הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה הצעת חוק של חברי הכנסת זהבה גלאון משה גפני אילן גילאון ניצן הורוביץ פ/3168/18 הצעת חוק גיל פרישה לאישה (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 תיקון חוק גיל פרישה 1. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–20041 – (1) בסעיף 3, במקום "ובכפוף להוראות פרק ד' – גיל" יבוא "וגיל"; (2) בסעיף 6(3), במקום הסיפה החל במילה "בכפוף" יבוא "גיל 62"; (3) סעיף 9 – בטל; (4) בתוספת, בחלק ב', במקום הקטע החל במילים "מאי 1947" ועד "64", יבוא "מאי 1947 ואילך 62". תיקון חוק הביטוח הלאומי 2. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–19952, בלוח א'1, בחלק א', בטבלה "לאישה", במקום הקטע החל במילים "מאי 1947" ועד "64", יבוא "מאי 1947 ואילך 62". דברי הסבר בינואר 2004 העבירה הכנסת חוק שעיקרו העלאת גיל הזכאות לפנסיה לנשים וגברים. בעוד לגברים עלה גיל הזכאות לפרישה בשנתיים מ- 65 ל-67, הרי שלנשים הועלה גיל הפרישה הראשוני ב-4 שנים מגיל 60 ל-64. הכנסת קבעה אמנם בחוק כי תוקם ועדה לבחינת העלאת גיל הפרישה לנשים, ואולם במקביל נקבע גם מנגנון אוטומטי המאפשר את העלאת גיל הפרישה ל- 64. שינוי זה של גיל הפרישה, הינו בעל השלכות מרחיקות לכת, על ציבור הנשים העובדות בישראל. הצעת חוק זו נכתבה בשיתוף פעולה עם ארגון נעמ"ת, אשר דרשה עוד בטרם התקבל החוק לבחון את כל השלכותיו על שוק העבודה בכלל ועל ציבור הנשים בפרט; וכי בהתאם להמלצות דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה מהעבודה בראשות השופטת שושנה נתניהו (להלן- דו"ח נתניהו), יש לפעול להחלתם של מנגנוני בקרה וקידום שוויון, בדרך של חקיקת חוק לעידוד תעסוקת נשים בגילאים המבוגרים וייסודה של ועדת מעקב שתבטיח השוואת זכויות לנשים בשוק העבודה. זאת מבחינת שיעורי העסקתן של נשים ופערי השכר בינן לבין עובדים גברים. להמלצות חשובות אלה אין זכר בחוק גיל פרישה, בלעדיהן דחיית גיל הפרישה רק מביא עימו הרחבה ניכרת של מעגל העוני בקרב נשים. נשים, על פי כל הנתונים, הן עדיין סקטור מופלה לרעה בשוק העבודה בכלל ובגילאים המבוגרים בפרט. כך, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדי שנה, נעולה כי חרף עליה של ממש ברמת ההשכלה של נשים ובאחוז השתתפותן בשוק העבודה, מעמד האישה והשוויון בשוק העבודה עדיין רחוקים מלהשביע רצון. יתירה מכך, נשים נפלטות משוק העבודה טרם הגיען לגיל 60. לפיכך, דחיית גיל הזכאות לפנסיה, ללא יצירת תשתית רצינית של תעסוקה שווה וראויה לנשים, דנה ציבור גדול של נשים לחיי עוני ומחסור עד הגיען לגיל הזכאות הראשון. בנוסף, אחוז גבוה מאד של נשים מועסקות בתחומים עתירי שחיקה כגון מטפלות וסייעות בגנים, אחיות בבתי חולים, פועלות תעשייה בקוי יצור, וכדומה. במקצועות אלה, הן טובת העובדת והן טובת המערכת, מחייבים מתן אפשרות לפרישה מוקדמת. העלאת גיל הפרישה גורמת לתופעה קשה ובלתי אנושית: מחד, העובדת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה, ומאידך, אינה זכאית לגמלה פנסיונית ואף לא לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי. חוק גיל פרישה הביא לדחיה בגיל הפרישה אך לא קבע חובה להמשיך ולהעסיק את העובדת והעובד. כתוצאה מכך נוצר מצב בו עובדים, ובעיקר עובדות, מוצאים עצמם מפוטרים מעבודתם, ובשל אפליית גיל סמויה או גלויה, אין להם כל סיכוי אמיתי להקלט במקום עבודה חלופי. יתירה מכך, נשים עובדות אינן יכולות לפרוש פרישה מוקדמת, בשל הקנס הכבד המוטל על פי החוק על כל עובדת הפורשת בטרם עת: העובדת מאבדת 5% פנסיה לשנה, בגין כל שנת הקדמה בפרישה. נשים, בדרך כלל, גם צוברות פחות זכויות פנסיה מגברים, זאת בשל היותן אמהות והמטפל העיקרי בבית. כך הן נפגעות פגיעה כפולה ומכופלת מכל האמור לעיל עולה כי דחיית גיל הפרישה הראשון לנשים לגיל 64 מהווה פגיעה בלתי מידתית בציבור הנשים ונוגדת את זכויות היסוד של נשים לשוויון הזדמנויות, לקניין ולקיום בכבוד. לפיכך יש לשנות את חוק גיל פרישה באופן שגיל הפרישה הראשון לנשים יהיה 62 לכל היותר. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (פ/2984/17). הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (פ/1086/18) ועל ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי כנסת (פ/531/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ד באדר ב' התשע"א – 30.3.11