הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השמונה-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת דב חנין
משה גפני
אמנון כהן
ניצן הורוביץ
איתן כבל
זבולון אורלב
זהבה גלאון
אורית זוארץ
אברהים צרצור
אורי מקלב
פ/3821/18
הצעת חוק הגנת ושיקום ים המלח, התשע"ב–2011
מטרות החוק
1.
מטרותיו של חוק זה הן:
(1) להגן על ים המלח ואוצרות הטבע והמורשת בו ובסביבתו, לשקמו ולשמרו כמשאב טבע וכנכס לאומי ובינלאומי בעל ערכים ייחודיים, וכן למנוע ולצמצם פגיעה בו;
(2) לשמור את ים המלח לתועלת והנאת הציבור ולדורות הבאים;
(3) להביא, ככל הניתן, להפסקת ירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני ולייצוב המפלס ברמה שתשמר את ערכיו הסביבתיים והטבעיים של ים המלח;
(4) לקבוע מנגנוני פיצוי ושיקום בגין גריעת מים מהאגן הצפוני של ים המלח;
(5) לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא בים המלח, תוך שמירת אפשרותו הסבירה של בעל הזכיון להפיק מינרלים מים המלח;
והכל לשם הגנה על הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
הגדרות
2.
בחוק זה –
"אתר האינטרנט" – אתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה;
"בעל הזכיון" – כהגדרתו בשטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון, לרבות בעל זכיון משנה;
"בריכה 5" – בריכת האידוי העיקרית המשמשת לאיגום וקליטת מי האגן הצפוני של ים המלח על ידי בעל הזכיון כחלק מתהליך ייצור האשלג ומינרלים נוספים בתהליכים תפעוליים של בעל הזכיון, המצויה באגן הדרומי ושטחה כשמונים קילומטרים רבועים.
"האגן הדרומי" – שטח בריכות אידוי מלאכותיות של בעל הזכיון, הנמצא בחלק הדרומי של ים המלח;
"האגן הצפוני של ים המלח" – ימה טבעית, מלוחה וסגורה, הנמצאת בחלק הצפוני של ים המלח וגובלת מצפון בשפך הירדן הדרומי ומדרום במיצר לינץ';
"הזכיון" או "שטר הזכיון" – שטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון;
"הלב השמור" – האזור הגובל בשטחים הבאים: בצפון- 3 קילומטרים צפונית לעין גדי, בדרום- נחל רחף, במזרח- קו המים של האגן הצפוני של ים המלח ובמערב- מצוק העתקים ומדבר יהודה;
"המנהל" – מנהל רשות המים כמשמעו בחוק המים, התשי"ט–19591;
"הסוללות ההיקפיות" – סוללות המצויות בגדה הצפונית, המזרחית והדרומית של בריכה 5;
"הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים" – הרשות שהוקמה על פי סעיף 3 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–19982;
"חוק הזכיון" – חוק זכיון ים המלח, התשכ"א–19613;
"חוק המים" – חוק המים, התשי"ט–19594;
"יום התחילה" – יום פרסומו של חוק זה;
"ים המלח" – כהגדרתו בשטר הזכיון שבתוספת לחוק הזכיון;
"מי רכז" – מים מהאגן הצפוני של ים המלח אשר עברו אידוי באגן הדרומי על ידי בעל הזכיון והינם בעלי ריכוז מלחים גבוה, ואשר מוחזרים לאגן הצפוני של ים המלח לאחר סיום תהליך הפקת המינרלים על ידי בעל הזכיון;
"מיצר לינץ'" – החלק היבשתי שנמצא בין האגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי;
"מתקני תשתית" – לרבות בריכות אידוי, תחנות שאיבה, מתקנים לפינוי מלח ותעלות הזנה;
"סוללת החוף" – הגדה המערבית של בריכה 5;
"תכנית" – כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–19655;
"תסקיר השפעה על הסביבה" – כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965;
"תעלת הזנה" – תעלה שמטרתה העברת מים מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי לצרכי הפעילות התעשייתית של בעל הזכיון;
"השר" – השר להגנת הסביבה.
