הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת דב חנין
משה גפני
אמנון כהן
ניצן הורוביץ
איתן כבל
דוד רותם
אורלי לוי אבקסיס
זבולון אורלב
זהבה גלאון
אורית זוארץ
אברהים צרצור
אורי מקלב
פ/3593/18
הצעת חוק הגנת ושיקום ים המלח, התשע"ב–2011
מטרות החוק
1.
מטרותיו של חוק זה הן:
(1) להגן על ים המלח ואוצרות הטבע והמורשת בו ובסביבתו, לשקמו ולשמרו כמשאב טבע וכנכס לאומי ובינלאומי בעל ערכים ייחודיים, וכן למנוע ולצמצם פגיעה בו;
(2) לשמור את ים המלח לתועלת והנאת הציבור ולדורות הבאים;
(3) להביא, ככל הניתן, להפסקת ירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני, וכן לקבוע מנגנוני פיצוי ושיקום בגין גריעת מים מהאגן הצפוני של ים המלח;
(4) לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא בים המלח, תוך שמירת אפשרותו הסבירה של בעל הזכיון להפיק מינרלים מים המלח;
והכל לשם הגנה על הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
הגדרות
2.
בחוק זה –
"בעל הזכיון" – כהגדרתו בשטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון, לרבות בעל זכיון משנה;
"בריכה 5" – בריכת האידוי העיקרית המשמשת לאיגום וקליטת מי האגן הצפוני של ים המלח על ידי בעל הזכיון כחלק מתהליך ייצור האשלג ומינרלים נוספים בתהליכים תפעוליים של בעל הזכיון, המצויה באגן הדרומי ושטחה כשמונים קילומטרים רבועים.
"האגן הדרומי" – שטח בריכות אידוי מלאכותיות של בעל הזכיון, הנמצא בחלק הדרומי של ים המלח;
"האגן הצפוני של ים המלח" – ימה טבעית, מלוחה וסגורה, הנמצאת בחלק הצפוני של ים המלח וגובלת מצפון בשפך הירדן הדרומי ומדרום במיצר לינץ';
"הזכיון" או "שטר הזכיון" – שטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון;
"הלב השמור" – האזור הגובל בשטחים הבאים: בצפון- 3 קילומטרים צפונית לעין גדי, בדרום- נחל רחף, במזרח- קו המים של האגן הצפוני של ים המלח ובמערב- מצוק העתקים ומדבר יהודה;
"המנהל" – מנהל רשות המים כמשמעו בחוק המים, התשי"ט–19591;
"הסוללות ההיקפיות" – סוללות המצויות בגדה הצפונית, המזרחית והדרומית של בריכה 5;
"הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים" – הרשות שהוקמה על פי סעיף 3 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–19982;
"חוק הזכיון" – חוק זכיון ים המלח, התשכ"א–19613;
"חוק המים" – חוק המים, התשי"ט–19594;
"יום התחילה" – יום פרסומו של חוק זה;
"ים המלח" – כהגדרתו בשטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון;
"מי רכז" – מים מהאגן הצפוני של ים המלח אשר עברו אידוי באגן הדרומי על ידי בעל הזכיון והינם בעלי ריכוז מלחים גבוה, ואשר מוחזרים לאגן הצפוני של ים המלח לאחר סיום תהליך הפקת המינרלים על ידי בעל הזכיון;
"מיצר לינץ'" – החלק היבשתי שנמצא בין האגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי;
"מתקני תשתית" – לרבות בריכות אידוי, תחנות שאיבה, מתקנים לפינוי מלח ותעלות הזנה;
"סוללת החוף" – הגדה המערבית של בריכה 5;
"תכנית" – כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–19655;
"תסקיר השפעה על הסביבה" – כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965;
"תעלת הזנה" – תעלה שמטרתה העברת מים מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי לצרכי הפעילות התעשייתית של בעל הזכיון;
"השר" – השר להגנת הסביבה.
הגנה על האגן הצפוני של ים המלח ושיקומו
3.
(א) תוך שנה מיום התחילה, יכין השר, בהתייעצות עם המנהל, תכנית להשבת מים לאגן הצפוני של ים המלח, אשר מטרתה להשיב לאגן הצפוני של ים המלח את החלק בגריעת המים הנובע ממעשה או מחדל שנעשה על ידי מדינת ישראל או באישורה או בשטחה (להלן – תכנית להשבת מים).
