הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת אלכס מילר
איתן כבל
זאב בילסקי
זבולון אורלב
פ/3507/18
הצעת חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי, התשע"א–2011
פרק א': מטרת החוק
מטרה
1.
מטרת חוק זה להבטיח את זכותו של כל תלמיד במדינת ישראל לחינוך הולם, איכותי, נגיש, זמין, תואם, שוויוני וללא אפליה ולהבטיח את חובתה של המדינה למימוש, הגנה ומימון זכות זו בדרך של חינוך מורשה, מפוקח וציבורי המקנה ערכי יסוד, השכלה ראויה ומיומנויות למידה והמבטא את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל.
פרק ב': פרשנות
הגדרות
2.
בחוק זה –
"הוועדה" – ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת;
"חוק פיקוח על בתי ספר" – חוק פיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט–19691;
"חוק חינוך ממלכתי" – חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–19532;
"מוסד חינוך", "רשות חינוך מקומית" – כהגדרתם בחוק לימוד חובה, התש"ט–19493;
"מוסד חינוך מורשה" – מוסד חינוך כאמור בסעיף 14;
"מוסד חינוך ציבורי" – מוסד חינוך כאמור בסעיף 15;
"המנהל הכללי" – המנהל הכללי של משרד החינוך;
"סל חינוך לתלמיד" – כמשמעותו בסעיף 20;
"עובד חינוך" – כהגדרתו בחוק פיקוח על בתי-ספר;
"עובד חינוך מורשה" – עובד בעל רישיון או בעל היתר זמני לעסוק בחינוך כאמור בסעיף 18;
"קהילה ייחודית" – קהילה באוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים של אורח חיים, זהות, תרבות, דת או שפה, שהיא אחת מאלה:
(1) הקהילה החרדית;
(2) הקהילה הדתית ציונית;
(3) הקהילה הערבית;
"תכנית הלימודים" – תכנית לימודים מקיפה שנקבעה או שאושרה על ידי השר;
"תכנית לימודי היסוד" – תכנית לימודים שנקבעה על ידי השר כתכנית לימודי חובה הכוללת את מקצועות המתמטיקה, השפה העברית או השפה הערבית והשפה האנגלית, בהיקף ועל פי התכנים שקבע השר למוסדות חינוך ציבוריים.
"תלמיד" – כהגדרתו בחוק חינוך ממלכתי;
"השר" – שר החינוך.
פרק ג': הזכות לחינוך
הזכות לחינוך
3.
לכל תלמיד בישראל הזכות לחינוך.
הזכות לחינוך – עקרונות יסוד
4.
הזכות לחינוך תבטיח חינוך הולם, איכותי, נגיש, זמין ותואם, והכל בכפוף להוראות חוק זה.
הזכות לחינוך חינם
5.
(א) לכל תלמיד בישראל זכות לחינוך חינם.
(ב) מי שזכאי לחינוך חינם, לא יידרשו בעדו דמי הרשמה או כל תשלום אחר בעד לימודיו במוסד חינוך, בכפוף לסעיף 23.
הזכות לחינוך – מטרות החינוך
6.
הזכות לחינוך תבטיח, בין היתר, את מטרות החינוך הממלכתי; בסעיף זה – "מטרות החינוך הממלכתי" – כהגדרתם בסעיף 2 לחוק החינוך הממלכתי.
שוויון ומניעת אפליה
7.
רשות מדינה, רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד, הורה או עובד חינוך מטעמים של גזע, עדה, מוצא, תרבות, לאום, מוגבלות, רקע חברתי, מעמד אישי, רקע כלכלי, השקפה פוליטית, הישגים לימודיים, מין, נטייה מינית, מגדר או מכל טעם אחר, בין של הילד, של הוריו או של עובד החינוך.
שקיפות
8.
רשות מדינה, רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, יתנהלו על פי קריטריונים שקופים וידועים, לרבות בנוגע לאופן –
(1) מילוי הוראות חוק זה ומטרותיו;
(2) רישוי מוסדות חינוך;
(3) פיקוח על מוסדות חינוך;
(4) מדידה והערכה של מערכת החינוך;
(5) תכנית הלימודים ותכנית לימודי היסוד;
(6) תכולת סל החינוך לתלמיד, גובה דמי הסל ואופן השימוש בתקציב;
(7) מימון נוסף של מוסד חינוך, כאמור בסעיף 23;
(8) הכשרה ורישוי עובדי חינוך;
(9) קבלה, רישום והרחקה ממוסדות חינוך.
