הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת משה גפני מנחם אליעזר מוזס אורי מקלב פ/1363/18 חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11), התשס"ט-2009 תיקון חוק לימוד חובה 1. בחוק לימוד חובה, התש"ט–19491 – (1) בסעיף 1 – (א) בהגדרה "מוסד חינוך מוכר", אחרי פסקה (א) יבוא: "(א1) מוסד חינוך מוכר חרדי"; (ב) אחרי ההגדרה "מוסד חינוך מוכר" יבוא: ""מוסד חינוך מוכר חרדי" – התאגידים האמורים בסעיף 3א(ט)(2) ו-(3) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–19852 (בחוק זה – חוק יסודות התקציב) (להלן – התאגידים);"; (2) בסעיף 6 – (א) בסעיף קטן (ג), אחרי "במוסד חינוך רשמי" יבוא "או במוסד חינוך מוכר חרדי"; (ב) בסעיף קטן (ד), אחרי "במוסד חינוך רשמי" יבוא "או במוסד חינוך מוכר חרדי"; (3) בסעיף 6א(א), אחרי "במוסד חינוך רשמי" יבוא "או במוסד חינוך מוכר חרדי"; (4) בסעיף 7א(ג), במקום פסקאות (3) ו- (4) יבוא: "(3) מוסד חינוך מוכר חרדי"; (5) אחרי סעיף 7א יבוא: "מוסד חינוך מוכר חרדי 7ב. (א) מימון מוסדות חינוך מוכרים חרדים למתן חינוך חובה חינם לפי חוק זה לילדים ולנערים הגרים בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית מסוימת, יהיה מוטל על המדינה לפי סעיף 3א(י)(1) לחוק יסודות התקציב ועל אותה רשות חינוך מקומית במשותף. (ב) הוראותיו של צו שקבע השר לפי סעיף 7(ב) יחולו לגבי מימון מוסדות חינוך לפי סעיף קטן (א). (ג) השתתפות של רשות חינוך מקומית בקיום מוסד חינוך מוכר חרדי תעשה באופן שווה לכלל מוסדות החינוך שהיא חייבת להשתתף בקיומם לפי סעיף 7(ב) או במימונם לפי סעיף 7ב, לרבות חובת הקצאת מבני חינוך ודרך ההשתתפות בתקציב המוסד, ובכלל זה העסקת עובדי הרשות המקומית, הפעלה ישירה של נותני שירותים, תשלומי חשמל ומים וכל דרך השתתפות שבה רשות החינוך המקומית משתתפת בקיום מוסד חינוך רשמי לפי סעיף 7(ב). (ד) השר רשאי לחייב, בצו, את התאגידים לפתוח מוסד שניתן בו חינוך מוכר חרדי לחינוך חובה. (ה) אין באמור בהוראות חוק זה כדי לפגוע בזכויות הנתונות למוסד חינוך מוכר חרדי לפי הוראות סעיף 3א(ט) ו-(י) לחוק יסודות התקציב." תיקון חוק חינוך ממלכתי 2. בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–19533 – (1) במקום סעיף 11א יבוא: "תמיכת רשות מקומית במוסד חינוך 11א. רשות חינוך מקומית רשאית להשתתף בתקציב מוסד חינוך הפועל בתחומה, אם אינה חייבת להשתתף בקיומו לפי סעיף 7(ב) או במימונו לפי סעיף 7ב לחוק לימוד חובה; לעניין זה, "השתתפות" – לרבות העסקת עובדי הרשות המקומית, הפעלה ישירה של נותני שירותים, תשלומי חשמל ומים וכל דרך השתתפות שבה רשות החינוך המקומית משתתפת בקיום מוסדות חינוך רשמיים לפי סעיף 7(ב) האמור."; (2) בסעיף 20(3), אחרי "מוסד חינוך רשמי" יבוא "או במוסד חינוך מוכר חרדי". תיקון חוק זכויות התלמיד 3. בחוק זכויות התלמיד, התשס"א–20004 – (1) בסעיף 2, אחרי "מוסד חינוך מוכר" יבוא "מוסד חינוך מוכר חרדי"; (2) בסעיף 16(ב), אחרי "מוכר שאינו רשמי" יבוא "ומוסד חינוך מוכר חרדי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק לימוד חובה, התש"ט–1949". דברי הסבר מדינת ישראל, על כל ממשלותיה, אפשרה להקים ולהחזיק, לצד החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, חינוך חרדי עצמאי, שכולל עובדי הוראה מתאימים ועצמאות פדגוגית, ואף הלימודים הכלליים שנלמדים בו, כולל ספרי הלימוד, מותאמים