הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת משה גפני אורי מקלב פ/1994/18 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (חובת קבורה בבית עלמין), התש"ע–2010 תיקון סעיף 8 1. בפקודת בריאות העם1, בסעיף 8(1), אחרי פסקה (א) יבוא: "(א1) נפטר תושב יהודי, תובא גופתו לקבורה בבית העלמין; לענין סעיף זה, "תושב יהודי" – כהגדרתו בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–19712.". דברי הסבר קבורת המת הינה מצווה, אשר התורה מייחסת לה חשיבות רבה, בין השאר בהתייחסה לכבוד המת, למת מצווה ולאיסור הלנת המת. יהודים בכל הדורות חרפו את נפשם לצורך הבאת מתים לקבורה נאותה. האיסור לשרוף גופתו של יהודי קיים אף אם ביקש זאת בחייו. השריפה פוגעת בכבודו של המת. שריפת גופות נפטרים יהודים אסורה מהתורה, אך לא נמצא איסור מפורש לכך בחוק, על אף שניתן למצוא לכך אחיזה בסעיף 8(2) לפקודת בריאות העם,1940 שאומר: "אין קוברים מת לפני עבור שלוש שעות משעת פטירתו, ולא אחרי עבור ארבעים ושמונה שעות לאחר פטירתו, אלא אם התיר רופא ממשלתי במפורש קבורה מאוחרת יותר". לאחרונה, ביום ‏א' כסלו תש"ע (18.11.09) קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 3167/09 אבני נ' מ"י, בדחותו את בקשתו של העותר שלא להיקבר לאחר מותו, כך: "השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 52/06 חברת אלאקסא נ' מרכז ויזנטל (לא פורסם) ציינה את הבסיס הנורמטיבי לנושא הקבורה (ראו פסקאות 148-146), ובין השאר כי, "שורה של מעשי חקיקה מגינים על כבוד הנפטר בהיבט של שמירה על שלמות גופו לאחר המוות, ועל חובת קבורה מכובדת שתשמר את כבודו" (פסקה 146); וראו הוראת סעיף 8(2) לפקודת בריאות העם, 1940, המחייבת קבורה תוך 48 שעות. אמנם, ד"ר מיכאל ויגודה, ראש תחום המשפט העברי במשרד המשפטים, הסוקר אף הוא את התשתית הנורמטיבית ("'לנפש לא יטמא בעמיו', לשרפת גופות בהלכה ובמשפט", פרשת השבוע 250 (תשס"ו)) מציין, "שתמוה הוא הדבר שאין בישראל חוק המחייב לקבור מתים או לטפל בגופות המתים בדרכים אחרות" (למעט חוק בתי קברות צבאיים, תש"י–1950, המחייב בסעיף 4(א) להביא חייל לקבורה). המחבר מזכיר כי הצעת חוק פרטית לעניין זה (מאת ח"כ א' ישי) הוגשה בשעתו (הצעת חוק חובת הבאה לקבורה תשס"ה–2005). אוסיף, כי לימים הוגשו בנוסף הן הצעה לממן מכספי ביטוח לאומי שריפת נפטר (הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי שריפת נפטר), תשס"ו–2006, מאת ח"כ א' וילן; והן הצעת חוק קבורה בבית עלמין תשס"ז–2007, מאת ח"כ י' כהן וי' חסון ואחרים (המחייבת קבורת יהודי בבית עלמין אלא אם ציוה המת על שריפה); והצעת חוק תיקון פקודת בריאות העם (חובת קבורה בבית עלמין), תשס"ז–2007 מאת ח"כ מ' גפני, שהוגשה כנגד פרסומים לגבי מתן שירותי שריפה. לשיטת ד"ר ויגודה, גם הוראות פקודת בריאות העם אינן מחייבות את הקבורה בפירוש, אף כי כשלעצמי סבורני כי ניתן למצוא אחיזה לכך בסעיף 8(2) כאמור, וגם בהוראות להסרת מפגעים בחקיקת איכות הסביבה, כגון בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א–1961 (ראו למשל סעיף 3 שלשונו "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר מכל מקור שהוא , אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים"; וכן ראו סעיף 4 לעניין זיהום אויר). נציין כי במשפט העברי ובמסורת היהודית נוהג חיוב הקבורה." לאור האמור, מוצע להוסיף לפקודת בריאות העם, העוסקת בקבורה ובבתי העלמין, קביעה מפורשת שלפיה גופתו של יהודי שנפטר תובא לקבורה בבית עלמין, על ידי מי שמוסמך לענייני קבורה של יהודים. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת משה גפני (פ/2641/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ג' בשבט התש"ע – 18.1.10