הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת מאיר שטרית
פ/2758/18
הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – הפחתת רמת הקרינה הסלולרית), התשע"א–2010
הוספת סעיף 266ג1
1.
בחוק התכנון והבניה, התשכ"א–19651, אחרי סעיף 266ג יבוא:
"פטור להתקן בסיס רט"ן
266ג1.
(א) התקנת התקן בסיס רט"ן והתקנת מתקן העגינה הנושא אותו, על גג בניין או בצמוד לקיר חיצוני של בניין, הנעשים בידי בעל רישיון, אינם טעונים היתר לפי סעיף 145, ובלבד שהתקן בסיס הרט"ן מותקן ומופעל בהתאם לתנאי היתר בטיחות קרינה תקף שקיבל בעל הרישיון כדין ושהציוד המיועד לתמוך בהתקן בסיס הרט"ן הותקן בחלק מבניין שנבנה כדין ושהשטח עליו מוצב הציוד האמור אינו עולה על 5 מטרים מרובעים.
(ב) בסעיף זה –
"בעל רישיון", "בזק", "גג בניין" – כהגדרתם בחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב–19822;
"התקן בסיס רט"ן" – מיתקן או התקן שנועד מעיקרו למטרות בזק, שמימדיו אינם עולים על 30X50X150 ס"מ, המשמש לצרכי קליטה ושידור ברשת רדיו טלפון נייד, אשר מרחק הבטיחות ממנו לא עולה על 4 מטרים ובכל מקרה אינו חורג מתחום הגג או הבניין עליו הוא מוצב;
"מיתקן עגינה" – מיתקן או התקן המשמש לחיבור התקן בסיס רט"ן אל גג הבניין או לקיר החיצוני בבניין;
"היתר בטיחות קרינה" – היתר הקמה והיתר הפעלה כהגדרתם בחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו–20063 שנתנו בהתאם להוראותיו."
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק לעודד את חברות הסלולר להקים יותר אנטנות סלולריות קטנות בגודלן בעיקר במרכזי הערים וזאת בהתאם להמלצות גופי הבטיחות בארץ ובעולם. על פי עמדתם של גופים אלו, כולל המשרד להגנת הסביבה, על מנת להפחית את עוצמות השידור, הן מן המכשירים והן ממתקני השידור, יש להקים מתקני שידור קטנים בצפיפות רבה יחסית. המשרד להגנת הסביבה קבע ספי החשיפה המקסימליים מהאנטנות הסלולריות במדינת ישראל הנמוכים פי 10 מהמלצות ארגון הבריאות העולמי ומהנהוג במרבית מדינות המערב, אך זה אינו מפחית את החשש הציבורי מהקרינה הסלולרית. הרשויות המקומיות אשר חוששות מתגובת הציבור נמנעות לאשר ומעכבות הקמתן של תשתיות סלולריות ובכך על פי גורמי הבריאות ואיכות הסביבה פועלות כנגד האינטרס הציבורי. הליך ההקמה המהיר לאנטנות קטנות אלו, איננו פוטר משמירה על כללי בטיחות הקרינה ובטיחותו של הציבור. הצעת החוק פוטרת הקמתם של מתקני שידור קטנים מהיתר לפי פרק ה' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965 (להלן – החוק), אולם היא איננה פוטרת מהחובה הקיימת על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו–2006, לקבלת היתרי בטיחות קרינה, בדיוק כפי שנדרש גם ביחס למתקני השידור שאינם פטורים מהיתר לפי פרק ה' לחוק. כך, בטרם הקמתו של מתקן גישה אלחוטית נדרש לקבל היתר הקמה מהממונה על הקרינה, ולאחר הקמתו, היתר הפעלה. כל מתקן גישה אלחוטית מחויב בבדיקת קרינה אחת לשנה, המבוצעת על ידי מודד מוסמך בעל רישיון מהמשרד להגנת הסביבה לביצוע מדידת קרינה.
נוסף לכך, בהגדרת מיתקן גישה אלחוטית מוצע שינוי לפיו טווח הבטיחות לבריאות הציבור ממנו לא יעלה על 4 מטרים ולא יחרוג מתחום המגרש בו הוא מוצב. שינוי זה בא להבטיח שמיתקן הגישה יהיה לא רק קטן מימדים בהיבט הפיזי, אלא גם קטן השפעה בהיבט בטיחות הקרינה.
משרד הבריאות פרסם בפברואר 2008 את המלצותיו בנוגע לשימוש בטלפונים הסלולריים. בהמלצותיו, המשרד מצא לנכון להמליץ על צמצום השימוש במכשיר הסלולרי באזורים עם קליטה חלשה דוגמת אזורים בהם קיים מיעוט אנטנות יחסי. המשרד להגנת הסביבה פרסם בשנת 2008 דו"ח, בו הוא קובע כי הגדלת מספר האנטנות מפחיתה את עוצמות השידור הן מהאנטנות והן מהמכשירים הסלולריים. בנוסף, לאחרונה פרסם המשרד טבלאות החושפות את ההבדלים בעוצמות השידור אליהם נחשף הציבור בערים שונות בארץ, כאשר ההבדל בעוצמות השידור נובע מן העובדה שבחלק מהערים קיים מספר מועט של אנטנות. על פי הנתונים שפורסמו, בערים רבות, עוצמות השידור אליהן נחשף הציבור כתוצאה מכך שקיים בהן מספר מועט של אנטנות, הן גבוהות בהרבה בהשוואה לערים בהן מספר האנטנות גדול יחסית. מציאות זו עומדת בניגוד מוחלט להמלצת רשויות הבריאות והבטיחות וביחס הפוך לאינטרס הציבורי.
מדינות דוגמת אנגליה, צרפת, גרמניה ואוסטריה, מעודדות את חברות הסלולר בתחומן להקים יותר אנטנות קטנות בגודלן, בדרך של פטור מהיתרי הבנייה. בכך מעודדות אותן מדינות הקמת מתקנים קטנים יחסית על חשבון הקמת אנטנות גדולות, צדק חלוקתי בחשיפה הציבורית לקרינה מינימלית, השתלבות נכונה יותר בחזות העירונית, פריסה אופטימלית של תשתית חיונית ומעל הכול צמצום רמות החשיפה אליהם נחשף הציבור.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ו' בטבת התשע"א – 13.12.10