הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת נסים זאב ליה שמטוב חמד עמאר אורי מקלב ציפי חוטובלי ציון פיניאן אברהם מיכאלי חיים אמסלם משה (מוץ) מטלון מרינה סולודקין יצחק וקנין יריב לוין אברהים צרצור רוברט טיבייב אופיר אקוניס משה גפני מנחם אליעזר מוזס מירי רגב חנא סוייד יעקב כץ אורי אריאל פ/1970/18 הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרסום היותו של אדם קרובו של חשוד, נאשם או מורשע בעבירה), התש"ע–2010 תיקון סעיף 2 1. בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–19811, בסעיף 2, אחרי פסקה (11) יבוא: "(12) פרסום שמו, תמונתו או פרטיו של קרובו של אדם שהוא חשוד, נאשם או מי שהורשע במשפט פלילי בקשר לעניין זה; לעניין פסקה זו, "קרוב" – בן זוג, צאצא, אח או הורה, וכן בן זוג, צאצא, אח או הורה של כל אחד מאלה, לרבות קרוב כאמור עקב נישואין או אימוץ וכן שותף, חבר או חבר מפלגתו בהווה או בעבר והכל כאשר הקרוב אינו קשור לעבירה או לעניין." דברי הסבר עקרון חופש הביטוי הינו מושג יסוד בכל משטר דמוקרטי והוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה; חופש הביטוי בא לידי ביטוי, בין היתר, באמצעות החופש הניתן לאדם לבטא עצמו באמצעי התקשורת השונים לרבות באמצעות עיתונים, ספרים, תקשורת אלקטרונית, פרסומים שונים וכיוצא באלו. הגבלת חופש העיתונות נפוצה במשטרים אפלים וטוטליטארים, ובמשטרים בהם יש שלטון יחיד – מוגבל חופש העיתונות כדי למנוע בקורת על גופי השלטון ועל אינטרסים החשובים לבעלי הכוח. חופש העיתונות מפורש באופן הגמיש ביותר, ויש להגבילו כאשר הוא פוגע בזכויות הפרט ובזכויות הכלל ובמיוחד כאשר הפגיעות נראות בעליל כמגמתיות; בשנים האחרונות, אנו עדים למסעות צלב ציבוריים, ו"משפטים" שנערכו כנגד אנשי ציבור באמצעי התקשורת לפני שבית המשפט נתן את דעתו  לנושא, מקרים בהם לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה שנגרמו לאותם אישי ציבור בעתיים של אותם הפרסומים. הצעת החוק נועדה להגן על זכויות הפרט ובעיקר על זכויותיהם של עובדי ונבחרי ציבור או של ידוענים מתחומים אחרים, אשר נגררו לדיון ציבורי בתקשורת על לא עוול בכפם כאשר אין להם מעורבות אישית בקשר לעניין הפלילי לכאורה הנדון אך שמם או תמונותיהם מופיעים לצד שמם או תמונותיהם של אחרים החשודים, מואשמים או מורשעים בביצוע עבירה; פרסום שכשלעצמו אינו הוגן מאחר ואין כל זיקה מעשית בין המעשה הפלילי למפורסם וכל הקשר למבצעו לכאורה הינו משפחתי,  חברתי, או פוליטי בלבד. לאחרונה חל גידול בפרסום שמם או תמונותיהם של אישים בתקשורת, שאינם קשורים למעשה הפלילי לכאורה ושכל קרבתם הינה  כאמור לעיל.  ככלל, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, אסור לפרסם דבר הפוגע באדם, אלא אם כן ישנו אינטרס ציבורי בפרסום. העניין הציבורי בעטיו ניתן לפרסם כולל דברים הרלונטים לציבור שיש חשיבות שהציבור ידע והקשורים לאינטרס המשותף לכלל הציבור; לעומת זאת עניין לציבור – הם דברים המעניינים את הציבור אך אינם רלונטים וקריטיים לידיעתו; כך למשל רכילויות ועניינים אישיים על ידוענים שאינם קשורים לעבירה אך קשורים למבצעה לכאורה. במשך השנים נוצר טשטוש הגבולות בין המושגים, כאשר היישום נתון לעיתונאים בשטח ולעורכים אשר נגררים מסיבות מובנות לפרסם דברים ש"יש בהם עניין לציבור" ככאלו שבהם יש עניין ציבורי הבחנה שעד כה היתה נתונה לתחום האתיקה העיתונאית. התיקון לחוק בא לתקן עוול שנעשה בפרסום שיש בו עניין "פיקנטי" לציבור באמצעות פגיעה בזכויות הפרט ובהגנת הפרטיות, כאשר האתיקה העיתונאית אינה יכולה למנוע את הנזק הרב הנגרם מכך.    --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בטבת התש"ע – 11.1.10