הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת זהבה גלאון
ציפי חוטובלי
עינת וילף
דב חנין
ניצן הורוביץ
אילן גילאון
פ/3251/18
הצעת חוק הקמת מרכזי תקיפה מינית ואונס, התשע"א–2011
הקמת המרכז לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס
1.
בחדרי מיון של בתי חולים, שיקבע שר הבריאות, יפעלו מרכזים לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס (להלן – המרכז).
תפקידי המרכז לטיפול בקורבנות תקיפה מינית ואונס
2.
במרכז יינתנו לקורבנות תקיפה מינית ואונס השירותים והטיפולים הבאים:
(1) הערכה וטיפול ראשוני – הכולל הערכת פגיעות גופניות, איסוף ראיות באמצעות ערכת אונס, הערכה פתולוגית גניקולוגית, הערכה זיהומית ראשונית לשלילת מחלות מין קיימות ומתן טיפול בקשר להריון, מחלות זיהומיות, טיפול למניעת הריון או טיפול אחר וכן מעקב רפואי;
(2) טיפול פסיכו-סוציאלי – הכולל הערכה פסיכו-סוציאלית וטיפול ראשוני בטראומה, מתן מידע לקראת ההליכים שעל הנפגע לעבור, הכנה לטיפול למלווי הנפגע, הפניית הנפגע לטיפול על ידי גורמים בקהילה וכן טיפול ומעקב לאחר השחרור מהמרכז;
(3) טיפול נפשי – הכולל הערכה נפשית, מניעת טראומה ופוסט טראומה וטיפול תרופתי.
ציוד ואנשי המקצוע במרכז
3.
בכל מרכז יהיו לפחות עשר ערכות לבדיקת אונס, בכל עת, ויפעלו בו אנשי המקצוע הבאים:
(1) רופא נשים כונן המוסמך לטפל בנפגעי עבירות מין, לבצע בדיקות פרוגנזיות ולהעיד בבית משפט;
(2) עובד סוציאלי כונן;
(3) חוקר משטרה כונן המוסמך לגבות עדות מנפגע עבירת מין;
(4) פסיכיאטר כונן.
ביצוע ותקנות
4.
שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להתקין תקנות לביצועו.
דברי הסבר
הקמת מרכזי תקיפה מינית ואונס בחדרי המיון נועדה להקל על הטיפול בנפגעי תקיפה מינית ואונס. במרכזים אלו יינתנו כל השירותים הדרושים לנפגעים אלה בצורה מתואמת ויעילה תוך שיתוף פעולה מלא של כל הרשויות הנוגעות בדבר: בתי החולים, המשטרה, המכון לרפואה משפטית ומרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
נפגעי תקיפה מינית ואונס חווים "אונס כפול" בשל מסכת העינויים הבירוקרטית. המערכת המוסדית מטלטלת אותם, בין הגופים השונים, וזאת לאחר הטראומה הקשה שעברו. בהקמת המרכזים מובעת הכרה של המדינה כי מדובר בבעיה חברתית רחבת היקף ושיש הכרח להקל על הנפגעים.
לפי הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע, אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה, אחת מכל ארבע נשים נאנסת, אחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות. אישה שנאנסת ומגיעה למשטרה נחקרת שעות, חקירה פיזית ונפשית קשה. לאחר מכן היא מועברת בניידת משטרה למכון לרפואה משפטית לצורך לקיחת דגימות דם ובדיקות אחרות. במכון נאמר לה כי היא צריכה לפנות לרופא המשפחה על מנת לעבור טיפולים למניעת הריון, זיהומים ומחלות מין. בנוסף על כך, לעתים קרובות הנאנסת צריכה לשוב למשטרה להמשך החקירה המשטרתית ולצורך שחזור המעשה ומסדר הזיהוי. דרך הייסורים הזו נמשכת בין 14-16 שעות.
הקמת המרכזים בחדרי המיון באה לשים קץ למצב חמור זה – הטיפולים והשירותים כולם יינתנו תחת אותה קורת גג, כל הגורמים, רופא, שוטר, עובד סוציאלי, פסיכיאטר ומלווה ממרכז הסיוע, יימצאו במרכזים.
בדרך זו ייוצר שוויון בדרך הטיפול בין כל הנפגעים בארץ, בניגוד למצב הקיים כיום בו הטיפול הניתן לנפגעים הוא שונה, ומותנה באזור הגיאוגרפי בו גר הנפגע ובמערכת אליה הוא בוחר לפנות תחילה.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברות הכנסת (פ/3002), ועל שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/107/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ב באייר התשע"א – 16.5.11