו נגישים לציבור הן במשרד והן באתר האינטרנט של המשרד.
(ג) השר יקבע הוראות לענין הקמת המרשם והפעלתו.
רישום הערות בפנקסי המקרקעין
30.
הממונה יורה לרשם המקרקעין, כהגדרתו בחוק המקרקעין, על רישום הערה בפנקסי המקרקעין על כל אחד מאלה:
(1) נמצא כי קרקע היא קרקע החשודה כמזוהמת;
(2) נמצא כי קרקע היא קרקע מזוהמת;
(3) ניתנה הוראה לביצוע פעולות הערכה ראשוניות;
(4) ניתן צו הערכה;
(5) ניתן צו שיקום;
(ב) ראה הממונה כי בקרקע אשר נרשמה עליה הערה לפי סעיף קטן (א), חדלו להתקיים הנסיבות שבשלן נרשמה ההערה או שאותה קרקע טופלה להנחת דעתו, לפי הענין, יורה הממונה לרשם המקרקעין על מחיקת ההערה או תיקונה באופן שמשקף את מצבה של הקרקע לאחר הטיפול בה.
התניית עסקאות במקרקעין
31.
לא תרשם עסקה במקרקעין הרשומים במרשם הקרקעות המזוהמות אלא לאחר שניתן אישור הממונה לכך שקוימו לגבי הקרקע ההוראות לפי חוק זה.
חובות מוכר ומשכיר
32.
בעל זכות במקרקעין הכוללים קרקע מזוהמת, וכן מחזיק או בעל קרקע החייב בביצוע סקר קרקע לפי חוק זה, יודיע לרוכש או לשוכר הקרקע, לפי הענין, על היותה של הקרקע מזוהמת או חייבת בביצוע סקר קרקע לפי הוראות חוק זה, טרם כריתת החוזה.
פעולות וסמכויות מינהל מקרקעי ישראל
33.
(א) מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל), בשיתוף עם הקרן, יאספו נתונים אודות זיהום הקרקעות שבניהול מינהל מקרקעי ישראל.
(ב) מנהל מקרקעי ישראל יפעל, במסגרת סמכויותיו ותפקידיו, בין היתר, כנאמן הציבור המנהל את הקרקעות ואוכף את זכויות הציבור במקרקעי ישראל, לשם:
(1) עריכת סקר סיכונים ואיסוף שאר הנתונים העובדתיים הדרושים לאיתור קרקעות מזוהמות ושיקומן;
(2) פיקוח על אופן השימוש בקרקעות שבניהולו ומניעת כל פגיעה בהן;
(3) הגשת תביעות לשם מניעה או הסרה של פגיעות במקרקעין.
(ג) מנהל מקרקעי ישראל רשאי, לשם קיום האמור בסעיף זה לכלול בהסכם שהוא עורך להחכרה או למתן זכות אחרת במקרקעין שבניהולו התחייבויות של הגורם המתקשר עם המינהל בנוגע להחזקת הקרקע ולאופן השימוש בה.
חובותיו של מחזיק במקרקעי ישראל
34.
(א) על אף האמור בהוראות כל הסכם חכירה או הרשאה, שנערך על ידי המינהל, לגבי מקרקעין הכוללים קרקע החשודה כמזוהמת, חייב החוכר או המורשה לבצע סקר קרקע בתום תקופת החכירה או ההרשאה לגבי אותם מקרקעין, ואם נמצא כי הקרקע מזוהמת, כתוצאה מהשימוש שנעשה בה על ידיו, חייב הוא לטפל בקרקע בהתאם להוראות חוק זה, טרם השבת המקרקעין למינהל או העברתם לאחר ברשות המינהל.
(ב) על אף האמור בהוראות כל הסכם חכירה או הרשאה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי המינהל לסרב לקבל קרקע החשודה כמזוהמת או קרקע מזוהמת מהחוכר או המורשה אם לא ביצע בה סקר קרקע ולא טיפל בה, לפי הענין, וכן רשאי המינהל לחייב את החוכר או המורשה בעלויות הטיפול בקרקע ובשיעור ירידת ערכה של הקרקע, והכל על מנת להבטיח כי הקרקע תטופל.
פרק ו': קרן לשיקום קרקעות מזוהמות
קרן לשיקום קרקעות מזוהמות
35.
(א) לא יאוחר משישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה תוקם, במסגרת המשרד הקרן.
(ב) תפקידי הקרן יהיו:
(1) לרכז אמצעים כספיים למניעת זיהום קרקע, לטיפול ולשיקום קרקעות מזוהמות, ולאיסוף ועיבוד נתונים בענין קרקעות מזוהמות;
(2) סיוע למי שאינו הגורם המזהם במימון עלויות הטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת ובקרקע מזוהמת, כמפורט בהוראות פרק ד' לחוק, וזאת לאחר שבוצעו כל פעולות השיקום בהתאם להוראות שנקבעו על ידי הממונה, ולאחר שנתן הממונה את אישורו כי הליך השיקום הושלם, כאמור בסעיף 21;
(3) מימון הטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת ובקרקע מזוהמת, שבוצעו על ידי המשרד או מי מטעמו, עד לגביית עלות הטיפול מהגורם האחראי;
(4) סיוע לרשויות המקומיות ולמדינה במימון תכניות לשיקום קרקעות, באותם מקרים בהם לא ניתן לאתר גורם אחראי כלשהו;
(5) איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים בנושא קרקעות מזוהמות בישראל לצורך הפעלת מרשם הקרקעות המזוהמות;
(6) סיוע לגורם האחראי ולרשויות מקומיות בהחלפת מיכלים המוטמנים בקרקע אשר מאוחסן בהם חומר מזהם, שדרוג וניטור דליפות וכיוצא בזה.
(ג) הקרן תנוהל על ידי הנהלה וזה הרכבה:
(1) נציג שר התשתיות הלאומיות מקרב עובדי משרדו;
(2) שני עובדי המשרד שימנה השר, ואחד מהם יהיה יושב ראש ההנהלה;
(3) נציג שר האוצר מקרב עובדי משרדו;
(4) נציג שר הפנים מקרב עובדי משרדו;
(5) נציג הארגונים הסביבתיים הארציים המפורטים בתוספת לחוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג–200213.
(ד) השר, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע את סדרי הפעלת הקרן, ובכלל זה יקבע כללים אשר ינחו את הקרן בבואה להפעיל את שיקול דעתה לצורך יישום מטרותיה, לרבות את סדרי העדיפויות לפיהם יוקצו כספים למי שפונה לקרן לשם קבלת סיוע.
(ה) נתגלעו חילוקי דעות בהנהלת הקרן בדבר הקצאת כספי הקרן או דרך ניהולה – יכריע בענין השר, לאחר התייעצות עם שר התשתיות הלאומיות ובהסכמת שר האוצר.
מקורות מימון הקרן וייעוד כספיה
36.
(א) מקורות המימון לקרן יהיו כדלקמן:
(1) הקצבה שנתית מהמדינה אשר תוקצה לקרן ובתיאום עם שר האוצר;
(2) היטלים שנקבעו לפי סעיף 38;
(3) עיצומים כספיים, קנסות והחזר הוצאות ששולמו לפי חוק זה;
(ב) כספי הקרן יועדו למטרותיה בלבד, ויוצאו לפי הוראות השר.
(ג) הקרן תממן עלויות ישירות הכרוכות מפעולות הערכה או פעולות טיפול בקרקע מזוהמת, לרבות סקר סיכונים, ניטור, סילוק שכבת קרקע מזוהמת מהאתר, אך לא תממן עלויות עקיפות או נזקים עקיפים, כגון עיכוב בניה, מגבלות בשימוש, אמצעי מיגון שידרשו ואובדן מיסוי.
(ד) בבואה לשקול הקצאת כספים לפי חוק זה, תיתן הקרן דעתה, בין היתר, לפעולות יזומות של מבקש הסיוע לשם טיפול בקרקע המזוהמת.
סיוע במימון טיפול בקרקע מזוהמת
37.