(ב) התכנית להשבת מים תכלול לכל הפחות הקצאה של 235 מליון מטר מעוקב מים בשנה לנהר הירדן הדרומי אשר יוזרמו לים המלח, מעבר לכמות המים אשר הוזרמה לים המלח מנהר הירדן בשנה שקדמה ליום התחילה.
(ג) לא תאושר תכנית המאפשרת להזרים לאגן הצפוני של ים המלח מים אשר הרכבם הכימי שונה באופן מהותי מהרכב המים של האגן הצפוני של ים המלח או מהמים שזרמו לים המלח באופן טבעי; אישור להרכב המים יינתן על ידי השר, לאחר שנערך תסקיר השפעה על הסביבה שנבחן על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
(ד) השר ימנה מועצה לשיתוף פעולה אזורי להגנת ושיקום ים המלח (בחוק זה – המועצה), אשר תהיה אחראית על ביצוע התכנית להשבת מים וגיוס מקורות המימון לה, וכן לשיתוף פעולה בינלאומי, לרבות עם המדינות השכנות, בכל הנוגע לשיקום נהר הירדן הדרומי והאגן הצפוני של ים המלח; השר יקבע הוראות לעניין המועצה.
הגנה על האגן הצפוני של ים המלח מפני מפעילות בעל הזכיון
4.
(א) בעל הזכיון יגיש לשר בסוף כל שנה, בקשה להיקף שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח עבור השנה העוקבת; השר, בהתייעצות עם המנהל, יקבע לבעל הזכיון בתחילת כל שנה את היקף שאיבת המים המקסימאלי המותר מהאגן הצפוני של ים המלח וכן את היקף הזרמת מי הרכז לאגן הצפוני של ים המלח, במטרה לצמצם את פגיעת פעילות בעל הזכיון באגן הצפוני של ים המלח.
(ב) השר יאשר שאיבה כאמור בסעיף קטן (א), רק לאחר שהשתכנע כי לא קיימות טכנולוגיות אחרות לכריית מינרלים מים המלח, אשר אינן כרוכות באידוי מים.
(ג) טרם שאיבת המים מהאגן הצפוני של ים המלח, בהתאם לסעיף קטן (א), בעל הזכיון יקבל אישור הקצאת מים מהמנהל בהתאם לכללים לפי חוק המים, בדבר השימוש במים באזורי קיצוב.
(ד) טרם הזרמת מי רכז לאגן הצפוני של ים המלח, יקבל בעל הזכיון היתר הזרמה לים בהתאם לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח– 19886, וכן יחולו על הזרמה זו כל התקנות והכללים מכוח החוק האמור.
(ה) לא תאושר כמות שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח אשר תגרום להפחתת היקפי הייצור של בעל הזכיון מתחת למיליון טון כלוריד האשלג בשנה, אלא אם הסכים לכך בעל הזכיון.
(ו) בעל הזכיון ידווח לשר ולמנהל בסיום כל שנה על היקפי כרית המינרלים מהאגן הצפוני של ים המלח, על היקף שאיבת המים מהאגן הצפוני של ים המלח ועל היקף הזרמת מי הרכז לאגן הצפוני של ים המלח; הדיווח יתפרסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה.
תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון ומגבלות על הקמת מתקני תשתית
5.
(א) תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון תכלול השבה של כמות המים שגרע בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח מיום התחילה וכן בשבע השנים שקדמו לו.
(ב) הקמת מתקן תשתית או הכנסת שינוי באופן פעולת מתקני תשתית (להלן – פעולת תשתית) על ידי בעל הזכיון, שתוצאתם ירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני תותר רק אם אושרה תכנית להשבת מים אשר תשיב את כמות המים שתחסר לאחר ביצוע פעילות התשתית ותבוצע על ידי בעל הזכיון, לאחר שהוכן תסקיר השפעה על הסביבה שאושר על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה והשר.
(ג) תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון כאמור בסעיף זה, תכלול את כל הפרטים הנדרשים לביצועה וכן את התנאים הבאים:
(1) התכנית תבוצע בכפוף ללוח זמנים שיקבע השר;
(2) בעל הזכיון יעמיד ערבויות מתאימות להבטחת ביצועה;
(3) בטרם אושרה התכנית הוכן תסקיר השפעה על הסביבה שאושר על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה והשר.