הגנה על האגן הצפוני של ים המלח ושיקומו
3.
(א) השר יכין תכנית להגנת ולשיקום האגן הצפוני של ים המלח, אשר תבטיח את שמירת הערכים הטבעיים והנופיים הקיימים בים המלח ובסביבתו (להלן – תכנית השיקום); השר יבחן את יישום התכנית ויעדכנה מעת לעת ולפחות אחת לחמש שנים ממועד השלמתה.
(ב) תכנית השיקום תכלול תכנית משנה, שמטרתה להשיב במידת האפשר לאגן הצפוני של ים המלח את חלקה של מדינת ישראל בגריעת המים הנובעת ממעשה או מחדל שנעשה על ידה או באישורה או בשטחה (להלן – תכנית להשבת מים); בכל הנוגע למקורות המים של מדינת ישראל תוכן התכנית להשבת המים על ידי המנהל לאחר התייעצות עם השר.
(ג) כמות המים בתכנית להשבת מים תקבע על ידי המנהל בהתחשב במצב משק המים במדינת ישראל, בעלות הכלכלית של השבת המים, במקורות המימון לביצועה ובהשלכותיה הסביבתיות.
(ד) אישור להרכב המים המושבים יינתן על ידי השר לאחר התייעצות עם המנהל ולאחר שנערך תסקיר השפעה על הסביבה בנוגע לכך.
(ה) השר לשיתוף פעולה אזורי, בהתייעצות עם השר והמנהל, ימנה מועצה לשיתוף פעולה אזורי להגנת ושיקום ים המלח (בחוק זה – המועצה), אשר תהיה אחראית לקידום שיתוף פעולה בינלאומי, לרבות עם המדינות השכנות ובהתאם להסכמים בינלאומיים, בכל הנוגע לשיקום נהר הירדן הדרומי והאגן הצפוני של ים המלח ולגיוס מקורות המימון לצורך כך.
הגנה על האגן הצפוני של ים המלח מפני מפעילות בעל הזכיון
4.
(א) בעל הזכיון יגיש לשר בסוף כל שנה, בקשה לשאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח בכמות מסוימת עבור השנה העוקבת; השר יקבע לבעל הזכיון בתחילת כל שנה את כמות שאיבת המים המירבית המותרת מהאגן הצפוני של ים המלח וכן את כמות הזרמת מי הרכז לאגן זה, במטרה לצמצם את הפגיעה בו עקב פעילות בעל הזכיון.
(ב) לא יאשר השר שאיבה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם השתכנע כי לא קיימות טכנולוגיות זמינות אחרות לכריית מינרלים מים המלח, אשר אינן כרוכות באידוי מים; בעל הזכיון יגיש לשר מדי שנה דיווח אודות ההתקדמות בחקר וביישום טכנולוגיות כאמור; הדיווח יתפרסם במלואו באתר האינטרנט, אלא אם קבע השר, לבקשת בעל הזיכיון, כי חלק מהדיווח לא יפורסם מפני שיש בתוכנו כדי להוות סוד מסחרי.
(ג) טרם הזרמת מי רכז לאגן הצפוני של ים המלח, יקבל בעל הזכיון היתר הזרמה לים בהתאם לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח– 19886, וכן יחולו על הזרמה זו כל ההוראות לפי החוק האמור.
(ד) לא תאושר כמות שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח אשר תגרום להפחתת היקפי הייצור של בעל הזכיון מתחת למיליון טון כלוריד האשלג בשנה, אלא אם הסכים לכך בעל הזכיון.
(ה) בעל הזכיון ידווח לשר בסיום כל שנה על היקפי כרית המינרלים מים המלח, על כמות שאיבת המים מהאגן הצפוני של ים המלח ועל כמות הזרמת מי הרכז לאגן הצפוני של ים המלח; הדיווח יתפרסם באתר האינטרנט.
תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון ומגבלות על הקמת מתקני תשתית
5.
(א) בעל הזכיון ישיב את כמות המים שגרע מהאגן הצפוני של ים המלח מיום התחילה וביחס לתקופה שקודם ליום התחילה – כפי שייקבע בתכנית המשנה להשבת המים האמורה בסעיף 3, ויגיש לאישור השר תכנית שנתית להשבת מים שהכין; השר רשאי לדרוש מבעל הזיכיון להגיש לאישורו תכנית מעודכנת מעת לעת (להלן – תכנית מעודכנת) ולהקציב זמן לכך.
(ב) לא הוגשה על ידי בעל הזיכיון תכנית כאמור, לרבות תכנית מעודכנת, תפסק שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח על ידי בעל הזכיון.
(ג) הקמת מתקן תשתית או הכנסת שינוי באופן פעולת מתקני תשתית (להלן – פעולת תשתית) על ידי בעל הזכיון, שתוצאתם ירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני, לא תותר אלא לאחר שהוכן תסקיר השפעה על הסביבה ואושרה תכנית נפרדת להשבת מים לביצוע על ידי בעל הזכיון ולהשבת כמות המים השנתית שתגרע מהאגן הצפוני של ים המלח בהתאם לתכנית להקמת תשתית.
(ד) תכנית להשבת מים על ידי בעל הזכיון כאמור בסעיף זה, תכלול את כל הפרטים הנדרשים לביצועה ויחולו עליה, בין השאר, הוראות אלה:
(1) התכנית תבוצע בכפוף ללוח זמנים שיקבע השר;
(2) בעל הזכיון יממן את התכנית, יעמיד ערבויות מתאימות להבטחת ביצועה, והיא תבוצע על ידו אלא אם יקבע השר אחרת;
(3) בטרם אושרה התכנית הוכן תסקיר השפעה על הסביבה שאושר על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
הגנה על הלב השמור
6.
לא יותרו פעולות פיתוח ובינוי וכן הקמת מתקני תשתית כמפורט בסעיף 5 ופעילות של כריה וחציבה באיזור הלב השמור, אלא אם אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה, על סמך תסקיר השפעה על הסביבה, כי העניין הציבורי מחייב ביצוע פעולות אלו, כי אין חלופות אחרות לביצוען, כי אין בכך כדי לסתור התחייבות בין לאומית של המדינה או אמנה עליה היא חתומה וכי ביצוע הפעולות כאמור לא יפגע באופן מהותי או בלתי הפיך בערכי סביבה ומורשת.
איסור על כריה וחציבה באזורים רגישים
7.
(א) לא תותר כריה וחציבה של חומר ואדי בים המלח ובנחלי מדבר יהודה.
(ב) לא תותר כריה וחציבה לבעל הזיכיון במקום אחר אלא אם התחייב לשקם אתרי כריה וחציבה ששמשו אותו בעבר באזור ים המלח, בהתאם לתכנית וללוח זמנים שיקבע השר, אשר תהווה חלק בלתי נפרד מהאישור לכריה.
האגן הדרומי
8.
(א) הגובה המרבי של רום הסוללות ההיקפיות וסוללת החוף בבריכה 5 יעמוד על 389.50 – מטרים מתחת לאפס האיזון הארצי ולא ניתן יהיה להעלות את מפלס המים בבריכה 5 מעל 390.50 – מטרים לאפס האיזון הארצי.
(ב) בעל הזכיון אחראי לפינוי מלח המצטבר בבריכה 5 כתוצאה מהפעילות התעשייתית ושל כל תוצר לוואי אחר הנובע מפעילותו.
(ג) בעל הזכיון יגיש לאישור השר תכנית לפינוי החומרים מבריכה 5 כאמור בסעיף קטן (ב) ויפעל בהתאם לתכנית שאושרה.