(א) מחזיק או בעל קרקע שזוהמה על ידי אחר, רשאי לפנות לקרן לצורך קבלת סיוע במימון או החזר על הוצאות הטיפול בקרקע, אם זהות המזהם אינה ידועה או שהוא אינו קיים עוד, או שהמזהם הוא חדל פרעון, והתקיים אחד מאלה:
(1) במועד כניסת חוק זה לתוקף, היתה בידיו קרקע הידועה כמזוהמת, והוכיח שהזיהום לא נגרם על ידו;
(2) התגלה כי קרקע שהיתה בחזקתו או בבעלותו לפני כניסת החוק לתוקף היא מזוהמת, והוא הוכיח שביצע סקר קרקע וקיים את חובותיו כמחזיק או כבעל קרקע, לפי הענין, בהתאם להוראות חוק זה, וכי הזיהום לא נגרם על ידיו;
(3) רכש קרקע, והתגלה לאחר מכן כי הקרקע היא מזוהמת, ובלבד שהתקיימו כל אלה –
(א) לפני הרכישה לא היה כל יסוד לחשד שהקרקע היא מזוהמת או שהקרקע היתה חשודה כמזוהמת ובוצע סקר קרקע שהראה כי הקרקע אינה מזוהמת או כי הזיהום בקרקע טופל;
(ב) הזיהום לא נגרם על ידו;
(ג) עם גילו החשד לזיהום פעל בהתאם לחובותיו כמחזיק או כבעל קרקע לפי הוראות חוק זה;
(ב) פנה מחזיק או בעל קרקע לקרן, לפי הוראות סעיף קטן (א) והתקיימו בו התנאים האמורים בו, לא יהיה בכך כדי לגרוע או לעכב את ביצוע חובותיו לפי חוק זה, ואולם, רשאי הממונה להורות, מטעמים מיוחדים, על דחיית המועד לקיום חובות כאמור, וכן רשאי להתנות דחייה זו בתנאים, לרבות, נקיטת פעולות מיידיות לשם הפסקת הזיהום ומניעת התפשטותו עד לביצוע הטיפול; הממונה יהיה רשאי לתקן ולהוסיף הוראות לענין זה מעת לעת.
(ג) הקרן רשאית לתת סיוע במימון לפי סעיף קטן (א) בדרך של מענק, הלוואה או בדרך אחרת, ורשאית היא להתנות מתן סיוע כאמור בתנאים, לרבות דרישת בטוחות ממקבל הסיוע וכן ליתן את הסיוע לשיעורין.
(ד) מחזיק או בעל קרקע שזוהמה על ידי אחר, חייב לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לקבל את המימון לביצוע הטיפול בקרקע המזוהמת ממזהם הקרקע; הקרן תהיה רשאית לדרוש החזר המימון שנתנה למחזיק או לבעל הקרקע, או חלקו, אם לא הוכיח שפעל בשקידה ראויה ונקט את כל האמצעים הסבירים לקבלת המימון ממזהם הקרקע.
(ה) קבעה הקרן כי מי שפנה אליה לקבלת מימון בהתאם להוראות סעיף זה זכאי לקבל את המימון, תיקבע הקרן את המועדים שבו יקבל את המימון ואת המועדים לביצוע הטיפול בקרקע, כולו או חלקו.
(ו) הקרן תהיה רשאית לדרוש ממחזיק או בעל הקרקע, שקיבל מימון עבור הטיפול בקרקע, וכתוצאה ממנו עלה ערך הקרקע באופן שעולה על שווי המימון שקיבל, להחזיר את עלות המימון של הטיפול.
היטל שיקום קרקעות מזוהמות
38.
(א) השר, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע בתקנות היטלים לשיקום קרקעות מזוהמות, כמפורט להלן:
(1) על העוסק בחומר מזהם, לרבות מי שעסק בעבר בחומר מזהם;
(2) בעל קרקע החשודה כמזוהמת או מזוהמת, או מחזיק בקרקע כאמור, לרבות מי שהיה בעבר בעל או מחזיק של קרקע כאמור;
(3) על מפיץ או מייבא דלק – בשיעור 0.5 אגורות לליטר;
(4) על מוכר דלק – בשיעור 1 אגורות לליטר);
(5) על מיכלים עיליים ותת-קרקעיים להחסנת חומר מזהם.
(ב) היטל לפי סעיף זה ישולם לקרן.
(ג) שיעור ההיטל, ככל שלא נקבע בחוק זה, אופן הצמדתו, דרכי תשלומו וגבייתו ייקבעו בהסכמת שר האוצר.
דוח שנתי של הקרן
39.
(א) הקרן תמסור לשר דוח שנתי על פעילותה ומאזנה הכספי, וכן כל מידע אחר שידרוש.
(ב) השר ידווח לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בסוף כל שנת תקציב על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.
פרק ז': פיקוח, אכיפה ועונשין
סימן א': פיקוח
הסמכת מפקחים
40.
השר רשאי להסמיך, מבין עובדי המדינה, מפקחים בסמכויות לפי חוק זה, כולן או חלקן, ובלבד שלא יוסמך מפקח, אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
(1) משטרת ישראל הודיעה, בתוך 90 ימים ממועד פנייתו של השר אליה, כי היא אינה מתנגדת להסמכתו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי;
(2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר, בהסכמת השר לביטחון הפנים;
(3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים, ככל שהורה השר, בהסכמת השר לביטחון הפנים.
סמכויות מפקח
41.
(א) לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה, רשאי הממונה או מפקח, לאחר שהזדהה לפי סעיף 42 –
(1) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג בפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;
(2) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוע ההוראות לפי חוק זה; בפסקה זו, "מסמך" – לרבות חומר מחשב ופלט, כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה–199514;
(3) לערוך בדיקות או מדידות או ליטול דוגמאות לשם בדיקה וכן להורות על מסירת דוגמאות לבדיקת מעבדה או על שמירתן לתקופה שיורה, או לנהוג בהן בדרך אחרת;
(4) להיכנס למקום, לרבות לכלי טיס, לכלי שיט או לרכב מנועי, ובלבד שלא ייכנס –
(א) למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו של בית משפט;
(ב) למקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון, לבית סוהר או למקום המוחזק על ידי משטרת ישראל – כל עוד מתרחשות באותו מקום ובעת כניסת הממונה או המפקח פעילות מבצעית או פעילות עוינת.
(ב) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי הממונה או מפקח –
(1) לחקור כל אדם הקשור לעבירה כאמור, או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור; על חקירה לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)15, בשינויים המחויבים;
(2) לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה כאמור; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט–196916 (בסעיף זה – פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים;
(3) לבקש מבית משפט צו חיפוש על פי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש, ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 24(א)(1), 26 עד 28 ו-45 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים.
(ג) סירב אדם להיענות לדרישת הממונה או מפקח, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי הממונה או מפקח לעכבו עד לבואו של שוטר, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 75(ב) ו-(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–199617, בשינויים המחויבים.
(ד) לא יעשה מפקח שימוש בסמכויותיו לפי סעיף זה לגבי מקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון או משטרת ישראל, אלא אם כן הוא בעל התאמה ביטחונית מתאימה; לענין זה, "התאמה ביטחונית" – כמשמעותה בחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב–200218.
זיהוי מפקח
42.
(א) מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, אלא בהתקיים כל אלה:
(1) הוא בעת מילוי תפקידו;
(2) הוא לובש מדי מפקח, בצבע ובצורה שהורה לעניין זה השר, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות כנחזים להיות מדי משטרה, והוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו;
(3) יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג על פי דרישה.
(ב) חובת ההזדהות לפי סעיף קטן (א) לא תחול בהתקיים אחד מאלה:
(1) אם קיימת ודאות קרובה שמילויה עלול לסכל את ביצוע הסמכות;
(2) אם אישר השר שמילויה עלול לגרום לפגיעה בביטחונו של המפקח או של אדם אחר.
(ג) חלפו הנסיבות שמנעו מילוי החובות לפי סעיף קטן (א), יקיים המפקח את החובות האמורות, מוקדם ככל האפשר.
סימן ב': צווים למניעה, לצמצום או להפסקה של זיהום הקרקע
צו להפסקה, למניעה, לצמצום ולטיפול בקרקע מזוהמת
43.
(א) נוכח הממונה כי נגרם זיהום קרקע, במעשה או במחדל בניגוד להוראות לפי חוק זה, או כי קיים יסוד סביר להניח שייגרם זיהום קרקע כאמור, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לצוות, בכתב, על מי שגרם זיהום קרקע כאמור או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את הפעולה הגורמת לזיהום הקרקע, להימנע מעשיית הפעולה או לנקוט את האמצעים הדרושים למניעתו או לצמצומו של זיהום הקרקע שנגרם או שעלול להיגרם או להחזרת המצב לקדמותו, לפי העניין.
(ב) לא קוימו הוראות צו שניתן לפי סעיף קטן (א), רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לעניין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן.