קהילה ייחודית
9.
הזכות לחינוך של קהילה ייחודית תובטח באופן התואם את אורחות חייה, תרבותה, דתה או שפתה.
פרק ד': אחריות וחובות המדינה
אחריות המדינה
10.
המדינה אחראית למימוש, הגנה ומימון הזכות לחינוך.
אחריות המדינה למתן חינוך חינם
11.
המדינה אחראית למתן חינוך חינם לפי חוק זה.
מימוש, הגנה ומימון הזכות לחינוך
12.
המדינה תפעל למימוש, הגנה ומימון הזכות לחינוך, בין היתר, באמצעות:
(1) מילוי הוראות חוק זה ומטרותיו;
(2) רישוי מוסדות חינוך;
(3) פיקוח על מוסדות חינוך, לרבות בעניין מילוי הוראות חוק זה ומטרותיו;
(4) קביעת תכנית הלימודים ותכנית לימודי היסוד, והיקפן;
(5) מימון סל החינוך לתלמיד כאמור בסעיף 19;
(6) הכשרה ורישוי עובדי חינוך.
פרק ה': מוסדות חינוך
חובת רישיון
13.
לא ייפתח מוסד חינוך ולא יתקיים מוסד חינוך אלא אם קיבל לשם כך רישיון מהמנהל הכללי לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו.
מוסד חינוך מורשה
14.
המנהל הכללי רשאי לתת למוסד חינוך רישיון אם במוסד החינוך מתקיימים כל אלה:
(1) עובדי החינוך במוסד החינוך הינם עובדי חינוך מורשים;
(2) פעילות מוסד החינוך אינה סותרת את הוראות סעיף 7 לחוק זה;
(3) מוסד החינוך עומד בתנאי חוק פיקוח על בתי ספר, בשינויים המחויבים למוסדות חינוך מורשים כפי שנקבעו על ידי השר;
(4) מוסד החינוך בבעלות המדינה, רשות חינוך מקומית, תאגיד הפועל שלא למטרות רווח, או רשת חינוך שקיבלה אישור מהמנהל הכללי לנהל מוסדות חינוך.
מוסד חינוך ציבורי
15.
(א) המנהל הכללי רשאי לסווג מוסד חינוך מורשה כמוסד חינוך ציבורי אם מוסד החינוך המורשה מקיים את תכנית לימודי היסוד במלואה.
שלילת רישיון ושינוי סיווג
16.
(א) השר יהיה רשאי לשלול את רישיונו של מוסד חינוך מורשה או ציבורי שאינו עומד בתנאים שנקבעו למתן רישיונו, לאחר שנתן לנציגי המוסד הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם.
(ב) השר יהיה רשאי לשנות את סיווגו של מוסד חינוך ציבורי שאינו מקיים את תכנית לימודי היסוד למוסד חינוך מורשה, לאחר שנתן לנציגי המוסד הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם.
קנס מנהלי
17.
בנוסף לכל אמצעי אחר העומד לרשותו, השר יהיה רשאי להטיל על מוסד חינוך שאינו עומד בתנאים שנקבעו לפתיחתו קנס מנהלי.
עובד חינוך מורשה
18.
(א) לא יעסוק אדם כעובד חינוך, אלא אם כן הוא עובד חינוך שקיבל רישיון או היתר זמני לעסוק בחינוך מאת המנהל הכללי.
(ב) המבקש להעסיק אדם כעובד חינוך במוסד חינוך רשאי להעסיקו רק לאחר שאותו אדם הציג לפניו רישיון או היתר זמני תקפים מאת המנהל הכללי.
פרק ו': מימון ותקצוב
סל חינוך לתלמיד
19.
(א) המדינה אחראית למימון סל חינוך לתלמיד בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) עד (ד) לסעיף זה ומהמקורות המנויים בסעיף 21.
(ב) סל חינוך לתלמיד במוסד חינוך מורשה ימומן ב-25% מעלות הסל.
(ג) סל חינוך לתלמיד במוסד חינוך ציבורי ימומן ב-50% מעלות הסל.
