הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברת הכנסת אורית זוארץ פ/2268/18 הצעת חוק לציון יום העגונה, התש"ע­–2010 מטרה 1. מטרתו של חוק זה לציין את "יום העגונה", למען הגברת המודעות הציבורית לתופעת העגינות וסרבנות הגט, ולמען הנחלת החשיבות במיגור תופעה הרסנית זו. יום ציון שנתי ממלכתי 2. (א) יום תענית אסתר, בתאריכו לפי הלוח העברי, יצוין מדי שנה כ"יום העגונה". (ב) יום העגונה יצוין, בין היתר, בדרכים אלה: (1) קיום דיון מיוחד במליאת הכנסת ובועדותיה אודות מצב העגונות ומסורבות הגט בישראל; (2) ציון יום העגונה בבתי ספר, בתנועות נוער ובמחנות צה"ל בפעולות שיוקדשו ללימוד סוגיית העגינות והפתרונות האפשריים לה; (3) שידור תכניות מיוחדות בנושא סוגיית העגינות בכלי התקשורת הממלכתיים. (ג) שר החינוך והתרבות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הקשור לביצועו. דברי הסבר האשה ה"עגונה", המוכרת זה אלפי שנים, היא אשה שמקום הימצאו של אישהּ אינו ידוע ואין הוכחות שמת. על פי ההלכה היהודית, אין לשנות את מעמדה האישי של אשה נשואה לאלמנה או לגרושה ללא הוכחה שהאיש אכן מת, או ללא הסכמתו לגירושין. ההופעה של ה"אשה העגונה" המוכרת לבשה צורה נוספת – זו של מסורבת גט. רוב העגונות כיום הן נשים שלמעשה סיימו את כל קשרי הנישואין עם בן זוגן – במישור הרגשי, הכלכלי והחברתי אולם הן אינן מצליחות לסדר את סיום הנישואין בסידור גט כדת משה וישראל. האיש, בין אם נוכח ובין אם נטש את המשפחה, מסרב להתגרש על פי ההלכה היהודית. עגונה זו נשארת במעמד של "אשת איש" ואינה יכולה להינשא שנית ולבנות את חייה מחדש. העגונה כלואה בקשר נישואין בניגוד לרצונה. בעשור האחרון החל ציון "יום העגונה הבינלאומי" בקרב חוגים יהודיים בעולם ביום בו חל תענית אסתר1 לפי לוח השנה העברי. יום מיוחד זה נבחר על ידי קואליציית עיקר – הקואליציה למען עגונות ומסורבות הגט, לשמש סמל להזדהות עם ה"עגונה" בגלל שתי סיבות קוטביות – משום הצרה ומשום הישועה. לפי המסורת היהודית, במגילת אסתר מסופר איך במאה הרביעית לפני הספירה, בערך, שליט פרס ומדי, אחשורוש, ביקש מלכה חדשה מבין "כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה" (אסתר ב', ג'). תענית אסתר קרואה על שמה של אסתר, אשר נישאה למלך אחשורוש בניגוד לרצונה "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ...וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ" (שם ב',טז-יז). היא נלקחה כנגד רצונה, וכאשר היא מצאה חן בעיני המלך, הוא הכתירה כמלכתו. למרות היותה מלכה, חיה אסתר בפחד כאשר היא מסתירה את החיים האמיתיים: "ולמה נקרא שמה אסתר? שמסתרת את דבריה" (ילקוט שמעוני אסתר רמז). כמו אסתר, העגונות אינן רוצות לקיים את קשר הנישואין שהן נמצאות בו. כמו אסתר, מסורבות גט רבות חיות בפחד מבני זוגן ומקיימות חיים כפולים. כמו אסתר, האשה העגונה ומסורבת הגט מוצאת את עצמה מחוסרת שליטה על חירותה. ברם, כאשר אסתר נקראת על ידי מרדכי למצוא את הדרך להושיע את עמה היא מצווה עליו: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם ... וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד', טז). אסתר מתעלה ומקבלת על עצמה את עול המנהיגות, למרות שזה עלול לעלות לה ביוקר רב. בקביעת "תענית אסתר" אסתר שמה דגש על כינוס כל העם במאמציה להצילם, וכך הכירה שבאחדות העם טמון כוח העם. כך מבקשים להתעלות כל אלו הדואגים לחברה יהודית צודקת ויציבה. "יום העגונה" משמש קול קורא מתוך העם למיגור תופעת סרבנות הגט שהיא הרסנית לחברה בריאה ואיתנה. בקביעת "יום העגונה" על ידי כנסת ישראל העם מתאחד בהבנתו שאין מקום במדינת ישראל למעשה העיגון או סירוב הגט. בסוף מגילת אסתר מודגשת פעולת הזיכרון: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף.. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר" (שם ט', כט-לב). יתר על כן, בתלמוד מודגשת דרישת אסתר להיזכר באמצעות הכללת סיפורה בספר הספרים: "שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות!...כתבוני לדורות" (תלמוד בבלי, מגילה ז' ע'א) ואכן, מגילת אסתר נכללה בקנון הדתי והינה אחד מספרי התנ"ך. הקביעה והכתיבה בספר החוקים הן אלה שמקיימות את הזיכרון ואת הלקח. עם התובנה של אסתר המלכה, כל עגונה בישראל קוראת: "לך כנוס את כל חברי הכנסת, וציינו עלי את יום העגונה ובכן אבוא אל החופש כדת וכדין." הצעת חוק זו נכתבה על ידי קואליציית עיקר. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ט באדר התש"ע – 15.3.10