(ג) מי שהשר הסמיך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), יהיו לו סמכויות מפקח כאמור בסעיף 41.
(ד) צו שניתן לפי סעיף זה יומצא למי שהצו ניתן כלפיו בדרך שבה מומצא כתב בידיו בהליך אזרחי, ואם לא ניתן לאתרו בשקידה סבירה, יוצג הצו במקום שעליו הוא חל.
צו מינהלי להפסקת שימוש
44.
(א) הממונה יורה, בצו, על הפסקת השימוש במקור זיהום קרקע, לרבות על הפסקת עיסוק בחומר מזהם, לאלתר, בהתקיים אחד מאלה:
(1) ניתן צו למניעה או לצמצום של זיהום הקרקע לפי סעיף 43 מאותו מקור זיהום, ומי שניתן כלפיו הצו לא מילא אחר הוראותיו;
(2) הממונה נוכח, לאחר התייעצות עם המנהל הכללי של משרד הבריאות, כי קיים חשש לפגיעה ממשית בבריאות הציבור בשל השימוש במקור הזיהום;
(3) השימוש במקור הזיהום נעשה תוך הפרה מתמשכת או חוזרת ונשנית של הוראות לפי חוק זה.
(ב) על ביצוע צו לפי הוראות סעיף זה יחולו הוראות סעיף 43(ב) עד (ד) בשינויים המחויבים.
(ג) תוקפו של צו כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לשלושים ימים מיום שניתן; בתום התקופה של שלושים הימים רשאי הממונה, אם שוכנע כי לא תוקן הליקוי שבשלו ניתן הצו, להאריך את תוקפו של הצו האמור לתקופה נוספת של שלושים ימים; בתום התקופות האמורות יפקע תוקפו של הצו אלא אם כן אושר על ידי בית המשפט המוסמך לדון בעבירה נושא הצו.
בקשה לביטול צו על ידי בית המשפט
45.
(א) הרואה עצמו נפגע על ידי צו שהוצא לפי הוראות סעיף 43 או 44, רשאי להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה נושא הצו בקשה לביטולו.
(ב) הגשת בקשה לביטול צו, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה.
(ג) בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לאשרו או לשנותו.
צו הגבלה שיפוטי
46.
(א)
(1) בית משפט שלום רשאי, לבקשת הממונה או תובע כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (בסעיף זה – תובע), להורות על הפסקת השימוש במקור הזיהום, כולו או חלקו, לתקופה שיורה, אם התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 44(א) או שהשימוש הנעשה בו מהווה עבירה אחרת לפי הוראות חוק זה, וכן רשאי הוא להורות על הגבלת השימוש במקום אם שוכנע כי קיים יסוד סביר לחשש שהמקום ישמש לביצוע עבירה לפי חוק זה אם לא יינתן הצו (בסעיף זה – צו הגבלה שיפוטי).
(2) בבואו ליתן צו הגבלה שיפוטי ישקול בית המשפט, בין היתר, ביצוע עבירות קודמות באמצעות מקור הזיהום, את ידיעת בעל מקור הזיהום או המחזיק בו על ביצוע עבירה באמצעות מקור הזיהום או על הכוונה לבצע עבירה כאמור ואת מידת הפגיעה שיגרום להם הצו.
(ב)
(1) בית משפט שנתן צו הגבלה שיפוטי רשאי לשנות את תנאי הצו או לבטלו לבקשת הממונה או תובע, או מי שרואה את עצמו נפגע מהצו ואשר לא הוזמן להשמיע את טענותיו.
(2) בית המשפט רשאי לדון מחדש בצו הגבלה שיפוטי שנתן אם ראה שהדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן הצו.
(ג) על ביצוע צו הגבלה שיפוטי יחולו הוראות סעיף 43(ב) עד (ד), בשינויים המחויבים.
סימן ג': עיצום כספי
הודעה על כוונת חיוב בעיצום כספי
47.
היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות המנויות בסעיף 50 (בסימן זה – מפר) רשאי הוא למסור לו הודעה על כוונה להטיל עליו עיצום כספי (בסימן זה – הודעה על כוונת חיוב); בהודעה כאמור יציין הממונה, בין היתר, את אלה:
(1) המעשה המהווה את ההפרה;
(2) שיעור העיצום הכספי והמועד לתשלומו;
(3) זכותו של המפר לטעון טענותיו לפי הוראות סעיף 48;
(4) שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או חוזרת לפי הוראות סעיף 52.
זכות טיעון
48.
מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי להגיש טענותיו, בכתב, לממונה, לעניין הכוונה להטיל את העיצום הכספי ולעניין שיעורו, בתוך שלושים ימים ממועד מסירת ההודעה.
דרישת תשלום
49.
(א) הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שהוגשו לו לפי סעיף 48, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 51.
(ב)
(1) החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל עיצום כספי, ימסור למפר דרישה לשלם את העיצום הכספי (בסימן זה – דרישת תשלום); בדרישת תשלום יציין הממונה, בין היתר, את סכום העיצום הכספי המעודכן כאמור בסעיף 54(א) והמועד לתשלומו.
(2) החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) שלא להטיל עיצום כספי, ימסור הודעה על כך למפר.
(ג) לא הגיש המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 48, בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום שלושים הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
סכום העיצום הכספי
50.
סכום העיצום הכספי יהיה 400,000 שקלים חדשים, ואם בוצעה ההפרה על ידי תאגיד – 800,000 שקלים חדשים, בשל הפרת הוראה מהוראות אלה:
(1) אי דיווח על זיהום קרקע או מים או חשש לזיהום, בניגוד להוראות המחייבות דיווח לפי חוק זה;
(2) אי נקיטת פעולות או אמצעים למניעת זיהום קרקע או הפסקתו, בניגוד להוראות סעיפים 7 או 9;
(3) אי ביצוע בדיקות דיגום או ניטור, אי דיווח על תוצאותיהם ואי שמירתן, בניגוד להוראות סעיפים 10 או 11;
(4) אי קיום הוראה לביצוע פעולות הערכה ראשוניות או ביצוע הוראה כאמור שלא בהתאם לקבוע בה, בניגוד להוראות סעיף 13;
(5) אי ביצוע סקר קרקע שחובה לבצעו או שניתן צו הערכה לביצועו או ביצוע סקר קרקע שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה, בניגוד להוראות סעיפים 14 ו-15;
(6) אי טיפול בקרקע מזוהמת שחובה לבצעו או שניתן צו שיקום לביצועו, או ביצוע טיפול בקרקע שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה, בניגוד להוראות סעיפים 18 עד 20;
(7) אי נקיטת פעולות מיידיות בניגוד להוראות סעיפים 18(א) ו-23;
(8) אי שמירת אישורים ומסמכים ואי הצגתם, כאמור בסעיף 22.
סכומים מופחתים
51.
(א) הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
(ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע בסימן זה, בשיעורים שיקבע.
הפרה נמשכת והפרה חוזרת
52.
(א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק העשרים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שניתן היה להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לסכום העיצום הכספי; לעניין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות המפורטות בסעיף 50 בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע המפר.
המועד לתשלום העיצום הכספי
53.
העיצום הכספי ישולם בתוך שלושים ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 49.
סכום מעודכן של העיצום הכספי
54.
(א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא הגיש טענותיו כאמור בסעיף 48 – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בעתירה.
(ב) סכומי העיצום הכספי כאמור בסעיף 50 יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו, ולעניין יום העדכון הראשון – לעומת המדד שהיה ידוע ביום תחילתו של חוק זה; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של מאה שקלים חדשים; בחוק זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ג) הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות.
הפרשי הצמדה וריבית
55.
לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור הפרשי הצמדה וריבית, עד לתשלומו; בסעיף זה, "הפרשי הצמדה וריבית" – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–196119 (בסימן זה – הפרשי הצמדה וריבית).
עתירה
56.
(א) אין בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי סימן זה, כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא בהסכמת הממונה או אם בית המשפט הורה על כך.
(ב) התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר ששולם עיצום כספי, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.
פרסום
57.
הוטל עיצום כספי לפי סימן זה, יורה הממונה למפר לפרסם בעיתון או בכל דרך אחרת שיורה את דבר הטלת העיצום, את שמו של המפר, את מהות ההפרה שבשלה הוטל ונסיבותיה ואת סכום העיצום.
שמירת אחריות פלילית
58.
