הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת אורי אריאל
דוד אזולאי
רוברט אילטוב
כרמל שאמה הכהן
יואל חסון
גאלב מג'אדלה
פ/3745/18
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל אי-אמת בפרסום), התשע"ב–2011
תיקון סעיף 7
1.
בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–19811 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 7, בסופו יבוא:
"(ו) עוסק המפרסם בפרסומת תנאי עסקה, יציע לצרכן את אותם תנאי עסקה כפי שפורסמו כאמור ולא יתנה התקשרות לפי תנאים אלה בתנאי שלא הופיע באותה פרסומת."
תיקון סעיף 31א
2.
בסעיף 31א(א) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (2ב) יבוא:
"(2ג) ביקש צרכן מעוסק כי יציע לו תנאי עסקה כפי שפורסמו בפרסומת של העוסק או מי מטעמו, לפי סעיף 7(ו) – והעוסק סירב או התנה התקשרות לפי תנאי העסקה שפורסמו בתנאי שלא הופיע באותה פרסומת, בניגוד להוראות הסעיף האמור."
דברי הסבר
רעה חולה בישראל היא אי-אמת בפרסום. חזון נפרץ הוא מציאות שבה עוסקים, החפצים בהגדלת קהל המבקרים בחנויותיהם, מפרסמים מבצעים והנחות אך בפועל מתנים את המבצע או ההנחה בהתניה שהופכת את העסקה לבלתי כדאית – מתוך ההנחה שלקוח שכבר נמצא בחנות יקנה גם במחיר מלא.
כדי להתמודד עם תופעה זו נחקקו סעיפים 2 ו-7 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק), האוסרים על הטעיית הצרכן ומטילים אחריות על פרסום שיש בו כדי להטעות את הצרכן. עם זאת, הפיצוי הניתן בשל הפרת הוראות סעיפים אלה הוא בשווי הנזק שנגרם בלבד, וזאת בהתאם לסעיף 31(א) לחוק הקובע כי דין מעשה או מחדל בניגוד לאותם סעיפים הוא כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין.
מצב זה למעשה מרוקן מתוכן, במקרים רבים, את איסור ההטעיה בפרסום. על מנת שניתן יהיה לפצות בגין הפרה של הוראה זו, צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית – שהצרכן ייקשר בפועל בעסקה במחיר המלא בעקבות אי-כיבוד התנאים שבהסכם; שנית – שהפער בין המחיר המלא לבין התנאים שפורסמו יהיה גבוה מספיק כדי להצדיק פנייה לערכאות. המצב כיום הוא שהסכום המזערי ביותר שמקובל לפנות בגינו לבית המשפט, הוא אלפי שקלים. ענפי המסחר שבהם המחירים מגיעים לרמות אלו הם מעטים, ועל כן, האיסור על הטעייה נותר כאות מתה בנוגע למרבית השוק הקמעונאי.
סעיף 31א לחוק עוסק בפיצויים לדוגמה בגין הפרות של הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן. הוראות סעיף זה מאפשרות לבית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמא, ללא הוכחת נזק, עד לסכום של 10,000 שקלים חדשים. מבין ההוראות המזכות צרכן בפיצוי לדוגמה, ניתן למצוא כאלה שחומרתן קלה יחסית – כמו לדוגמה פער בין מחיר המוצג על גבי המוצר לבין מחיר הקופה. מטרת חיקוק זה הייתה מלחמה בתופעה רווחת בשעתה, של עוסקים ש"גזרו קופון" בעקבות אי-ערנותם של צרכנים שרכשו מספר רב של מוצרים בקנייה אחת. כתוצאה מהתיקון הרוויח המשק הישראלי פעמיים: עוסקים ערניים יותר לפערים בין הקופה למדף וצרכנים ערניים יותר ובודקים את החשבונית בחיפוש אחר טעויות לאחר הקנייה.
הצעת החוק דנן תועיל באופן דומה. היא תעודד עוסקים, גם כאלה שטעו עד כה בתום לב, להיות ערניים לפערים שבין פרסומים לבין הנהלים בפועל בחנויות. בנוסף, היא תעודד צרכנים לעמוד על זכויותיהם.
ראוי להעיר עוד שתי הערות:
ראשית – התיקון לא מזכה את הצרכן אוטומטית בגין כל פער בין פרסום לבין תנאים בפועל. התיקון כפוף לסעיף 31א(ב), הקובע כי כדי להיות זכאי לפיצוי לדוגמה, יהא על הצרכן לפנות בכתב לעוסק בבקשה לזיכוי בגין ההפרה. בכך הופכת הפגיעה בעוסקים למידתית, וגם נפתח פתח לתיקון שגגות מבלי שייגרם נזק משמעותי לעוסק השוגג.
שנית – הצעת החוק לא צפויה להגביר משמעותית העומס על אולמות בתי המשפט. הגם שתביעות יוגשו, טיבם של הליכים מסוג זה הוא סיומם, בדרך כלל, בפשרה.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט' בכסלו התשע"ב – 5.12.11