הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת משה גפני
דוד אזולאי
אורי מקלב
פ/2266/18
הצעת חוק נושאי משרה ציבורית (חיוב בהוצאות), התש"ע–2010
הגדרות
1.
בחוק זה –
"הוצאה שלא כדין" – סכומים שהוצאו בפועל על ידי הגוף בו מכהן נושא המשרה עקב אישור שנתן נושא המשרה בנסיבות המפורטות בסעיף 2;
"נושא משרה" – כל אחד מאלה:
(1) עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–19551;
(2) עובד רשות מקומית;
(3) עובד מועצה דתית;
(4) עובד המוסד לביטוח לאומי;
(5) עובד בנק ישראל;
(6) עובד ההסתדרות הציונות העולמית, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל, לרבות חבר מועצה או הנהלה במוסדות אלה;
(7) עובד לשכת שירות התעסוקה;
(8) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד המנויים בפסקאות (1) עד (7).
"תרמית או הונאה" – היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו.
חיוב אישי
2.
נושא משרה יחויב באופן אישי בשל הוצאה שלא כדין שנעשתה על ידי הגוף בו הוא מכהן, בהתקיים אחת או יותר מהנסיבות הללו:
(1) בית המשפט קבע בפסק דין חלוט כי אישור ההוצאה נעשה תוך כדי מעשה תרמית או הונאה מצד נושא המשרה;
(2) אישור ההוצאה נעשה בניגוד לדין ולאחר שנושא המשרה קיבל התראה בכתב מהיועץ המשפטי של הגוף שבו הוא מכהן בדבר אי חוקיותה;
(3) נושא המשרה הורשע בפסק דין סופי בעבירה של קבלת שוחד הנוגעת לאישור ההוצאה.
ענישה לפי כל דין
3.
אין בהוראות חוק זה כדי למנוע העמדה לדין או ענישה על לפי כל הוראת חוק אחרת.
תיקון פקודת העיריות
4.
בפקודת העיריות [נוסח חדש]2, סעיף 221 – בטל.
דברי הסבר
כיום אין חוק שקובע הטלת חיוב בהוצאות אישיות על נושאי משרה בגופים ציבוריים, חרף חשיבותו של חוק כאמור, ולמעט הוראה פרטנית בפקודת העיריות.
חוק זה נועד לקבוע נורמות התנהגות ראויות בקרב נושאי משרה ציבורית, כדי לשפר את איכות השלטון ועל מנת למגר ככל האפשר תופעות בלתי רצויות של מינהל לא תקין.
סעיף 2 מוצע לקבוע כי נושא משרה ציבורית יחויב באופן אישי בסכום שהוצא על ידי הגוף שבו הוא מכהן, בשל אישור ההוצאה על ידו, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיפי המשנה של סעיף זה בלבד.
כן מוצע כי רשימת הנסיבות המפורטות בסעיף זה תהיה רשימה סגורה של מקרים שרק בהתקיימם ניתן יהיה לחייב את נושא המשרה הציבורית באופן אישי.
סעיף 3 מאפשר להטיל על אדם החייב לפי חוק זה עונש נוסף ואף קנס לפי העבירות הקבועות בחוק העונשין או בכל חוק אחר. הקנס שיוטל לפי חוק העונשין יועבר לקופת המדינה ואילו החיוב המוצע כאן ישמש להשבת הכספים שנגזלו מהרשות בה עבד נושא המשרה הציבורית.
סעיף 4 הוראת סעיף 221 לפקודת העיריות ומקבילותיה ברשויות מקומית ואזוריות, הינן הוראות מנדטוריות מיושנות, הייחודיות לשלטון המקומי. הוראות אלו מטילות חיוב משפטי על אדם באמצעות הוראה מנהלית בלבד, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם זכויות היסוד של האזרח ועם חוקי היסוד שנחקקו בשנים האחרונות. הפעלת ההוראות האמורות, עלולה לפגוע בתפקודם של נושאי משרה ציבורית בשל חששם למעמדם וקניינם, ובכך תוחטא מטרת החוק.
החוק המוצע מהווה הסדר ראוי יותר, החל על כלל נושאי משרות ציבוריות ומייתר את הצורך בחקיקה נפרדת לכל גוף ציבורי.
לאחר קבלת החוק יהיה מקום לביטול סעיף 189 לצו המקומיות (א), התשי"א–1950. וסעיף 84 בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשמ"ו–1986.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת משה גפני, דוד אזולאי, אביגדור יצחקי ודני יתום (פ/3289/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ט באדר התש"ע – 15.3.10