הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברת הכנסת מירי רגב
פ/2122/18
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הוראות בדבר סיוג השלכות הרשעה פלילית בבתי דין צבאיים), התש"ע–2010
הוספת סעיף 401א
1.
בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-19551, אחרי סעיף 401 יבוא:
" סיוג השלכות ההרשעה בגזר הדין
401א.
(א) בסעיף זה, "חוק המרשם הפלילי" – חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–19812.
(ב) הורשע נאשם בעבירה שעיקר החומרה בביצועה נעוץ בפגיעה במשמעת הצבאית, או בכוננות הצבאית, רשאי בית הדין להורות בגזר הדין, כי ההרשעה לא תהווה פרט רישום במרשם הפלילי.
(ג) גזר ביה"ד עונשו של נאשם שהורשע, רשאי הוא להורות בגזר הדין, כי על מידע בדבר פרט הרישום במרשם הפלילי הנוגע להרשעה כאמור, יחולו הוראות סעיף 13 לחוק המרשם הפלילי, ובלבד שלעניין זה יראו את סעיף 13 לחוק המרשם הפלילי כמאפשר מסירת המידע מן המרשם הפלילי גם לגופים אלה:
(1) הגופים המפורטים בפרטים (כו) ו-(כז) שבתוספת הראשונה לחוק המרשם הפלילי;
(2) נציב בתי סוהר או מי שהוא שהסמיך לכך לעניין מילוי תפקיד או העסקה בשירות בתי הסוהר.
(ד) לא יורה בית הדין כאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) אלא מטעמים מיוחדים שירשמו; ביה"ד רשאי לפני מתן הוראה כאמור, לדרוש חוות דעת בכתב ממי שנתמנה לפי סעיף זה.
(ה) חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ד) תינתן על ידי עובד סוציאלי, פסיכולוג, פסיכיאטר או בעל השכלה אקדמית בקרימינולוגיה, שמינה ראש אגף כוח האדם בצבא הגנה לישראל; מינוי כאמור אינו טעון פרסום ברשומות והוא יפורסם בפקודות הצבא.
(ו) תקופת מחיקת ההרשעה לגבי פרט רישום שהוחלו עליו הוראות סעיף 13 לחוק המרשם הפלילי כאמור בסעיף קטן (ג), תהיה כאמור בסעיף 16(ב) לחוק המרשם הפלילי."
תיקון חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים
2.
בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–19813, בסעיף 12 –
(1) בסעיף קטן (א), בסופו יבוא "וכן לקבל העתק ממידע כאמור";
(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) (1) עיון כאמור בסעיף קטן (א) הוא אישי;
(2) על אף האמור בפסקה (1), רשאי קצין משטרה לאפשר עיון על ידי אפוטרופסו של האדם או עורך דין או אדם קרוב, אשר קיבל ייפוי כוח לכך, אם נוכח שנבצר מהאדם שהמידע נוגע לו, לעיין במידע באופן אישי;
(3) מי שעיין במידע לפי פסקה (2) לא ימסור את המידע, אלא למי שהמידע נוגע לו."
דברי הסבר
הרישום הפלילי המוסדר בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, הינו צעד מנהלי הנלווה להרשעה בפלילים בעברות מסוג עוון או פשע. הרישום צופה פני עתיד לתקופה שלאחר סיום ריצוי העונש והוא נותר במשך תקופה של שבע עשרה שנה לפחות. השלכותיו של רישום זה קשות ופוגעות בקשריו החברתיים והכלכליים של הפרט ומגבילות ביותר את אפשרויות העיסוק שלו.
הרישום הפלילי פוגע בזכויות יסוד חוקתיות: זכות היסוד לכבוד ולשם טוב, זכות היסוד לשוויון ובזכות היסוד לעיסוק. פגיעה זו נדרשת כדי להגן על החברה על ידי הצבת תמרור אזהרה המיועד למדינה, למוסדותיה ולגופים ציבוריים מסוימים, על כך שאותו אדם נמצא אשם בביצוע עבירה ובשל החשש כי אדם אשר מעד בעברו עלול לשוב ולהפר את החוק תוך פגיעה בציבור.
מתוך מודעות לכך כי משמעות הרישום הפלילי הינה הטבעת סטיגמה פלילית באדם, ללא יכולת לשקם את עברו הפלילי, באופן המביא לבידודו, ומנציח את מיקומו מחוץ לשולי החברה, נקבעו בחוק המרשם הפלילי הגבלות על פרטיי המידע שירשם במרשם הפלילי, הוגבל מספר הגורמים הזכאים לקבל מידע מן המרשם, ונקבעו התנאים ומשכי הזמן שלאחריהם ישוקם עברו הפלילי של העבריין והעברה שביצע תתיישן ותמחק.
