הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזם: חבר הכנסת חיים כץ
פ/3677/18
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת זקנה והמועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם), התשע"ב–2011
תיקון סעיף 244
1.
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–19951 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 244, אחרי סעיף קטן (א) יבוא –
"(א1)
(1) המוסד יודיע בכתב למבוטח שהגיע לגיל פרישה על זכותו להגיש תביעה לגמלה למוסד.
(2) המוסד יעביר את קצבת הזקנה לחשבון הבנק של מבוטח שהגיע לגיל קצבת זקנה שפרטיו מצויים בידי המוסד או באמצעות המחאה שתשלח למבוטח כאמור; מבוטח שהגיע לגיל קצבת פרישה לא יידרש להגיש תביעה לגמלה והוראות סעיף 297 לא יחולו על מבוטח כאמור."
תיקון סעיף 296
2.
בסעיף 296 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), במקום "שנים עשר חודשים" יבוא "שבע שנים";
(2) בסעיף קטן (ב), במקום "12 חודשים" יבוא "שבע שנים" ובמקום "18 חודשים" יבוא "שבע שנים".
דברי הסבר
בתקנות הביטוח לאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח–1998 נקבע שכדי לקבל בפועל את קצבת הזקנה על המבוטח לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה לגמלה. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – החוק), קובע כי במקרה בו מבוטח הגיש את התביעה במועד מאוחר יותר, כלומר לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום שנוצרה עילת התביעה, תשולם הקצבה למפרע בעד תקופה שלא תעלה על 12 חודשים. נוצר מצב בו מבוטח שהגיע לגיל זכאות לקצבת זקנה, אך לא הגיש את תביעתו בתוך שנה מהמועד בו החלה זכאותו לקצבה, מאבד את זכותו לתשלום רטרואקטיבי של הגמלה לתקופה העולה על 12 חודשים.
בהצעת חוק זו מוצע לחייב את המוסד להודיע למבוטח שהגיע לגיל פרישה (אצל גבר – גיל 67 ואצל
אישה – גיל 62) על זכותו להגיש תביעה לקצבת זקנה בכפוף למבחן הכנסה של המבוטח וכך לצמצם את התופעה לפיה מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה מודעים לזכותם לתבוע קצבת זקנה באיחור ומאבדים חלק מזכויותיהם.
עוד מוצע לקבוע שהמוסד ישלם את קצבת הזקנה למבוטחים שהגיעו לגיל קצבת זקנה ללא תלות בהכנסת המבוטח מבלי שיידרשו לנקוט צעד אקטיבי לשם כך (אצל גבר – גיל 70 ואצל אישה – גיל 69 ו-8 חודשים כיום) ישירות לחשבון הבנק של המבוטחים, בהתבסס על המידע המצוי ממילא בידי המוסד לביטוח לאומי, או באמצעות המחאה למבוטח שפרטי חשבון הבנק שלו אינם ידועים למוסד לביטוח לאומי, ובכך לסייע למבוטחים לממש את זכויותיהם.
ההסדר המוצע ייתר את הצורך בהגעת המבוטח למוסד לביטוח לאומי להגשת תביעה לקצבת זקנה, מאחר שהקצבה תועבר לו באופן מיידי בהתבסס על המידע המצוי. הקלה זו נחוצה היות ורבים מן המבוטחים מגישים את התביעה לקצבת הזקנה במועד מאוחר מתחילת הזכאות, ולעיתים אף מעבר לתקופה המזכה אותם רטרואקטיבית, ובכך מפסידים זכויות המגיעות להם ושבעבורן שילמו שנים רבות. רבים מהמבוטחים, בשל גילם המתקדם, קושי בריאותי או מצב סיעודי, מתמודדים בפני קושי אובייקטיבי להגיע למוסד לביטוח לאומי, למלא את טופס התביעה בעצמם ולתבוע באופן אקטיבי את זכותם.
סעיף 296 לחוק הביטוח קובע שהתקופה להגשת תביעות לגמלת כסף עומדת על שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה וגמלה תשולם בעד תקופה של שנים עשר החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה, לכל היותר. ככל שמדובר במענק או בגמלה שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, המענק או הגמלה ישולמו לזכאי בתנאי שבחודש בו הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי טרם חלפו שמונה עשר חודשים מהחודש בו נוצרו התנאים המזכים להם.
בהצעת חוק זו מוצע להשוות את דיני ההתיישנות של הגשת תביעות לגמלה לפי סעיף 296 לחוק לדין הכללי, הקובע התיישנות להגשת תביעות כספיות בחלוף 7 שנים על ידי הארכת תקופת התשלום למפרע עד 7 שנים.
עוד מוצע שבמקרה של איחור בהגשת התביעה לקצבת זקנה יתאפשר לזכאים להגיש תביעותיהם לקבלת גמלה בתוך 7 שנים מהיום בו נוצרה עילת התביעה וככל שתביעתם תתקבל, לקבל את הגמלה או המענק בעד תקופה של עד 7 שנים מהמועד בו הוגשה על ידם התביעה כאמור.
חוק הביטוח הלאומי בא להגן על קבוצות חלשות באוכלוסיה הזקוקות לתמיכה. החוק, באמצעות ביטוח לאומי קולקטיבי, מזכה אוכלוסיות שהמחוקק זיהה כחלשות ושזקוקות להגנה, לקבל מהמדינה מענקים וגמלאות, אשר יאפשרו להן להמשיך ולהתקיים בכבוד. משכך, מן הראוי כי התקופה למתן הזכאות לקבלת גמלאות ומענקים מהביטוח הלאומי על פי החוק לא תעמוד על שנה אחת בלבד, אלא, תושווה לדין הכללי.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד בחשוון התשע"ב – 21.11.11