(ד) סל חינוך לתלמיד במוסד חינוך המקיים את תכנית הלימודים ימומן ב-100% מעלות הסל.
תכולת סל החינוך לתלמיד
20.
(א) סל החינוך לתלמיד יכלול את כלל שירותי החינוך להם זכאי התלמיד, לרבות, תוכניות לימוד, הוראה, מבנה, ציוד, נגישות למוסד החינוך, ביטוח, בטיחות, השאלת ספרים ושירותי תרבות.
(ב) עלות סל החינוך לתלמיד תהיה מותאמת להיקף הלימודים בשלבי הגיל השונים.
(ג) על אף האמור בחוק זה, עלות סל החינוך לתלמיד תיתן העדפה מתקנת תוך הכרה ברקעו ובנזקקות של התלמיד.
(ד) השר יקבע בצו, באישור הוועדה, את תכולת סל החינוך לתלמיד, עלות הסל ואת גובה דמי הסל, ויעדכנם אחת לשנה.
(ה) בסוף כל שנת כספים יפרסם השר דוח מפורט, נגיש לציבור, על אופן חלוקת התקציב.
מקורות המימון
21.
(א) מקורות המימון של סל החינוך לתלמיד לפי חוק זה יהיו מתקציב משרד החינוך.
(ב) מימון סל החינוך לתלמיד ייקבע בתחום פעולה נפרד בסעיף תקציב משרד החינוך בחוק תקציב שנתי כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 19854.
(ג) מימון סל החינוך לתלמיד לפי חוק זה יהיה מוטל על הרשויות המקומיות ועל המדינה; השר, בהתייעצות עם שר הפנים, ועם הוועדה יקבע, בצו שיפורסם ברשומות, לגבי כל שנת לימודים ולגבי כל רשות מקומית, את שיעור ההשתתפות של המדינה ושל הרשות המקומית בדבר מימון סל החינוך לתלמיד.
שימוש בתשלומים
22.
תשלומי סל החינוך לתלמיד שהתקבלו במוסד חינוך בעבור תלמידים הרשומים בו ישמשו רק למטרות שלשמן נועדו.
מימון נוסף של מוסד חינוך
23.
מוסד חינוך יהיה רשאי לקבל מימון נוסף לפעילותו, מלבד דמי הסל המשולמים לפי פרק זה, מתרומות, תשלומי הורים וכספי רשויות מקומיות בסכומים, תנאים ומגבלות שיקבע השר, באישור הוועדה.
פרק ז': הוראות שונות
שמירת דינים
24.
הוראות כל חוק ימשיכו לחול כל עוד אין בהם סתירה להוראות חוק זה, במפורש או במשתמע.
ביצוע ותקנות
25.
(א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא יתקין, באישור הוועדה, בתוך שנה מיום פרסומו, כללים ותקנות לביצועו, לרבות בעניינים אלה:
(1) הגדרת כללי הרישוי של מוסד חינוך;
(2) סדרי הפיקוח על מוסדות החינוך;
(3) הגדרת תכניות הלימוד והיקפן;
(4) תכולת סל החינוך לתלמיד, עלות הסל לתלמיד וגובה דמי הסל, שיעור ההשתתפות המדינה ורשות החינוך המקומית במימון הסל, אופן מימונו ודרכי גביית דמי הסל;
(5) קבלה, רישום והרחקה ממוסדות חינוך;
(6) אופן הפעלת החוק בקרב קהילות ייחודיות;
(7) מימון נוסף של מוסד חינוך, כאמור בסעיף 23;
(8) מילוי הוראות חוק זה ומטרותיו;
(9) שיעורי הקנס המנהלי כאמור בסעיף 17 והתנאים להטלתו.
(ב) הכללים והתקנות, לרבות כל תיקון להם, יפורסמו עם קביעתם ברשומות וכן בעיתונות היומית ובאתר האינטרנט של משרד החינוך.
תיקון חוק חינוך ממלכתי
26.
בחוק חינוך ממלכתי, בסעיף 2, בסופו יבוא:
"(13) להגן על הזכות לחינוך על מנת להבטיח חינוך הולם, איכותי, נגיש, זמין ותואם."
תחילה ותחולה
27.