היטל שנתי בגין פגיעה בים המלח
9.
(א) השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל שנתי שיוטל על בעל הזכיון בשל פגיעת פעילותו באגן הצפוני של ים המלח (להלן – היטל).
(ב) ההיטל יכלול:
(1) סכום של פיצוי חלקי בגין נזקי העבר שיחושב על פי כמות המים שפעילות בעל הזכיון גרמה לאידויה מהאגן הצפוני של ים המלח בשבע השנים שקדמו לכניסת חוק זה לתוקף כפול המחיר השולי של המים, חלקי מספר השנים שנותרו עד תום הזכיון;
(2) סכום שיחושב לפי הגריעה השנתית בפועל של מים מהאגן הצפוני של ים המלח שהיא תוצאה של פעילות בעל הזכיון כפול המחיר השולי של המים באותה עת;
(3) סכום שיקבע בהתחשב בחלקו היחסי של בעל הזכיון בעבר ובהווה בהיווצרות בולענים, האצת התחתרות נחלים, ופגיעה בתשתיות ובתיירות באגן הצפוני של ים המלח.
(ג) בתקנות לפי סעיף קטן (א) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, את אופן הצמדתו ואת דרכי תשלומו, בכפוף לאמור בסעיף זה, וכן רשאי השר לקבוע הוראות בדבר שיעור מופחת של ההיטל לפי סעיף זה, לשם קיזוז התועלת כתוצאה מפעילותו של בעל הזכיון או בשל עלות השיקום אשר ביצע בהתאם לתכנית להשבת מים כמפורט בסעיף 5.
(ד) על גביית ההיטל תחול פקודת המסים (גביה)7.
קרן לשיקום ים המלח
10.
(א) מוקמת בזאת קרן לשיקום אזור ים המלח במסגרת המשרד להגנת הסביבה (להלן – קרן לשיקום ים המלח).
(ב) מטרות הקרן תהיה שיקום אזור ים המלח, ריכוז כספי ההיטל והקצאתם לפעולות שיקום.
(ג) כספי הקרן ייעודו למטרותיה בלבד ויוצאו לפי הוראות השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר; כספי הקרן ישמשו בראש ובראשונה למטרת השבת מים לים המלח דרך נהר הירדן הדרומי, תוך התחשבות בפעולות שיבוצעו על ידי בעל הזכיון במסגרת תכנית להשבת מים בהתאם לסעיף 5.
(ד) כספי הקרן יבואו מההיטל לפי סעיף 9.
(ה) השר ידווח לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בסוף כל שנת תקציב על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.
תנאים לחידוש הזכיון
11.
החליטה הממשלה להעניק זכיון להפקת מינרלים מים המלח או על חידוש הזכיון של בעל הזכיון, לא יוענק ולא יחודש זכיון כאמור אלא אם התקיימו התנאים הבאים:
(1) היקף הקרקעות הכלולות בתחום הזכיון יהיה מצומצם באופן משמעותי מההיקף הכלול בשטר הזכיון ויקבע לאחר סקר שיבוצע על ידי השר, לאחר התייעצות עם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, אשר בו יסווגו הקרקעות בהתאם לערכיותם הסביבתית;
(2) תנאי הזכיון יבטיחו את הפסקת ירידת מפלס האגן הצפוני כתוצאה מפעילות בעליו של הזכיון ושימוש בטכנולוגיה להפקת מינרלים שפגיעתה הסביבתית בים המלח פחותה מהטכנולוגיות המשמשות את בעל הזכיון;
(3) פינוי המלח המצטבר בבריכה 5 כתוצאה מפעילותו התעשייתית של בעל הזכיון;
(4) שיקום מפגעים סביבתיים להם גרם בעל הזכיון, אשר יכללו, בין היתר, שיקום אתרי כריה וחציבה, שיקום מפגעים באגן הדרומי, שיקום האגן הצפוני של ים המלח ונזקים נלווים בהתאם לחלקו של בעל הזכיון בירידת המפלס.
