הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזם: חבר הכנסת מוחמד ברכה
מצטרפים: חברי הכנסת חנא סוייד
דב חנין
עפו אגבאריה
פ/3678/18
הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור עינויים), התשע"ב–2011
הוספת סעיף 382ב
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–19771, אחרי סעיף 382א יבוא:
"דין המענה
382ב.
(א) בסעיף זה –
"עינויים" – מעשה הנעשה על ידי עובד הציבור, מי שממלא תפקיד רשמי, או באישורו, בשידולו או בהסכמתו שבשתיקה ואשר גורם לאדם במכוון כאב או סבל חמור, גופני או נפשי, למעט כאב או סבל הנובעים מעונשים או מעיצומים המוטלים על פי חוק, וזאת –
(1) במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על מעשה שהוא או אדם שלישי ביצע או נחשד בביצועו, או כדי להפחידו או להפחיד אדם שלישי;
(2) סיבה אחרת ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא.
(ב) המענה, דינו – מאסר שבע שנים ולא פחות משנה אחת.
(ג) המענה וגורם בכך לחבלה חמורה, דינו – עשרים שנה, ולא פחות משנה אחת.
(ד) המענה וגורם בכך למוות, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד.
(ה) עובד הציבור שידע כי נעברה עבירה של עינויים ולא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את ביצועה, דינו כדין המבצע."
תיקון פקודת הראיות
2.
בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א–19712, אחרי סעיף 12 יבוא:
"ראיות שהושגו בעינויים
12א.
ממצאים או עדויות שהושגו כתוצאה משימוש בעינויים כמשמעותם בסעיף 382ב לחוק העונשין לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט, למעט בהליך פלילי בשל עבירה של עינויים או של אי מניעת עינויים."
דברי הסבר
ממשלת ישראל אישררה את האמנה הבינלאומית, שכותרתה "אמנה נגד עינויים ונגד יחס או עונשים אכזריים, בלתי אנושיים, או משפילים".
בסעיף 2 לאמנה, התחייבה ממשלת ישראל לנקוט אמצעים תחיקתיים ואחרים למניעת התעללות. הצעת החוק לעיל מכוונת להכליל בחוק הישראלי את הסעיפים באמנה, המתייחסים לחובות המדינה החתומה על האמנה, ובדרך זו להקנות לסעיפים אלה תוקף של חוק.
הסעיפים הרלוונטיים להצעת החוק באמנה הבינלאומית האמורה הם:
חלק 1, סעיף 1 – לעניין אמנה זו, המונח "עינויים" הוראתו מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על מעשה שביצעו או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי, או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי; או מכל סיבה ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא, מקום שכאב או סבל כאמור נגרמים בידי או באישורו או הסכמתו בשתיקה של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי, או בשידולו. אין הוא כולל כאב או סבל הנובעים מעיצומים על-פי חוק, טבועים בהם או נלווים אליהם.
סעיף 5 באמנה קובע כי מדינה חברה תנקוט באמצעים שייראו כנחוצים להטלת סמכות השיפוט שלה על עבירות שנעברו בשטח הנתון לסמכותה, לרבות אניה או כלי טיס רשומים במדינה האמורה, עבירות בהן שהנאשם בעבירה הוא אזרח המדינה האמורה או שהקורבן הוא אזרח אותה מדינה, ובלבד שהמדינה תראה את הטלת סמכות השיפוט כמתאימה.
סעיף 15 באמנה קובע כי מדינה חברה תבטיח כי הצהרה אשר הוכח כי נעשתה בלחץ עינויים לא תועלה כראיה בהליכים כלשהם, בלתי אם נגד המואשם בגרימת עינויים, בחזקת ראיה כי ההודעה נעשתה.
לפיכך מוצע לאסור על עובד ציבור לענות אדם במטרה להעניש, להוציא הודאה או להפחיד את אותו אדם, בין במעשה ובין בהסכמה בשתיקה. על המענה יוטל עונש של עד שבע שנות מאסר. אם בעינוי נגרמה חבלה חמורה העונש יהיה מאסר עולם ולא יפחת משנה אחת. במקרה בו העינוי הביא למוות יוטל על המענה עונש מאסר עולם כעונש חובה. עוד מוצע לקבוע כי ראיות שהושגו בעינויים לא יהיו קבילות כראיה בבית משפט, למעט בהליך פלילי בשל עבירה של עינויים או של אי מניעת עינויים.
הצעת החוק מוגשת לאחר התייעצות עם האגודה לזכויות האזרח בישראל.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חברת הכנסת תמר גוז'נסקי וקבוצת חברי הכנסת (פ/29), על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת (פ/361) ועל שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת (פ/158/17).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד בחשוון התשע"ב – 21.11.11