הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השמונה-עשרה יוזם: חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן פ/3941/18 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ב–2012 תיקון סעיף 7א 1. בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל–1970‏1, בסעיף 7א(ב) במקום "שישה אחוזים" יבוא "בין 5.5% לבין 6.5%". דברי הסבר שיטת הביטוח בישראל של נפגעי גוף בתאונות דרכים מבוססת על שיטת "העדר אשם". בפועל השיטה מטילה על הנפגע את האחריות הביטוחית לנזקיו. כך נהג משאית צריך לבטח עצמו לא מפני פגיעה בנהגים אחרים אלא מפני היפגעותו בתאונה, מה שאמור לגרום לתעריפים נמוכים. המחוקק ראה לנכון לסטות מהעיקרון על ידי הטלת האחריות הביטוחית המוחלטת לפגיעות גוף של אוכלוסיות פגיעות במיוחד על כלל ציבור הנהגים. כך פטורים מביטוח חובה הולכי רגל ורוכבי אופניים כמו גם מי שעושים שימוש בדרך באופניים חשמליים וכלים ממונעים אחרים. בשנת 2001 נערכה רפורמה במערכת ביטוח החובה. הרפורמה חייבה הסדר מיוחד לרוכבי אופנועים לאור שינוי השיטה. שינוי השיטה היה אמור לייקר את ביטוח החובה לאופנועים כדי פי 5. למרות שלדעת המעורבים ביטוח החובה לאופנועים הגיע למצב בלתי נסבל, שר האוצר והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר מעוניין להמשיך בייקור כדי להביא את תעריפי ביטוח החובה לאופנועים לרמה של פי 10 משיעורם בשנת 2001, כאשר במקביל קיימת ירידה של כ-50% בשיעורי תעריפי הביטוח של כלי רכב אחרים. בעת הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת בעניין הרפורמה בשנת 2001, הציגו הרשות שהוסמכה לפי הפקודה לבצע שינויים, ובכללם קביעת תעריפי דמי הביטוח לפול, וכן גורמים אחרים את הפתרון של קביעת העמסה בשיעור של בין 5.5% לבין 6.5% בחישוב התעריפים החדשים. יוזכר כי הרפורמה הצריכה הקמת תאגיד לביטוח שיורי ("הפול") בו מבוטחים כיום כמעט כל הרוכבים כ-"מסורבי ביטוח" וכי מרכיב ההעמסה הוא הסכום שעל מבוטח שלא במסגרת הפול לשלם כתוצאה מעלויות ההשתתפות של מבטח במסגרת הפול. ואכן השיעור האמור מופיע בתקנות הביטוח השיורי שהותקנו כחלק מרפורמה ואושרו בוועדת הכספים של הכנסת. בפועל, מזה מספר שנים, מפרשת הרשות את חובת ההעמסה כאפשרות לקבוע העמסה יורדת והולכת עד כדי 0%. משמעות הקטנת ההעמסה היא כי תעריפי ביטוח החובה לאופנועים ימשיכו להיות גבוהים יותר ויותר ושוק הדו גלגלי בישראל ימשיך להיות קטן ומנוון. רק כדוגמא, חרף יתרונות רבים לשימוש ברכב דו גלגלי בישראל שיעורו הוא עשירית מהשיעור המקביל, למשל באיטליה. ההעמסה עושה צדק בתיקון העיוות המובנה, שכן רוכבי אופנועים לסוגיהם חשופים יותר לפגיעות בשל תשתיות (בורות, מהמורות, צבעים גורמי החלקה, נזילות דלק, מכשולים ועוד), ובנוסף הם נפגעים מכלי רכב אחרים. במקביל אין הרוכבים מסכנים, כמעט, הולכי רגל או רוכבים אחרים. העמסה של בין 5.5% לבין 6.5% מקובלת, ככל הנראה, על שוק הביטוח. יחד עם זאת, ראוי לאפשר לרשות שינוי כלפי מעלה, כדי לקיים גמישות בהתאם לשינוי הנסיבות בעתיד. לו הייתה הרשות מפעילה את שיקול הדעת כפי שבא לידי ביטוי בדיון בוועדת הכספים בשנת 2001, לא היה צורך בתיקון החוק. ואולם הרשות אינה מוכנה להפעיל שיקול דעת לאור המדיניות הננקטת על ידה בתחום זה בעשור האחרון. תיקון החוק אינו מטיל עלות כלשהי על תקציב המדינה בהיותו מכשיר להסדרת ביטוח החובה אשר, לפי המצב כיום, מסור כולו בידי השוק הפרטי. חברות הביטוח הרוויחו, מאז שנת 2001 ועד לשנת 2008, סכום של כ-6.2 מיליארד שקלים חדשים בענף ביטוח החובה, בלבד. אין זה ראוי שהמחוקק יפקיד בידי חברות הביטוח את הזכות להרוויח ובמקביל ישלול את הפתרון, שכבר אושר, של מתן מענה גם לאוכלוסיות פגיעות כרוכבי אופנועים (תשלום חלקי) או רוכבי אופניים (פטור מלא מתשלום דמי ביטוח חובה). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ח בטבת התשע"ב – 23.1.12