(5) תנאים נוספים שייקבעו לפי המלצת השר ולאחר התייעצות עם המועצה, ואשר יש צורך בהם כדי להבטיח את שמירת ים המלח, היקפו וערכיו, גם לטובת הדורות הבאים.
מסירת מידע
12.
(א) בעל הזכיון ימסור לשר כל מידע כפי שידרש בנוגע לזכיון ולביצועו של חוק זה.
(ב) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), ימסור בעל הזכיון לשר אחת לשנה ולא יאוחר מיום 31 במרס של כל שנה, דיווח שנתי עבור השנה הקודמת אשר יכלול בין היתר את הנתונים המפורטים בסעיף 13(1) עד(3).
דיווח ופרסום
13.
השר ידווח מדי שנה לועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת וכן יפרסם את הדיווחים באתר האינטרנט בעניינים אלה:
(1) היקפי כריית המינרלים שביצע בעל הזכיון;
(2) כמות המים הנשאבת על ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח והיקף השפעתה השנתית על נסיגת המפלס באגן הצפוני של ים המלח;
(3) כמות מי הרכז אשר הוזרמה על ידי בעל הזכיון לאגן הצפוני של ים המלח;
(4) גובה ההיטל ששולם על ידי בעל הזכיון לקרן לשיקום ים המלח ותכניות השיקום שבוצעו במימון הקרן.
(5) פרטי ההתקדמות שהיתה בביצוע תכניות לשיקום ים המלח ולהקצאת מים לירדן הדרומי בהתאם לסעיפים 3 ו-5.
הפרה
14.
הפר בעל הזכיון הוראה מהוראות חוק זה, רשאי השר להמליץ לממשלה על ביטול שטר הזכיון, לאחר ששמע את בעל הזכיון.
ביצוע ותקנות
15.
השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה ורשאי להתקין תקנות לביצועו.
תקנות ראשונות
16.
תקנות ראשונות לפי סעיף 9 יובאו לאישור וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בתוך שישה חודשים מיום התחילה.
עדיפות
17.
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בחוק הזכיון ובכל חוק אחר שעניינו ים המלח.
שמירת דינים
18.
אין הוראות חוק זה באות לגרוע מהוראות חוק המים.
דברי הסבר
כללי
חשיבותו של ים המלח כתופעה ייחודית ברמה בינלאומית וכאוצר טבע לאומי אינה מוטלת בספק. אולם קיים פער אדיר בין ההכרה הלאומית והבינלאומית הרחבה בחשיבות שימורו של ים המלח ובין מידת ההגנה החוקית שמספקת לו מדינת ישראל. כך, איזור ים המלח מצוי במצב של דרדור מתמשך, זאת בשל הסטת המים מאגן הניקוז של הים לצרכי משקי המים של מדינת ישראל, ירדן, סוריה והרשות הפלסטינית ובשל השפעת הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח ומפעל האשלג הירדני. לנסיגת המפלס מתווספים גם נזקים חמורים, וביניהם שינוי פני הנוף, פגיעה במפעלי תיירות ונופש ובאפשרויות פיתוח חופי רחצה באגן הצפוני, נזקי בולענים, נזקים ישירים לתשתיות והאצה משמעותית של קצב התחתרות הנחלים.
מטרת חוק זה היא לקבוע הוראות מתאימות בכל הנוגע להגנה על ים המלח ושיקומו אשר יבטאו את נדירותו וחשיבותו של המשאב, הן בכל הנוגע להשפעת פעילותה של מדינת ישראל על נסיגת המפלס והן בכל הנוגע להשפעת הפעילות התעשייתית על האזור.