לצד מנגנוני הרהביליטציה שנקבעו בחוק המרשם הפלילי, הוסמכו בתי המשפט הפלילים במדינת ישראל להטיל על נאשמים במקרים המתאימים "ענישה ללא הרשעה" (סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט–1969, וסעיף 71א(ב) לחוק העונשין התשל"ז–1977).
סמכות דומה לא הוענקה לבתי הדין הצבאיים הדנים בעניינים של לחיילים בשרות סדיר ובמילואים, אף אם שיפוטם נעשה לאחר שהשתחררו מצה"ל. בתי הדין הצבאיים הביעו לא אחת חוסר שביעות רצונם ממצב זה:
"התחושה כי הנושאים בנטל השרות הצבאי בסדיר ובמילואים (והם למרבה הצער אינם כלל האוכלוסייה ואולי אף לא רובה) אשר חטאו במעשה מעידה חד פעמית וחולפת... עלולים להיפגע פגיעה אנושה ביכולתם להשתלב בחיים האזרחים לאחר סיום השרות הינה קשה ומייסרת...
יוצא, שהימנעות מהרשעה, משמעה המעשי הינו מניעת פגיעה משמעותית בסיכוייו של העבריין לזכות בתעסוקה (בין כשכיר ובין כעצמאי), במסגרת ציבורית או ממשלתית כלשהי. לפיכך, שלילת סמכותו של בית-דין צבאי להטיל ענישה תוך הימנעות מהרשעה, מהווה פגיעה בזכויות היסוד של הנאשמים, הן בזכות-היסוד לכבוד ולשם טוב, הן בזכות היסוד לשוויון, והן בזכות היסוד לעיסוק.
... איננו סבורים שקביעה א- פריורית שלפיה ראוי לשלול מבתי הדין הצבאיים כלי שיקום חשובים המוכרים ע"י המחוקק בישראל, ואשר הינם בגדר לחם חוק של הערכאות הפליליות המקובלות, הינה קביעה ראויה או סבירה. אנו סוברים שקביעה זו היא קביעה הפוגעת פגיעה חריפה ובלתי מידתית בזכויות היסוד של חיילי צה"ל בזכותם לכבוד, לשיקום, לשם טוב ולעיסוק...
... קיימת הצדקה להחמיר בענישה לצורך מיגור תופעות עברייניות הגורמות לפגיעה קשה במרקם החיים החייב להישמר בתוככי הצבא, מוצדק גם לנקוט סנקציות חריפות כלפי מי שעושה מעשים, העלולים לפגוע בכשירותו של הצבא בכוננותו ובמוכנותו למלחמה, ראוי הוא לנקוט יד קשה כלפי מי שעבר עברות חמורות במסגרת הצבא על מנת להרתיע את הרבים מפני ביצוע עברות שכאלה. אין זה צודק – אין זה הוגן ואין זה ראוי לקבוע קביעה כוללת, גורפת והחלטית, שלפיה בשום תנאי ובשום מצב לא יכול נאשם, אשר ביצע עברה בהיותו בשרות סדיר או בשירות מילואים פעיל, ליהנות מהאפשרויות השיקומיות שעניינן אי הרשעה, עונש של שירות לתועלת הציבור, או צו מבחן...." (ביה"ד הצבאי של פיקוד המרכז מר3164/06, רב"ט יואש זוהר (לא פורסם, 20.3.08)).
אף ביהמ"ש העליון שנדרש לעניין זה, הביע דעתו כי ראוי שתבוצע התאמה ראויה יותר בין ההרשעה להשלכותיו של הרישום הפלילי ביחס לחיילים, בין בדרך של קביעת מדיניות חדשה על ידי הפרקליט הצבאי הראשי, ובין בדרך של הסדר חקיקתי (בג"ץ 5000/95 טור' ברטל נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד מט (5) (1995)).
בבג"ץ 7742/96 אורנשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי (לא פורסם, 18.1.99) חזר בית המשפט העליון והביע דעתו כי:
"אין ההצדקה לפגוע בחיילים, בהשוואה לאזרחים, מעבר למידה הנדרשת מהשרות הצבאי, קל וחומר שאין הצדקה לפגוע מעבר לנדרש בחיילים, בהשוואה לאזרחים לאחר תום תקופת השרות הצבאי. לפיכך, מקובל עלינו כי על המשיב וכמותו על רשויות מוסמכות אחרות לעשות כל שניתן וראוי במסגרת החוק, כדי להשוות דין חיילים שהשתחררו מהשירות לדינם של אזרחים בנוגע למרשם פלילי".
