הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת רונית תירוש
ציון פיניאן
פ/2101/18
הצעת חוק המים (תיקון – עידוד חיסכון במים), התש"ע–2010
תיקון סעיף 112
1.
בחוק המים, התשי"ט–19591, בסעיף 112, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) צרכן מים שצריכתו הביתית החודשית היא צריכת מים חסכונית, ישלם תשלום מופחת בשיעור של 70% מהתעריף שנקבע לגביו לפי סעיף קטן (א); בסעיף קטן זה, "צריכת מים חסכונית" – צריכת מים בכמות הנמוכה ב-20% מהכמויות הנקובות בסעיפים 82, 83 או 84 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–20092, לפי העניין; פקע תוקפם של הסעיפים האמורים, יקבע שר התשתיות הלאומיות את הכמויות והתנאים לעניין צריכת מים חסכונית, ובלבד שהכמויות והתנאים שיקבע יהיו כאמור באותם סעיפים."
דברי הסבר
הביקוש למים והשימוש בהם גדולים בהיקפם מהתחדשות מקורות המים. הפרת האיזון הטבעי גורמת לפגיעה בכמות המים הזמינים ובאיכותם. מפלסי המים שבמאגרים העיליים ובאקוויפרים ירדו מאוד, ויש חשש כבד ביחס ליכולת לשקמם בעתיד. לפיכך חשוב לעודד לחיסכון במים.
המבט היהודי דורש מן האדם שימוש מיטבי במשאבים העומדים לרשותו, לאור הכוונת התורה באיסור "בל תשחית" המלמד שאין לבזבז את משאבי העולם לחינם - יש לעשות בהם שימוש מושכל שלא יביא להשחתתם (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה נז). מעבר לכך, מסורת ישראל דורשת מן האדם להיות מודע לקשיים של החברה בה הוא חי, ולא לבזבז אמצעים ללא התחשבות בכך שהדבר עלול להוביל למחסור לזולת. זאת ועוד, מן האדם מצופה להימנע מפגיעה ארוכת טווח במשאבי הטבע: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז,א). רגישות מיוחדת נודעת לחובת השמירה על איכות הסביבה בארץ ישראל, ותקנות מיוחדת נקבעו לשם כך במקורות ישראל. עקרונות אלו עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 9 לחוק המים התשי"ט-1959, הקובע כי: "חייב אדם לנהוג במים הבאים לרשותו ביעילות ובחיסכון".
מאידך, יש לשקול בכובד ראש כל ייקור אחיד במחיר המים, גם אם מטרתו עידוד חיסכון, מפני שהדבר פוגע בבעלי הכנסה נמוכה. גם על פי ההשקפה היהודית, יש למנוע התייקרות מוצרי יסוד (בבא בתרא צ ע"א). על כן, יש לעשות כל מאמץ על מנת למצוא דרך לאפשר לבעלי הכנסה נמוכה שלא להיפגע מעליית מחירי המים המתוכננת, במיוחד בעת משבר כלכלי.
לא מכבר חוקק, כהוראת שעה, פרק כ"א לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, שעניינו היטל בשל צריכת מים עודפת אשר מטרתו (על פי סעיף 80): "להביא להפחתת צריכת המים בידי צרכנים פרטיים במסגרת ההתמודדות עם המשבר החמור במשק המים ולשם הבטחת מקורות בני קיימא".
הצעת החוק קובעת כי במסגרת האמצעים החוקיים הננקטים להשגת מטרות אלו, יש לכלול גם מתן "תגמול חיובי" ל"חוסכים האקטיביים", ולא רק "ענישה" ל"מבזבזים". דרך חינוכית זו תואמת את המסורת היהודית, ויעילה יותר לאורך זמן, כפי שמצביעים מחקרים מתחום עיצוב התנהגות. הצעת חוק זו תביא לחיסכון ניכר במים, שכן ההנחות שיוצעו יעודדו הפחתה בצריכת מים הן על ידי שימוש מושכל והן על ידי התקנת אמצעים לחיסכון במים המצויים בשוק.
בהתאם להצעת החוק, הקריטריון להגדרתה של "צריכה חסכונית" הוא צריכה של עד 80% מהיקף הצריכה שנקבעה להטלת "היטל הבצורת", בפרק כ"א האמור. הסיבה לבחירת ההיטל כבסיס לחישוב היא ששיעור הצריכה לעניין ההיטל נקבע כשיעור המבטא את הגבול בין צריכה סבירה לצריכת יתר, תוך התחשבות בפרמטרים שונים כגון גודל המשפחה, אזור האקלים וכדומה.
קריטריון זה יאפשר לכל בית אב לזכות בהפחתה באופן שוויוני, ואף יאפשר למשפחות מרובות ילדים לעמוד בתנאי הזכאות, ולהקל על הוצאותיהן בעבור מוצר יסוד כמו מים.