הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת יעקב אדרי
פ/1793/18
הצעת חוק המים (תיקון – תעריף ארצי אחיד, הרכב המועצה ופיקוח ציבורי), התש"ע–2009
תיקון סעיף 2
1.
בחוק המים, התשי"ט–19591 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2, במקום "מוסדרים או מותקנים" יבוא "מוסדרים, מותקנים או מותפלים".
תיקון סעיף 112
2.
בסעיף 112(א) לחוק העיקרי –
(1) אחרי "הרשות הממשלתית רשאית" יבוא "באישור ועדת הכלכלה של הכנסת,";
(2) המילים "או לגבי אזור פלוני" – יימחקו, ובסופו יבוא "ובלבד שהתעריפים שתקבע הרשות יהיו שוויוניים ואחידים בכל הארץ, ורשאית היא, לצורך כך, לקבוע כל הוראה ובכלל זה הוראות בדבר סבסוד צולב.".
תיקון סעיף 124טו
3.
בסעיף 124טו(א) לחוק העיקרי –
(1) ברישה, במקום "משמונה חברים" יבוא "משלושה עשר חברים";
(2) אחרי פסקה (7) יבוא:
"(8) נציג מרכז השלטון המקומי;
(9) נציג תאגידי מים וביוב שייבחר בהחלטת רוב תאגידי המים והביוב בישראל;
(10) נציג גוף ציבורי שענינו בשמירת איכות הסביבה, שיבחר השר להגנת הסביבה מתוך הגופים המנויים בחלק א' שבתוספת לחוק ייצוג גופים ציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), התשס"ג–20022;
(11) שני נציגים של ארגוני צרכנות כמשמעותם בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–19813".
תיקון חוק תאגידי מים וביוב
4.
בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–20014, בסעיף 102 –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי "מועצת הרשות" יבוא "באישור ועדת הכלכלה של הכנסת,";
(2) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "בלי לפגוע בעקרון האמור, בקביעת תעריפי המים תחתור הרשות להביא לאחידות בתעריפי המים בכל האזורים.".
דברי הסבר
הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן – הרשות), הוקמה בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו–2006 (ס"ח התשס"ו, עמ' 331). עד להקמתה, נקבעו התעריפים למים בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת. כיום, אחד מתפקידי הרשות הוא קביעת תעריפים והיטלים לשימושי המים השונים ללא צורך בקבלת אישור כלשהו או פיקוח פרלמנטארי.
הצעת החוק מבקשת לקבוע שמועצת הרשות תקבע תעריפי מים ארציים, שוויוניים ואחידים בכל האזורים. כפי שקובע סעיף 1 לחוק המים, התשי"ט–1959 (להלן – חוק המים): "מקורות המים במדינת ישראל הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ". בנוסף, מים הם משאב חיוני וקיומי שכל אדם זכאי לקבל ולהשתמש בהם (סעיף 3 לחוק המים).
הצעת החוק מבטיחה כי אף אם מחיר המים שייקבע יביא בחשבון את כל התנאים האובייקטיבים שאינם קשורים בצרכן ואינם בשליטתו (למשל אפשרויות הפקה עצמית, אורך רשת, טופוגרפיה וכד') הרי התעריפים יהיו אחידים בכל הארץ. זאת, משום שאין זה סביר להטיל על צרכן באזור אחד תשלום גדול יותר מהתשלום שמשלם רעהו שהינו צרכן באזור אחר, עבור אותו מצרך, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשאב שהוא קניין ציבורי הנתון לשליטת המדינה. ההבחנה הפסולה הזו בין התעריפים שמשלמים צרכנים שונים מקבלת משנה תוקף כאשר עלול להיווצר מצב לפיו הצרכנים בפריפריה ישלמו יותר מאלה הגרים במרכז הארץ.
הצעת החוק אף מבקשת לקבוע שמועצת הרשות תהיה מגוונת יותר בהרכבה, כך שיכלול גם נציג של מרכז השלטון המקומי, נציג של תאגידי המים והביוב, נציג גוף ציבורי שענינו בשמירת איכות הסביבה, ושני נציגים של ארגוני צרכנות.
כמו כן, לאור ההשפעה הגדולה שיש לקביעת ושינוי תעריפי המים על חייהם של כלל האזרחים במדינה, ועל מדיניות הממשלה בנוגע להעדפת הפריפריה לעומת המרכז, מוצע שקביעת התעריפים כאמור תיעשה באישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת. כך, ניתן יהיה להבטיח פיקוח ציבורי נאות של הכנסת על קביעת תעריפי המים, ולמנוע פגיעה אפשרית בשכבות החלשות.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת מירי רגב (פ/1713/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ט בחשוון התש"ע – 16.11.09