הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברת הכנסת עינת וילף פ/2369/18 הצעת חוק איסור הפליה בחינוך וביטול חוק זכויות התלמיד (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 תיקון חוק לימוד חובה 1. בחוק לימוד חובה, התש"ט–19491, אחרי סעיף 3ג לחוק העיקרי יבוא: "איסור הפליה 3ד. (א) רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע חברתי-כלכלי, או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו, בכל אחד מאלה: (1) רישום תלמיד, קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך; (2) קביעת תכניות לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד חינוך; (3) קיום כיתות נפרדות באותו מוסד חינוך; (4) חובות וזכויות תלמידים לרבות כללי המשמעת והפעלתם. (ב) העובר על הוראות סעיף זה, דינו מאסר שנה או קנס, כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז–19772". ביטול חוק זכויות התלמיד 2. חוק זכויות התלמיד, התשס"א–20003 – בטל. דברי הסבר מוצע בזאת לבטל את חוק זכויות התלמיד במטרה להשיב לאחור את הנזק שגרם החוק לזכויות התלמידים המבקשים ללמוד ולמורים המבקשים ללמד. ביטול החוק והשבת סעיף ההפליה לחוק לימוד חובה כפי שהיה בטרם חקיקת חוק זכויות התלמיד, מחזיר את המצב לקדמותו. חוק זכויות התלמיד גרם נזק של ממש למערכת החינוך במדינת ישראל, ויש לו חלק לא קטן בהידרדרותה. בשם ההגנה על תלמידים בודדים, הוא פגע בזכויותיהם של הרוב המכריע של התלמידים בבית הספר המבקשים ללמוד. בשם ההגנה על תלמידים שאינם מאפשרים לימודים תקינים בבית הספר, הוא הפקיר את המורים לגורלם, ומנע מהם למלא את תפקידם לטובת התלמידים עליהם הם אמונים. חוק זכויות התלמיד יצר שיח בעייתי שבו זכויות התלמידים הפכו לחזות הכול, כשלא מוצבים הגבולות הנדרשים להתנהגותם. החוק הכניס את עורכי הדין לבתי הספר והפך במקרים לא מעטים את עורכי הדין למתווכים ביחסים שבין המורים לתלמידים – כשהמורים אינם זוכים להגנה שווה. חוק זכויות התלמיד, למרות הכוונות הטובות של מחבריו ולמרות שוודאי לא נתכוונו לכך, גזל מהמורים את הכלים והסמכויות הנדרשים כדי להגן על התלמידים ולחנכם וללמדם, ופגע באופן קשה במעמד המורים. ביטול החוק יעביר מסר ברור וחד-משמעי לגבי מעמדם הראוי של מורים במדינת ישראל, שאין מקום לחקיקה ביחסי מורה-תלמיד, שלתלמיד יש חובות לא פחות מזכויות, ושהסדרת הגבולות בבית הספר צריך להיות בסמכות משרד החינוך. יצוין גם שמעבר לעצם שמו של החוק ועיגון יחסי מורה תלמיד בחקיקה – שהם מקור הבעיה והנזק, חוק זכויות התלמיד הפקיע מידי משרד החינוך סמכויות פדגוגיות שראוי היה להשאירן בידיו. סעיף ההרחקה לצמיתות מבתי הספר הפך את תהליך ההרחקה למסורבל, עד כדי פגיעה משמעותית ביכולתם של מנהלי בתי ספר לפעול ביחס לתלמידים שהתנהגותם חריגה. החוק גם יצר כפילות מיותרת עם חוקים אחרים ולא הוסיף בכך דבר: "הזכות לחינוך" המעוגנת בחוק לא שינתה במאום את זכאותם של ילדים ונערים לחינוך, שכן החוק קובע במפורש שהדבר ייעשה "בהתאם להוראות כל דין", ובפועל הכוונה לכך שהזכאות לחינוך תיקבע על פי חוק לימוד חובה. גם "הזכות להיבחן בבחינת בגרות" חסרת משמעות לאור העובדה שבתי הספר הם אלה שקובעים את הזכאות של תלמיד לגשת לבחינת בגרות, גם לאחר חקיקת החוק. הסעיף האוסר על שימוש באמצעי משמעת גופניים או משפילים אף הוא היה מיותר מכיוון שהחוק הפלילי נתן ונותן מענה לכך. הוא הדין גם לגבי הזכות להקמת זכות להקמת מועצות תלמידים. המועצות היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד ממדיניות רשמית של משרד החינוך, ולא היה צורך בתוספת החקיקתית. גם איסור ההפליה בין תלמידים היה קבוע בחוק לימוד חובה טרם חקיקת חוק זכויות התלמיד. בתהליך החקיקה סעיף זה נשלף מחוק לימוד חובה ועבר לחוק החדש כדי לתת לו משקל רב יותר. הצעה זו משיבה את סעיף איסור ההפליה לחוק לימוד חובה, שם מקומו הטבעי. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ט באייר התש"ע- 3.5.10