הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת זבולון אורלב זאב אלקין אריה אלדד דני דנון זאב בילסקי משה גפני פ/2608/18 הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – נהלי הוועדה המיוחדת בעקבות מסקנת ועדת החקירה הממלכתית), התש"ע–2010 תיקון סעיף 13 1. בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה–20051 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף קטן 13(א): (1) במקום "שלוש" יבוא "עשר"; (2) אחרי "הנוגע לתביעה", יבוא "אלא אם נאמר אחרת בחוק זה". תיקון סעיף 137 2. בסעיף 137 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (ב), אחרי פסקה (2) יבוא: "(3) הוועדה תשקול את נסיבות המקרה שלפניה, לאורן של מטרות חוק זה, ובפרט מתן פיצויים הוגנים וראויים, תוך מתן אפשרות לשיקומם של המפונים ומתן אפשרות להמשיך את חייהם ללא פגיעה ברמת החיים, המגורים והתעסוקה, לעומת מצבם ערב הפינוי. (4) הוועדה לא תהא כפופה בהפעלת שיקול דעתה לגורם כלשהו בשירות הציבורי; ככל שתמצא הוועדה לנכון להיזקק לייעוץ משפטי היא תקבל ייעוץ ממי שתבחר באופן עצמאי, שלא יהיה כפוף לכל גוף אחר"; (2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1) על אף האמור בסעיף 13(א) לחוק זה, פניה לוועדה המיוחדת בכל נושא תוכל להיות מוגשת עד חלוף שתים-עשרה שנים וחצי מיום הפינוי"; (3) בסעיף קטן (ד) – (1) האמור בו יסומן "(1)", ובמקום "רשאי המבקש" יבוא "רשאים המבקש והיועץ המשפטי לממשלה"; (2) אחרי פסקה (1) יבוא: "(2) בדונו בעתירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לקבל לידיו את כל המידע שהיה בפני הוועדה המיוחדת, וכן כל מידע נוסף שימצא לנכון. (3) בדונו בעתירה לפי חוק זה, למעט בעתירה על קבלת בקשה לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט לשקול בעצמו כל שיקול שיכולה היתה הוועדה המיוחדת לשקול, ולהורות על מתן כל סעד שיכולה היתה הוועדה המיוחדת לתת." תחילה 3. (א) תחילתו של חוק זה מיום קבלתו בכנסת. (ב) סעיף 137(ד)(3) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 2 לחוק זה, יחול גם על עתירות תלויות ועומדות. דברי הסבר בדין וחשבון הסופי שהגישה ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון (מיום כ"ד בסיון התש"ע, 6 ביוני 2010), הוקדש פרק שלם לסוגית הוועדה המיוחדת שהוקמה מכוח חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה–2005. ועדת החקירה קבעה בהחלטתה (עמודים 342-344): "...סבורה ועדת החקירה, כי החלטת הוועדה המיוחדת לגדור עצמה, מרצון, בשורה ארוכה של עקרונות א-פריוריים (ובלתי כתובים), הצרה את שיקול דעתה, שלא לצורך ושלא לטובת העניין שלשמו פעלה. הוועדה המיוחדת נועדה לכסות על הפער שבין החוקי לבין ההגון והראוי. החוק אינו יכול לפצות את כל מגוון המקרים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. מקום שבו נגרם עוול למי מהמפונים, בשל תנאי החוק המוגדרים, ועל רקע קיומן של נסיבות מיוחדות, הרי שחובת הוועדה המיוחדת להשלים חלל זה ולתקן את המעוות. ודוק: בעניין זה, על הוועדה המיוחדת לשקול כל תביעה ותביעה לגופה, כשהיא מונחית על-פי שיקולי הצדק שהוסמכה לשקול. משקבע המחוקק כי הוועדה המיוחדת תהיה גוף שסמכות פעולתו כמעט נעדרת גבולות, ומשמחוקק המשנה - אף הוא - בחר להותיר בידה שיקול דעת רחב, היה על הוועדה לממש שיקול דעת זה במלואו, ולא לתוחמו במערכת הכובלת של העקרונות שהשיתה על עצמה (אף אם בכפוף לחריגים). על הוועדה המיוחדת לראות לנגד עיניה את כל אחד ואחת מהמפונים; עליה לבחון את קשת המצבים כולה, על כל גווניה. לפיכך ועדת החקירה סבורה שהוועדה המיוחדת אינה יכולה להימנע מלדון לגוף העניין בכל מקרה... ועדת החקירה סבורה שעל הוועדה המיוחדת לשאול עצמה, ביחס לכל מבקש, אם מתקיימות לגביו נסיבות מיוחדות, ואם לדעתה מן הצדק להעניק לו סעד... הכלל הוא שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, לאור נסיבותיו המיוחדות ולאור שיקולי הצדק הקונקרטיים הנוגעים לו... מהות המשימה – עשיית צדק. זו הוועדה המיוחדת, וזו תכליתה... באשר לסוגיית הייעוץ המשפטי: המסגרת שהוועדה המיוחדת פועלת