הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת מסעוד גנאים סעיד נפאע חנא סוייד אברהים צרצור פ/2739/18 הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הקדמת גיל הפרישה לעובדי הוראה), התשע"א–2010 תיקון סעיף 3 1. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–20041, בסעיף 3, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) ובסעיפים 5, 6, ו-9, מנהל, מורה או גננת העובד במוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט–19492 (להלן – עובד הוראה במוסד חינוך), יהיה זכאי לפרוש מעבודתו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או על פי הסכם, גמלה בשל פרישתו מהעבודה, אם התקיים בו אחד מאלה: (1) הגיע לגיל 65 לגבר או גיל 62 לאישה; (2) עבד במשך 25 שנים כעובד הוראה במוסד חינוך, בין אם התקופה רצופה ובין אם לאו." דברי הסבר מקצוע ההוראה הוא אחד מהמקצועות החשובים ביותר בשל תרומתו לעיצוב פני החברה, ובהיותו כך מתחייב שהמורה יהיה תמיד במוטיבציה וכושר אינטלקטואלי גבוהים. על מנת שהמורה לא יישחק וכדי לרענן את המערכת במורים חדשים צריך שתקופת העסקת מורה לא תהיה ארוכה, כדי שהמורה ימשיך ללמד ולחנך מתוך דחף של הנאה ונתינה ולא מתוך כורח, במיוחד שמדובר במקצוע המשפיע בעיצוב המנטאליות של התלמידים ורמתם האינטלקטואלית. במצב הקיים, משרד האוצר, בהסכמה עם משרד החינוך, מגבילים את מספר המורים הפורשים מרצון ואינם נענים למרבית הבקשות לפרישה מוקדמת. מורים שמעוניינים לפרוש בכבוד הראוי להם נתקלים בכל המכשולים של האוצר והחינוך. על מנת לפרוש מוקדם חלק מהמורים עוברים מסכת השפלות ומתרוצצים בין גורמי מקצוע שונים על מנת להוכיח שהם לא כשירים יותר לעבודה בהוראה, זאת במקום להעניק להם את הכבוד הראוי כאות הוקרה על השנים שהשקיעו במערכת. יש לציין כי סעיפים דומים קיימים בחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970, אך הסעיפים אינם מיושמים ונאכפים במלואם וזאת בשל ההגבלות של משרד האוצר. הצעת חוק זה באה כדי לתמוך בחוק הקיים ולהעניק לציבור המורים הזדמנות נוספת למימוש זכויותיהם למי שבוחר לפרוש מרצון לאחר 25 שנות עבודה ושליחות בהוראה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בכסלו התשע"א – 29.11.10