הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת דב חנין זבולון אורלב דני דנון פ/3151/18 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – מינוי עורך דין לייצוג קטין), התשע"א–2011 הוספת סעיף 8ד 1. בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–19601, אחרי סעיף 8ג יבוא: "חובת מינוי עורך דין לייצוג קטין 8ד. בהליכים לפי סעיף 3(4), ימנה בית המשפט לקטין עורך דין שייצגו, זולת אם הקטין בחר להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו." דברי הסבר תיקון זה בא להכיר בזכותם של קטינים להביע עמדותיהם ולהישמע בבית המשפט. מטרת התיקון לכונן את החובה והזכות של קטין לייצוג משפטי על ידי עורך דין בהליכים לפי בסעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960 (להלן – חוק הנוער), המתנהל בעניינו. מדובר בהליכים בהם בית המשפט מחליט להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו ולמסור אותו למשמורת של רשויות הרווחה להעבירו להחזקה במעון או במעון נעול, במצבים בהם בית המשפט קובע כי אין דרך אחרת להבטיח את הטיפול בקטין ואת ההשגחה עליו, שכן על פי חוות דעת של עובד סוציאלי ועל פי החלטת בית המשפט הקטין הוא נזקק והחלטת בית המשפט כאמור נחוצה לטיפולו. התיקון הינו פרי תהליך הדרגתי שהחל במדינת ישראל בשנים האחרונות, אשר במרכזו הכרה בזכויותיהם של קטינים כישות משפטית עצמאית והעצמת מעמדם במשפט ובחברה. תפיסה זו נלמדת הן מאשרור האמנה הבינלאומית להגנה על זכויות הילד במדינת ישראל בשנת 1991, והן מהמלצות הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה (מוכרת גם כועדת רוטלוי) אשר חלקן אומצו בתיקון משנת 2009 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א–1971 (ראה: הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה - ועדת המשנה בנושא ייצוג נפרד לילדים בהליכים אזרחיים דין וחשבון (2003), עמודים 29-34). יש לציין כי בניגוד לעמדת הוועדה, עמדת יוזמי הצעת החוק היא כי בכל מקרה של הליך כאמור בסעיף 3(4) לחוק יש למנות עורך דין מייצג לקטין ללא קשר לגילו. תכלית התיקון היא לחזק את שיח זכויות הקטינים בישראל ולהעלות את מעמדו של הקטין למעמד שווה בהליך אל מול באי הדין האחרים. בהליך לפי חוק הנוער כיום, ניצבים בבית המשפט גורמי הרווחה מצידו האחד של המתרס, והורי הקטין מעברו השני, ושניהם אמונים על טובתו. באופן פרדוקסאלי ממש, הקטין הינו מושא הדיון, אך אינו צד לדיון. לכן, קולו אינו נשמע ואין לו הזכות להביע את רצונו באשר לגורלו שלו. לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, קטינים הבאים בפני בית המשפט לנוער בהליך פלילי זכאים לייצוג על ידי סנגור, החל מרגע החקירה ועד לסיום ההליך בעניינם. אולם קטין המובא בפני בית המשפט בהליך לפי חוק הנוער, המוכרז כ"קטין נזקק" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק הנוער, אשר עלול בדרכי טיפול והשגחה להיות מוצא מהבית, אינו זכאי לייצוג עורך דין שייצג את עמדותיו ורצונו. חשיבות התיקון נובעת ממספר גורמים, שבראשם העיקרון לפיו גם לקטין, ככל אזרח במדינה, הזכות להשמיע דברו בהליך משפטי הנוגע לו. בהליך המשפטי מתוקף חוק הנוער מתקבלות החלטות הרות גורל לגבי חייו של הקטין ועיצוב