הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברת הכנסת מירי רגב פ/1973/18 הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון – מינוי נציגי צה"ל לטיפול באנשי הקבע), התש"ע–2010 הוספת סעיף 10א 1. בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–19691 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 10 יבוא: "נציגי צה"ל 10א. (א) נציגי צה"ל בבית הדין יהיו משרתי קבע שימנו שר המשפטים ושר הביטחון, לאחר התייעצות עם ראש המטה הכללי בצה"ל, ובלבד שנתמלא בהם אחד מאלה: (1) הם בעלי ניסיון בתפקיד או בפעילות הקשורים בתנאי שירותם של משרתי הקבע בצה"ל; (2) הם חברים או זכאים להיות חברים בלשכת עורכי הדין בישראל ועסקו, ברציפות או לסירוגין, בישראל או בחוץ לארץ, חמש שנים לפחות, בעריכת דין, בתפקיד משפטי בשירות מדינת ישראל או בשירות אחר שאושרו על ידי שר המשפטים לעניין סעיף 2(2)(ב) לחוק בתי המשפט. (ב) הוראות חוק זה, העוסקות בנציגי ציבור, יחולו על נציגי צה"ל, בשינויים המחויבים, וזאת – בהעדר הוראה מפורשת אחרת בחוק זה. (ג) בתובענה שעניינה תנאי שירותם של משרתי הקבע בצה"ל, חלף נציגי המעבידים, ישבו בהרכב בתי הדין נציגי צה"ל." תיקון סעיף 24 2. בסעיף 24(א), אחרי פסקה (5) יבוא: "(6) בתובענה שעילתה תנאי שירותו של משרת קבע בצה"ל, לרבות הליכי השעייה, הדחה או הפסקת שירותו של משרת קבע בצה"ל." תיקון סעיף 25 3. בסעיף 25 לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) בתובענות שעניינן שינוי הוראות הצבא הנוגעות לתנאי שירותם של משרתי הקבע בצה"ל, לרבות הליכי השעייה, הדחה או הפסקת שירותם של משרתי הקבע בצה"ל; לעניין סעיף זה, "הוראות הצבא" – כמשמעותן בסעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–19552." דברי הסבר למעלה מ-30 שנה חלפו מאז קבע ביהמ"ש העליון כי היחסים בין משרת הקבע לצה"ל אינם יחסי "עובד מעביד"; כי משרת הקבע איננו בגדר "עובד" וכפועל יוצא מכך – גם איננו רשאי לפנות לבתי הדין לעבודה (בג"צ 279/72 עובד נ' שר הביטחון). בפרק הזמן שחלף מאז נקבעה הלכת עובד חלו שינויים מרחיקי לכת במשפט העבודה בכלל, ובפרט באשר להגדרת יחסי עובד-מעביד, ומגזרים שונים שלא הוכרו בעבר כ"עובדים" זכו להכרה כאמור. בצד שינויים אלה חוקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, שהביאו לשינויים של ממש במשפט הישראלי בכלל ובמשפט העבודה בפרט, כאשר העניקו עיגון חוקתי לזכויות יסוד כגון זכות הקניין וחופש העיסוק. לאור הלכת עובד, מרבית השינויים האמורים פסחו על צה"ל ועל משרתי הקבע בצה"ל. גל הקיצוצים שנכפה על צה"ל בשנים האחרונות תרם אף הוא, באופן משמעותי, לכרסום המתמשך שחל בתנאי שירותם של אנשי הקבע בצה"ל. איתנות מעמדם של משרתי הקבע – אינה עוד כפי שהיתה, ובהיבטים רבים – מעמדם של אנשי הקבע חלש באופן משמעותי ביחס למגזרים אחרים במשק, בהעדר זכות להתאגד או לשבות ובהעדר גוף סטטוטורי או ממוסד המגן על זכויותיהם. התיקון המוצע לחוק נועד לתקן את המצב המשפטי הקיים, לפיו משרתי הקבע הנפגעים כתוצאה משינוי תנאי שירותם, כמו גם מהחלטות הנוגעות להשעייתם, הדחתם או פיטוריהם מהשירות, נאלצים, בהעדר פורום משפטי אחר, לפנות בעתירות לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לא יכולה להיות מחלוקת כי ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"צ, איננו יכול לשמש ערכאה שיפוטית ראשונה