הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת דני דנון
רחל אדטו
אברהם דיכטר
דניאל בן-סימון
אמנון כהן
אורי אריאל
פ/2539/18
הצעת חוק העונשין (תיקון – השארת ילד ללא השגחה ראויה), התש"ע–2010
תיקון סעיף 361
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–19771, בסעיף 361 –
(1) במקום "שש שנים" יבוא "תשע שנים";
(2) אחרי "שלוש שנים" יבוא "או הקנס כאמור בסעיף 61(א)3)";
(3) אחרי "שנה אחת" יבוא "או הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2)";
(4) אחרי "חמש שנים" יבוא "או הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4)";
(5) בסופו יבוא "מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, יראו במקרים הבאים השארת ילד בלא השגחה ראויה –
(1) השארת ילד במקום ציבורי לזמן בלתי סביר, מבלי לדאוג להסדרים סבירים להשגחה עליו ולטיפול בו, כאשר נגרם לילד נזק;
(2) השארת ילד במקום סגור מחוץ לטווח הראייה של ההורה או של האחראי עליו, כאשר נגרם לילד נזק;
(3) השארת ילד ללא השגחה, לכל פרק זמן בכלי רכב, כאשר המנוע דולק או כאשר מפתחות כלי הרכב נמצאים במצת;
(4) השארת ילד ללא השגחה בכלי רכב חונה הנמצא במרחק של שלושה מטרים או יותר מן הנהג או מחוץ לטווח הראייה שלו, למשך 15 דקות ומעלה."
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק היא למנוע פגיעות של ילדים ובני נוער שנגרמות כתוצאה מהשארתם ללא השגחה ראויה בסביבה בה עלול להיגרם להם נזק. תאונות המתרחשות בבית ובחצר הן אחד מהגורמים העיקריים להיפגעות של ילדים ובני-נוער - מאות אלפי ילדים נפגעים בכל שנה בתאונות בית וחצר. לפי נתוני משרד הבריאות, יותר מ-100,000 ילדים פנו בשנת 2008 לחדר מיון בשל תאונות אלה, אלפים אושפזו ועשרות נפטרו כתוצאה מפגיעות שנגרמו בתאונות אלה. הישארות ילדים ללא השגחה נזכרת לעתים קרובות כגורם לתאונות אלו.
בשנת 2001 תוקן סעיף 361 לחוק העונשין בישראל, ונכללה בו עבירה של השארת ילד עד גיל שש ללא השגחה. העונש על עבירה זאת הוא שנה עד שלוש שנות מאסר. למצער, בשנים 2002–2010 נפתחו במשטרה 811 תיקים בלבד בגין עבירה זאת. מבדיקה שערך המרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי אכיפת סעיף החוק בישראל לוקה בחסר. למרות שבשנים האחרונות ניכרת עלייה משמעותית במספר התיקים שנפתחים לפי סעיף זה, בכמחצית מן התיקים הנחקר בתיק אינו נרשם כחשוד כדי למנוע תיוגו כעבריין; יותר משלושה-רבעים מן התיקים שנפתחו בגין עבירה זאת נסגרו; שיעור קטן (5.3%) של התיקים מגיע לדיון משפטי ושיעור מזערי (3.3%) מתוכם מסתיים בהרשעה. לעניין גזר הדין, מערכת המשפט כמעט איננה מטילה על העבריין עונשי מאסר בפועל ומעדיפה לגזור עליו מאסר על תנאי, עבודות שירות או פיצויים, וזאת עקב ברירת המאסר הקיימת בחוק. תוצאות המחקר מצביעות על כך שהקושי באכיפת החוק נובע, בין השאר, מבעיות בחוק ובניסוחו. סעיף החוק בישראל, בניגוד לחקיקה בנושא זה במדינות רבות בעולם, מנוסח באופן רחב וכללי שאיננו מגדיר קריטריונים ברורים ומוגדרים בהם אין להשאיר ילד ללא השגחה, והגיל המינימאלי להשארת ילד ללא השגחה בישראל נמוך מזה הנהוג במדינות אחרות. בנוסף, עונש המאסר הקיים כיום גבוה בצורה ניכרת מהעונשים הקבועים בחוקים דומים בעולם, דבר הגורם לתת אכיפה, בהיותו יוצר רף אכיפה גבוה מדי למקרים בהם הנסיבות לא מצדיקות עונשי מאסר.
לפיכך מוצא בזאת להעלות את הגיל המינימאלי להשארת ילד ללא השגחה משש לתשע, ולהוסיף ברירת קנס לצד עונש המאסר, על מנת שהעונש יהלום קשת רחבה יותר של מקרים. בנוסף, הצעת החוק מציעה למקד את ההגדרה "השגחה לא ראויה" על ידי הגדרת של קריטריונים ברורים למצבים מסוימים בהם אין להשאיר ילד ללא השגחה, אולם אין בפירוט המקרים הללו לפגוע בכלליותו של הסעיף, וייתכנו מקרים שלא מצוינים בתיקון זה לחוק, שיפלו לגדרי סעיף זה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' באב התש"ע – 19.7.10