(ד) תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון אשר הוכנה לפי סעיף קטן (ב) תכלול, בנוסף לאמור בסעיף קטן (ג), תוספת שנתית, במידה וקיימת, של כמות המים שתגרע מהאגן הצפוני של ים המלח בהתאם לתכנית להקמת תשתית.
הגנה על הלב השמור
6.
לא יותרו פעולות פיתוח ובינוי וכן הקמת מתקני תשתית כמפורט בסעיף 5 ופעילות של כריה וחציבה באיזור הלב השמור, אלא אם אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה כי העניין הציבורי מחייב ביצוע פעולות כאמור, כי אין חלופות אחרות לביצוען, וכי ביצוען לא יפגע באופן מהותי או בלתי הפיך בערכי סביבה ומורשת ולאחר שהוכן תסקיר השפעה על הסביבה.
איסור על כריה וחציבה באזורים רגישים
7.
(א) לא תותר כריה וחציבה של חומר ואדי בים המלח ובנחלים במדבר יהודה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), ניתן להתיר לבעל הזכיון כריה וחציבה (של חומר ואדי בים המלח ובנחלים במדבר יהודה, אם התחייב בעל הזכיון לשקם אתרי כריה וחציבה ששמשו אותו, בהתאם לתכנית וללוח זמנים שיקבע השר, אשר תהווה חלק בלתי נפרד מהאישור לכריה.
האגן הדרומי
8.
(א) הגובה המקסימאלי של רום הסוללות ההיקפיות וסוללת החוף בבריכה 5 יעמוד על 389.50 – מטרים מתחת לאפס האיזון הארצי ולא ניתן יהיה להעלות את מפלס המים בבריכה 5 מעל 390.50 – מטרים לאפס האיזון הארצי.
(ב) בעל הזכיון אחראי לפינוי מלח המצטבר בבריכה 5 כתוצאה מהפעילות התעשייתית ושל כל תוצר לוואי אחר הנובע מפעילותו.
(ג) בעל הזכיון יגיש לאישור השר תכנית לפינוי החומרים מבריכה 5 כאמור בסעיף קטן (ב) ויפעל בהתאם לתכנית שאושרה.
היטל שנתי בגין פגיעה בים המלח
9.
(א) השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל שנתי שיוטל על בעל הזכיון בשל פגיעת פעילותו באגן הצפוני של ים המלח (להלן – היטל).
(ב) בתקנות לפי סעיף קטן (א) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, את אופן הצמדתו ואת דרכי תשלומו, וזאת בכפוף לאמור בסעיף זה.
(ג) ההיטל יכלול:
(1) סכום של פיצוי חלקי בגין נזקי העבר שיחושב על פי כמות המים שפעילות בעל הזכיון גרמה לאידויה מהאגן הצפוני של ים המלח בשבע השנים שקדמו לכניסת חוק זה לתוקף כפול המחיר השולי של המים, חלקי מספר השנים שנותרו עד תום הזכיון;
(2) סכום שיחושב לפי הגריעה השנתית בפועל של מים מהאגן הצפוני של ים המלח שהיא תוצאה של פעילות בעל הזכיון כפול המחיר השולי של המים באותה עת;
(3) סכום שיקבע בהתחשב בחלקו היחסי של בעל הזכיון בעבר ובהווה בהיווצרות בולענים, האצת התחתרות נחלים, ופגיעה בתשתיות ובתיירות באגן הצפוני של ים המלח.
(ד) בעל הזכיון רשאי לבקש להפחית מסכום ההיטל את עלות השיקום אשר ביצע בהתאם לתכנית להשבת מים כמפורט בסעיף 5; חישוב הסכומים שניתן להפחית כאמור ודרכי אישורן יקבעו בתקנות; סכומי ההפחתה המאושרים יופחתו מההיטל.
(ה) על גביית ההיטל תחול פקודת המסים (גביה)7.
(ו) תקנות לפי סעיף זה תקבענה תוך חצי שנה מיום התחילה.
קרן לשיקום ים המלח
10.
(א) מוקמת בזאת קרן לשיקום אזור ים המלח במסגרת המשרד להגנת הסביבה (להלן – קרן לשיקום ים המלח).
(ב) מטרות הקרן תהיה שיקום אזור ים המלח, ריכוז כספי ההיטל והקצאתם לפעולות שיקום.
(ג) כספי הקרן ייעודו למטרותיה בלבד ויוצאו לפי הוראות השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר; כספי הקרן ישמשו בראש ובראשונה למטרת השבת מים לים המלח דרך נהר הירדן הדרומי, תוך התחשבות בפעולות שיבוצעו על ידי בעל הזכיון במסגרת תכנית להשבת מים בהתאם לסעיף 5.
