הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזמים: חברי הכנסת שלמה מולה אורית זוארץ אילן גילאון ניצן הורוביץ עפו אגבאריה דניאל בן-סימון דב חנין איתן כבל אחמד טיבי יצחק הרצוג גאלב מג'אדלה אבישי ברוורמן דורון אביטל נינו אבסדזה מגלי והבה יוחנן פלסנר מסעוד גנאים סעיד נפאע זהבה גלאון נחמן שי פ/3625/18 הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011 מטרה 1. חוק זה נועד להגן על כבוד האדם במדינת ישראל, לקדם את המאבק בגזענות ולאסור גילוי גזענות או הסתה לגזענות. הגדרות 2. בחוק זה – "גזענות" – רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע, גזע, דת או קבוצה דתית, השתייכות לקבוצה לאומית-אתנית, מוצא עדתי, ארץ מוצא או היותו של אדם זר בישראל, לרבות עובד זר, פליט או מבקש מקלט; "פרסום" – כתב, דבר דפוס, חומר מחשב או כל מוצג חזותי אחר, וכן כל אמצעי שמיעתי לרבות דיבור בעל-פה, העשויים להעלות מילים או רעיונות, בין לבדם ובין בעזרת אמצעי כלשהו. "פרסם" ­– (1) בדברים שבעל פה – להשמיע מלים בפה או באמצעים אחרים, בהתקהלות ציבורית או במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לשמוע אותם, או להשמיען בשידורי רדיו או טלויזיה הניתנים לציבור, או להפיצן באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציען לציבור באמצעות מחשב; (2) בפרסום שאינו דברים שבעל פה – להפיצו בקרב אנשים או להציגו באופן שאנשים במקום ציבורי יכולים לראותו, או למכרו או להציעו למכירה בכל מקום שהוא, או להפיצו בשידורי טלוויזיה הניתנים לציבור, או להפיצו לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב; איסור פרסום גזעני 3. (א) לא יפרסם אדם פרסום שיש בו משום גילוי גזענות או משום הסתה לגזענות (בסעיף זה – פרסום גזעני). (ב) לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הגזעני הביא לגזענות או לא ואם היתה בו אמת או לא. פרסום מותר 4. (א) פרסום דין וחשבון נכון והוגן על מעשה כאמור בסעיף 3, לא יראוהו כעבירה על אותו סעיף, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות. (ב) פרסום בעל ערך היסטורי או תרבותי למטרות לימוד, מחקר או ביקורת לא יראוהו כעבירה ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות. (ג) תהא זו הגנה טובה אם הפרסום האסור כאמור בסעיף 3 הינו כולו ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, ובלבד שלא נעשו מתוך מטרה להסית לגזענות. החזקת פרסום גזעני 5. לא יחזיק אדם פרסום לשם הפצה שיש בו משום גילוי גזענות או משום הסתה לגזענות. רישום מסית וגזעני 6. לא יירשם במסמכי התאגדות של חבר בני אדם, במטרותיו או בתקנונו כל רישום שיש בו משום גילוי גזענות או משום הסתה לגזענות. עונשין 7. (א) המפרסם פרסום גזעני כאמור בסעיף 3(א), דינו – מאסר חמש שנים. (ב) המחזיק פרסום גזעני כאמור בסעיף 5, דינו – מאסר שנה. (ג) הרושם רישום מסית וגזעני כמשמעו בסעיף 6, דינו – מאסר שלוש שנים. (ד) הורשע אדם בעבירה מהעבירות המנויות בסעיף 7 ולאחר מכן הורשע בשנית באותה עבירה, והעבירה נעשתה כחלק מעיסוקו העיקרי, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על הפסקת העיסוק בעסק לתקופה שיקבע, ובלבד שאותו