הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברת הכנסת אורית זוארץ פ/2537/18 הצעת חוק העונשין (תיקון – חבלה נפשית), התש"ע–2010 תיקון סעיף 34כד 1. בחוק העונשין, התשל"ז–19771 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 34כד, אחרי ההגדרה "חבלה מסוכנת" יבוא: ""חבלה נפשית" – פגיעה של קבע בבריאות הנפשית;" הוספת סעיף 335א 2. אחרי סעיף 335 לחוק העיקרי יבוא: "חבלה נפשית 335א. התעלל אדם בבן זוגו וגרם לו בשל כך לחבלה נפשית, דינו – מאסר עשר שנים; בסעיף זה, "בן זוג" – לרבות מי שידוע בציבור כבן זוגו ומי שהיה בעבר בן זוג או ידוע בציבור." דברי הסבר אדם שנגרמה לו חבלה נפשית כתוצאה מהתעללות בן זוגו אינה זוכה למענה הולם מהדין הפלילי. אין נפקה מינה באם מדובר בפגיעה מצד בן הזוג כלפי זוגתו או להיפך, אולם במרבית המקרים התעללות נפשית מופנית כלפי נשים דווקא. אישה שנתונה להתעללות נפשית מצד בן זוגה אינה חווה פגיעה אישית בלבד, אלא פגיעה קבוצתית בעלת חשיבות וצביון פוליטי-חברתי, ולכן תופעה כזו מחייבת התמודדות רצינית וכלל מערכתית. בעייתה של פלונית אינה בעייתה האישית, אלא גילוי של בעיה נרחבת הרבה יותר אשר מחייבת פיתרון פוליטי, הכולל תיקון לחוק העונשין. זאת ועוד, נהיר כי על החוק הפלילי להתאים עצמו לערכי החברה המשתנים. כיום, קיימים קיימות סנקציות פליליות בגין אלימות פיזית. חוק העונשין מהווה נדבך מרכזי בעיצובו של המצפון והמוסר הקולקטיבי ועל כן יש להמשיך ולשנות אותו כך שישקף נאמנה את עמדת התרבות בה הוא נכתב גם לעניין התעללות נפשית. אלימות נפשית היא גרימת נזק ליכולת הקוגניטיבית והשיפוט ההגיוני של הקרבן תוך פגיעה ביכולתו להרגיש ולהתחבר לרגשותיו. זאת ועוד, יש בה כדי להרוס את הזולת ולהביא אותו לידי מצב של מוות נפשי. מבחינה מעשית, מדובר בהתנהגויות ואמירות המתרחשות בתדירות גבוהה ופוגעים קשות ברגשותיה של האישה, דימויה העצמי, בחופש שלה, באמונה שלה בעצמה ובכוחותיה. התעללות זו גורמת סבל רצוף ומתמשך ועם זאת אין בה כל סימן או גילוי, ולו הקטן ביותר, של אלימות פיזית. מדובר באישה החיה עם גבר השולט בה בעזרת טרור תמידי, המגבילהּ בכל צעד ושעל, כאשר היא עוקבת ביראה אחר מצבי רוחו הבלתי ניתנים לניבוי. כך, היא הופכת להיות דמות מהוהה, המסכימה ללא סייג עם נהגיו וקביעותיו. רק בסופו של תהליך ארוך וממושך היא מבינה כי היתה נתונה לאלימות כבר בהתחלה, אך קשה להבחין בדברים בראשיתם. בחוק העונשין דהיום ניתן לראות העלאה על נס של המימד הפיזי, תוך התעלמות, כמעט מוחלטת של המימד הנפשי. אין הצדקה בישראל העכשווית להתמקדות האובססיבית של המשפט הפלילי בצורות השונות של נגיעה ופגיעה בגוף הפיזי, תוך הזנחת נפש האדם. כך נוצר מצב אבסורדי שאדם הגורם לחבלה פיזית קלה יידון למאסר, בעוד אחר המשחית נפש זולתו במשך שנים לא יישא באחריות פלילית כלל. ההתייחסות היחידה לאלימות נפשית במסגרתו של חוק העונשין מעוגנת בשני סעיפים בחלק ב' של החוק. סעיף 300א מאפשר הקלה בעונש שעה שהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה כתוצאה מהתעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו שהנאשם גרם למותו. סעיף 368ג קובע כי העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית דינו מאסר שבע שנים. היה העושה אחראי על קטין או חסר הישע, דינו- מאסר תשע שנים. עוד ניתן למצוא הכרה בסוג של של אלימות בסעיף 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה וכן בחוק למניעת הטרדה מאיימת אשר אינם חוסים תחת המשפט הפלילי. התיקון המוצע בהצעת החוק נועד לתת מענה לבן או בת זוג הנפגע מהתעללות נפשית אשר הובילה לנזק נפשי קבוע. העונש הקבוע בגין פגיעה נפשית זהה לקבוע בשל חבלה פיזית בנסיבות מחמירות כאשר השוני המהותי הוא ביסוד הנפשי הנדרש; בעוד שהגורם לחבלה פיזית צריך להיות בעל מחשבה פלילית, הרי שעל החובל חבלה נפשית להתכוון לגרימת הנזק. על כן מוצע בזאת לתקן את חוק העונשין בשני אופנים: האחד, החוק יגדיר מהי חבלה נפשית. השני, הוספת עבירה המטילה עשר שנות מאסר על בן או בת זוג הנוקט בהתעללות נפשית וגורם לרעהו חבלה נפשית. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1781/17). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ח' באב התש"ע – 19.7.10