הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס פ/1961/18 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – שיקולים להענקת תעודת הכשר), התש"ע–2010 תיקון סעיף 11 1. בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–19831 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 11, במקום "בלבד" יבוא "על פי ההלכה". תיקון סעיף 12 2. בסעיף 12 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) קיבלה המועצה את הערר כאמור בסעיף קטן (א), רשאית היא להורות לרב אחר להעניק לעורר תעודת הכשר." דברי הסבר בשנים האחרונות, עקב התערבויות חוזרות ונשנות של בג"ץ בהחלטות רבנים מעניקי תעודות הכשרות, נאלצים רבנים להעניק תעודות הכשר, בניגוד לעמדתם ההלכתית. החלטות אלה מכרסמות בתקפותה של תעודת ההכשר, ויוצרות מצב שלבעל עסק תהיה תעודת הכשר מכוח הוראת בית המשפט ובניגוד לדעתו ההלכתית של הרב מעניק התעודה. יש בכך כדי להכשיל שומרי כשרות באכילת מוצרים שאינם כשרים. בבג"ץ 8735/06 קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל (טרם פורסם, 29.6.2009), נקבע כי המינוח "דיני כשרות" בחוק מתייחס רק לגרעין הקשה של דיני הכשרות, ואילו "דיני הנאמנות", על פיהם סירבה הרבנות הראשית באשדוד להעניק תעודת הכשר לעותרת, אינם בחוק, ולכן הרבנות באשדוד חויבה להשיב לבעל העסק את תעודת הכשרות. גם בבג"ץ 465/89 רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים, פ"ד מד(2) 673, ובבג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי נ' מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(2) 196, פסל בית המשפט החלטות רבנים ומועצות דתיות. בעקבות פסיקות אלה, ועל מנת להותיר את השיקולים בהענקת תעודת הכשרות ברמה ההלכתית, על פי דיני הכשרות, קיים צורך בשינוי החקיקה הקיימת. סעיף 1 להצעת החוק בא להוסיף למערכת השיקולים במתן תעודת כשרות גם את ההלכה היהודית, ולא רק את דיני הכשרות בלבד. סעיף 2 להצעת החוק בא לקבוע שבמקרה ורב מסרב להעניק תעודת כשרות, תהא מועצת הרבנות הראשית רשאית להורות לרב אחר להעניק את תעודת הכשרות, כדי למנוע מצב בו יחויב רב להעניק תעודת כשרות בניגוד לעמדתו ההלכתית ולמצפונו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בטבת התש"ע – 11.1.10