הצעת חוק לדיון מוקדם

DOCX 4,182 תווים המסמך המקורי ↗
מספר פנימי: 2198964 הכנסת העשרים וחמש יוזם: חבר הכנסת גדעון סער ______________________________________________ פ/2361/25 הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג–2023 דברי הסבר מוצע לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק) ולהרחיב את הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 382א(ג) לתקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א), כשהעונש בצידה הוא חמש שנות מאסר. סעיף 382א(ג) לחוק קובע בנוסחו היום נסיבה מחמירה במקרה של תקיפת עובד חירום כאשר הוא מטפל באדם המצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף וכן על אדם הממלא תפקיד בחדר מיון. מטרת התיקון היא להרחיב את הנסיבה בשני מובנים: האחד, הנסיבה תחול על תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אישפוז, ולא רק מי שהוגדר כעובד חירום; השני, הנסיבה המחמירה תחול במצב בו המטפל מעניק טיפול רפואי לכל אדם ולא רק במקרים בהם האדם מצוי בסכנת חיים או סכנה חמורה לשלמות הגוף. המחוקק קבע בסעיף 382א(א) לחוק עבירה מיוחדת של תקיפת עובד ציבור כשהעונש לצידה הוא שלוש שנות מאסר. כמו כן, נקבעה נסיבה מחמירה בסעיף 382א(ג) לחוק, למקרים של תקיפת עובד חירום כאשר הוא מטפל באדם שמצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף או עובד בחדר מיון, כשהעונש לצידה הוא חמש שנות מאסר. עובד חירום הוא: "רופא, סטז'ר, אח, מיילד, חובש, מי שממלא תפקיד במד"א או אדם אחר הממלא תפקיד בחדר מיון". הנסיבה המחמירה נועדה לבטא את הפגיעה היתרה בערך המוגן של חיי אדם בתקיפת אדם בעת שהוא מעניק טיפול רפואי מציל חיים. מבדיקה מול מערכת התביעה, עולה שמקרי תקיפה רבים המבוצעים כלפי אנשי צוות רפואי אינם נכללים בנסיבה הקיימת היום הן מאחר שמותקפים עובדי ציבור מטפלים אשר אינם נכללים בהגדרה של עובד חירום והן מאחר שהתקיפות מתרחשות בעת טיפול רפואי שאינו חירומי. הצעה זו נועדה להרחיב את הנסיבה המחמירה הקיימת היום לתקיפת צוות רפואי, בהתאם לעיקרון ההלימה, על מנת לתת ביטוי ראוי באמצעות עונש חמור יותר לפגיעה בערך המוגן שבאה לידי ביטוי בתקיפת אדם המעניק טיפול רפואי. במקרים כאלה נגרמת הן פגיעה לנתקף עובד הציבור והן לאדם המטופל אשר התקיפה מונעת ממנו לקבל את הטיפול הנדרש לו, גם אם הטיפול אינו טיפול מציל חיים. מוצע להפנות בהגדרת "מטפל" לחוק זכויות חולה, התשנ"ו–1996 (להלן: "חוק זכויות החולה") המגדיר "מטפל": "רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות;", וכן להגדיר מיהו "ארגון חירום והצלה טרום אישפוזי", כאשר מי מהם מעניק טיפול רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה: "לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעוד". יצוין כי טיפול רפואי יכול לכלול טיפולים נוספים לרבות אלה המנויים בהגדרת הטיפול הרפואי לפי חוק זכויות החולה, יש לבחון זאת לפי נסיבות כל מקרה. לעניין "ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אישפוז" מוצע להגדירו כגוף המספק שירותי רפואה דחופה או חירום, עזרה ראשונה, הצלה, או פינוי. לעניין "מטפל" ו"טיפול רפואי" מוצע להפנות להגדרות בחוק זכויות החולה. מוצע להותיר את הנסיבה המחמירה של תקיפת עובד ציבור הממלא תפקיד בחדר מיון ללא שינוי. הסיבה לכך היא שכל מי שנמצא בחדר מיון תפקידו להיות זמין למתן טיפול מיידי למקרי חירום ועל כן תקיפת עובד כאמור פוגעת באפשרות להעניק טיפול במצבי חירום למטופלים הנמצאים בסכנת חיים או בסכנה חמורה אחרת לבריאותם. התיקון המוצע יאפשר לנסיבה המחמירה לחול על מקרים נוספים של תקיפת צוותים רפואיים ומטפלים המעניקים שירות לציבור, לרבות רוקחים קליניים, פרמדיקים, חובשים, נותני שירותי רפואה והצלה טרום אישפוז (כדוגמת: מד"א, איחוד הצלה ועוד), כאשר הם מעניקים טיפול רפואי. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בשבט התשפ"ג (13.02.2023) תיקון סעיף 382א 1. בחוק העונשין, התשל"ז–1997, בסעיף 382א, במקום סעיף קטן (ג) יבוא: בחוק העונשין, התשל"ז–1997, בסעיף 382א, במקום סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג) התוקף עובד ציבור לפי סעיף קטן (א) כאשר הוא אחד מאלה דינו מאסר חמש שנים: "(ג) התוקף עובד ציבור לפי סעיף קטן (א) כאשר הוא אחד מאלה דינו מאסר חמש שנים: (1) מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אישפוז כאשר הוא מעניק טיפול רפואי; (2) ממלא תפקיד בחדר מיון כאשר הוא עובד בחדר מיון. (ג1) בסעיף זה – (ג1) בסעיף זה – "ארגון חירום והצלה טרום אישפוז" – גוף המספק שירותי רפואה דחופה או חירום, עזרה ראשונה, הצלה או פינוי; "מטפל", "טיפול רפואי", ו"חדר מיון" – כהגדרתם בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996.".