הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
הצעת חוק של חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון
פ/3329/18
הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים המלח), התשע"א–2011
תיקון סעיף 22
1.
בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב–20021, בסעיף 22 –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי ההגדרה "שלב א/ב" יבוא:
""שלב ב" – פתרון ארוך טווח, במסגרתו יבוצע גירוד של המלח השוקע באזור האגן הדרומי של ים המלח ופינויו לאגן הצפוני;";
(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) מימון עלותו של שלב ב יתחלק באופן זה:
(1) אוצר המדינה ישא ב-10 אחוזים מהעלות, בסכום שלא יפחת מ-150 מליון שקלים חדשים;
(2) חברת מפעלי ים המלח בע"מ תישא ב-90 אחוזים מהעלות.";
(3) בסעיף קטן (ד), אחרי "חוף נוספות," יבוא "וחלקה של חברת מפעלי ים המלח בע"מ במימון עלותו של שלב ב,";
(4) אחרי סעיף קטן (ה), יבוא:
"(ו) שר האוצר, בהתייעצות עם שר התיירות, יקבע כללים לעניין אופן קביעת העלות של שלב ב."
דברי הסבר
חברת מפעלי ים המלח בע"מ הוקמה על ידי ממשלת ישראל בשנת 1952 כדי לנצל את אוצרות הטבע בים המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים המלח, התשכ"א–1961, ומכוח שטר הזיכיון שבו, העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית למצות את מלחי המחצבים, המחצבים והכימיקלים שבים המלח, ולעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך, לרבות הקמת סוללות, בריכות אידוי, תחנת שאיבה וצינורות, וכן את הזכות, באישור הרשות המוסמכת, לחצוב ולכרות סלעים ומחצבים לצורך תהליכי הייצור ולצורך בניית המפעל (להלן – בעל הזכיון). על בעל הזכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי המחצב, המחצבים והכימיקלים, ולשווקם.
כדי לנצל את המחצבים שבמימי ים המלח, הקים בעל הזכיון בריכות אידוי בשטח של עשרות קילומטרים רבועים, בתוך שטח ים המלח, על ידי בניית סוללות סביבן. על מנת לשמור על כושר ייצור מתאים, יש להעלות את מפלס המים בבריכות, דבר המחייב, מזמן לזמן הגבהת הסוללות.
ברבות השנים הסבה עבודת בעל הזכיון נזקים לים המלח. הצפתה המתמדת של הימה הדרומית מחד, ויבוש הימה הצפונית מאידך, גורמים להצטברות של תוצר לוואי בדמות מלח על קרקעית האגם. לכך השלכות מרחיקות לכת, העלולות, במידה שלא יתוקנו בהקדם האפשרי, להיות לבלתי הפיכות.
במהלך תהליכי היצור שמתבצעים על ידי בעל הזכיון, מהווה המלח המצטבר על קרקעית האגם פסולת תעשייתית. מן הצדק שהמפעל שמייצר את הפסולת יישא בעלויות פינוייה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי 90 אחוזים מעלות המימון של גירוד המלח ופינויו יוטלו על מי"ה, ועשרת האחוזים הנותרים על אוצר המדינה, בסכום שלא יפחת מ-150 מיליון שקלים חדשים.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ה בסיוון התשע"א – 27.6.11