(א) תשלום עיצום כספי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה המנויה בסעיף 50.
(ב) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל עבירה, לא יחויב בשל המעשה המהווה את העבירה בתשלום עיצום כספי, ואם שילם – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
סימן ד': עונשין
עונשין
59.
(א) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנתיים או קנס פי ארבעה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק האמור:
(1) גורם לזיהום קרקע, בניגוד להוראות סעיף 3(א);
(2) מסלק חומרים מוצקים, נוזלים או גזיים לקרקע, בניגוד להוראות סעיף 3(ב);
(3) לא קיים הוראות הממונה במסגרת צו הערכה כמשמעותו בסעיף 15;
(4) לא קיים הוראות הממונה במסגרת צו לביצוע פעולות שיקום כמשמעותו בסעיף 20;
(5) לא קיים הוראות הממונה לביצוע פעולות שיקום מיידיות כמשמעותן בסעיף 23;
(6) אינו מבצע סקר קרקע שהוא חייב לבצעו בניגוד להוראות סעיף 19, או שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה לענין ביצוע סקר קרקע כאמור בניגוד להוראות סעיף 14;
(7) אינו מקיים חובת טיפול בקרקע מזוהמת, ונקיטת אמצעים מיידיים לגבי קרקע מזוהמת, בניגוד להוראות סעיפים 18 ו-19, או מבצע טיפול בקרקע מזוהמת שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה, בניגוד להוראות סעיף 21;
(8) אינו מבצע צו הפסקה, צמצום או מניעת זיהום קרקע בניגוד להוראות סעיף 43, או צו הגבלה שיפוטי בניגוד להוראות סעיף 44.
(ב) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק האמור:
(1) אינו מפסיק עבודה בקרקע, בניגוד להוראות סעיף 6;
(2) אינו נושא בהוצאות, בניגוד לסעיף 25;
(3) אינו מקיים דרישת פקח או ממונה לפי סמכויותיהם כאמור בסעיף 41.
(ג) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או מחצית הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק האמור:
(1) אינו מקיים חובת דיווח, בניגוד להוראות סעיף 5;
(2) מפנה או מקבל קרקע מזוהמת ללא אישורים, בניגוד להוראות סעיף 22.
(ד) העובר עבירה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם זיהום ממשי של הסביבה, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיף קטן (א) או (ב), לפי העניין.
(ה) היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס כאמור בסעיף קטן (א), לכל יום שבו נמשכת העבירה.
(ו)
(1) בשל עבירה שעבר אדם לפי חוק זה, שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, בנוסף לכל עונש אחר; לעניין סעיף קטן זה, "טובת הנאה" – לרבות הוצאה שנחסכה;
(2) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 63 לחוק העונשין.
(ז) עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ח) קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן.
אחריות מעביד ונושא משרה בתאגיד
60.
(א) מעביד ונושא משרה בתאגיד חייבים לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע עבירה לפי חוק זה בידי עובד מעובדיו, בידי התאגיד או בידי עובד מעובדי התאגיד, לפי העניין; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד, בידי תאגיד או בידי עובד מעובדי התאגיד, חזקה היא כי המעביד, או נושא המשרה בתאגיד, לפי העניין, הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
(ג) בסעיף זה, "נושא משרה בתאגיד" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו נעברה העבירה, וכן דירקטור לעניין עבירה כאמור בסעיף 59(א).
סמכויות בית משפט
61.
(א) הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה וכל סעד אחר, לרבות צו הגבלה שיפוטי לפי סעיף 45 או 48, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, והכל כדי למנוע או לצמצם את זיהום הקרקע הנגרם כתוצאה מביצוע העבירה או למנוע את הישנותה.
(ב) על צווים שהוציא בית המשפט לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיף 20כג(ב) עד (ח) לחוק המים, התשי"ט–195920, בשינויים המחויבים.
חיוב בהוצאות או בשיקום חלופי
62.
(א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה, רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל –
(1) לצוות עליו לתקן או לשקם כל פגיעה שגרם לסביבה או לתקן או לשקם מפגע סביבתי אחר כפי שיורה בית המשפט;
(2) לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו לתיקון הפגיעה או לשיקום הסביבה, כאמור בפסקה (1), אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה על כך לבית המשפט.
(ב) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטה כאמור בסעיף קטן (א)(2), להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שיראה לו בנסיבות העניין.
(ג) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתובען בתובענה רגילה.
שיעורי קנסות
63.
על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי שר המשפטים, בהסכמת השר, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס נמשכת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה; קנס כאמור יכול שיהיה בסכומים או בשיעורים שונים לגבי תאגידים, לגבי עבירה נמשכת ולגבי נסיבות שונות של ביצוע העבירה.
קובלנה
64.
(א) על עבירה לפי חוק זה רשאים המנויים להלן להגיש קובלנה כאמור בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי:
(1) כל אדם – לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה לו נזק;
(2) כל אחד מהגופים המנויים בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב–199221.
(ב) לא תוגש קובלנה לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן מסר הקובל הודעה לשר על כוונתו לעשות כן ולא הוגש, בתוך שישים ימים לאחר מכן, כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
פרק ח': תביעות אזרחיות
עוולה בנזיקין
65.
מעשה או מחדל בניגוד להוראות לפי חוק זה, הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]22, יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה.
גופים שעניינם בשמירת איכות הסביבה
66.
(א) תובענה בשל עוולה לפי חוק זה יכול שתוגש בידי גוף שזכאי להגיש תובענה לפי סעיף 6 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב–1992, ובלבד שאם עילת התביעה היא מעשה או מחדל שגרמו נזק לאדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך.
(ב) בתובענה בשל עוולה לפי חוק זה רשאי בית המשפט לתת לגוף כאמור בסעיף קטן (א) להשמיע את דברו, בדרך שיורה.
אחריות נושא משרה בתאגיד
67.
נעשתה עוולה כאמור בסעיף 65 על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לתחום שבו נעשתה העוולה, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו;
(2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה.
פרק ט': הוראות שונות
חזקה לעניין מקרקעין
68.
נעשה מעשה או מחדל בניגוד להוראות לפי חוק זה ממקרקעין, רואים את המחזיק במקרקעין או מי שהמקרקעין נתונים לשליטתו או לפיקוחו כאילו הוא עשה את המעשה או המחדל, זולת אם הוכיח כי עשה כל שניתן למניעת ביצועו.
אחריות מחזיק ובעל קרקע
69.
חובה המוטלת לפי חוק זה על מחזיק ובעל קרקע, תחול על שניהם ביחד ולחוד, אלא אם כן כוונה אחרת משתמעת.
תחולה על המדינה
70.
חוק זה חל על המדינה.
שמירת דינים
71.
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.
ביצוע ותקנות
72.
(א) השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובכלל זה –
(1) הוראות לענין מניעת זיהום קרקע, ביצוע סקרים, נקיטת פעולות, אזהרות ציבור וטיפול בקרקע מזוהמת;
(2) הוראות לענין ביצוע בדיקות ודיגומים;
(3) הוראות לענין קביעת חומר מזהם, וערכי סף;
(4) הוראות לגבי סדרי הפעלת הקרן, לרבות מימון ושיפוי של מחזיקים ובעלי קרקע, לרבות קביעת סדרי עדיפויות למימון על ידי הקרן;
(5) קביעת היטלים ואגרות לפי הוראות חוק זה;
(6) קביעת סכומים מופחתים של עיצום כספי לפי הוראות סעיף 51(ב);
(7) קביעת הוראות לענין פרסום לפי הוראות סעיף 57.
(ב) שר האוצר, בהתייעצות עם השר, רשאי להתקין תקנות בדבר מתן ניכויים, קיזוזים, פטורים, הנחות ממס או הקלות אחרות ממס, לפי פקודת מס הכנסה23, למחזיק או בעל קרקע המבצע טיפול בקרקע מזוהמת.
גביה
73.
אגרות, היטלים, עיצומים כספיים, קנסות והוצאות לפי חוק זה ייגבו לקרן, ועל גבייתם תחול פקודת המסים (גביה).
פרק י': תחילה והוראות מעבר
תחילה
74.
תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.
הוראת מעבר
75.