(ד) כספי הקרן יבואו מההיטל לפי סעיף 9.
(ה) השר ידווח לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בסוף כל שנת תקציב על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.
תנאים לחידוש הזכיון
11.
החליטה הממשלה להעניק זכיון להפקת מינרלים מים המלח או על חידוש הזכיון של בעל הזכיון, לא יוענק ולא יחודש זכיון כאמור אלא אם התקיימו התנאים הבאים:
(1) היקף היקף הקרקעות הכלולות בתחום הזכיון יהיה מצומצם באופן משמעותי מההיקף הכלול בשטר הזכיון ויקבע לאחר סקר שיבוצע על ידי השר, לאחר התייעצות עם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, אשר בו יסווגו הקרקעות בהתאם לערכיותן הסביבתית;
(2) תנאי הזכיון יבטיחו את הפסקת ירידת מפלס האגן הצפוני כתוצאה מפעילות בעליו של הזכיון ושימוש בטכנולוגיה להפקת מינרלים שפגיעתה הסביבתית בים המלח פחותה מהטכנולוגיות המשמשות את בעל הזכיון;
(3) פינוי המלח המצטבר בבריכה 5 כתוצאה מפעילותו התעשייתית של בעל הזכיון;
(4) שיקום מפגעים סביבתיים להם גרם בעל הזכיון, אשר יכללו, בין היתר, שיקום אתרי כריה וחציבה, שיקום מפגעים באגן הדרומי, שיקום האגן הצפוני של ים המלח ונזקים נלווים בהתאם לחלקו של בעל הזכיון בירידת המפלס.
(5) תנאים נוספים שייקבעו לפי המלצת השר ולאחר התייעצות עם המועצה, ואשר יש צורך בהם כדי להבטיח את שמירת ים המלח, היקפו וערכיו, גם לטובת הדורות הבאים.
מסירת מידע
12.
(א) בעל הזכיון ימסור לשר ולמנהל כל מידע כפי שידרש בנוגע לזכיון ולביצועו של חוק זה.
(ב) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), ימסור בעל הזכיון לשר אחת לשנה ולא יאוחר מיום 31 במרס של כל שנה, דיווח שנתי עבור השנה הקודמת אשר יכלול בין היתר את הנתונים המפורטים בסעיף 13(1) עד(3).
דיווח ופרסום
13.
השר ידווח מדי שנה לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת וכן יפרסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה בעניינים אלה:
(1) היקפי כריית המינרלים שביצע בעל הזכיון;
(2) כמות המים הנשאבת על ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח והיקף השפעתה השנתית על נסיגת המפלס באגן הצפוני של ים המלח;
(3) כמות מי הרכז אשר הוזרמה על ידי בעל הזכיון לאגן הצפוני של ים המלח;
(4) גובה ההיטל ששולם על ידי בעל הזכיון לקרן לשיקום ים המלח ותכניות השיקום שבוצעו במימון הקרן.
(5) פרטי ההתקדמות שהיתה בביצוע תכניות לשיקום ים המלח ולהקצאת מים לירדן הדרומי בהתאם לסעיפים 3 ו-5.
הפרה
14.
הפר בעל הזכיון הוראה מהוראות חוק זה, רשאי השר להמליץ לממשלה על ביטול שטר הזכיון, לאחר ששמע את בעל הזכיון.
ביצוע ותקנות
15.
השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה ורשאי להתקין תקנות לביצועו.
עדיפות
16.
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בחוק הזכיון ובכל חוק אחר שעניינו ים המלח.
דברי הסבר
כללי
חשיבותו של ים המלח כתופעה ייחודית ברמה בינלאומית וכאוצר טבע לאומי אינה מוטלת בספק. אולם קיים פער אדיר בין ההכרה הלאומית והבינלאומית הרחבה בחשיבות שימורו של ים המלח ובין מידת ההגנה החוקית שמספקת לו מדינת ישראל. כך, איזור ים המלח מצוי במצב של דרדור מתמשך, זאת בשל הסטת המים מאגן הניקוז של הים לצרכי משקי המים של מדינת ישראל, ירדן, סוריה והרשות הפלסטינית ובשל השפעת הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח ומפעל האשלג הירדני. לנסיגת המפלס מתווספים גם נזקים חמורים, וביניהם שינוי פני הנוף, פגיעה במפעלי תיירות ונופש ובאפשרויות פיתוח חופי רחצה באגן הצפוני, נזקי בולענים, נזקים ישירים לתשתיות והאצה משמעותית של קצב התחתרות הנחלים.