ואחרונה לבירור עניינים אלו. זאת – הן בשל מכשולים שעניינם עינוי דין (כתוצאה מהתמשכות ההליכים בבג"צ, כמו גם אגרות בימ"ש גבוהות והצורך בשכירת שירותיהם של עו"ד מהתחום המנהלי) והן בשל עיוותי דין (כפועל יוצא מחוסר יכולתו של בג"צ לקיים בירור עובדתי מעמיק, והסתמכותו על תצהירים, בלא חקירת עדים או בירור ראייתי). גם ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"צ (בג"צ 5060/96 קהלני נ' ראש הממשלה; בג"צ 6651/05 אהרון שפירא נ' ראש אכ"א; בג"צ 6337/06 עידו אדלר נ' הרמטכ"ל; בג"צ 1375/06 אניל גדרה נ' ביה"ד הארצי לעבודה ועוד), הביע בשנים האחרונות עמדתו הנחרצת, לפיה יש מקום לשינוי המצב המשפטי הקיים, באופן שיאפשר למשרתי הקבע בירור אמיתי והוגן של טענותיהם בדבר הפגיעה בתנאי שירותם, כמו גם הפסקת שירותם, אם כפרטים שניזוקו מהפעלת שיקול דעת החורג ממתחם הסבירות ואם כקבוצה, הכפופה להוראות הצבא, הניתנות לשינוי חד צדדי ע"י ה"מעסיק", בלא הגנתם של ארגוני עובדים ובלא זכות לשבות, להתאגד או לפנות לתקשורת. לפיכך, הזמין ביהמ"ש העליון את המחוקק ליתן דעתו לעניין זה בהקדם האפשרי, שכן אם לא יימצא פתרון חקיקתי ראוי, ייאלץ ביהמ"ש העליון ליתן למשרתי הקבע את פתרונם על דרך של חקיקה שיפוטית. הוספת סעיף 10א לחוק כיום, מקיימים בתי הדין לעבודה את מרבית דיוניהם בהרכב של שלושה שופטים, מתוכם שני נציגי ציבור: נציג העובדים ונציג המעבידים. מוצע לקבוע כי חלף נציג ציבור המעבידים, יכלול הרכב בית הדין לעבודה, בתובענות שעניינן זכויות משרתי הקבע, נציג צה"ל. אומנם, ניתן היה לגרוס כי אין כל הצדקה להחליף את נציג המעבידים, אלא שלאור הייחוד הקיים בשירות הצבאי, ולאור קיומם של שיקולים צבאיים מיוחדים, הזרים לדיני העבודה ה"רגילים", מוצע בזאת לכלול בהרכב בית הדין קצין, משרת קבע, שימונה בהתייעצות עם ראש המטה הכללי, ושידע לשקלל אל תוך החלטותיו את הייחוד האמור. הוספת סעיף 24(א)(6) למען הסר ספק, ולאור הלכת עובד (לעיל), מוצע לקבוע כי לביה"ד האזורי תהא סמכות לדון בתובענה שעניינה תנאי שירות הקבע, הדחה, השעייה או הפסקת שירות. בניסוח סעיף זה, הוחרגו, לעת עתה, תנאי שירות החובה ושירות המילואים בצה"ל, כמו גם הליכים שעניינם הפסקת שירות חובה או שחרור משירות מילואים וזאת – לאור ייחודיות שירות החובה ושירות המילואים, הנכפה על האזרח מכח חוק. במקרים אלו, שהינם חריגים ביותר, תשמר לפרט הזכות לפנות לביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"צ. על אף היקף הסמכות הרחב של ביה"ד האזורי, מובן כי במהלך השנים יגבש ביה"ד את עילות ההתערבות בהחלטות הצבא הנוגעות לתנאי שירותם של אנשי הקבע ואת מתחם סבירות שיקול הדעת המוקנה למקבלי ההחלטות בצה"ל, על דרגותיהם. הוספת סעיף 25(3) בדומה לסמכותו של ביה"ד הארצי לעבודה, לדון בסכסוכים בין ארגוני עובדים ו/או מעבידים וכן בהסכמים קיבוציים, מוצע ליתן לביה"ד הארצי לעבודה סמכות לדון בשינויים אותם מחיל הצבא, באופן חד צדדי, על משרתי הקבע, באמצעות שינוי "הוראות הצבא", שמרביתן אינן דורשות תיקון חקיקה ראשי ואף אינן מצריכות את אישור שר הביטחון, אלא מתקבלות במסגרת פנים-צבאית. כך, לדוגמא, החלטות בדבר שינוי מבנה השכר בצה"ל, או הטבות כספיות אחרות, המוחלות על מספר גדול של משרתי קבע באופן אחיד, ניתן יהיה להביאם להכרעת ביה"ד הארצי. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בטבת התש"ע – 11.1.10