(א) לענין סעיף 10 לחוק זה,
(1) לגבי עיסוק בתחנת דלק, יראו ביצוע בדיקת אטימות תקופתית שבוצעה לפי הוראות כל דין הקיים בעת כניסתו לתוקף של חוק זה;
(2) העוסק בחומר מזהם בעת כניסתו לתוקף של חוק זה יגיש את התכנית לביצוע בדיקת אטימות תקופתית לממונה בתוך שנתיים מיום כניסתו לתוקף של חוק זה.
(ב) לענין סעיף 18 לחוק זה, מחזיק ובעל קרקע הידועה כמזוהמת בעת כניסתו לתוקף של חוק זה, יגיש לממונה תכנית לטיפול בקרקע בתוך ארבעה חודשים מכניסתו לתוקף של החוק.
פרק י"א: תיקונים עקיפים
תיקון חוק מינהל מקרקעי ישראל
76.
בחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך–196024, אחרי סעיף 2(ג) יבוא:
"(ד) שמירת מקרקעי ישראל והפיקוח עליהם יהיו בידי המינהל, והוא יפעל להגן על מקרקעי ישראל ולשמרם כמשאב לטובת הציבור, הדורות הבאים והסביבה.
(ה) המינהל ידרוש מכל מחזיק במקרקעי ישראל להגן על מקרקעי ישראל ולשמרם כמשאב לטובת הציבור, הדורות הבאים והסביבה, ולמנוע זיהום של המקרקעין ושל הסביבה.".
תיקון חוק התכנון והבניה
77.
בחוק התכנון והבניה –
(1) אחרי סעיף 83ג יבוא:
"תחום התכנית מתוכנן על קרקע החשודה כמזוהמת
83ד.
(א) בסעיף זה –
"חוק מניעת זיהום קרקע" – חוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009;
"יועץ סביבתי" – כמשמעותו בסעיף 119ג;
"קרקע מזוהמת", "קרקע החשודה כמזוהמת", "סקר קרקע", "פעולות הערכה", "פעולות שיקום", "הממונה" – כהגדרתם בחוק מניעת זיהום קרקע;
"תכנית" – תכנית הכוללת הוראות של תכנית מיתאר מקומית או של תכנית מפורטת.
(ב) הוגשה למוסד תכנון תכנית שבתחומה מצויה קרקע החשודה כמזוהמת, או קרקע מזוהמת, לא יחליט מוסד תכנון על הפקדת התכנית בטרם נערך לגביה סקר קרקע וניתנה חוות דעת היועץ הסביבתי; חוות הדעת תכלול התייחסותו לגבי הצורך והעיתוי בהשלמת סקר הקרקע, ביצוע טיפול בקרקע והשימושים האפשריים בקרקע לאחר הטיפול בה.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי מוסד תכנון לפטור מחובת עריכת סקר קרקע, כולו או חלקו, טרם הפקדת התכנית –
(1) לגבי תכנית שהוכנה בהתאם לתכנית שהוראותיה גוברות או תכנית המשנה תכנית קודמת, ולתכנית שהוראותיה גוברות או הקודמת לה נערך סקר קרקע;
(2) לגבי תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה, אינם מתאימים לביצוע סקר קרקע, ולא ניתן ליתן היתר מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית חובה לערוך סקר קרקע לפי חוק זה או להשלימו, כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה ניתן היתר;
(3) אם שוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולאחר שהתייעץ עם היועץ הסביבתי, כי מצוי בידיו מידע מספיק בדבר מצב הקרקע בתחום התכנית, כנדרש להפקדתה, ושלא יינתן אישור לתכנית, בטרם נערך סקר הקרקע.
(ד) היועץ הסביבתי יתן את חוות דעתו לגבי סקר הקרקע בתוך שישים ימים מקבלתו; לא הגיש היועץ הסביבתי את חוות דעתו במועד כאמור, רשאי מוסד התכנון לדון בתכנית ובסקר ללא חוות דעת היועץ הסביבתי.
(ה) לא דרש מוסד התכנון ממגיש התכנית לערוך ולהגיש סקר קרקע עובר להפקדתה של התכנית, רשאי הוא לדרוש ממגיש התכנית לערוך ולהגיש סקר קרקע, בכל שלב משלבי הטיפול בתכנית עד לאישורה, אם הובאו לפניו נתונים חדשים המחייבים זאת ובלבד שלמגיש התכנית ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם יחליט מוסד התכנון בענין.
(ו) התכנית שבתחומה קרקע החשודה כמזוהמת או קרקע מזוהמת תכלול הוראות לגבי ביצוע סקר קרקע או טיפול בקרקע, לפי הענין; נקבעו הוראות כאמור לפי חוק מניעת זיהום קרקע, תתאם התכנית הוראות אלה.
(ז) תכנית שתחומה מתוכנן על קרקע אשר נקבע על ידי הממונה כי היא קרקע מזוהמת, לא תאושר על ידי מוסד התכנון ולא תקבל תוקף בטרם בוצעו כל פעולות השיקום לפי חוק מניעת זיהום קרקע, ולאחר שנתן הממונה את אישורו כי הליך השיקום הושלם.
(ח) סעיף זה לא יחול על תכניות שהופקדו לפני יום תחילתו של חוק זה, ואולם אם טרם ניתן תוקף לתכנית אשר כוללת קרקע החשודה כמזוהמת או קרקע מזוהמת, במועד זה, לא יאשר מוסד תכנון את התכנית אלא אם בוצע סקר קרקע, בכפוף לשאר הוראות סעיף זה, בשינויים המחוייבים.
(2) בסעיף 145, אחרי סעיף קטן (ג), יבוא:
"(ג1) לא יתן מוסד תכנון היתר לעבודה או לשימוש מכח תכנית שבתחומה מצויה קרקע מזוהמת כהגדרתה בחוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009, אלא אם בוצע טיפול בקרקע בהתאם להוראות הממונה לפי החוק האמור."
תיקון חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות)
78.
בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב–199225, בסעיף 1 –
(1) אחרי הגדרה "זיהום על ידי קרינה" יבוא ""זיהום קרקע" – כמשמעותו בחוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009;
(2) בהגדרה "מפגע סביבתי", אחרי "זיהום על ידי קרינה" יבוא "זיהום קרקע".
תיקון חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות
79.
בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–199526, בסעיף 1, בהגדרה "חוב", בפסקה (9), אחרי פסקת משנה (ו) יבוא:
"(ז) לשם ביצוע צו לפי סעיף 43 לחוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009;"
תיקון חוק בתי משפט לעניינים מנהליים
80.
בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס–200027, בתוספת הראשונה –
(1) בפרט 23, אחרי פסקה (5) יבוא:
"(6) החלטות הממונה לפי חוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009;"
(2) בפרט 32, אחרי פסקה (7) יבוא:
"(8) החלטת הממונה לפי סימן ג' בפרק ז' לחוק מניעת זיהום קרקע וטיפול בקרקעות מזוהמות, התשס"ט–2009;"
דברי הסבר
פרק א'- מטרת החוק
עם העלייה במודעות למפגעי הסביבה ולהשלכותיהם על הציבור ועל בריאותו, נוצרו הסדרים בחקיקה אשר מטרתם למנוע מפגעים שונים ולטפל בתוצאותיהם. בהתאם להסדרים אלו, ננקטות פעולות אכיפה שונות כנגד המפגעים ולשם מניעתם.
הסדרים ופעולות אכיפה ידועים בעיקר בתחומים של מניעת זיהום הים, מניעת זיהום מקורות מים, הן מי תהום והן נחלים ומעינות, מניעת זיהום אויר ומפגעי רעש וטיפול בחומר מזהם.
אל מול נושאים חשובים אלה, אשר השלכותיהם על הציבור ועל הסביבה אינן מוטלות בספק, קיים נושא אשר נשכח מאחור ואשר הטיפול המשפטי, החקיקתי והמעשי בו, הוא דל ביותר, כמעט אפסי, על אף השלכותיו השליליות. המדובר בהגנה מפני זיהום הקרקע, בקביעת אמות מידה להגדרות הזיהום ובפעולות למניעה ולטיפול בקרקעות מזוהמות.
בשנים האחרונות, עם חשיפתם של מספר לא מבוטל של מוקדי זיהום קרקע, בפרט במתחמים שבהם התנהלה עד לאחרונה פעילות של התעשייה הביטחונית, התברר כי תופעת הקרקעות המזוהמות הינה תופעה בעלת מימדים נרחבים ביותר ובעלת השלכות קשות על תחומים רבים.