מטרת חוק זה לקבוע הוראות מתאימות בכל הנוגע להגנה על ים המלח ושיקומו אשר יבטאו את נדירותו וחשיבותו של המשאב, הן בכל הנוגע להשפעתה פעילותה של מדינת ישראל על נסיגת המפלס והן בכל הנוגע להשפעת הפעילות התעשייתית על האזור.
חובות ממשלת ישראל במסגרת חוק זה
נהר הירדן הינו מקור המים העיקרי של ים המלח (באופן היסטורי הזרימות מהירדן היוו כ-70% מסך כניסות המים לים המלח). השינוי הגדול במאזן המים בים המלח מתבטא בהפחתת כמות המים הזורמים בירדן, אשר עומדת על פחות מ-10% מהזרימה המקורית. מדינות האזור הסיטו את מי הירדן לצרכי משקי המים של המדינות, כאשר מדינת ישראל אחראית על כ-46.5% מהסטת המים מנהר הירדן, בעיקר עקב סכירת הכנרת והפיכתה למקור מים עיקרי למדינה. בנוסף, כל שנה כ-700-750 מלמ"ק מים מתאדים באופן טבעי מפני האגן הצפוני של ים המלח.
משום שמדינת ישראל אחראית על כ-46.5% של הפחתת הזרימה מנהר הירדן, אשר היווה באופן היסטורי כ-70% מסך כניסות המים לים המלח, קובעת הצעת החוק כי על ממשלת ישראל להכין תכנית אשר תשיב את כמות המים שמתאדה כל שנה עקב הפחתה זו, קרי 725 מלמ"ק * 70% * 46.5% = 235 מלמ"ק. כך תובטח לכל הפחות מניעת ירידה נוספת במפלס המים באגן הצפוני של ים המלח. קרי החוק מחייב את המדינה להשיב את כמות המים המינימאלית הנדרשת על מנת למנוע נזק נוסף. ניתן לבחון השבת כמות מים זו על ידי נקיטה בצעדים אינטגרטיביים של חסכון בקרב כל צרכני המים. בצד היתרונות הסביבתיים הברורים של תכנית זו, ביצועה יביא תועלת כלכלית ותיירותית לאזור, שכן משמעה שיקום חלקי של הירדן הדרומי, אשר ימשוך פיתוח תירותי באזור. יצוין כי רצוי שהמדינה תחזיר אף יותר מים לנהר הירדן ולים המלח, אם הדבר יתאפשר, על מנת להתקרב לזרימות ההיסטוריות מהכנרת לעבר הירדן ולים המלח.
בנוסף החוק מכיל הוראה אשר אוסרת על אישור תכנית אשר תביא להזרמת מים לים המלח אשר עלולים לפגוע בהרכב המינראלי המיוחד של הים. מדובר במים שהרכבם שונה באופן מהותי מהרכב המינראלי של הים או של היובלים הטבעיים של הים.
חובות בעל הזכיון
על פי נתוני המכון הגיאולוגי, פעילות מפעלי ים המלח משפיעה על כ-20% מנסיגת המפלס באגן הצפוני הטבעי של ים המלח ועל הנזקים העקיפים המתווספים לנסיגת הים. כיום, מדינת ישראל אינה דורשת ממפעלי ים המלח לפעול לצמצום נזקים אלו ולשאת בעלות שיקומם בהתאם לעקרון הסביבתי, המשפטי והמוסרי "המזהם משלם", לו מחויבת מדינת ישראל מכוח הצטרפותה ל-OECD. יתרה מכך, התכניות של מפעלי ים המלח הן להחריף נזקים אלו באמצעות הקמת בריכת אידוי נוספת שתגדיל את נסיגת המפלס באגן הצפוני (בריכה 6) וכן באמצעות הקמת תחנה חדשה לצורך שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח בתוואי אשר עלול לפגוע בנחל צאלים (P9).
בנוסף לכך, בריכת האידוי התעשייתית העיקרית של המפעלים אשר מצויה באגן הדרומי של ים המלח על פני שטח של כ-80 קמ"ר (בריכה 5), מאיימת להציף את בתי המלון אשר שוכנים לחופיה ותשתיות באזור ואופן תפעולה גורם לכריה של חומרי כריה וחציבה מאזור מדבר יהודה.