תחילתו של חוק זה בתחילת שנת הלימודים שלאחר פרסומו, ולעניין מוסדות חינוך הפועלים ערב תחילתו של חוק זה, הוא יוחל בהדרגה לפי צווים שיקבע השר לכל אחת מחמש השנים לאחר שנה זו, במוסדות חינוך שיקבע השר.
הוראת שעה
28.
הוראות חיקוק והנחיות מנהליות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק זה יישארו בתוקפן לתקופת מעבר שתסתיים בתום שנה ממועד קבלת חוק זה, בין אם קבע השר תקנות לביצוען לפי סעיף 25 לחוק זה ובין אם לא.
דברי הסבר
מטרת חוק זה להבטיח את זכותם של כל ילדה וילד בישראל לקבלת חינוך הולם איכותי, זמין, נגיש ובחינם, ואת זכותם לזכות בהשכלה ראויה וקבלת מיומנויות למידה באופן שוויוני וללא אפליה. במקביל, מטרת חוק זה להבטיח את אחריותה של המדינה למימוש זכות זו בדרך של חינוך ציבורי המבטא את ערכי היסוד של מדינת ישראל. המערכת החינוכית תעניק אופקים רחבים, זהות אישית ולאומית ותסייע לבוגריה לחיות חיים שיש בהם משמעות ורווחה כאחד. מדדים אלו למערכת החינוך הינם מדדים כלל עולמיים שלאורם נבחנות מערכות החינוך השונות ברחבי העולם.
חינוך ציבורי כמפורט בהצעת חוק זו, הוא צורך קיומי למדינת ישראל והוא הכלי העיקרי להגשמת יעדיה ומשום כך עליו להיות יעד לאומי ראשון במעלה. מערכת החינוך הציבורית היא הערובה להצבתה של מדינת ישראל כמדינה מובילה בעולם בהישגיה התרבותיים, המדעיים והכלכליים. קיומה של מערכת חינוך ציבורית איכותית יבטיח גיבוש זהות מוסרית, ערכית ולאומית, יאפשר להכשיר את ילדי ישראל להשתלבות באתגרי המאה ה-21, יבטיח את עתידם הכלכלי של בוגרי מערכת החינוך, את כושר התחרות של ישראל ויבסס את מעמדה של מדינת ישראל כאחת המדינות המובילות במשפחת העמים.
החינוך הציבורי, הוא חינוך הניתן על ידי המדינה, בבעלותה ובמימונה. הוא כפוף לסטנדרטים מוגדרים, מחויב לשוויוניות בין כל הילדים, תוך מחויבות למתן דין וחשבון לציבור. החינוך הציבורי ניתן ללא כוונת רווח, ללא זיקה פוליטית וללא מנגנוני מיון ותחרות על תלמידים או על משאבים.
ביסוד "החינוך הציבורי" עומד הרעיון לפיו, כלל בתי הספר במדינה יכולים לקבל מימון ציבורי מלא, בתנאי שיהיו נאמנים לערכי היסוד של מדינת ישראל, יקיימו את התנאים שקבעה המדינה לחינוך הציבורי, ויהיו כפופים לפיקוח משרד החינוך.
חינוך ציבורי אינו חינוך אחיד, ההיפך הוא הנכון: החינוך הציבורי הוא חינוך פלורליסטי והוא מאפשר לכל בית ספר לשמור על ייחודיותו ולכל קהילה לבטא את אורחות חייה ואמונותיה דרך החינוך. כל זאת, כשרכיבי היסוד הבסיסיים של החינוך הציבורי נשמרים והם חלים ותקפים לגבי כלל בתי הספר. אי לכך, החינוך הציבורי מבטיח סטנדרטים אחידים לחינוך, תוך שמירה על זכותן של קהילות שונות לחינוך נפרד ושמירה על צביונם וייחודם של מוסדות החינוך השונים.
על מנת להבטיח את החינוך הציבורי בישראל במתכונת המתוארת לעיל, הצעת החוק מעגנת באופן חד משמעי זכות לחינוך איכותי בחינם לכל תלמיד בישראל ובמקביל את חובת המדינה לממש זכות זו. בצידן של מטרות-על אלו, קיימות מטרות המשנה של הצעת החוק שמטרתן להגדיר ולקבוע את רכיבי היסוד של החינוך הציבורי, לרבות:
1. להגדיר את חובתה של המדינה למימוש, הגנה ומימון הזכות לחינוך באופן שוויוני.