הסתבר כי קיימים ברחבי הארץ, ובפרט במרכזה הצפוף והמאוכלס, אתרים מזוהמים רבים בחומרים מסוגים שונים, רובם רעילים ומסוכנים לאדם ולסביבה. אתרים אלה, ברובם אינם זוכים לכל טיפול וחמור מכך, לגבי רובם אין כל תיעוד או מיפוי הולם, אשר יגדיר את היקף הבעיה ואת הדרכים להתמודד עמה. אתרים אלה עוברים מבעלים אחד למשנהו, ומיועדים לא אחת למטרות מגורים לציבור, זאת ללא כל הסדר הולם למפגע הבריאותי הטמון בהם.
מקורו של הזיהום הינו בחומרים אשר דלפו או נשפכו על הקרקע או לתוכה ממקורות מזהמים שונים. מקורות אלה הינם מפעלי תעשיה צבאיים או אזרחיים, אשר עשו שימוש בחומרים מסוגים שונים, בהם חומרים מזהמים ביותר וחומרי נפץ, תחנות דלק שמיכליהם דלפו במשך שנים, אתרי פסולת, בריכות אידוי ואגירה, בסיסי צבא, קווי צנרת של דלקים, מוסכים, שדות תעופה ואפילו מאגרי אחסון של מיכלי נפט וסולר ביתיים לצרכי חימום. כל אלה, בהעדר טיפול הולם בחומרים ובהעדר טיפול מונע בדליפות, הביאו למצב בו הקרקע קלטה כמויות רבות של חומר מזהם.
זיהום הקרקע עלול לגרום, מעבר להשחתת הקרקע, לזיהום מקורות מי תהום וכבר נודע על בארות רבות מאד באזור המרכז שנסגרו עקב זיהום, וכמו כן הוא עלול לגרום לזיהום אויר, עקב פליטתם של גזי קרקע (SOIL GAS) אשר מסוכנים לנשימתו של אדם, לחשש לפיצוצים ולמניעת שימוש בקרקע למטרות שונות ורבות. מכאן שסילוק החומרים המזהמים מהקרקע חוסך גם את הטיפול בכל מי התהום לפני השימוש בהם, שידרש במידה שהזיהום יימשך במגמתו הנוכחית.
פרק ב'- הגדרות
פרק זה מגדיר את מסגרת החוק. ההגדרה המרכזית בפרק זה היא ההגדרה שנקבעה ל"קרקע מזוהמת". הגדרה זו מתמקדת בשאלת הנזק בדומה לגישה הבריטית, להבדיל מהגישה האמריקאית המתבססת על בדיקה טכנית של נוכחות חומר מזהם בקרקע, תוך התמקדות בנזק. ההגדרה קובעת כי ייקבעו ערכי מקסימום לכל סוגי החמרים המסוכנים, אשר חריגה מהם תחייב את סיווג הקרקע כקרקע מזוהמת, וזאת על מנת לאפשר פעולה במקרים שהם מקרי זיהום קשים במובהק.
החוק מבחין בין "קרקע חשודה כמזוהמת", שהיא קרקע אשר למשרד יש יסוד סביר להניח שעקב מצבה עלול להיגרם נזק כהגדרתו בחוק, לבין "קרקע מזוהמת" שהיא קרקע אשר המשרד קבע לגביה כי עקב מצבה עלול להיגרם נזק משמעותי כהגדרתו בחוק. האבחנה בין שני המונחים נועדה לאפשר את השלבים לטיפול בקרקע מזוהמת, כאשר אם מדובר בקרקע החשודה כמזוהמת, חלות חובות לפעול ולברר את החשד, ולאחר שנקבע כי קרקע כלשהי עונה על הגדרת "קרקע מזוהמת", חלות חובות לפעול לניקוי ולשיקום הקרקע.
הנזק הינו מונח מרכזי נוסף המוגדר בפרק זה. הגדרה זו כוללת בחובה כל פגיעה באורגניזמים חיים, וכן התערבות במערכות אקולוגיות שהם חלק מהן. הדגש המושם על הנזק נובע מתפישה המבוססת על הערכת סיכונים העומדת בבסיס הטלת האחריות על הנזק ועל השלכותיו. השיקולים שיהיה על הרשות לשקול הינם שיקולים מקצועיים של סוג הנזק, עוצמתו והשלכותיו.
פרק ההגדרות מתייחס גם לפעולות הערכה, שהן פעולות להערכת מצבה של קרקע החשודה כמזוהמת. הגדרה חשובה נוספת הינה הגדרת "גורם מזהם". הגדרה זו כוללת בתוכה הן את מי שפעל באופן אקטיבי ויצר, כתוצאה מכך, חשש לזיהום קרקע, והן את מי שפעל ברשלנות או שניתן לייחס לו מחדל, וזאת מתוך תפישה שיש להטיל אחריות רחבה על כל מי שבא במגע, במסגרת עבודתו או בכל מסגרת אחרת, עם חומר מזהם. גישה זו נועדה להגביר את המודעות ואת הזהירות של העוסקים בחומר מזהם, מתוך הבנה שטיפול רשלני בהם עלול ליצור נזק שהטיפול בו מורכב ביותר ויקר מאוד, ומכאן החשיבות שבמניעה.
פרק ג'- איסור זיהום קרקע, מניעה ודיווח
במדינת ישראל, לאור רמת הצפיפות ההולכת וגדלה, בעיקר במרכז הארץ, קיימת חשיבות רבה לשמירה על הקרקע כך שניתן יהיה לעשות בה שימוש מיטבי למטרות שונות, ובכלל זה לתעשייה, למגורים ולשימושים ציבוריים אחרים. השחתת קרקעות ומניעת השימוש בהן למטרות הנחוצות לציבור, מהווה פגיעה ממדרגה ראשונה אשר יש לתת לה מענה, ולשם כך נועד חוק זה.
על אף היקף הבעיה ומשמעותה, כיום החקיקה הישראלית אינה מתייחסת באופן ישיר וכולל לבעיית זיהום הקרקע. זיהומי הקרקע מטופלים באופן עקיף וחלקי בלבד, על אף שהם גורמים לנזק סביבתי ובריאותי רחב היקף.
בהעדר הסדר חוקי ובפרט בהעדר גורם מממן לעלויות העצומות הכרוכות בפתרון הבעיה ובכלל זה באיתורה, בסקירת מימדיה ובטיפול בזיהום, התוצאה היא העדר טיפול בעוד הזיהום הולך ומתפשט.
במדינות המערב ידוע על יישומם של פתרונות חקיקתיים ומימוניים שונים לשם התמודדות עם הבעיה והחתירה לפתרונה. פתרונות אלה עוסקים במניעת הזיהום, בנקיטת צעדי אכיפה כנגד גורמי הזיהום ובעיקר בשאלות המימון של השיקום והטיפול.
חוק זה נועד להציע הסדר משפטי מקיף אשר יתן מענה לבעיית זיהום הקרקעות במדינת ישראל, למען הגנה על הסביבה ועל בריאות הציבור, החל בפעולות למניעת זיהום קרקע והפסקתו, דרך בדיקות תקופתיות בקרקע ובמתקנים, וכלה בחובות ניטור, דיגום ודיווח.
פרק ד'- נקיטת צעדים לטיפול בקרקע החשודה כמזוהמת
מטרת פרק זה הינה לקבוע את דרכי הפעולה שיש לנקוט כאשר נודע על קיומה של קרקע החשודה כמזוהמת. החוק קובע את שלבי הפעולה, הכוללים ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, באם נמצא כי יש ממש בחשדות, יש לבצע פעולות הערכה מעמיקות יותר, דוגמת סקרי קרקע, אשר יתנו תמונה מלאה של מצב הקרקע. באם יתברר כי אכן מדובר בקרקע מזוהמת בהתאם להגדרתה בחוק, יש לנקוט פעולות לשיקומה.
תחילתו של התהליך הינה כאשר נודע לממונה על קיומה של קרקע החשודה כמזוהמת. במצב כזה עליו להורות על ביצוע הליכי בירור ראשוניים, אשר יוגדרו בתקנות ונועדו לכלול בירור של פרטי השטח, הפעילות שנעשית בו והסיבות לכך שהוא חשוד כמזוהם. רק אם אכן נותר החשד לאחר קיום הליך הבירור הראשוני, יש לעבור לשלב ביצוע פעולות ההערכה.
האחריות לביצוע הפעולות היא על הגורם האחראי.
המשרד יקבע את הפעולות שיש לנקוט, ויורה לגורם האחראי לבצען בצו פעולות שיקום.