חובות ממשלת ישראל במסגרת חוק זה
נהר הירדן הינו מקור המים העיקרי של ים המלח (באופן היסטורי הזרימות מהירדן היוו כ-70% מסך כניסות המים לים המלח). השינוי הגדול במאזן המים בים המלח מתבטא בהפחתת כמות המים הזורמים בירדן, אשר עומדת על פחות מ-10% מהזרימה המקורית. מדינות האזור הסיטו את מי הירדן לצרכי משקי המים של המדינות, כאשר מדינת ישראל אחראית על כ-46.5% מהסטת המים מנהר הירדן, בעיקר עקב סכירת הכנרת והפיכתה למקור מים עיקרי למדינה. בנוסף, כל שנה כ-700-750 מלמ"ק מים מתאדים באופן טבעי מפני האגן הצפוני של ים המלח.
הצעת החוק קובעת כי על ממשלת ישראל להכין תכנית להגנת ושיקום ים המלח אשר תבטיח את שמירת הערכים הטבעיים והנופיים הקיימים בים המלח ובסביבתו וכן תכלול, בין היתר, תכנית משנה שמטרתה להשיב, במידת האפשר את כמות המים שמתאדה כל שנה ואשר באחריותה של מדינת ישראל. כך ניתן יהיה למנוע את "התרומה" של מדינת ישראל לירידת מפלס המים באגן הצפוני של ים המלח, כפי שראוי שיהיה במדינה שנפל בחלקה לשכון לחופי אתר המוגדר כפלא טבע. בצד היתרונות הסביבתיים הברורים של ביצוע תכנית כזו, הדבר יביא תועלת כלכלית ותיירותית לאזור, שכן משמעה שיקום חלקי של הירדן הדרומי, אשר ימשוך פיתוח תיירותי באזור. יצוין כי רצוי שהמדינה תחזיר אף יותר מים לנהר הירדן ולים המלח, אם הדבר יתאפשר, על מנת להתקרב לזרימות ההיסטוריות מהכנרת לעבר הירדן ולים המלח.
במקביל להכנת התכנית, יש לשאוף לשיתוף פעולה אזורי בינלאומי עם המדינות השכנות ובהתאם להסכמים בין מדינתיים מחייבים לפתרון כולל לבעיות הגורמות נזקים לים המלח. לשם כך, הצעת החוק קובעת כי תוקם מועצה לשיתוף פעולה אזורי להגנת ושיקום ים המלח ותקדם שיתוף פעולה זה.
חובות בעל הזכיון
על פי נתוני המכון הגיאולוגי, פעילות מפעלי ים המלח משפיעה על כ-20% מנסיגת המפלס באגן הצפוני הטבעי של ים המלח ועל הנזקים העקיפים המתווספים לנסיגת הים. כיום, מדינת ישראל אינה דורשת ממפעלי ים המלח לפעול לצמצום נזקים אלו ולשאת בעלות שיקומם בהתאם לעקרון הסביבתי, המשפטי והמוסרי "המזהם משלם", לו מחויבת מדינת ישראל מכוח הצטרפותה לארגון ה-OECD. יתרה מכך, התכניות של מפעלי ים המלח הן להחריף נזקים אלו באמצעות הקמת בריכת אידוי נוספת שתגדיל את נסיגת המפלס באגן הצפוני (בריכה 6) וכן באמצעות הקמת תחנה חדשה לצורך שאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח בתוואי אשר עלול לפגוע בנחל צאלים (P9).
בנוסף לכך, בריכת האידוי התעשייתית העיקרית של המפעלים אשר מצויה באגן הדרומי של ים המלח על פני שטח של כ-80 קמ"ר (בריכה 5), מאיימת להציף את בתי המלון אשר שוכנים לחופיה ותשתיות באזור ואופן תפעולה גורם לכריה של חומרי כריה וחציבה מאזור מדבר יהודה.
