הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת גדעון עזרא דוד אזולאי אורי אורבך זאב בילסקי עמיר פרץ פ/2576/18 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הכללת רפואת שיניים מונעת בסל שירותי הבריאות), התש"ע–2010 תיקון סעיף 6 1. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד–19941 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 6(א), אחרי פסקה (11) יבוא : "(12) רפואת שיניים מונעת אישית וחינוך לבריאות השן." תיקון סעיף 14 2. בסעיף 14 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (ב)(1), במקום "בשיעור של 5%" יבוא "בשיעור של 5.7%."; (2) בסעיף קטן (ג)(1), במקום "בשיעור של 5% מהכנסתו" יבוא "בשיעור של 5.7% מהכנסתו."; (3) בסעיף קטן (ג)(2), במקום "בשיעור של 5% מהכנסתו" יבוא "בשיעור של 5.7% מהכנסתו."; (4) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1) מעביד החייב לשלם דמי ביטוח בריאות בעד עובד, עובד החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות בעד עצמו ועובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות, ישלמו על אותו חלק מההכנסה שאינה עולה על הסכום המופחת, דמי ביטוח בריאות בשיעור 3.5%; לעניין זה, "סכום מופחת" – כמשמעותו בסעיף 1 לצו הביטוח הלאומי (שיעורים מופחתים של דמי ביטוח), התשנ"ט–19992."; (5) בסעיף קטן (ט)(1)(ב) המילים "ושיעור מופחת של דמי ביטוח בריאות לגבי חלק מהכנסתו של מבוטח" – יימחקו. תחילה ותחולה 3. תחילתו של חוק זה ביום פרסומו (להלן – יום התחילה) והוא יחול על כל מבוטח מיום התחילה ואילך. דברי הסבר בשנת 1994 התקבל חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד–1994, שהגדיר, בין היתר, אלו טיפולים רפואיים ייכללו ב"סל שירותי הבריאות" שיסופק על ידי קופות החולים והמדינה. רפואת השיניים לא נכללה במסגרת חוק זה, ותחום זה מבוסס ברובו כיום על השוק הפרטי לרבות מרפאות פרטיות, חברות ביטוח ועוד. כתוצאה מכך נוצר מצב בו רבבות בוגרים תושבי ישראל אשר סובלים מבעיות שיניים לא ניגשים לטיפולי שיניים, ומצבם אף מחמיר, בגלל שידם אינה משגת לפנות לטיפול רפואי. ממחקר של מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית עולה, כי העלות הגבוהה של טיפולי השיניים מביאה להזנחה חמורה של בריאות הפה, וכי 30% מוותרים על טיפול שיניים בגלל עלותו. מצטיירת תמונה עגומה של אי שוויון, בו רפואת השיניים בארץ היא מפותחת מאוד, אך לא לכל האוכלוסייה נגישות אליה. חוסר השוויוניות בחברה הישראלית לנגישות לטיפולי שיניים והפערים הקיימים מחייבים שינוי של המדיניות הלאומית בתחום בריאות השן. ההימנעות מטיפולי שיניים קיימת בעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות. 58% מהנשאלים במחקר זה בקרב השכבות החלשות (החמישון התחתון) אמרו כי הם לא יפנו לטיפול שיניים, גם אם טיפול כזה יהיה נחוץ, וזאת בגלל עלותו. על פי המחקר, המימון הציבורי לטיפולי שיניים מסתכם בכ-5% בלבד מכלל ההוצאה הלאומית על רפואת השן, לעומת כ- 95% המוטלים על משקי הבית. ההוצאה הכספית על רפואת השיניים מהווה חלק נכבד מההוצאות של משפחה ישראלית על בריאות. מהמחקר האמור עולה, כי 27% מכלל ההוצאות של משק בית על בריאות הן תשלומים לרופאי השיניים, בגין 11 מיליון ביקורים שנתיים המדווחים בישראל, בעיקר במסגרות פרטיות. הצעה זו באה לתקן מציאות זו ולקבוע כי טיפולי השיניים המשמרים ייכללו במסגרת סל שירותי הבריאות. העלאת מס הבריאות באופן דיפרנציאלית – על פי הערכת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כפי שעולה ממסמך שהוגש בנושא ב-10 בפברואר 2010, הכללת טיפולי השיניים המשמרים בלבד בסל שירותי הבריאות מצריכה תוספת של כ-1.6 מיליארדי ש"ח לעלות סל שירותי הבריאות. מימון תוספת זו באמצעות הגדלת דמי ביטוח הבריאות, משמעותה הגדלת הסכום הנגבה כיום בכ-10%. העלאת דמי ביטוח הבריאות תעשה באופן דיפרנציאלי, קרי הגדלה של השיעורים לתשלום בהתאם לשכר, ללא העלאת התשלום למי שמשלם את הסכום המזערי או למקבלי קצבת זקנה. על פי המצב הקיים כיום, שיעורי דמי ביטוח הבריאות הם כדלקמן: בגין הכנסה של עד 60% מהשכר הממוצע משולמים דמי ביטוח בשיעור של 3.1%, ובגין חלק ההכנסה הגבוה מ-60% מהשכר הממוצע משולמים דמי ביטוח בריאות בשיעור 5%. לפי השינוי המוצע, דמי ביטוח בריאות בגין הכנסה של עד 60% מהשכר הממוצע יהיו בשיעור של 3.5%, ובגין חלק ההכנסה שמעל 60% השכר הממוצע דמי ביטוח בריאות יהיו בשיעור 5.7%. לא תחול עלייה בסכום המזערי לדמי ביטוח בריאות ובסכום הנגבה ממקבלי קצבת זקנה. יש לציין כי ממילא כיום (כהוראת שעה עד לסוף שנת 2010) השכר המרבי שבגינו נגבים דמי ביטוח בריאות הוא עד 10 פעמים השכר הממוצע. בהתייחס למשלמים על פי הכנסתם, השיעור המופחת יגדל ל-3.5%, והשיעור הבסיסי יגדל ל-5.7%. המשמעות של גידול זה עבור אדם המשתכר שכר ממוצע היא תוספת של כ-19 שקלים חדשים בגין השיעור המופחת ו-22 שקלים חדשים בגין השיעור הבסיסי, סך הכל תוספת של 41 שקלים חדשים. בהתייחס לאדם המשתכר שכר מינימום (3,850 שקלים חדשים), הרי שהתוספת החודשית בגין השינוי המוצע עומדת על כ-15 שקלים חדשים. נציין, כי הסכומים שהוצגו לעיל חושבו עבור עלות הכללת טיפולי השיניים בסל הבריאות לכלל האוכלוסייה, אם בהצעה שתתקבל יוגבל השירות לקבוצת אוכלוסייה מסוימת הרי שהסכומים האמורים יקטנו בהתאם. השתתפות עצמית – השר, כאמור בסעיף 60 לחוק, יקבע בתקנות השתתפות עצמית מינימאלית ונמוכה על מנת ליצור מחויבות אישית אצל מטופל ולמנוע נגישות יתר ובדיקות סרק אצל רופאים. עם זאת, ההשתתפות תהיה מזערית על מנת שלא תהווה חסם בגישה לטיפולי שיניים לאוכלוסייה החלשה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ח' באב התש"ע – 19.7.10