אדם הינו בעליו של העסק, מחזיקו, מנהלו או האחראי בפועל בו. הגשת אישום 8. לא יוגש כתב אישום בעברות לפי סעיף 7 אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. עוולה אזרחית 9. (א) מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3, 5, ו-6 לחוק זה הם עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]1 יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה. (ב) (1) בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעורי שינוי המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; (2) בסעיף קטן זה – "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; "המדד החדש" – מדד החודש שקדם לחודש העדכון; "המדד הבסיסי" – מדד חודש יולי 2011. עבירת משמעת 10. מעשה או מחדל על פי חוק זה יהווה עברת משמעת על פי כל דין. מעמד תאגיד העוסק בהגנה על זכויות 11. (א) תובענה בשל עוולה לפי חוק זה יכול שתוגש בידי תאגיד העוסק בהגנה על זכוי ות של מי שאסור להסית כנגדו לפי חוק זה, ובלבד שאם עילת התביעה היא הסתה כנגד אדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך. (ב) בתובענה בשל עוולה לפי חוק זה שהוגשה בידי אדם רשאי בית המשפט לתת לתאגיד כאמור בסעיף קטן (א) להשמיע את דברו, בדרך שיורה. אחריות נושאי משרה בתאגיד 12. מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה: (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה. דין המדינה 13. לעניין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם. שמירת דינים 14. אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין האוסר על גילוי גזענות או הסתה לגזענות. ביצוע ותקנות 15. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו. תיקון חוק שירות המדינה (משמעת) 16. בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–19632, בסעיף 17, בסופו יבוא: "(7) עשה מעשה אסור על פי חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011." תיקון חוק שירותי הדת היהודיים 17. בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–19713, בסעיף 12א(ג), בסופו יבוא: "(4) הרב עשה מעשה אסור על פי חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"א - 2011." תיקון חוק הרשויות המקומיות (משמעת) 18. בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח–19784, בסעיף 9, בסופו יבוא: "(9) עשה מעשה אסור על פי חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011." תיקון חוק העונשין 19. בחוק העונשין, התשל"ז–1977 – (1) סעיפים 144א עד 144ד – בטלים; (2) בסעיף 144ו(א), המילים "כהגדרתה בסימן א'1" – יימחקו; (3) בסעיף 144ו(ב), אחרי ההגדרה "עבירה" יבוא ""גזענות" – כהגדרתה בחוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד התשע"ב–2011." תיקון חוק העמותות 20. בחוק העמותות, התש"ם–19805 – (1) בסעיף 3, אחרי "אופיה הדמוקרטי" יבוא "או אם יש בה משום גילוי גזענות או הסתה לגזענות"; (2) בסעיף 11(א), במקום "סעיפים 4 עד 7" יבוא "סעיפים 3 עד 7"; (3) בסעיף 49(2), בסופו יבוא "או שיש בפעילות העמותה משום גילוי גזענות או הסתה לגזענות." תיקון חוק תובענות ייצוגיות 21. בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–20066, בתוספת השניה, בסופה יבוא: "14. תביעה בעילה לפי חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011." דברי הסבר "מדינת ישראל קמה בצלה של השואה. עם הקמתה חרתה המדינה על דגלה את לקחה הנורא של השנאה הגזענית, שטעמה המר ליווה את עמנו מאז גלה מארצו ושבעשור האחרון לגלותו העמידה אותו על סף הכליה. בהכרזה על הקמת המדינה, לצד ההכרזה כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות", באה ההצהרה הקובעת כי – "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". הכרזה זו, שלימים ניתן לה עיגון חוקתי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שיקפה את ההסכמה הלאומית הכללית שעל יסודה הוקמה מדינת ישראל. אבותיה המייסדים של המדינה נתנו בה ביטוי ל"אני מאמין" שהנחה אותם, כשלוחיו של העם בשעתו הגדולה: הקמת מדינה שתהיה בית לעם היהודי ועם זאת תקיים משטר דמוקרטי המבוסס על הכרה בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, יהודים ולא-יהודים. אכן, תפיסת יסוד מדינית-חברתית זו, שהטעימה את השוויון והוקיעה את הגזענות, שיקפה את ההסכמה הלאומית הכללית. דבר ההכרזה לא כיוון לחזון רחוק. הוא ביטא הבנה עמוקה בדבר האופי והדמות שיהיו למדינה מעת הקמתה" (עפ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 221). בשנים האחרונות עדה החברה הישראלית לגידול מדאיג בגילויי הגזענות וההסתה לגזענות. גידול זה קשור בטבורו לגיוון בפניה של החברה הישראלית ולהחרפת המתחים בין קהילות, מגזרים וקבוצות אוכלוסין. תופעות אלו מקבלות ביטוי בהפליה לרעה של קבוצות שונות, בהדרה של החברים בהן ובהתבטאויות קשות המסיתות כנגד קבוצות אלה וחבריהן, משפילות ומבזות אותם. לאחרונה הגיעו גילויי הגזענות לכדי פגיעה של ממש בשלומם ובביטחונם של אזרחים, תושבים ומהגרי עבודה. עד כה עיקר ההתייחסות לתופעת הגזענות הופיע במסגרת הוראותיו של חוק העונשין. במשך השנים נעשה שימוש מועט ביותר בכלי משפטי זה על מנת למגר גילויי גזענות והסתה לגזענות מתוך החשש מניצול כלי המשפט הפלילי לצורך התמודדות עם מעשים החוסים, כביכול, בצלו של חופש הביטוי. בנוסף הדרישה כי כתב אישום בעבירות ההסתה לגזענות יוגש באישור היועץ המשפטי לממשלה והדרישה להוכחת יסוד נפשי של כוונה להסתה לגזענות הציבו מכשלה משמעותית בפני הפיכת הוראות חוק העונשין לכלי יעיל למניעת גילויי גזענות. לנוכח מציאות משפטית זו מבקשת הצעת החוק להרחיב את הכלים המשפטיים להתמודדות עם גילויי הגזענות בישראל, וזאת בעיקר באמצעות הוספת מסלול לתובענות אזרחיות של יחידים אשר נפגעו מגילויי גזענות או של תאגידים הפועלים להגנה על זכויותיהם של מי שנפגעו מגילויי גזענות. הצעה זו מבקשת מחד לשמור על האפשרות לפתוח בהליכים פלילים כנגד המבצע עברות בניגוד להוראות החוק, בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה, אך גם להעניק אפשרות למעורבות אזרחית במניעת גילויי גזענות, במיוחד מצד יחידים וקבוצות הסובלים מגילויים אלו. במובן זה הצעת החוק משלימה מגמה חקיקתית חשובה הכוללת את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, ואת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998. חוקים