הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת אורי אריאל
פ/1353/18
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – בדיקת נגיפי איידס), התשס"ט–2009
הוספת סעיף 14יא
1.
אחרי סעיף14י בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה– חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו– 19961 (להלן: החוק העיקרי) יבוא:
"הוראת בדיקת המצאות נגיפי איידס בחשוד או נאשם בביצוע עבירת מין בקטין
14יא
(א) בסעיף זה–
"חשוד"– מי שנחשד בביצוע עבירת מין בנפגע העבירה, גם אם אינו עצור במועד הגשת הבקשה לפי סעיף זה;
"נאשם"– מי שנאשם בביצוע עבירת מין בנפגע העבירה;
"נבדק"– חשוד או נאשם אשר נערכה בו בדיקה לגילוי נגיפי איידס;
"נפגע עבירה" – מי שנפגע מעבירת מין;
"עבירת מין"– עבירה לפי סעיף 345, 346, 347, 347א, 351(א) או 351(ב) בסימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, התשל"ז–19772, לרבות ניסיון לביצוע עבירה.
(ב) בית המשפט רשאי להורות לחשוד, כהגדרתו בסעיף זה, או לנאשם בעבירת מין שנעברה בקטין לבצע בדיקה לגילוי נגיפי איידס, לאחר ששוכנע כי –
(1) יש חשד סביר כי החשוד או הנאשם ביצע את העבירה.
(2) יהיה בתוצאות הבדיקה כדי לסייע לנפגע העבירה לקבל החלטה בדבר קבלת טיפול רפואי מונע, התחלתו, המשכו, או הפסקתו.
(ג) (1)
(1) בית המשפט יקיים דיון לפי סעיף זה לבקשת כל אחד מאלה:
(א) נפגע עבירה קטין או נציגו;
(ב) היועץ המשפטי לממשלה או נציגו;
(ג) חוקר משטרתי, תובע משטרתי או תובע צבאי, לפי העניין;
(ד) פקיד סעד כהגדרתו בחוק שירותי הסעד, התשי"ח–19583.
(2) על אף האמור בפסקה (1) רשאי בית המשפט שלא לקיים דיון אף אם התבקש לעשות כן לפי סעיף קטן זה, אם נפגע העבירה או אדם מטעמו ביקש שלא לקיימו.
(3) בקשה כאמור תוגש בכתב, לא יאוחר משלושה ימים מיום ביצוע העבירה לכאורה.
(ד) הורה בית המשפט לחשוד, כהגדרתו בסעיף זה, או לנאשם לערוך בדיקה כאמור בסעיף קטן (ב), תתבצע הבדיקה במוסד רפואי ששר הבריאות קבע בצו לצורך זה, לא יאוחר מ-24 שעות ממתן הוראת בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.
(ה)
(1) תוצאות הבדיקה לגילוי נגיפי איידס יימסרו לנפגע העבירה וכן לחשוד או לנאשם, בהתאם לבקשתם.
(2) תוצאות הבדיקה לא ישמשו כראיה בהליך הפלילי או האזרחי המתנהל כנגד החשוד או הנאשם בגין אותה עבירה.
(3) אדם שהגיע אליו מידע הנוגע לתוצאות הבדיקה, במילוי תפקידו או במהלך עבודתו או בכל דרך אחרת, ישמרו בסוד ולא יעשה בו כל שימוש, אלא אם כן קיבל את הסכמת הנבדק לכך, ולפיה.
(ו)
(1) בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה לא יאוחר מ-48 שעות ממועד הגשתה.
(2) בקשה שהוגשה לפי סעיף זה תידון בדלתיים סגורות, אלא אם כן החליט בית המשפט כי העניין, כולו או מקצתו, יידון בפומבי.
(ז)
(1) סירב החשוד או הנאשם, כהגדרתם בסעיף זה, לביצוע הבדיקה למרות החלטת בית המשפט המורה על ביצועה, או לא התייצב ביום הבדיקה, יחולו הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.
(2) היה לבית המשפט יסוד להניח כי מי שחויב להיבדק לא יתייצב לבדיקה, רשאי בית המשפט לתת כל צו שימצא לנכון לשם הבטחת התייצבותו, לרבות הפקדת דרכון ואיסור יציאה מהארץ.