עתידו, כדוגמת הוצאה ממשמורת והשמה חוץ-ביתית (הוצאת הקטין מבית הוריו והשמתו במעונות או מוסדות אחרים). בנוסף, חוק הנוער מתיר להוציא את הקטין מביתו למעון נעול בו חירות המוחזקים מוגבלת, או לחלופין לשלוח את הקטין לאשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי. החשיבות בייצוג רצון הקטין מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בהליכים אלה, שכן יש להם השפעה משמעותית ורבת עוצמה על הקטין והפעלתם עלולה להיות כרוכה בהשלכות שליליות רבות על המשך חייו באם תיעשה בצורה מזיקה. ככל שזה נוגע לאשפוז כפוי, ישנה חובה לייצוג רצון הקטין, כאמור בסעיף 3ו(ב) לחוק הנוער, להבדיל מהליכים אחרים המתנהלים לפי החוק. עובדה זו מהווה אינדיקציה לכך שהמחוקק כבר הכיר בחשיבות ייצוג רצון הקטין בהחלטות מהותיות הנעשות לגביו. הזכות לייצוג והזכות להליך הוגן נובעות בין היתר מעקרונות יסוד המעוגנים באמנה לזכויות הילד- הזכות לשוויון, הזכות להשתתפות ועקרון הכשרים המתפתחים. הזכות להתפתחות, שהוכרה באמנה להגנה על זכויות הילד והודגשה בחשיבותה בוועדת רוטלוי, כוללת בתוכה מרכיבים חיוניים להתפתחות האישיותיות של הקטין לשם תפקודו התקין בינו לבין עצמו ובינו לבין החברה בעתיד והיא פגיעה במיוחד כאשר חירות הקטין נשללת. הצדדים בהליך לפי חוק הנוער הם ההורים ושירותי הרווחה, והם לא תמיד יכולים לייצג את עמדתו של הקטין. במקרים מסוימים, קיים ניגוד בין רצון ההורה לרצון הקטין, באחרים, ההורה אינו נמצא בעמדה בה הוא יכול לקבוע את טובת הקטין באופן אובייקטיבי, עקב מצב אמוציונאלי רגיש, המתווסף לדיון בהליכים כאלו. מנגד, ניצבים שירותי הרווחה, אשר טובת הקטין אמנם עומדת לנגד עיניהם, אולם אין היא בהכרח תואמת את רצונו. כתוצאה מכך, הקטין "נעלם מעיניהם" של המעורבים בקבלת ההחלטות שנעשות לגביו, אף שהוא אמור להוות דמות מרכזית העומדת בשיקולי ההכרעה. הוא עומד אל מול "עולם המבוגרים", לבד, וללא מייצג שיגן על האינטרסים שלו. מצב זה לוקה בחסר. בתי המשפט זיהו את הבעייתיות שבכך, והלכה למעשה, יותר ויותר שופטים עומדים על כך שגם לקטין ימונה מייצג, אשר יביע את רצונותיו. זאת, לא רק בשל הזכות המתחייבת, אלא גם בשל החשיבות המכרעת שיש לעמדת הקטין, הוא מושא ההחלטה, להכרעת השופט לעניין המסגרת ההולמת ביותר בעניינו. עובדה זו מצביעה על הצורך בייצוג, ועל ההכרח לקבע את החובה לייצוג הקטין בחוק, ולא להשאירה לשיקול דעתו של השופט בבית המשפט. הזכות לייצוג בהליך משפטי היא זכות יסוד, לה זכאי כל אדם. הצעת החוק מכירה בזכותם היסודית של קטינים לייצוג בכל הליך משפטי הנוגע לו. הכרה זו נסובה על הצורך לקדם את זכויותיהם של קטינים בהליך המשפטי, ועל החשיבות הקריטית שבמתן מקום משמעותי לביטוי רצונו של הקטין. בלב תפיסה זו עומדת הכרה שקטינים אינם מצוידים בכלים, בניסיון ובמודעות המאפשרים להם להציג כראוי את האינטרסים שלהם בפני בית המשפט. לכן, לשם קידום זכויותיהם, צורכיהם והאינטרסים של הקטינים בהליכים אלו, ותוך מתן משקל ראוי לעמדותיהם, ראוי כי תקום חובה למנות לקטין עורך דין, שייצגו בבית המשפט, אשר יפעל בנאמנות, בנחישות ובמסירות תוך שרצון הקטין ינחה את דרכו בייצוגו. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ד באדר ב' התשע"א – 30.3.11