2. להבטיח את השקיפות בהתנהלות המדינה בכל הנוגע למימוש החוק ומימון הזכות לחינוך.
3. להגדיר את זכותה של קהילה ייחודית לחינוך נפרד ואת חובות המדינה להבטיח זכות זו באופן שוויוני.
4. להגדיר את הדרישות לקיומו של מוסד חינוך.
5. להגדיר את חובותיה ואת אחריותה של המדינה למימוש דרישות החוק ולפיקוח על מוסדות חינוך.
6. להבטיח את מימון הזכות לחינוך.
7. להבטיח את חובתה של המדינה לקבוע מדיניות חינוך התואמת את רכיבי החינוך הציבורי.
8. להבטיח חלוקת אחריות וסמכות ברורה בין המדינה לבין הרשויות המקומיות.
עיקרי הצעת החוק:
הזכות לחינוך לכל תלמיד בישראל עומדת הזכות לחינוך הולם, איכותי, נגיש, זמין, תואם ובחינם.
אחריות המדינה המדינה אחראית באופן מלא למימוש זכותו של כל תלמיד במסגרת החינוך הציבורי. המדינה תממש את אחריותה, בין היתר, באמצעות קביעת מדיניות חינוכית ברורה, רישוי מוסדות חינוך, ניהול והקמת מוסדות חינוך, תקצובם, פיקוח, בקרה ומדידה והערכה של מוסדות חינוך ומערכת החינוך בכללותה. המדינה תהיה אחראית לקביעת עקרונות הנוגעים לתוכן הלימודים והיקפם, קבלת תלמידים ומיונם, אכיפת לשון החוק ומדיניות החינוך הממשלתית ועוד.
הצעת חוק זו אינה דנה בחלוקת האחריות בין המדינה לבין הרשויות המקומיות לעניין קביעת מדיניות, הוצאה לפועל של מדיניות החינוך ומימון הזכות לחינוך. יחד עם זאת, יש לדון בחלוקת הסמכויות והאחריות בין המדינה לרשויות המקומיות במהלך הדיונים על הצעת החוק. זאת משום שחלוקת אחריות ברורה בין המדינה לרשויות המקומית הינה תנאי הכרחי למימוש זכות שווה לחינוך איכותי על פי הצעת חוק זו.
לגבי חלוקת המימון, אנו מעריכים לפי מודלים שנעשו, שהחלוקה בין המדינה לרשויות המקומיות תנוע בין 2%-25% אחוזים לפי חוסנה הכלכלי של הרשות. נדגיש שלא מדובר בהטלת מס על הרשויות המקומיות החזקות.
שוויון ושקיפות אחריות המדינה לחינוך תמומש בדרך שוויונית, שתבטיח זכויות שוות ושוויון הזדמנויות לקבלת חינוך הולם על פי קריטריונים שקופים וידועים לציבור.
קהילות ייחודיות במסגרת החינוך הציבורי תובטח זכותן של קהילות ייחודיות לקיים חינוך נפרד התואם את אורחות חייהן, תרבותן, דתן ושפתן. החובה להבטיח את זכותן של קהילות ייחודיות לחינוך נפרד מוטלת על המדינה.
מוצע, כי כל קהילה ייחודית, כהגדרתה בחוק זה, תוכל להגדיר מהם הערכים הנוספים המחייבים את התלמידים הבאים בשערי מוסדות החינוך שלה, כל עוד מוסדות החינוך המשתייכים לקהילה זו עומדים בתנאי הרישוי הבסיסיים הקבועים לכל מוסד חינוך. מעבר לכך, מוסד חינוך בקהילה ייחודית ימומן בהתאם להיקף תכנית הלימודים הנלמדת באותו מוסד.
רישוי מוסד חינוך מוסד חינוך יוכל לפעול רק אם עמד בתנאי הרישיון הקבועים בהצעת החוק וקיבל רישיון מאת המנהל הכללי של משרד החינוך וכן המוסד יהיה כפוף למדידה והערכה של משרד החינוך. הצעת החוק קובעת ארבעה תנאים בסיסיים לקבלת הרישיון למוסד חינוך:
איכות ההוראה – עובדי החינוך במוסד החינוך, לרבות המורים והמנהלים, הינם עובדי חינוך אשר קיבלו רישיון לעסוק בחינוך.
