הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת ניצן הורוביץ מאיר שטרית דב חנין שלמה מולה נחמן שי אורי אורבך מירי רגב פ/2435/18 הצעת חוק הסדר עזיבה מרצון של שוהים בלתי חוקיים (הוראת שעה), התש"ע–2010 תנאים לקבלת רישיון 1. שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–19521 (להלן – המקבל), שנכנס לישראל כדין לפני יום ז' בטבת התשס"ד (1 בינואר 2004) ומאז שהה בישראל ברצף, יקבל רישיון לישיבת ביקור כמשמעותו בחוק האמור (להלן – הרישיון), לפרק זמן של שנה אחת, לאחר שעמד בכל התנאים המצטברים שלהלן: (1) התחייב לצאת מישראל מרצון במימונו העצמי בתוך שנה מיום קבלת הרישיון; (2) מסר את כתובת מגוריו בישראל והתחייב לדווח למשרד הפנים על כל שינוי כתובת; (3) התחייב להודיע למשרד הפנים מבעוד מועד את מועד עזיבתו ואת היעד אליו יעזוב; (4) התחייב להפקיד, בתוך 60 יום מעת קבלת הרישיון, סך של 3,000 שקלים חדשים לחשבון בנק נפרד שייפתח וינוהל בהתאם להוראות שיקבע שר הפנים (להלן – השר); סכום זה יושב למקבל ביום צאתו מישראל משרד הפנים במקום יציאתו את הארץ ולאחר שזה וידא את יציאתו כאמור; (5) חתם על הצהרה לפיה ידוע לו כי רישיונו לא יוארך מעבר למועד האמור, וכי לאחר המועד בו יתחייב לצאת מן הארץ לא תעמוד לו כל טענה לעניין המשך שהייתו בישראל. אי עמידה בתנאי הרישיון 2. לא עמד המקבל באחת מהתחייבויותיו המנויות בסעיף 1, רשאי השר להורות על שלילת תוקף הרישיון, וכן רשאי להורות על חילוט סכום הכסף האמור בסעיף 1(4); שמירת סמכויות 3. אין באמור בסעיף 1(5), כדי לשלול את סמכות השר על פי כל דין להאריך את רישיונו של המקבל או להמירו ברישיון אחר, ובלבד שהוכחו נסיבות שלא היו ידועות למקבל בעת קבלת הרישיון. תוקף 4. חוק זה יעמוד בתוקפו עד תום 18 חודשים מיום פרסומו. דברי הסבר בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מתמדת במספרם של מהגרי העבודה אשר איבדו מסיבות אלו ואחרות את רישיונות ישיבתם והפכו לשוהים בלתי חוקיים. רבים מהם מעוניינים לעזוב את ישראל. יש להם משפחות בארץ מוצאם או בארצות אחרות, והם מבקשים לאפשר להם להתארגן באופן כזה שיוכלו לעזוב את ישראל בצורה מסודרת. מטרת הצעת החוק לאפשר למהגרי עבודה השוהים בישראל ללא רישיון, לעזוב את ישראל מרצונם החופשי ללא צורך במעצרים וגירוש. מהגרי עבודה אשר יבחרו להצטרף להסדר זה, יקבלו רישיון ישיבה, הכולל רישיון עבודה, לשנה אחת, אשר תאפשר להם להתארגן לקראת עזיבתם (להסדיר את ענייניהם כאן, לחסוך כסף, למצוא מגורים בחו"ל וכדומה), וכן להגיש בקשות להגירה ליעדים אחרים בעולם. כתנאי להכללתם בהסדר, משרד הפנים יקבל ממשתתפי התוכנית בטחונות וערבויות להבטחת עזיבתם, וכן הפקדת פיקדון כספי, שיוחזר רק בעת היציאה מישראל. דרך פעולה כזו תביא לכיבוד זכויותיהם של מהגרי העבודה השוהים בישראל שנים רבות, וגם תחסוך כסף רב. בתום שנה, ניתן יהיה לבחון את אחוז העזיבה כתוצאה מהוראת השעה, ובהתאם לכך להרחיבו לאוכלוסיות נוספות ולתקופות נוספות. ממחקר של משרד התמ"ת עולה שבסוף שנת 2008 שהו בישראל כ 97 אלף מהגרי עבודה ללא היתר (רוני בר-צורי, עובדים זרים ללא היתר שגורשו מישראל בשנת 2008, מינהל מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת, מאי 2009). בהחלטת ממשלה מס' 3996 מיום 12.8.2008 נקבע כי תוך חמש שנים, עד 31.12.2013, תושלם יציאתם של כלל השוהים הבלתי-חוקיים בישראל, כאשר קצב המעצר והגירוש המתוכנן ביעדי הרשות ההגירה החדשה הוא 10,000 מגורשים ב-2008, וכ-20,000 מגורשים בכל שנה נוספת עד 2013. באותה עת, ממשלת ישראל ממשיכה לאשר את כניסתם של אלפי עובדי סיעוד וחקלאות, שחלקם מאבדים את מעמדם החוקי תוך תקופות קצרות. ניסיונות המאבק בתופעה עולים למשק הישראלי כספים רבים: כוח פיקוח גדול, מימון ימי מעצר ממושכים, מימון כרטיסי טיסה ועלויות עקיפות עצומות. בנוסף, ניסיון העבר מלמד שמבצעי מעצר וגירוש מהגרי העבודה מישראל כרוכים במעשים כוחניים ובגרימת סבל ומצוקה לאנשים רבים שלא חטאו ולא פשעו, אלא עבדו במשך שנים ארוכות בעבודות קשות. מבצעי הגירוש הללו גם פוגעים בתדמיתה של מדינת ישראל בעולם. המסקנה היא שיש לעשות כל מאמץ לתמוך בהסדרים לעזיבה מרצון של מהגרי עבודה, כפי שנעשה במדינות כמו הולנד, צרפת, בלגיה ושוויץ. במסגרת הניסיונות לאתר פתרונות חלופיים ותמריצים לעידוד העזיבה מרצון, מן הראוי לבחון פתרון ייחודי לקהילת מהגרי העבודה הותיקים, משפחות ויחידים, אלה השוהים בישראל תקופות ארוכות והגיעו לישראל טרם החלטות ממשלת ישראל על מדיניות הגבלת ההגירה וטרם הקמת משטרת ההגירה על גלגוליה השונים. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ה בסיוון התש"ע – 7.6.10