חלק ניכר מהנזקים המתוארים לעיל התאפשר הודות לחוק זכיון ים המלח, תשכ"א-1961 המסדיר את פעילות מפעלי ים המלח. חוק זה מאפשר למפעלי ים המלח את "הזכות ייחודית....להרחיב, לשנות, להחזיק ולהרוס בים המלח ומתחתיו כל עבודות..". אולם אף חוק הזכיון לא צפה את ההשפעה הסביבתית האדירה שתגרום פעילות מפעלי ים המלח לאזור. כך סעיף 12 לחוק הזכיון קובע כי "חובת בעל הזכיון לעבוד" בכל הנוגע להפקת אשלג מים המלח צריכה להגיע למקסימום של כ-800,000 טון אשלג בשנה, כאשר בפועל מפיקים מפעלי ים המלח כ-3.5 מליון טון של אשלג ומוצריו בשנה. המשמעות של כריה בהיקפים כאלו הינה ניצול מוגבר של ים המלח, כאשר חוק הזכיון לא בחן את הזיקה בין היקפי ייצור אדירים אלו ובין נזקיהם הסביבתיים ועלותם הכלכלית למשק. אף במועד הפרטת כי"ל בשנות התשעים לא נבחנו ולא הוטמעו היבטים אלו במסגרת חקיקה מתאימה, למעט הכפפת בעל הזכיון לחוק התכנון והבניה ואישור בדיעבד לפרויקטים שהוקמו על ידי המפעלים עד מועד זה (ראו: חוק זכיון ים המלח (תכנון ובניה) (הוראות שעה לעבודות מסוימות), התשנ"ד–1994; חוק זכיון ים המלח (תיקוני חקיקה), התשנ"ה–1995, פרק י'2 לחוק התכנון והבניה: החלת חוק זה על מפעלי ים המלח בע"מ).
החוק המוצע נועד להשלים את החקיקה הקיימת החלה על בעל הזכיון בכל הנוגע להגנה הראויה על ים המלח בזיקה לפעילות התעשייתית המתקיימת באזור. זאת בהתאם לחשיבותו של האזור ולנורמות ולדינים המקובלים בתחום ההגנה על הסביבה, תוך יצירת איזונים מתאימים בין האינטרסים התעשייתיים של בעל הזכיון ובין ההגנה על השטחים הערכיים המושפעים מפעילותו. כך לדוגמא מבטיחה הצעת החוק לבעל הזכיון אפשרות סבירה לממש את הוראות חוק הזכיון, אשר צפה כאמור בסעיף 12 להוראותיו, כמות ייצור מקסימאלית של כ-800,000 טון אשלג בשנה, בקובעה כי ההגבלות הקבועות בהצעת החוק על שאיבת מים על ידי בעל הזכיון מהאגן הצפוני של ים המלח לא יגרמו להפחתה בכמויות ייצור אשלג מתחת למיליון טון אשלג בשנה.
בנוסף לכך מטילה הצעת החוק מגבלות נוספות על אפשרויות פיתוח של בעל הזכיון אשר עלולות לפגוע ולגרום להרס של אזורים ערכיים ורגישים באזור ים המלח ולהחרפת הפגיעה באגן הצפוני של ים המלח. הצעת החוק מאפשרת פיתוח כזה רק בתנאים מסוימים הקובעים חובות שיקום של בעל הזכיון ואישור לפעולות אלו בדרגים הגבוהים ביותר אשר מופקדים על האינטרס הציבורי שבשמירה על הסביבה לתועלת הציבור והדורות הבאים: השר להגנת הסביבה והמועצה הארצית לתכנון ולבניה. כך קובעת הצעת החוק כי תכניות פיתוח עתידיות של בעל הזכיון אשר תוצאתם השפעה על נסיגת המפלס באגן הצפוני של ים המלח, יותנו בביצועה של תכנית שיקום, אשר תבוצע ותמומן על ידי בעל הזכיון, ותשיב את המים שנגרעו כתוצאה מפעילותו וכן ביחס לתקופה קודמת כפי שייקבע בתכנית המשנה.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/3593/18).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ל' בכסלו התשע"ב – 26.12.11