דברי הסבר
נפגעי ונפגעות עבירות מין, ביניהם ילדים שנפלו קורבן לעבירות מין, מוצאים עצמם, בנוסף לטראומה הקשה אותה חוו, בחרדה בדבר שאלת הידבקותם בנגיף האיידס (HIV- הכשל החיסוני הנרכש) כתוצאה מן התקיפה. הבדיקות הרפואיות מאפשרות לקבוע בוודאות, האם אדם נדבק בנגיף, רק בחלוף מספר חודשים מיום ההדבקה.
התוצאה הקשה היא כי נפגעי עבירות מין נאלצים לקבל החלטה מיידית בדבר קבלת טיפול מונע, שעשוי להציל את חייהם ולמנוע מהם סבל רב, למרות אי הידיעה בדבר ההיחשפות לנגיף. טיפול מונע (PEP- הקרוי 'הקוקטייל'), אשר אמור למנוע את ההידבקות בנגיף גם במקרים של חשיפה, עלול לגרום לתופעות לוואי קשות של שלשולים קשים, כאבי בטן, בחילות ואף סכנת חיים. מכיוון שהשימוש ב"קוקטייל" יעיל רק אם ניטל תוך ימים בודדים מרגע החשיפה לנגיף, מוצאים עצמם נפגעי עבירות מין במצב בלתי אפשרי, שבו הם חייבים לקבל החלטה מיידית בדבר התחלת הטיפול ב"קוקטייל", אשר כאמור, יש לו השלכות קשות על בריאותם, למרות שאינם יודעים אם נחשפו לנגיף.
קשיים אלו מתעצמים ככל שמדובר בילדים נפגעי עבירות מין הנאלצים, למרות גילם הרך, להתמודד עם טראומה קשה, חרדות, תופעות אשר מבוגרים מתקשים להתמודד עמם ואף סכנת חיים.
קשיים אלו יכולים לבוא על פתרונם במקרים רבים, אם החשוד או הנאשם יעברו בדיקה לגילוי נגיפי איידס. ברם, במצב המשפטי הקיים, החוק איננו מאפשר לחייב את החשוד או הנאשם לעבור בדיקת איידס. זאת, בעוד שבית המשפט יכול להתיר בצו עריכת בדיקת דם, כאשר זו נדרשת לצורך איסוף ראיות בהליך הפלילי (סעיף 8 לחוק העיקרי). לפיכך, מוצע לאפשר לבית המשפט לחייב ביצוע בדיקת דם כאשר יש לזו השלכה ממשית על שלומו הפיסי והנפשי של נפגע העבירה.
יצוין כי החוק במדינת ניו-יורק מאפשר חיוב בביצוע בדיקות איידס, בדומה להצעת חוק זו.
אמנם חיוב חשוד או נאשם בבדיקה לגילוי נגיפי איידס פוגעת בזכויותיו לכבוד, לאוטונומיה על גופו ולפרטיות. אולם, בנסיבות מסוימות, כאשר זכויות אלה מתנגשות בזכותו של נפגע העבירה לחיים ולבריאות, עליהן לסגת מפניה. במקרה זה, ניתן לומר בבירור כי הפגיעה בחשוד או בנאשם, בשלמות גופם ובפרטיותם, בעצם חיוב בבדיקת איידס, קטנה לאין שיעור מהפגיעה בגופו של הנפגע. זאת, כאמור, על רקע הצורך בשימוש ב"קוקטייל" על תופעות הלוואי הקשות הנלוות לו או לחילופין בלקיחת הסיכון בהידבקות, ונוכח הפגיעה בשלומו הנפשי כתוצאה ממצב חוסר הוודאות בו הם שרויים.
סירובו של חשוד לעריכת חיפוש בגופו– לרבות בדיקת דם– לצורך גילוי ראיות, עשוי לשמש חיזוק למשקל ראיות התביעה (סעיף 11 לחוק העיקרי). לעומת זאת, מוצע, כי סירוב לבדיקה לגילוי נגיפי איידס, לא יוכל לשמש כלל ראיה בהליך הפלילי. יחד עם זאת, מוצע, כי בית המשפט יהא רשאי להטיל על החשוד או הנאשם סנקציות מחמת ביזיון בית משפט בגין סירובו להיבדק.
לפיכך, הפגיעה בזכויותיו של החשוד או הנאשם, אשר נדרשת לעמוד בתנאים מסוימים, הינה מידתית וודאי שהיא ראויה, נוכח התכליות המפורטות לעיל.
הצעת החוק נוסחה ביוזמת המועצה לשלום הילד ובסיועה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ל' בסיוון התשס"ט – 22.6.09