אלו מקנים, בצד עילת התביעה הפלילית, גם עילת תביעה אזרחית הכוללת אפשרות לתביעת פיצוי קבוע, ללא הוכחת נזק. מגמה חקיקתית זו באה לקדם את מעורבות הציבור בצמצום תופעות חברתיות שליליות כגון הטרדה מינית וגזענות, ולהכשיר את המשפט הנזיקי ככלי נוסף למיגור תופעות אלו. בנוסף לייסודו של מסלול משפטי אזרחי להתמודדות עם גילויי הגזענות, מבטלת הצעת החוק את הדרישה הקבועה בחוק העונשין להוכחת יסוד נפשי של כוונה, כתנאי להרשעה בעבירת ההסתה לגזענות. על פי הצעת החוק, די יהיה בהוכחת יסוד נפשי של עצימת עיניים, המאפיין את הרוב המכריע של העבירות הפליליות. לבסוף, לנוכח העובדה כי רבים מגילויי הגזענות בישראל נעשים במסגרת פעילותן של עמותות ותאגידים אחרים מוצע לקבוע איסור על רישום גזעני במסמכי תאגיד ולהעניק לרשם התאגידים את הסמכות למנוע את רישומו של תאגיד אם במטרותיו או בתקנון שלו מצויים גילויי גזענות. כמו כן מוצע להוסיף לרשימת העילות לפירוקה של עמותה בידי רשם העמותות את העילה של פעילות גזענית מצד העמותה. להלן פירוט סעיפי ההצעה: סעיף 1 – סעיף המטרה בא לעגן את העיקרון שלפיו יפורשו שאר סעיפי החוק – הגנה על כבודו של כל אדם במדינת ישראל ומניעת גילויי גזענות והסתה לגזענות. סעיף 2 – גזענות מוגדרת כיום בחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – "חוק העונשין") כ"רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". הגדרה זו אינה ממצה ויש להרחיבה באופן אשר יכלול גילויי גזענות מחמת השתייכות לדת, לקבוצה דתית או מחמת מוצא עדתי וארץ מוצא וכן בשל מעמדו של אדם בישראל. הביטוי "מעמד בישראל" נמצא בשימוש בפסיקה לציון שאלת המעמד החוקי של אדם מבחינת אשרת שהיה בישראל, קרי פליטים, מבקשי מקלט, עובדים זרים ובני זוג של אזרחים ישראלים. פרסום מוגדר כיום בחוק העונשין כ"כתב, דבר דפוס, חומר מחשב, או כל מוצג חזותי אחר וכן כל אמצעי שמיעתי העשויים להעלות מלים או רעיונות, בין לבדם ובין בעזרת אמצעי כלשהו". לאור השינויים הטכנולוגים מוצע להרחיב את ההגדרה ולהוסיף כי פרסום בחומר מחשב הינו לרבות פרסום בכל אמצעי אלקטרוני אחר. עוד מוצע להבהיר כי אמצעי שמיעתי הינו לרבות דיבור בעל-פה. סעיף 3 – סעיף זה אוסר פרסום שיש בו משום גילוי גזענות או הסתה לגזענות. חוק העונשין אוסר כיום על פרסום דבר "מתוך מטרה להסית לגזענות". משמעות הדבר היא כי רק בהתקיים יסוד נפשי של כוונה ניתן להעמיד לדין אדם על פרסום כאמור. המדובר בדרישה מצמצמת מאוד, המקשה על העמדה לדין של מי שמסיתים לגזענות, תוך עצימת עיניים לתוצאות מעשיהם. על כן מוצע לשנות את נוסח הסעיף ולהנמיך את רף היסוד הנפשי הדרוש לשם העמדה לדין בגין עבירה זו באמצעות ביטול הדרישה להוכחת כוונה מיוחדת לביצוע הסתה גזענית, והסתפקות ברף של "עצימת עיניים" המאפיין את מרבית העבירות הפליליות. בהתאם לקבוע כיום בחוק העונשין, לעניין סעיף זה אין חשיבות באם יש בפרסום אמת ואם הוא הביא לגזענות הלכה למעשה. סעיף 4 – על אף האמור בסעיף 3, ייתכנו מצבים שבהם ניתן יהיה לפרסם פרסום גזעני מבלי שיראוהו כעבירה על סעיף 3. כך, דין וחשבון על פרסום גזעני לא יהווה הסתה לגזענות כשלעצמו. הדפסה מחודשת של כתב בעל