לאורחות חייו של התלמיד, תוך כפיפות מינהלית ופיקוח של משרד החינוך. מרכז החינוך העצמאי הותיק יותר, ולצידו מעיין החינוך התורני, נתנו מענה לציבור החרדי בכל ערי הארץ בהן קיימת דרישת הורים לכך, תוך בחינת הצרכים על ידי משרד החינוך, אשר אישר פתיחת בית ספר או מספר בתי ספר בישוב כמתחייב ממספר התלמידים. החינוך העצמאי הפך לחלק מן המערכת הארגונית-חינוכית עוד בהיות יגאל אלון המנוח שר החינוך ולבסוף עוגן, יחד עם מקבילתו הצעירה ממנו – מעיין החינוך התורני, בחוק המחייב לתקצבם באופן שווה ככלל ילדי ישראל, תוך שמירה על אופיים הייחודי ועצמאותם החינוכית. המחוקק אף קבע כי בישוב שבו לא קיים בית ספר של הרשתות הנ"ל, מחויבת הרשות המקומית לשלוח את התלמיד, תושב המקום, לישוב קרוב שבו קיים מוסד כזה, ולממן את אגרת החוץ עבורו כמקובל במוסדות רשמיים. כחלק ממדיניות זו, קובע משרד החינוך את אישור התקנים למוסדות אלו, את שכרם של עובדי ההוראה ואת תנאיהם, ומפקח על פעילותם. חלק מן המערכת הניהולית, והוצאותיהם הכספיות של מוסדות החינוך, נקבעים על ידי המדינה. חשבי הרשתות הם עובדי משרד האוצר, הבודקים ומאשרים את ההוצאות הכספיות, בהתאם לתקציב מאושר כמקובל במשרדי ממשלה. במקביל, תיקצבו רובן המוחלט של הרשויות המקומיות את חלקן בשירותי חינוך, שרתים, מזכירות, סייעות, נקיון, מים, חשמל והקצאת מגרשים ומבנים כמקובל, ללא שנדרשה חקיקה מיוחדת לצורך כך. בתקופה האחרונה, עקב עתירה לבג"ץ, נוצר צורך הדחוף בחקיקת חוק שיסדיר אף את חלקן של הרשויות המקומיות הן בתיקצוב עצמו והן באופן התיקצוב, כפי שנוהגות הרשויות המקומיות כל אחת כדרכה. כתוצאה מאילוץ זה חוקקה הכנסת לפני כשנתיים, בשנת התשס"ז, חוק שהרחיב את חובת הרשויות המקומיות לתקצב את כלל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים, ובפרשנות שניתנה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לחוק זה, נקבע כי אסור לרשויות לתת שווה כסף למוסדות אלו, כלומר להפסיק את שהיה קיים כל השנים בהן סיפקו הרשויות המקומיות לרשתות החינוך מים, חשמל, נקיון, שרתים, מזכירות וסייעות. פרשנות גורפת זו מחייבת את הרשויות המקומיות לפטר אלפי עובדים ולהפסיק מתן שירותים עירוניים מקובלים. בכך נגרמה קריסה של המערכת החינוכית- ארגונית שהייתה קיימת כל השנים. הפרשנות המשפטית האמורה הפכה את כל מערכת החינוך החרדית לבתי ספר פרטיים שאמורים להיות מתוקצבים ככל ארגון וולונטרי אחר, וללא כל קשר ארגוני של בית הספר ותלמידיו לרשות המקומית, אף שתלמידיו והוריהם הם תושבי המקום השותפים לבחירת ראש הרשות ומועצתה ומשלמים את הארנונה, המסים וההיטלים כחוק. השלטון המקומי, שתקציביו נפגעו בשנים האחרונות מן השלטון המרכזי, התקומם נגד הרחבת המחויבות שלו לתקצוב שלא בהסכמה למוסדות נוספים, מבלי שניתנה לו היכולת להחליט על כך ומבלי שישופה בתקציבים ייעודיים. על כן מוצע להסדיר בחקיקה את תיקצובן של הרשתות האמורות, אשר ייקראו מוסד חינוך מוכר חרדי, ובכך להמשיך את מחויבות המדינה והרשויות המקומיות לתת מענה לחינוך חרדי למי שחפץ בכך, ולאפשר לרשות המקומית מרצונה לתת שירותי חינוך כמקובל. בנוסף, מוצע לאפשר לרשות המקומית, באם היא חפצה בכך, לתקצב בכסף או בשווה כסף מוסדות חינוך שאינם מוסדות רשמיים ובכך להשיב חוקית לקדמותו את שהיה קיים ללא חקיקה כל השנים. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ל' בסיוון התשס"ט – 22.6.09