הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזם: חבר הכנסת מאיר שטרית פ/3765/18 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תיקון פרק ב'), התשע"ב–2011 הוספת סעיף 14 והחלפת סעיפים 15 ו-16 1. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–19621 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיפים 15 ו-16 יבוא: "הגדרות 14א. בפרק זה- "בן משפחה" – אחים, אחיות והורי הורים; "הורה" – לרבות הורה על פי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–19812 או על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו–19963; "ילד" – קטין או קטינה; "פירוד" – בני זוג החיים בנפרד, בין אם נישואיהם הותרו, הופקעו או אוינו, בין אם הם עדיין נשואים ובין אם לא היו נשואים. אחריות הורית ותפקידי ההורים 15. (א) להורה החובה והסמכות להחליט ולפעול בענייניו, בזכויותיו ובמכלול צרכיו של ילדו על פי טובת הילד כאמור בסעיף 16 (בפרק זה – אחריות הורית). (ב) האחריות ההורית כוללת, בין היתר, את הבטחת שלומו הגופני והנפשי, כלכלתו, בריאותו, התפתחותו הגופנית, הנפשית, הרוחנית, המוסרית והחברתית התקינה, חינוכו ופיתוח יכולותיו וכישוריו, מקום מגוריו, קיום קשר אישי, ישיר וסדיר בין הילד לבין הוריו (בפרק זה – קשר הורי) ובין הילד לבין בני משפחתו (בפרק זה – קשר משפחתי). טובת הילד 16. (א) במימוש אחריותו ההורית יפעל ההורה כך שטובת הילד תהווה שיקול ראשון במעלה. (ב) בעת קביעת טובת ילדו יביא ההורה בחשבון את מכלול העניינים הנוגעים להחלטה בעניין המסוים של ילדו, ובפרט הבטחת שלומו הגופני והנפשי, רצונותיו, רגשותיו, דעותיו, גילו, מינו, תכונותיו וכשריו המתפתחים, ממד הזמן בחייו וההשפעה הצפויה עליו בעתיד כתוצאה מן הפעולה, הקשר ההורי, שמירה על הקשר המשפחתי וכן יציבות ורציפות ביחסים בין הילד לסביבתו." החלפת סעיף 19 2. במקום סעיף 19 לחוק העיקרי יבוא: "הכרעת בית המשפט 19. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אופן מימוש אחריותם ההורית בעניין הנוגע לרכוש הקטין או בכל עניין אחר הנובע מאפוטרופסותם, רשאי כל אחד מהם, או הילד, לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר; לא עלה בידי בית המשפט להביא את ההורים לידי הסכמה, יכריע בית המשפט בחילוקי הדעות בעצמו או באמצעות מי שימצא לנכון." החלפת סעיפים 24 ו-25 3. במקום סעיפים 24 ו-25 לחוק העיקרי יבוא: "הסכם הורות במקרה של פירוד 24. במקרה של פירוד רשאים ההורים להסכים בעניין אופן מימוש האחריות ההורית, לרבות מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע, לפי הסכם ההורות שייקבע בטופס כמפורט בתוספת; הסכם הורות כאמור טעון אישור של בית המשפט, לאחר שנוכח כי הוא הולם את טובת הילד, כאמור בסעיף 16; משאושר הסכם ההורות, דינו – לכל עניין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט. קביעת בית המשפט באין הסכם הורות 25. (א) לא באו ההורים במקרה של פירוד לידי הסכמה בעניין אופן מימוש אחריותם ההורית, כולה או חלקה, כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך הוא לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע, לפי בקשת אחד מההורים, את אופן מימוש האחריות ההורית (בחוק זה – הסדר הורות). (ב) בבוא בית המשפט לקבוע הסדר הורות יביא בחשבון בהחלטה מנומקת, בין היתר, את העניינים הבאים: (1) צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של כל ילד בהתאם למצבו, לגילו וצרכים מיוחדים ככל שהם קיימים; (2) רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו, תוך מתן משקל מתאים להם לפי גילו ומידת בגרותו; (3) נכונותם של ההורים, יחד ולחוד, לשתף פעולה למימוש האחריות ההורית והבטחת זכויותיו של הילד; (4) זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו; (5) כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית; (6) זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר." דברי הסבר עד היום, החילו בתי המשפט בישראל את חזקת הגיל הרך כתפיסת עולם וכברירת מחדל, לפיה טובת ילדים בגיל הרך להימצא דווקא במשמורת אמם. תפיסה זו איננה צודקת ואיננה משקפת בהכרח את טובתם של ילדים: לא ניתן לקבוע מסמרות כשמדובר בבני אדם בכלל ובילדים בפרט. הבחירה בין הורה