ערך היסטורי, אף אם תכניות גזעניים, לא תחשב כעבירה, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות. אדם שפרסם פרסום הכולל אך ורק ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה או שמירה על פולחן יוכל להתגונן בטענה זאת. בשנים האחרונות מהווה סייג זה בחוק העונשין הבסיס לסגירת תיקים רבים של הסתה גזענית, שכן רשויות התביעה טוענות שקשה יהיה להוכיח את הכוונה הגזענית במקרה שבו הפרסום הגזעני עושה שימוש, ולו עקיף, במקורות או כתבים יהודיים. הפיכת ציטוט מכתבי דת להגנה, יעביר את נטל ההוכחה לנאשם במקום התביעה. הסעיף מבוסס על האמור בסעיף 144ג לחוק העונשים אך משנה כאמור את סעיף הציטוט מכתבי דת לטענת הגנה. סעיף 5 – הוראה זו מרחיבה את איסור הפרסום שיש בו משום גילוי גזענות או הסתה לגזענות המוצע בסעיף 3, גם להחזקת פרסום גזעני לשם הפצה. הוראה זו ניזונה מסעיף 144ד לחוק העונשין שקבעה כי "המחזיק לשם הפצה פרסום האסור לפי סעיף 144ב כדי להביא לגזענות, דינו - מאסר שנה, והפרסום יחולט". סעיף 6 – הוראות אלו אוסרות על כל רישום שיש בו משום הסתה לגזענות במסמכי התאגדות של חבר בני אדם מאוגד. במצב הדברים כיום לא קיימת מגבלה מפורשת בחוק העמותות או חוק החברות ופקודת החברות האוסרת על רישומן של עמותות וחברות שמטרותיהן גזעניות. לפיכך מוצע לקבוע בחוק איסור מפורש על רישום גזעני במסמכי תאגיד. סעיף 7 – הוראות סעיף 7 יוצרות את העבירה הפלילית של פרסום גזעני או מסית לגזענות כפי שנקבע בחוק העונשין. בסעיף קטן (א) מוצע כי רמת הענישה המרבית בגין פרסום גזעני או מסית לגזענות תהא חמש שנות מאסר. בסעיף קטן (ב) מוצע כי מחזיק פרסום גזעני לשם הפצה, דינו – מאסר שנה. בסעיף קטן (ג) מוצע כי עברה על הוראות סעיף 6, דינה – מאסר שלוש שנים. עוד מוצע כי בנוסף לסנקציית המאסר תהא לבית המשפט הסמכות להטיל על העובר הוראת חוק זה גם קנסות בהתאם למדרג הקבוע בסעיף 61 לחוק העונשין. עוד מוצע כי מקום שבו אדם הורשע בעבר בפרסום גזעני והוא מורשע בעבירה זו בשנית תהא לבית המשפט הסמכות להטיל עליו כל עונש לרבות לצוות על הפסקת העיסוק בעסק שאותו אדם הוא בעליו, מחזיקו, מנהלו, או האחראי בפועל בו, לתקופה שיקבע. סעיף דומה מופיע בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000. הוספת הסעיף נועדה לתת מענה לעובדה כי פעמים רבות גילויי הגזענות נעשים במסגרת או באמצעות עיסוקו המקצועי של עובר העבירה. סעיף 8 – בסעיף זה מוצע כי לא יוגש כתב אישום בגין העברות המנויות בסעיף 7 אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. סעיף זה הועתק כלשונו מסעיף 144ה לחוק העונשין, שדומה, כי כוונת המחוקק בחקיקתו, הייתה להקפיד שלא ייעשה שימוש פוליטי בהוראות הפליליות האוסרות גזענות ולהבטיח הקפדה יתרה על האיזון בין חופש הביטוי לבין איסור הגזענות. סעיף 9 – הוראת סעיף 9 יוצרת את העוולה האזרחית שבחוק. מוצע לקבוע אפשרות לקבל פיצוי – מוגבל בסכום – בלא הוכחת נזק, בשל הקושי לכמת ולהוכיח את הנזק שבפגיעה הנגרמת לאדם בגין גילוי גזענות. סעיפים דומים נחקקו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965, בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 ובחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס–2000. סעיף 10 – גילוי גזענות או הסתה לגזענות על ידי עובדי ציבור הינה פעולה פוגענית במיוחד, וזאת לנוכח חובתם של עובדי הציבור להיות נאמני הציבור כולו ובשל העוצמה השלטונית המצויה בידיהם. מכיוון שמרבית עובדי הציבור בישראל פועלים תחת כנפיו של דין משמעתי הבא לחייבם באופן התנהלות מקצועי וראוי, מוצע כי העבירות על פי חוק זה תוגדרנה באופן מפורש וישיר גם כעבירות משמעתיות של עובדי הציבור השונים, במפורט בסעיפים 16 עד 18 לחוק זה. סעיף 11 – הוראה זו מרחיבה את הזכות להגיש תביעה על הפרת הוראות החוק גם לארגון העוסק בהגנה על זכויותיו של אדם. תכליתה של הוראה זו היא להביא לאכיפה יעילה יותר של החוק. מוצע להקנות לארגונים העוסקים בהגנה של מי שאסור להסית כנגדו לפי החוק את הזכות להתערב ולהשמיע את דבריהם בפני בית המשפט. לבית המשפט מוקנה שיקול דעת לקבוע האם התערבות זו ראויה, בהתחשב גם במהלכו של המשפט, מידת התועלת הצפויה מהתערבותו של הארגון, וכן את הצורך לייעל את ההליך המשפטי. יצוין כי הוראה דומה מצויה בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס–2000. סעיף 12 – במקרים שבהם העוולה נעשתה על-ידי תאגיד (חברה או עמותה) ראוי להטיל אחריות גם על מנהל התאגיד, על שותף בכיר בתאגיד או על עובד בכיר בו, האחראי על גילוי הגזענות, וזאת כדי שהגנת החוק תהא יעילה יותר, תרתיע ותשיג את מטרתה החברתית. בעלי תפקידים אלו יהיו פטורים מאחריות פלילית ונזיקית אם הוכיחו כי לא ידעו על העוולה וכי נקטו אמצעים סבירים למניעתה. סעיף 13 – סעיף זה קובע כי לעניין חוק זה דין המדינה כדין אדם וזאת לנוכח חובתה של המדינה לכבד את העקרונות המוסריים והחברתיים הניצבים בבסיס החוק. סעיף 14 – מטרת הסעיף להבהיר כי אין בחוק כדי לפגוע באיסורי הסתה או גזענות אחרים שנקבעו בחקיקה. סעיף 15 – מוצע כי השר המופקד על ביצוע החוק יהיה שר המשפטים והוא יהיה רשאי להתקין תקנות לביצועו. סעיף 19 – סעיפים 144א עד 144ד לחוק העונשין הוכנסו, בשינויים המחויבים, לחוק זה. על מנת למנוע כפילות מיותרת, מוצע כי סעיפים אלו ימחקו מחוק העונשין. בנוסף מוצע לקבוע כי הוראת חוק העונשין בסעיף 144ו בדבר עבירות הנעשות מתוך מניע של גזענות תפורש בהתאם להגדרת הגזענות בחוק זה. סעיף 20– כיום אוסר חוק העמותות על הקמת עמותה אם מטרה ממטרותיה שוללת את קיומה של מדינת ישראל או את אופיה הדמוקרטי, או אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות. מוצע כי יתווסף לחוק העמותות איסור הקמת עמותה שמטרותיה גזעניות. בנוסף מוצע לקבוע איסור על שינוי תקנון העמותה בדיעבד כך שיכלול אחת מן המטרות האסורות הללו. כמו כן מוצע להוסיף עילה לפירוק עמותה בגין פעילות גזענית, בנוסף לעילות הקבועות כיום לגבי שלילת קיומה של מדינת ישראל או אופיה הדמוקרטי. סעיף 21 – על מנת לאפשר כלי אכיפה יעיל במקרה של הסתה גזענית כנגד קבוצה, מוצע להוסיף את החוק האמור לרשימת העילות בגינן ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית. הדבר יאפשר גם לאדם יחיד להגיש תביעה אזרחית בגין הסתה כנגד הקבוצה כולה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' בחשוון התשע"ב – 7.11.11