ואכן בעקבות התבטאויות אלו החלו הרשויות המשפטיות של הצבא בהליכים לגיבוש הצעה לתיקון חוק השיפוט הצבאי ובמקביל הוגשו מספר הצעות חוק פרטיות בנושא, אלא שבחלוף חמש עשרה שנה מאז נאמרו דברים אלה על ידי בית המשפט העליון טרם אישרה הכנסת תיקון חקיקה בעניין חשוב זה.
אין חולק כי הימנעות מהרשעה ורישום פלילי הינו אמצעי שיקומי חשוב, אשר נכון שיעשה בו שימוש בפרט לגביי חיילים צעירים ונורמטיביים, התורמים תרומתם לביטחון המדינה, גם אם מעדו מעידה חד פעמית, זאת לנוכח ההשלכות ההרסניות של הרישום הפלילי על מהלך חייהם האזרחיים לאחר שחרורם מצה"ל. הדבר נכון ביתר שאת אם משווים בין מצבם של חיילים לאחר השחרור, למצבם של מי שעברו עברות דומות בלא שהתגייסו לשרות כלל, וצפויים לעיתים קרובות, במידה שיועמדו לדין, להימנע מהכתמתם בהרשעה פלילית.
ניתוח של נתוני ההרשעות בבתי הדין הצבאיים מלמד כי על אף קיומן של עבירות בעלות אופי צבאי מובהק כאמור עדיין מרבית ההרשעות בבתי הדין הצבאיים נרשמות במרשם הפלילי (כ-90%), אף שהן מתייחסות בעיקר לעברות הייחודיות לשרות הצבאי, או שמדניות העמדה לדין הנוהגת כלפיהן במערכת הצבאית, הינה מחמירה יותר מאשר במערכת האזרחית (כ-69% עברות של העדר מהשרות, 15.5% עברות סמים, שימוש בנשק בחוסר סמכות או בחוסר זהירות והוצאת רכוש צבאי וגנבה 4% ועוד).
במסגרת עבודת מחקר שנערכה בבית הספר למשפט צבאי בפרקליטות הצבאית נמצא כי מידי שנה נוספים למרשם הפלילי במדינת ישראל, שמותיהם של כ-3600 חיילים שרובם המכריע עבר עבירה צבאית במהותה: היעדרות מהשרות שלא ברשות. המדובר בעבירה שנעברת לא אחת בשל מצוקה משפחתית קשה של חיילים, ועל ידי חיילים אשר בדיעבד מתברר כי הייתה זו טעות לגייסם.
התיקון המוצע נועד להקנות לבתי הדין הצבאיים סמכויות לצמצם במקרים המתאימים את הנזקים העתידיים, תוצאות הרישום הפלילי, ביחס לחיילים בשרות סדיר ומילואים המורשעים בבתי הדין הצבאיים. על פי ההצעה יוכלו בתי הדין הצבאיים לבחור במקרים הראויים בין הימנעות מרישום פלילי כלשהו, או קביעת רישום פלילי מופחת. כל זאת תוך השארת תוקפן של התקנות הקיימות כיום הקובעות את רשימת העברות הצבאיות הייחודיות למשרתים בצה"ל, אשר לא יהוו פרט רישום (תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (פרטי רישום שלא יירשמו או שלא יימסר מידע עליהם ועבירות שהרשעה בהן לא תפסיק את תקופות ההתיישנות או המחיקה), התשמ"ד–1984).
התיקון המוצע יקנה לבית הדין הצבאי שיקול דעת חשוב ביותר, להתאמת "עוצמתו" של הרישום הפלילי והשלכותיו לנאשם הספציפי העומד בפניו ולנסיבותיה המסוימות של העבירה בה הורשע. סמכות זו מוקנית כיום רק לפרקליטות הצבאית, שלעיתים מפעילה סמכותה על בסיס תשתי עובדתית חלקית או שגויה, בטרם התבררו העובדות לאשורן בפני ביה"ד הצבאי.
הצעת חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברי הכנסת דני יתום ומל פולישוק-בלוך (פ/1960), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת אורית נוקד (פ/470/17) ועל ידי חבר הכנסת אורי יהודה אריאל (פ/635/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
א' באדר התש"ע – 15.2.10