הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פינס-פז
פ/1537/18
הצעת חוק שכר מקסימום בגופים ציבוריים, התשס"ט–2009
הגדרות
1.
בחוק זה –
"עובד מדינה" – כל אחד מאלה:
(1) עובד המקבל את משכורתו מאוצר המדינה;
(2) עובד של גוף מבוקר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]1;
(3) עובד של גוף שהמדינה משתתפת בתקציבו, לרבות תאגידים סטטוטוריים;
(4) עובד של חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–19752, לרבות חברת בת ממשלתית וחברה מעורבת;
(5) עובד המקבל שכרו מקופת רשות מקומית;
(6) עובד של גוף שרשות מקומית משתתפת בתקציבו;
(7) עובד באיגוד ערים;
(8) עובד בחברות עירוניות;
"שכר" – סך כל התגמול של עובד מדינה, לרבות משכורת יסוד, תוספות יוקר, ותק, השתלמות, תוספות ייחודיות, פיצויים שונים, החזרי הוצאות וכן כל תגמול נוסף הניתן כחלק מהסכם העבודה, בין אם ההסכם אישי או קיבוצי.
"שכר חורג" – שכר העולה על השכר הקבוע בסעיף 2 לחוק זה.
שכר מקסימום
2.
שכר של עובד מדינה לא יהיה גבוה משכרו של נשיא בית המשפט העליון, כפי שיקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת מעת לעת, או לחילופין, כפי שיקבע בכל הסדר אחר בהתאם לחוק - יסוד: השפיטה3.
עונשין
3.
העושה אחת מאלה, דינו שנה מאסר או קנס כספי בסך 150,000 שקלים חדשים:
(1) המקבל שכר חורג;
(2) המאשר הענקת שכר חורג;
(3) החותם על תלוש שכר חורג;
(4) המתחייב להעניק שכר חורג;
(5) המאשר הסכם הכולל התחייבות להענקת שכר חורג;
החזר שכר חורג לקופת המדינה
4.
מבלי לפגוע בהוראות סעיף 3, המקבל שכר חורג ישיב לקופת המדינה את ההפרש שבין שכרו ובין שכר המקסימום, עבור כל חודש בו קיבל שכר חורג.
הוראות מעבר
5.
(א) עם כניסת החוק לתוקף, יראו כל הסכם או התחייבות להענקת שכר חורג כהסכם או התחייבות להענקת שכר מקסימום.
(ב) סעיפים 3 ו-4 יחולו גם על הסכמים או התחייבויות שקדמו למועד כניסת החוק לתוקף, אך לא יחולו בגין אותה תקופה.
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק להגביל את השכר במגזר הציבורי ולקבוע כי השכר המקסימלי לא יעלה על שכרו של נשיא בית המשפט העליון.
פערי השכר מובילים ישירות לפער חברתי שהינו התופעה החמורה ביותר המאיימת על שלמות החברה הישראלית. על המגזר הציבורי להתנהל באמות מידה ציבוריות, ולפיכך אין כל מקום למשכורות עתק. אין כל סיבה לכך שעובד כלשהו יקבל שכר הגבוה מזה של נשיא בית המשפט העליון או ראש הממשלה.
שכר מקסימום אינו דבר של מה בכך, ובמצב התנהלות תקין של המגזר הציבורי יתכן והיה עדיף להימנע מחקיקה בנושא, אך העובדה ששנה אחר שנה, ואפילו בתקופת מיתון קשה, אבטלה ופיטורין, יש מי שמתעלם מהכללים. מדי שנה מתפרסם דו"ח החריגות בשכר הציבורי ומתבררת תמונת פערי השכר העצומים במגזר הציבורי, ולאחר מספר קצר של ימים בהם מתקיים דיון ציבורי, חוזר העולם למסלולו, והחריגות – לחשבונות הבנק. ישנם גופים ציבוריים ונתמכים אשר מופיעים באופן תדיר בדוחות החריגה. המסקנה היא שהביקורת הציבורית לבדה אין בכוחה למנוע את החריגות.
תופעה חמורה נוספת העולה דרך קבע מדוחות החריגה היא שאין מתאם בין הגופים החורגים מהשכר לבין איתנותם הפיננסית. ישנם לא מעט בכירים המקבלים שכר חורג אשר הגופים, בשורותיהם הם עובדים, נמצאים בגירעון תקציבי, כאשר בפועל משכורתם משולמת ישירות מתוך הקופה הציבורית.
על כן, מוצע להגביל בחוק את השכר במגזר הציבורי ולקבוע כי כל מי שמקבל, מעניק או מאשר שכר חורג עובר עבירה פלילית שעונש מאסר בצדה. כן, נקבע כי מי שמקבל שכר חורג ישיב את כל הסכום החורג לקופת המדינה, בנוסף לעונש הקבוע בחוק.
כמו כן, מוצע כי החוק יחול גם על הסכמים והתחייבויות לקבלת שכר אשר קדמו לכניסת החוק לתוקף. משמעות הדבר היא כי מי שקיבל שכר חורג לפני כניסת החוק לתוקף יקבל מאותה עת שכר מקסימום וכל מי שיקבל או יעניק שכר חורג גם על פי הסכמים קודמים יעבור על הוראות החוק. עם זאת, הוראות העונשין והחזר הכספים לא יחולו בגין סכומים שהתקבלו בטרם כניסת החוק לתוקף.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אופיר פז-פינס (פ/2164/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ו' באב התשס"ט – 27.7.09