חלק ניכר מהנזקים המתוארים לעיל התאפשר הודות לחוק זכיון ים המלח, תשכ"א-1961 המסדיר את פעילות מפעלי ים המלח. חוק זה מאפשר למפעלי ים המלח את "הזכות ייחודית....להרחיב, לשנות, להחזיק ולהרוס בים המלח ומתחתיו כל עבודות..". אולם אף חוק הזכיון לא צפה את ההשפעה הסביבתית האדירה שתגרום פעילות מפעלי ים המלח לאזור. כך סעיף 12 לחוק הזכיון קובע כי "חובת בעל הזכיון לעבוד" בכל הנוגע להפקת אשלג מים המלח צריכה להגיע למקסימום של כ-800,000 טון אשלג בשנה, כאשר בפועל מפיקים מפעלי ים המלח כ-3.5 מליון טון של אשלג ומוצריו בשנה. המשמעות של כריה בהיקפים כאלו הינה ניצול מוגבר של ים המלח, כאשר חוק הזכיון לא בחן את הזיקה בין היקפי ייצור אדירים אלו ובין נזקיהם הסביבתיים ועלותם הכלכלית למשק. אף במועד הפרטת כי"ל בשנות התשעים לא נבחנו ולא הוטמעו היבטים אלו במסגרת חקיקה מתאימה, למעט הכפפת בעל הזכיון לחוק התכנון והבניה ואישור בדיעבד לפרויקטים שהוקמו על ידי המפעלים עד מועד זה (ראו: חוק זכיון ים המלח (תכנון ובניה) (הוראות שעה לעבודות מסוימות), התשנ"ד–1994; חוק זכיון ים המלח (תיקוני חקיקה) התשנ"ה–1995, פרק י'2 לחוק התכנון והבניה: החלת חוק זה על מפעלי ים המלח בע"מ).
החוק המוצע נועד להשלים את החקיקה הקיימת החלה על בעל הזכיון בכל הנוגע להגנה הראויה על ים המלח בזיקה לפעילות התעשייתית המתקיימת באזור. זאת בהתאם לחשיבותו של האזור ולנורמות ולדינים המקובלים בתחום ההגנה על הסביבה, תוך יצירת איזונים מתאימים בין האינטרסים התעשייתיים של בעל הזכיון ובין ההגנה על השטחים הערכיים המושפעים מפעילותו. כך לדוגמא מבטיחה הצעת החוק לבעל הזכיון אפשרות סבירה לממש את הוראות חוק הזכיון, אשר צפה כאמור בסעיף 12 להוראותיו, כמות ייצור מקסימאלית של כ-800,000 טון אשלג בשנה, בקובעה כי ההגבלות הקבועות בהצעת החוק על שאיבת מים על ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח לא יגרמו להפחתה בכמויות ייצור אשלג מתחת למיליון טון אשלג בשנה.
בנוסף לכך מטילה הצעת החוק מגבלות נוספות על אפשרויות פיתוח של בעל הזכיון אשר עלולות לפגוע ולגרום להרס של אזורים ערכיים ורגישים באזור ים המלח ולהחרפת הפגיעה באגן הצפוני של ים המלח. הצעת החוק מאפשרת פיתוח כזה רק בתנאים מסוימים הקובעים חובות שיקום של בעל הזכיון ואישור לפעולות אלו בדרגים הגבוהים ביותר אשר מופקדים על האינטרס הציבורי שבשמירה על הסביבה לתועלת הציבור והדורות הבאים: השר להגנת הסביבה והמועצה הארצית לתכנון ולבניה. כך קובעת הצעת החוק כי תכניות פיתוח עתידיות של בעל הזכיון אשר תוצאתם השפעה על נסיגת המפלס באגן הצפוני של ים המלח, יותנו בביצועה של תכנית שיקום, אשר תבוצע ותמומן על ידי בעל הזכיון, ותשיב את המים שנגרעו כתוצאה מפעילותו בשבע השנים שקדמו להצעת החוק. מן הראוי היה לחייב את בעל הזכיון בביצועה של תכנית שיקום לכל הנזק שגרמה פעילותו לאגן הצפוני של ים המלח, אולם על מנת לקבוע הסדר מידתי נקבעה תקופת פיצוי אשר מקבילה לתקופת ההתיישנות על נזק שנגרם.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ג' בחשוון התשע"ב – 31.10.11