תהליך הוצאת צווי ההערכה וצווי השיקום הינו תהליך ממושך, ולעיתים יש צורך לנקוט בפעולה מהירה ומיידית על מנת למנוע התפשטות זיהום או גרימת נזק חמור ובלתי הפיך. לפיכך מאפשר החוק דרך פעולה ייחודית כאשר קיימת סכנה מיידית לגרימת נזק או זיהום חמור. במצב כזה, על המשרד לפנות מיידית אל מי שנראה לו כגורם האחראי ולהורות לו על הפעולות המיידיות שעליו לנקוט. החוק מאפשר למשרד, במידה שהגורם האחראי לא ביצע את שהוטל עליו, לבצע בעצמו את הפעולות הנדרשות, ולשוב לאחר מכן אל הגורם האחראי בדרישה לכיסוי ההוצאות.
הטלת אחריות לביצוע פעולות הערכה ושיקום של קרקע מזוהמת – בקביעת הנושאים באחריות בחוק זה באה לידי ביטוי הלמידה מן הניסיון שהצטבר בארצות שונות באשר להיקף הנושאים באחריות. בניגוד לשיטה האמריקאית, בה קשת הגורמים האחראיים היא רחבה ביותר, וכתוצאה מכך עלויות העסקה גבוהות ביותר, כאן נבחרה קבוצה מצומצמת יותר של גורמים שניתן להטיל עליהם אחריות, וכן נקבע מדרג של אחריות אשר אמור לשקף את מידת האחריות וכנגזרת ממנה את מידת הזהירות אותה נכון להטיל על כל גורם. הסדר זה דומה יותר להסדר האנגלי אשר קובע רק שני סוגים שונים של גורמים אחראיים ומגדיר מדרג ביניהם. אימוץ העמדה הבריטית נובע, בין השאר, מהנוהג המשפטי הקיים וממעמדה החוקתי של זכות הקניין.
מדרג האחריות שנקבע בחוק מבטיח כי שיקולים ערכיים ומשפטיים הם שינחו את המשרד בבואו להטיל אחריות על גורמים אחראיים, וכן יש לו חשיבות כמכווין התנהגות בקרב גורמים אחראיים פוטנציאליים.
עם זאת, חוק זה אינו מסתפק באימוץ ההסדר האנגלי באשר ליצירת מדרג בין הגורמים, אלא מרחיב את קשת הגורמים שניתן להטיל עליהם אחריות וכולל גם אפשרות להטלת אחריות על גורמים פיננסיים שבסיועם עמד הגורם המזהם על רגליו וזיהם את הקרקע. לצורך הטלת האחריות, החוק מבחין בין ביצוע צווי הערכה שנועדו לקבל תמונת מצב של הקרקע בהווה, לבין צווי שיקום שנועדו לתקן נזקי עבר. הכלל שנקבע בחוק זה הינו כי האחריות, הן לביצוע צווי הערכה והן לביצוע צווי שיקום מוטלת בראש ובראשונה על מי שגרם לזיהום כהגדרתו בחוק. אם לאחר שקידה סבירה התברר כי לא ניתן להטיל עליו את האחריות, בין אם משום שאין לאתרו או משום שאינו קיים עוד, תוטל האחריות על הגורם הבא. כאשר מדובר על ביצוע צווי הערכה המשקפים את המצב בהווה האחריות תוטל על המחזיק הנוכחי בקרקע שהוא, על פי הגדרת החוק, מי שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו או בידי אדם המחזיק מטעמו בקרקע, וזאת מתוך מחשבה שעל בעל השליטה בקרקע מוטלת האחריות הרבה ביותר לבירור מצבה על מנת שניתן יהיה לנקוט אמצעי זהירות הנחוצים בשימוש בה ועל מנת לקבוע כיצד יש לפעול כדי לשקמה. במידה ולא ניתן להטיל אחריות על בעל השליטה בקרקע, היא תוטל על בעלי הקרקע שגם עליו מוטלת האחריות לנעשה בה.
אפשרות נוספת לפנייה לגורם הבא במדרג האחריות, בנוסף לגורם האחראי, היא במקרה שבו לא מצא המשרד לנכון להטיל את מלוא האחריות על הגורם הקודם במדרג האחריות, בין אם משום שלדעת המשרד ראוי לחלק את האחריות ובין אם משיקולי תועלת. במקרים אלה, יש להוציא צווים למספר גורמים, תוך קביעת הוראות שונות לכל אחד מהם, ויידוע על חלוקת האחריות ביניהם.
במידה והגורם עליו הוטלה האחריות אינו מבצע את שהורה לו המשרד לבצע, מאפשר החוק למשרד לבצע את הדרוש בעצמו, ולהטיל עליו להשיב לה את ההוצאות שהוציאה. על מנת לתמרץ ביצוע עצמאי של הצווים, מאפשר החוק למשרד להטיל על גורם שלא ביצע את שהוטל עליו הוצאות בסכום של עד כפליים מן ההוצאות שהוצאו בפועל. ההוצאות יופנו לקרן לשיקום קרקעות מזוהמות (להלן – הקרן), המוקמת חוק זה. המשרד יכול גם לשקול מתן החזרים למי שביצע את עבודות השיקום בפעולה יזומה.
בנוסף, הפרק המתייחס לשיקולים שעל המשרד לשקול בקביעת הוראות בצווים. העיקרון הבסיסי הוא פעולה על פי הערכת סיכונים, כלומר תוך שקילה של מכלול נסיבות המקרה, ולא רק על פי כמויות החומר או סוגו. כך יש לשקול את סוג הקרקע, את הסכנה לפגיעה במי תהום, את חומרת הזיהום ומהירות התפשטותו, את השימוש שנעשה או אמור להיעשות בקרקע המזוהמת ובקרקעות סמוכות העשויות להיות מושפעות מהזיהום. כל זאת תוך שימוש בעקרון הזהירות המונעת ועקרון הטכנולוגיה המיטבית הזמינה.
כמו-כן, הפרק קובע הוראות שונות באשר להוצאת צווי הערכה וצווי שיקום.
פרק ה' – מרשם הקרקעות המזוהמות, רישום ועסקאות במקרקעין
אחד העקרונות החשובים ביותר על מנת לאפשר הליך יעיל של שיקום קרקעות הוא עקרון השקיפות. ככל שמידע בדבר שיקום הקרקע יהיה נגיש וזמין יותר, כך תגדל הוודאות של שחקני השוק השונים וניתן יהיה להשתמש במוטיבציות הכלכליות הקיימות לשיקום קרקעות. בנוסף, ככל שתשתית המידע תהיה רחבה יותר, כך תגבר יכולתו של המשרד לקבוע סדרי עדיפויות להתמודדות עם הנושא.
לפיכך מקים פרק זה את מרשם הקרקעות המזוהמות, אשר בו יתעד המשרד את כל המידע שנאסף מכוח חוק זה. במרשם תתועדנה כל הפעולות שביצע המשרד, כמו הוצאת צווים שונים, וכן כל מידע שקיבל המשרד לגבי קרקעות שונות, בהתאם להוראות המפורטות שיקבעו על ידי השר.
בנוסף, קובע פרק זה את חובת המשרד להורות על רישום הערה בפנקסי המקרקעין בכל מקרה בו הוא מורה על ביצוע פעולות הערכה ראשוניות, פעולות הערכה או פעולות שיקום, וזאת על מנת להבטיח כי מי שמבקש לבצע עסקאות במקרקעין יביא בחשבון, בטרם ביצוע העסקה, את מצבה של הקרקע ואת ההוצאות שעלולות להיות מוטלות עליו עקב ביצועה.
חובת המינהל
כ-92% משטח מדינת ישראל מנוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל), לכן יש מקום למעורבות מוגברת של המינהל בפעולות מניעה ואכיפה הקשורות למפגעים סביבתיים המתרחשים בקרקע או מתוכה. מעורבות מוגברת של המינהל במניעת זיהומי קרקע ובשיקום חיונית להבטחת ערכם של הנכסים לטווח ארוך.
מנהל מקרקעי ישראל מחכיר היקפים אדירים של מקרקעי ישראל לגורמים פרטיים, ולכן עליו לנקוט בפעולות בסיסיות הדרושות לשם אכיפת זכויות הציבור בקרקעות ציבוריות אלה. הפיקוח על השימוש בקרקע והשמירה על זכויות המינהל, הם באחריות המינהל ומחובתו לקיימם, ואל לו להטילם על גופים אחרים.