שוויון - מוסד החינוך מתנהל באופן שוויוני וללא אפליה. לעניין זה – מוצע כי מוסד חינוך של קהילה ייחודית יוכל לשמור על ייחודיותו המתבטאת באורח חיים, תרבות, דת או שפה.
עמידה בתנאי פיקוח - מוסד החינוך עומד בתנאים הקבועים בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (ס"ח התשכ"ט, עמ' 180). לעניין זה – תנאי הפיקוח הקבועים בחוק הפיקוח חלים ותקפים לעניין כל מוסד חינוך.
בעלות מוגבלת - מוסד החינוך הוא בבעלות המדינה, רשות חינוך מקומית, תאגיד הפועל שלא למטרות רווח, או בבעלות של רשת חינוך שקיבלה אישור לפעול כרשת חינוך ולהפעיל מוסדות חינוך.
מימון ותקצוב כיום תקצוב החינוך נעשה באמצעות תקצוב מוסד החינוך והוא לא כולל בתוכו את כל התקציבים הנדרשים למימוש הזכות לחינוך. מוצע בהצעת החוק, כי שיטת המימון של מערכת החינוך תהיה על יסוד מימון "סל חינוך לתלמיד" כיון שהזכות לחינוך ולמימון מלא של החינוך היא זכותו של כל תלמיד בישראל. באמירה זו טמונה גם ההצעה להגדיר מה כולל סל זה ברמת המשאבים והתכנים. אי לכך מוצע, כי המדינה תתקצב בהתאם לסל החינוך האישי לתלמיד, את מלוא הצרכים החינוכיים של התלמיד ובהתאם לכך את פעילותו של מוסד החינוך.
התקצוב לכל תלמיד יהיה אישי ומבוסס על תבחינים שוויוניים-דיפרנציאליים. המדינה תתקצב כל תלמיד הלומד במערכת החינוך באופן אישי ושוויוני תוך מתן העדפה מתקנת לתלמידים שיוגדרו כזכאים לתוספת תקציבית על-פי הצרכים המיוחדים שלהם. היקף התקציב שיוקצה למתן העדפה מתקנת יהיה בשיעור המסוגל לסייע לצמצום הפערים ולמתן הזדמנות שווה לכל תלמיד.
שיעור התקצוב של סל החינוך לתלמיד יהיה תלוי בהיקף תכנית הלימוד הנלמדת באותו מוסד. מוסד חינוך מורשה המלמד את תכנית הלימודים המלאה כפי שיקבע או יאשר אותה שר החינוך יזכה במימון מלא של סל החינוך לתלמיד בעבור התלמידים הלומדים באותו מוסד חינוך. מוסד חינוך שבו נלמדים רק לימודי היסוד כפי שנקבעו על ידי שר החינוך, יזכה למימון של 50% מעלות סל החינוך לתלמיד בעבור התלמידים הלומדים באותו מוסד חינוך. מוסדות חינוך שיבחרו שלא לאמץ את תכנית לימודי היסוד במלואה יתוקצבו ב-25% מסך התקציב. זאת בשל חשיבותם הרבה של לימודי היסוד.
הקיטוב בישראל אינו מאפשר להגיע להחלטה על מבנה תכנית לימודי היסוד המתייחס למכלול נושאי הלמידה. הצעת חוק זו מציעה לחלק בין לימודי היסוד הכוללים מיומנויות בלבד, לבין ערכי הליבה. בשלב הראשון הצעת חוק זו מבקשת לקבוע את תכני היסוד הכוללים 3 מקצועות חובה – מתמטיקה, שפת אם שהינה עברית או ערבית ושפת האנגלית. מקצועות אלו מקנים מיומנויות יסוד, מכינים את בוגרי מערכת החינוך להתמודדות עם אתגרי הלמידה והעבודה במאה ה-21 ומהווים מפתח הכרחי להשתלבות עתידית בחברה. באמצעות מנגנון התקצוב המוצע, הצעת החוק מדגישה את חשיבותה הרבה של תכנית לימודי היסוד. בשלב שני יש ליזום וועדה לאומית שתייצג את הקהילות השונות בישראל ותבקש להגיע, בהסכמה, תוך שנתיים ימים, לגיבושה של תכנית לימודי יסוד מוסכמת.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ג' באב התשע"א – 3.8.11