אחד לאחר אינה מחויבת המציאות ואף יותר מכך – הצדק מחייב שלא "לקרוע" את הילדים מאחד מהוריהם. לכן, ככל הניתן, נכון לקבוע כי שני ההורים יישארו דמויות מרכזיות ודומיננטיות בחיי ילדיהם, בפרט לעת פירוד וגירושין. יותר מכך – החזקה מטילה על האישה אחריות כבדה, לעיתים הרבה מעבר לכוחותיה, באופן שעשוי לפגוע בהתפתחותם התקינה של הילדים, ומותירה את האישה, במידה רבה, אסירה בביתה, ללא חופש תמרון של ממש לבנות מסגרת חיים חדשה, לפתח קריירה, להשתקם ולמצוא בן זוג חדש לחיים. כמו כן, החזקה נוטלת מהילדים את הזכות ליצור קשר טוב, נכון ושווה עם שני ההורים כאחד, על אף עמדתם של פסיכולוגים לפיה קשר שווה שכזה דרוש להתפתחותם הנפשית התקינה של הילדים. הצעת חוק זו שמה לנגד עיניה את טובת הילדים לאור היותם הנפגעים הראשונים והעיקריים מפירוד ופירוק התא המשפחתי. הצעת החוק באה לעגן בחוק, בראש ובראשונה, את זכותם של הילדים, כנושאי זכויות עצמאיים ונפרדים מהוריהם, לכך ששני הוריהם ייקחו חלק בחייהם ואף צד לא יוכל להתנער מאחריותו כלפי ילדיו. לפיכך, הצעת החוק מציעה מספר שינויים מהותיים בפרק ב' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: סעיף 14א המוצע מוסיף הגדרות: בהתאם למינוח באמנה לזכויות הילד, מוצע להשתמש במונח 'ילד' במקום במונח 'קטין' שבחוק הקיים. המונח 'ילד' מבטא את היחסים המשפחתיים הטבעיים בינו לבין הוריו, כאדם עצמאי שהוריו אחראיים לו בשל היותו ילדם. המונח 'קטין' שבחוק הקיים מדגיש את העדר כשרותו המשפטית של הילד כבסיס לנזקקותו לאפוטרופסות הוריו. באשר למונח 'הורה' – ההגדרה אינה מפרטת מיהו הורה מעבר למשמעות המילולית של המונח. לפיכך, מוצע להוסיף להגדרה, מעבר להורה הטבעי, גם הורה שמעמדו נקבע בחוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981, או בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ״ו–1996. כמו כן, מוגדר המינוח 'פירוד' (מונח חדש בחוק זה), כבני זוג החיים בנפרד. סעיף 15 המוצע מגדיר את היקף האחריות ההורית, בהתאם להמלצת ועדת רוטלוי (ראה דו״ח ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו, בעמ' 69). מוצע לכלול בגדרי המונח אחריות הורית גם את מימוש הקשר עם ההורים ועם בני המשפחה כזכויות של הילד, הנובעות מאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. סעיף 16 המוצע קובע כי על האחריות ההורית להתממש כך ש״טובתו של הילד תהיה שיקול ראשון במעלה״, וזאת בהתאם לסעיף 3 לאמנת האו"ם. ועדת רוטלוי פירשה את דברי האמנה כך שיש לתת בכל הכרעה משקל עדיף, אם כי לא מכריע, לשיקולי טובת הילד. מתן משקל מכריע יפגע באוטונומיה ההורית על ידי הענקת זכויות מופרזות לילדים ועלול להעניק יכולת רחבה מאוד לילד לתבוע את הוריו על שלא פעלו לטובתו. העניינים הכלולים במושג "טובת הילד" והמפורטים בסעיף נקבעו בהתאם לאמנה ולהמלצות ועדת רוטלוי, לרבות זכות הילד לשני הורים משמעותיים. סעיף 19 המוצע מאפשר לילד לפנות בעצמו לבית המשפט. מדובר למעשה בהרחבה של סעיף 3 לחוק בית המשפט למשפחה. סעיף 24 המוצע קובע כי במקרה של פירוד, כאשר ההורים לא הצליחו להגיע להסכמות מוקדמות בדבר מימוש האחריות ההורית ביניהם, יוכלו ההורים להשתמש ב'הסכם הורות' שייקבע בתוספת לחוק זה. ההסכם יכול להוות כלי ליצירת הסכמות בין ההורים והוא מקיף את מכלול ענייני האחריות ההורית. מכיוון שהחוק הקיים קובע כי כל הסכם שיגובש בין ההורים טעון אישור בית המשפט, הרי שההגעה להסכם תוכיח לבית המשפט את מסוגלותו ומחויבותו של ההורה למימוש אחריותו ההורית לגבי כל זכויות הילד וטובתו. כמו כן, בתהליך אישור ההסכם יוכל בית המשפט לוודא באמצעותו כי שני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי במימוש האחריות ההורית. סעיף 25 המוצע מבטל הלכה למעשה את חזקת הגיל הרך. מוצע לקבוע כי כאשר הורים מתקשים להגיע לכלל הסכמה ביניהם או שאינם מקיימים את ההסכמות שהגיעו אליהן, יוכלו הם או ילדם לבקש מבית המשפט לקבוע את אופן מימוש האחריות ההורית ('הסדר הורות'). בית המשפט יקבע את ההסדר על פי הקווים המנחים המפורטים בחוק ובראשם טובת הילד, וינמק את החלטתו. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ (פ/3606/18). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום ט"ז בכסלו התשע"ב – 12.12.11