בה מבוססת על שיקולי צדק ונסיבות מיוחדות. שיקולים אלו, הם שצריכים להדריך את הוועדה בהחלטותיה, ובשיקולים אלו, אין ערך מוסף משמעותי לכללים משפטיים, אלא לניסיון החיים של כל אחד מחברי הוועדה; להכרה ולהבנה למצבם של המפונים, על גווניהם השונים; לפתיחות מחשבתית ואנושית; ומנגד גם לאחריות ביחס למשאבי הציבור וכלפי הציבור. הוועדה התרשמה, כי התבססותה של הוועדה המיוחדת על ייעוץ משפטי (לרבות ממשרד המשפטים) – שאינו שוקל שיקולי צדק טוב יותר מחברי הוועדה עצמם – הייתה מופרזת, ויתכן שהיה בה "אפקט מצנן" שהקשה עליה ליטול אחריות מספקת בהחלטותיה. ביחס ליועצים המשפטיים הוועדה סבורה, כי מחובתם לשנן לעצמם כל העת את גבולות תפקידם. גם כאשר יש מי שמבקש מהם הכרעות, בנושאים שאינם בעלי אופי משפטי-דומיננטי, עליהם לדעת לסרב ולהחזיר את הכדור למגרשו. הוא בעל הסמכות ועליו מוטלת האחריות... עוד סבורה הוועדה, כי מנגנון ההשגה שנקבע בחוק על החלטות הוועדה המיוחדת... אינו מקדם במידה מספקת את שיקולי הצדק המהותי שעומדים בבסיס סמכותה של הוועדה המיוחדת. הצדק המהותי יקודם טוב יותר, לדעת ועדת החקירה, אם גם הביקורת השיפוטית המופעלת במסגרת ההשגה על החלטות הוועדה המיוחדת תודרך על-ידי אותם שיקולי צדק מהותי ששוקלת הוועדה המיוחדת עצמה, ולא רק על ידי ההלכות הנוהגות במשפט המינהלי... אם נכונה הטענה שחברי הוועדה המיוחדת חששו ממימוש שיקול הדעת הנרחב שהפקיד בידם החוק ומסיבה זו הגבילו עצמם בדרך של קביעת הנחיות פנימיות מצמצמות, הרי שניתן היה למצוא לכך מענה רב עוצמה באמצעות שינוי החוק, כך שגם למדינה, ולא רק למפונה, הייתה ניתנת זכות השגה על החלטות הוועדה המיוחדת. סביר להניח – ואף ראוי – כי זכות זו הייתה מופעלת על ידי המדינה רק במקרים חריגים. על כן ממליצה ועדת החקירה על תיקון חוק יישום ההתנתקות, כך שמנגנון ההשגה על החלטות הוועדה המיוחדת אמנם יישאר מנגנון של עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אך שבית המשפט יוסמך במפורש בחוק "להיכנס לנעליה" של הוועדה המיוחדת ולשקול גם את שיקולי הצדק המהותי שהיא רשאית לשקול... כצעד מאזן ומשלים לכך, שגם יגביר את עצמאותם של חברי הוועדה המיוחדת, ועדת החקירה ממליצה כי גם למדינה תינתן בחוק הזכות להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטות הוועדה המיוחדת" [ההדגשות הוספו]. בהתאם להמלצות הוועדה דנן, מוצע לתקן את החוק כך שיודגשו השיקולים אותם על הוועדה לשקול, ובפרט שיקולי הצדק ונסיבות המקרה הפרטני שלפניה, ותוך התחשבות בצורך העליון עליו הצביעה הוועדה בדוח בשיקומם של המפונים. ועדת החקירה קבעה כי יסוד השיקום מבוסס ככל האפשר על מתן אפשרות למפונים להמשיך את חייהם במקומות אליהם עברו (בתחומים שבשליטת מדינת ישראל) ללא פגיעה ברמת החיים, המגורים והתעסוקה לעומת המצב ערב הפינוי. כן מוצע, בהתאם להמלצות ועדת החקירה, לתקן את מנגנון ההשגה על החלטות הוועדה המיוחדת, כך ש"בית המשפט יוסמך במפורש בחוק "להיכנס לנעליה" של הוועדה המיוחדת ולשקול גם את שיקולי הצדק המהותי שהיא רשאית לשקול", בהתאם להמלצת ועדת החקירה יוכל היועץ המשפטי לממשלה (אשר הוועדה לא תהא כפופה לו בהחלטותיה) להגיש עתירה מינהלית כנגד החלטות הוועדה. (כשהנחת הוועדה הייתה כי סביר וראוי שזכות זו תופעל במקרים חריגים). מובן, כי מתן האפשרות ליועץ המשפטי לממשלה לתקוף במסגרת עתירה מנהלית את החלטות הוועדה המיוחדת, מחייב את המסקנה כי הוועדה תהיה עצמאית לחלוטין בדיוניה ובשיקוליה. כך גם הייעוץ המשפטי שתקבל. במיוחד מובן כי אין להכפיפה ליועץ המשפטי לממשלה שהרי הוא זה שניתנה לו סמכות לתקוף את החלטותיה, אם ימצא לנכון לעשות כן. לנוכח תיקוני החוק הנדרשים, בהתאם להמלצות ועדת החקירה, יש לשנות את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, על מנת לאפשר הגשת תביעות בהתאם לחוק המתוקן. יצוין, כי תקופת פעילותה של הוועדה המיוחדת הוארכה גם כך, במסגרת הסכם הח"כים, לפחות עד סוף שנת 2017 (וראה בפירוט גם בהערה 492 לדוח ועדת החקירה), והתיקון המוצע מבקש לתת תוקף של חוק להסכמה זו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' באב התש"ע – 21.7.10