המינהל מנהל את מקרקעי ישראל כנאמן הציבור, ולכן עליו לאכוף את זכויות הציבור במקרקעי ישראל המוחכרים, ולהקפיד על איסוף הנתונים שיש בהם כדי לאפשר אכיפה כזו. ניהול זה הוא מליבת הסמכות המרכזית של המינהל, על פי סעיף 2 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך–1960 והוא מהווה את התכלית לקיומו שלו. הניהול השוטף שעל המינהל לבצע, לאור כללי הדין המינהלי, כולל אכיפה של הזכויות החוזיות שלו – שהן בעצם זכויות חוזיות של הציבור בנכסים השייכים לציבור.
החוק נועד להנחות את המינהל הנושא ב"תפקיד כפול" בהיותו בעלים של מרבית הקרקעות במדינה וגם גורם מפקח ולוודא כי הוא ממלא את תפקידו כנאמן הציבור בכל הנוגע לשמירה על הקרקעות על ידי מניעת זיהומן ואכיפת חובות המחזיקים.
כיום ישנם סעיפים בחוזה הפיתוח הסטנדרטי ובחוזה החכירה הסטנדרטי המפרטים התחייבויות של הגורם המתקשר עם המינהל בנוגע להחזקת המגרש ולאופן השימוש בו, אך אלה הוראות כלליות ומעורפלות העוסקות בעיקר בהתחייבויות הכספיות לפיצוי במקרה של אי קיום התחייבויות או של מחדלים מטעם היזם/החוכר. הנוסח הכללי מותיר מקום רב לפרשנות, ולא ברור כיצד יבחר המינהל לפרש את סמכותו לאור סעיפים אלו ואחרים.
פרק ו'- קרן לשיקום קרקע מזוהמת
פעולות איתור, ניטור ושיקום קרקעות הינן פעולות מורכבות ויקרות מאוד. כתלות בחומר המזהם, בסוג הקרקע ובטכנולוגיית הטיפול, עלויות ניקוי קרקע מגיעות לכדי כ-600 יורו לטון באירופה, 1000 לירה שטרלינג באנגליה ולכדי כ-140 דולר לטון בארצות הברית (בבסיסי צבא). עלות ממוצעת לטיפול באתר מיכלים תת-קרקעיים בו זוהמו מי תהום בארצות הברית מוערכת במיליון דולר.
העיקרון המנחה במימון פעולות שיקום הוא "המזהם משלם", אולם היות שלרוב פעולות הניטור והשיקום הינן כה יקרות, אין די בהטלת האחריות על המזהם ויש צורך במנגנון עזרה למימון פעולות אלה. מנגנון כזה נחוץ ביתר שאת במדינת ישראל, בה רוב הקרקעות הינן בבעלות המדינה, ובאין אחראי אחר לזיהום, היא זו שתידרש לשיקום. אם נניח כי בישראל עשרות אתרים מזוהמים וכי עלות מוצעת לשיקום תהיה כ-500 אלף דולר, נבין כי אף המדינה - או בא כוחה לענין זה – המשרד להגנת הסביבה, אינה יכולה לעמוד בנטל כלכלי שכזה ללא תקציב ייעודי ומשמעותי לענין. השארת קרקעות מיותמות, ללא טיפול, עלולה לגרור הפסדים מתמשכים ומתעצמים בהיבטים כלכליים, בריאותיים וסביבתיים. דוגמאות לקרקעות כאלה ניתן למצוא באתרים שונים בעולם העומדים נטושים ומזוהמים, ומהווים מטרד לסביבתם ונזק לכלכלה המקומית.
הבנת היקף התופעה הביאה לכך שבמדינות רבות מוקמות קרנות שתפקידן לסייע במימון עלויות אלה. הקרנות שונות זו מזו במובנים שונים (זמן ההקמה, מטרות, מקורות מימון, מבנה, סמכויות וכו'), אולם לכולן מטרה משותפת – יצירת מנגנון שיממן את שיקום הקרקעות לאחר מיצוי ההליכים עם האחראיים. השאיפה היא ליצור את מאגר המימון מהאחראים הפוטנציאלים לזיהום.
מקורות המימון בקרנות מימון לזיהום קרקעות בעולם הינם מס על דלק נמכר (בין 0.1 – 1.1 סנט לגאלון בארצות הברית, 0.30 אירו-סנט לליטר באירופה - BOFAS), אגרות קיבולת למיכלי דלק (7.5 סנט לגאלון בקרן USTIF, קרן שיפוי למיכלי אכסון תת-קרקעיים בפנסילבניה) ואחוז ממס פסולת (מספר קרנות בגרמניה). כמו כן, הכנסות חלק מהקרנות באה מהשתתפות עצמית לניקוי אתר מזוהם המשולמת על ידי מפעילי האתר ו/או בעליו, במקומות בהן הקרן משמשת מעין ביטוח.
פרק זה מטיל את התשלומים למימון הקרן הן על אוצר המדינה והן על גורמים בתעשיות הדלק (לשלביו השונים) ועל התעשייה העושה שימוש נרחב בחומר מזהם (לענין זה ראה הגדרתם בחוק החומרים המסוכנים), ובכלל זה ייצורם, אחסונם, שינועם ומכירתם במרכזי מכירה שונים. גופים אלה יפרישו לקרן סכומים בהתאם לנפח הנוזלים שהם מייצרים, מחזיקים או מוכרים (ללא חיוב כפול). כמו כן, יועברו לקרן סכומי התשלומים שיטיל המשרד על גורמים מזהמים שלא מילאו את חובתם על פי חוק זה.
מטרות הקרן כמפורט בפרק זה אינן מופיעות לפי סדר עדיפות מסוים. הקרן תשאף לרכז מידע על כלל הקרקעות המזוהמות בישראל ולתעדף את סדר הטיפול בהן, בהתאם לממצאים. הכספים המצטברים בקרן ישמשו לטיפול ראשוני בקרקע שאותרה כמזוהמת במידה שיהיה צורך למנוע את התפשטות הזיהום או באם קיימת סכנה מיידית לאוכלוסייה שבסביבתה, בסיוע מימוני לגורם האחראי וכן למימון שיקום קרקעות באין אחראי אחר לזיהום הממלא אחר חובתו לשיקום. הנהלת הקרן תדאג לעתודות כספיות אשר יענו על צרכי השיקום מחד, אך לא ירוקנו את הקרן מאידך. לשם כך תגדיר הנהלת הקרן קריטריונים ברורים להקצאת הכספים ותחליט בכל מקרה לגופו לאור קריטריונים אלו.
פרק ז' –פיקוח, אכיפה ועונשין
בדומה לחוקים אחרים בתחום הגנת הסביבה, מוצע לקבוע הוראות עונשיות בחוק זה לגבי הפרת הוראות הממונה בכל הנוגע לשיקום קרקע והפרת חובת הדיווח.
ביצוע עבירות בתחומי איכות הסביבה מתאפיין במקרים רבים בהעדר כוונת גרימת נזק סביבתית מצד אחד ובתוצאות קשות ובלתי הפיכות מצד שני. לפיכך, מוצע לקבוע כי עבירה על חובת הדיווח היא עבירה של אחריות קפידה.
לאור העלויות הכבדות הכרוכות בשיקום קרקע מזוהמת, מוצע כי קנסות לפי חוק זה יועברו אל הקרן לשיקום קרקעות המוקמת מכוח החוק.
מוסדות התכנון
פרק זה מבקש להשתמש בהליכי התכנון והבנייה ובמוטיבציות הכלכליות המניעות אותם לצורך הנעת הליכי שיקום קרקע.
כיום אין כל הוראה מפורשת בחוק התכנון והבניה, המחייבת בדיקה של קרקע ששימשה לפעילות תעשייתית מזהמת, כחלק מההליך התכנוני של שינוי הייעוד. עקב כך, פעמים רבות בעבר הופקדו תוכניות בנייה באתרים מזוהמים אשר אינן כוללות התייחסות לזיהום הסביבתי ובלא שיובטח הטיפול בקרקע ובמים כחלק מן התהליך התכנוני. לעיתים, הבדיקה נדרשה באופן מקרי, לאחר שהתוכנית אושרה, ואף לאחר תחילת הבנייה או בסיומה.
לפיכך קובע החוק תנאים להפקדה ולאישור של תוכנית שהוגשה למוסד תכנון, במידה שהקרקע מזוהמת או חשודה כמזוהמת.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז וקבוצת חברי הכנסת (פ/3018/17). ההצעה עברה קריאה טרומית ביום א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ז בסיוון התשס"ט – 8.6.09